אין איסור בתרופות מעמילן תפוחי אדמה וקטניות • תרופות שאינן טעימות מותרות לרוב הפוסקים, ולכן אין צורך לחפש אותן בלוחות התרופות הכשרות לפסח • תקנת חכמים שלא ליטול תרופות בשבת חלה גם על תרופות תעשייתיות, וגם במקרה של צער • באילו מצבים אפשר להקל וליטול תרופות, גם בלי מחלה או כאב בכל הגוף • החירות איננה ערך זר ליהדות אלא להפך, היא מהבשורות הגדולות של התורה וישראל • העולם הדתי צריך לספק לא רק מוסדות ומסגרות, אלא גם מקום ליצירתיות ויוזמה
תרופות בפסח
שאלת התרופות היא מן השאלות הנפוצות ביותר בפסח. החשש הוא שמא מעורב בגלולות עמילן המופק מחיטה, שתפקידו להקשות ולגבש את הגלולה. אם העמילן הופק מתפוחי אדמה אין כל בעיה, וגם אם הופק מקטניות מותר לאשכנזים לבולעו לצורך רפואה. השאלה מה הדין אם העמילן הופק מחמשת מיני דגן. מלבד זאת יש שאלה בנוגע לסירופים, שיש חשש שמא מעורב בהם אלכוהול מחיטה.
תרופות טעימות חייבות כשרות
אם התרופה טעימה, כדוגמת סירופ או גלולות מציצה, חובה לברר אם היא כשרה לפסח, וכל זמן שלא נודע שהיא כשרה לפסח אסור לאוכלה. רק מי שהוא חולה מסוכן ואין לתרופתו תחליף, מותר לו לאוכלה, שפיקוח נפש דוחה איסור אכילת חמץ.
תרופות מרות
יש מדקדקים שלא לבלוע אפילו תרופות מרות שיש בהן תערובת חמץ, מפני שחוששים לדעת פוסקים בודדים שסוברים שהואיל והתרופה חשובה לנו, אין היא נחשבת פסולה מאכילת כלב, ואסור מדברי חכמים לבולעה.
אבל לדעת רוב הפוסקים, מותר לבלוע בפסח כל תרופה שטעמה מר או שאין לה טעם, אף אם עירבו בה עמילן מחיטה שהחמיצה. הסיבה היא שהואיל והחמץ נפסל מאכילת כלב לפני פסח, אינו נחשב יותר חמץ. לכן מותר ליטול תרופה מרה שיש בה עמילן חמץ גם לצורך הפגת כאבים קלים, מניעת מחלות או חיזוק הגוף.
האם יש צורך בלוח התרופות
על פי מה שלמדנו, כל התרופות שאין להן טעם, וכתוב בלוחות המתפרסמים לקראת פסח שהן אינן כשרות לפסח, לדעת רוב הפוסקים הן כשרות. כך העיקר למעשה, כי גם המחמירים מודים שהואיל ואין להן טעם האיסור מדברי חכמים, וכידוע במחלוקת בדברי חכמים הלכה כמקילים, במיוחד שהם הרוב.
בנוסף לכך, נדיר מאוד כיום שיהיה עמילן חמץ בתרופות לא טעימות, כי ברוב רובן של התרופות משתמשים בעמילן תפוחי אדמה או קטניות.
לכן, למעשה אפשר ליטול בפסח תרופות מרות או חסרות טעם שנועדו לבליעה, בלא לבדוק בלוחות התרופות אם הן ברשימת התרופות הכשרות לפסח (פניני הלכה פסח ח, ז).
תרופות בשבת
שאלה: בשבת רגילה, האם מותר למי שסובל מכאב ראש לבלוע גלולות נגד כאב ראש?
תשובה: הסוגיה מורכבת, וכדי לבארה נקדים שחולה בכל גופו, אפילו אין בו סכנה, רשאי ליטול תרופות בלא הגבלה. אבל על מי שחולה במקצת גזרו חכמים שלא ישתמש בתרופות בשבת, שמא יבוא לידי איסור טוחן בשחיקת סממנים (שבת נד, ב).
אלא שנחלקו מה הדין לגבי מי שמצטער מחמת שאינו נוטל גלולה. יש אומרים שהגזירה חלה רק על מי שסובל ממיחוש קל, אבל מי שכבר ממש מצטער ממנו רשאי לבלוע תרופה (רדב"ז). ואילו לדעת רוב הפוסקים, כל עוד הוא אינו חולה בכל גופו שנאלץ לשכב על מיטתו, אסור לו לבלוע תרופה.
עוד נחלקו לגבי תרופות שמייצרים בבתי חרושת. יש אומרים שהואיל ואין אדם רגיל להכין אותן בביתו, אין חשש שיבוא לטחון ולשחוק סממנים כדי להכינן, ולכן מותר לבולען בשבת בלא הגבלה (ציץ אליעזר). ואילו דעת רוב הפוסקים, שגם היום אסור לחולה במקצת ולסובל ממיחוש ליטול תרופות בשבת, מפני שכל תקנה שתיקנו חכמים אינה מתבטלת בלא החלטה של בית דין יותר חשוב ויותר גדול מבית הדין שקיבל את החלטת האיסור. ועוד, שעדיין יש אנשים שמכינים תרופות ביתיות, ונמצא שטעם התקנה לא נתבטל לגמרי.
למיחוש אסור ולמצטער מותר
למעשה, אף שבכל אחת משתי המחלוקות רוב הפוסקים החמירו, מכל מקום מכיוון שיסוד האיסור מדברי חכמים, בצירוף של שתיהן יש להקל. לפיכך כאשר המיחוש גורם צער, אפשר ליטול תרופות שמיוצרות בבית חרושת.
לפיכך, כאשר אדם מוטרד ממיחוש באוזניים או בעיניים, לא ייקח טיפות לרפאו. אבל אם המיחוש מצער אותו, ייקח טיפות. וכן לגבי נזלת, כאשר היא רק מטרידה, לא ייקח טיפות לאף, אבל אם הנזלת מצערת אותו ייקח טיפות לאף.
מי שרגיל ליטול תרופות רשאי ליטול גם למיחוש
כל החומרה שהסובל ממיחוש לא ייטול תרופה בשבת, אמורה לגבי אדם שאינו רגיל ליטול תרופות מעת לעת. אבל הרגיל בכך ומקפיד שתהיינה לו בביתו תרופות שונות נגד כאבי ראש וכיוצא בזה, רשאי ליטול תרופות שמיוצרות בבית חרושת גם להפגת מיחוש בלבד. שכן הלכה היא שכאשר אדם נצרך ליטול תרופה מסוימת ברצף, מותר לו ליטול אותה גם בשבת. הסיבה היא שיש סוברים שגזירת חכמים לא חלה כלל על תרופות שהתחילו ליטול לפני שבת, שהואיל והוא יודע בערב שבת שיצטרך לה בשבת, יכין אותה מערב שבת ואין חשש שיבוא לשחוק סממנים בשבת (ר"ש קלוגר). לכן מותר לאישה שנוטלת כדורים למניעת היריון או לחיזוק היריון, להמשיך ליטול אותם בשבת.
כן הדין לגבי מי שרגיל ליטול כדורים לכל מיחוש, שהואיל והוא מקפיד להחזיק תרופות בארון, הן מוכנות אצלו תמיד מערב שבת, ולא חלה עליהן הגזירה. ועוד, שהואיל והוא רגיל ליטול תרופות מעת לעת, יש לו צער כאשר אינו נוטלן (פניני הלכה שבת כח, הו).
יסוד החירות ביציאת מצרים
פעמים רבות אנו מוצאים שערכי הדת מתנגשים בערך החירות, עד שלרבים נדמה שערך החירות זר ליהדות. אולם האמת היא שערך החירות הוא יסוד התורה, עד שאפשר לומר שמגמתם העיקרית של ישראל והתורה לגלות את ערך החירות, וכל עניין יציאת מצרים, וחג הפסח – זמן חירותנו, הוא לגלות את ערך החירות. כל שמחת החג, מצוותיו ואמירת ההלל הן על היציאה מעבדות לחירות, שמצד מסוים היא יותר חשובה מיציאה ממוות לחיים (מגילה יד, א).
כל כך חשוב ערך החירות, עד שכדי שנזכה להבין אותו כראוי, עם ישראל הוצרך לצמוח מתוך השעבוד הנורא במצרים שנקראת בתורה "בית עבדים". זאת כדי שנלמד להכיר באופן מוחשי את הסבל, הכאב והשפלות שבעבדות, ומתוך כך נוכל למלא את הייעוד האלוקי, הגדול והנורא, לגאול את העולם משעבודו ולתקנו בחסד ואמת.
אמרו חכמים שלפני שהתחיל הקב"ה להכות את המצרים, אמר למשה לצוות את ישראל על מצוות שילוח עבדים. המטרה הייתה שעוד לפני שישתחררו ממצרים, יקבלו על עצמם שכאשר יהיו הם עצמם בני חורין ויהיו להם עבדים, לא יתעמרו בהם, ואחר שש שנים ישלחום לחופשי ויעניקו להם מתנות בנדיבות (ירושלמי ראש השנה ג, ה).
חג החירות
אכן דבר מופלא אירע ביציאת מצרים, שכל העמים שבעולם, בשעה שהם מצליחים לגבור על משעבדיהם, מתגאים והופכים את עצמם למשעבדים לאדוניהם לשעבר. ואילו ישראל, גם לאחר שהמצרים הוכו לגמרי, לא ניסו לגבור עליהם ולשעבדם אלא רק לצאת לחירות. זו הפעם הראשונה שהרעיון המוסרי של חירות האדם נתגלה בעולם.
על שם זה נקרא חג הפסח חג החירות, כפי שתיקנו חכמים לומר בנוסח התפילה – "זמן חירותנו". לא בכדי הוא הראשון לרגלים, שבו הונח היסוד לחירותו של האדם, וממילא לאחריותו המוסרית על כל מעשה שהוא עושה כיחיד וכחלק מחברה.
אולי לכן גם היו מונים את שנות המלכים מחודש ניסן, כדי שרעיון החירות יהיה בתשתית מלכות ישראל, וידעו המלכים שהם שליחי ציבור כדי להביא טובה ורווחה לבני עמם, ולא ישתמשו בכוחם כדי לשעבד את בני עמם ולהשתרר עליהם.
התורה והחירות
וכן אמרו חכמים: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, שנאמר: 'והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות' (שמות לב, טז) – אל תקרי חרות אלא חירות" (אבות ו, ב).
אמנם עלינו לעמוד על ההבדל העצום שבין חופש לחירות. חופש מעול רחוק מחירות, מפני שכאשר יש לאדם חופש, הוא עלול להשתעבד ליצריו ולמנהיגים כריזמטיים שיוליכוהו שולל. בלא התורה ומצוותיה אין לאדם סיכוי לבחור בגדלות, בחירה שתבטא את צלם אלוקים שבו. החירות שבתורה ומצוותיה מכוונת את האדם לבחור במה שמעבר לכל אפשרויות הבחירה העומדות לפני האדם הרגיל, להתקשר אל אלוקים, אל היסוד המוחלט שממנו נובעים כל האמת והטוב המוגבל והזמני.
אין בקבלת עול תורה ומצוות בריחה מהעולם אלא להפך, מציאת המשמעות האמיתית של כל מה שיש בעולם. אין בעול זה סגירת אפשרויות, אלא פתיחת אפשרויות בחירה רבות לאין שיעור, מפני שהטוב האלוקי מתגלה באין ספור התנוצצויות וגוונים, ועל האדם לבחור באילו תחומים ישקיע את כוחותיו לתיקון עולם במלכות שדי.
המוסדות הדתיים והחירות
אמנם כאשר המוסדות הדתיים אינם מאפשרים יוזמות ודיונים לצורך תיקון החברה והעולם במסגרת ההלכה לפי כלליה, ובשם המנהג והמסורת בולמים כל דיון, התחושה היא שהדת חונקת ומתנגדת לחירות. המסגרת נועדה לתת כלים לבטא את הערכים באופן יותר מדויק ומלא, אבל לא כדי לחסום יוזמות חדשות.
על כן, יחד עם החשיבות העצומה של שמירת המוסדות והמסורות, חובה עלינו לשקוד על מתן מקום מכובד לערך החירות והבחירה, ולעודד את היוזמה והיצירתיות.
כאשר נזכה לגלות איך דווקא בתוך המסגרת הדתית החירות בוקעת באופן העמוק והמקורי והמחדש ביותר, ומצליחה לגאול בפועל את האדם משעבודיו ומיצריו וממצוקותיו, נזכה לגאולה שלמה.
