סיכום הישגי השנה בחג הסוכות ● מנהג אשכנז לקרוא מגילת קהלת בשבת חוה"מ ● חג הסוכות כהכנה רוחנית לחורף ● מחלוקת השו"ע והרמ"א בדין ה'תיומת' – העלה העליון של הלולב ● מהי העקמימות הפוסלת בלולב?
חג הסוכות – מסיבת סיום השנה
חג הסוכות הוא חג האסיף, שבו החקלאים מסיימים לאסוף את כל הפירות שגידלו במשך השנה, ושמחים בהם. וכמו החקלאים כך כל יהודי צריך לסכם בחג הסוכות את כל הדברים הטובים שהספיק לעשות במשך השנה החולפת. אלא שהואיל ומן הסתם גם חטאנו במשך השנה, צריכים תחילה להיטהר ולהזדכך בימים הנוראים – ימי התשובה. ואחר שחזרנו בתשובה והפקנו לקחים מהטעויות של השנה החולפת, נוכל לשוב ולסכם את השנה העוברת במבט חיובי, ולשמוח בכל המעשים הטובים שזכינו לעשות בחסדי ה' במשך השנה.
הבל הבלים אמר קהלת
למנהג אשכנז קוראים בשבת של סוכות את מגילה קהלת. ולפי מנהג הגר"א יש לקוראה מן הקלף ולברך על קריאתה (מ"ב תצ, יט).
ויש לשאול מה ראה קהלת לבטל את מעלתם של כל הדברים שבעולם, עד שאמר "הבל הבלים אמר קהלת, הבלים הבלים הכל הבל"? וכי אין ערך לחכמה, לכבוד, לעושר, ליופי ולכל מה שהאדם עושה בעולם?
אלא שכל הדברים הללו בלא יראת ה' אינם שווים מאומה, הם ריקים מתוכן, ולכן חולפים כלעומת שבאו. נדמה לאדם שאם ישיג מהם יותר יהיה מאושר, אבל בפועל, המלך שלמה שזכה לחכמה, עושר, כבוד ונוי ברמה הגבוהה ביותר, מלמדנו שכל המעלות הללו כשלעצמן הן הבל. "סוף דבר הכול נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". אבל לאחר שהאדם זוכה ליראת ה', כל המעלות הללו מקבלות את ערכן.
משל נאה שמעתי על זה מדודי הרב אברהם רמר ז"ל: כל אחת מן המעלות הללו כשלעצמה היא אפס. החכמה לעצמה אפס, העושר אפס, היופי אפס, הכבוד אפס, ויראת שמיים היא האחד. וכשיש בתחילה יראת ה', אזי על ידי החכמה נהיה עשר, ועל ידי העושר מאה, ועל ידי היופי אלף, וכן הלאה.
חג הסוכות הכנה לחורף
לפני שמתחיל החורף, בו האדם מתכנס בתוך ביתו כדי להתגונן מקור ומטר, צריך לזכור את ה' המעניק לנו את חיינו ואת כל הנצרך לקיומם. וזו אחת הכוונות במצוות הסוכה, שיתבונן אדם בארעיותו בעולם, ייצא מביתו הקבוע אל סוכת ארעי, ויפתח את ליבו להתבוננות בהשגחת ה' בעולם. ואז באמת יהיה יותר מוגן. שכן הבית יכול אמנם להגן מקור ומטר, אבל הסכנה העיקרית הנשקפת לאדם היא שישכח את ייעודו, שיינזק מדעות רעות וכפרניות. ולכן דווקא על ידי ישיבתו בסוכה, שהיא מצווה קדושה, הוא זוכה להגנה העמוקה ביותר. ואת זה צריך לזכור לפני החורף.
ומתוך ההגנה הרוחנית שהסוכה מעניקה, יהי רצון שנזכה להמשיך שלום לתוך בתינו, שלום בין איש לאשתו, שלום בין הורים לילדיהם, שלום בין כל ישראל, שלום בין כל הרצונות השונים שלנו, ושלום בין ישראל לאביהם שבשמיים. והקב"ה ישרה שכינתו בתוכנו, וכמשוש חתן על כלה ישיש עלינו, ויבנה עמנו את ירושלים עיר הקודש ובליבה את בית מקדשנו.
חומרת העלה העליון שבלולב
הבעיה הנפוצה ביותר בלולבים היא בעיית 'נחלקה התיומת' על פי שיטת הרמ"א. כדי להבין את העניין צריך לבאר תחילה שכל עלי הלולב גדלים בזוגות, שניים שניים, כשמצד אחד שני העלים מחוברים ומן הצד השני נפרדים. כדי להבחין בכך כדאי לקחת פעם לולב ישן ולתלוש ממנו עלה, ולאחר מכן לראות שאותו עלה, שיוצא כעלה אחד מהשדרה של הלולב, מורכב בעצם משני עלים המחוברים זה לזה בגבם, ובקלות אפשר לפצלם זה מזה. לחיבור שבין שני העלים קוראים 'תיומת', מלשון תאומים. ואם אותו חיבור נפרד ברוב העלים, הרי הלולב פסול. ובהלכה נקרא פסול זה בשם 'נחלקה התיומת'.
למעשה אין כמעט לולב שרוב העלים שלו נפרדו, אבל בהרבה לולבים דווקא העלה המרכזי נפרד מעט בסופו. ובדיוק לגבי אותו עלה המרכזי ישנה מחלוקת עקרונית החורצת את גורלם של לולבים רבים.
לדעת הרמ"א (או"ח תרמה, ג) כשם שמדקדקים ומחמירים בחלק העליון של האתרוג הקרוב לפיטם, כן יש להחמיר לגבי העלה המרכזי של הלולב, שכל פסול קל שבו פוסל את כל הלולב. ולכן לדעת הרמ"א אם נחלקה התיומת של העלה המרכזי – הלולב פסול. ולדעת השולחן ערוך אין הבדל בין העלה המרכזי לשאר העלים, ולגבי כל הדינים הולכים תמיד אחר הרוב ללא התחשבות מיוחדת בעלה המרכזי, ולכן גם אם נחלקה התיומת של העלה המרכזי, כל זמן שלא נחלקה תיומתן של רוב העלים – הלולב כשר.
הלכה למעשה
לסיכום: לדעת השולחן ערוך, כמעט ולא נמצא לולב שיהיה פסול מצד 'נחלקה התיומת', מפני שקשה למצוא לולב שרוב העלים שבו יתפצלו. וכך נוהגים רוב יוצאי ספרד.
אולם לדעת הרמ"א, שמחמיר לגבי העלה המרכזי, בלולבים רבים ישנה בעיה. וככל שהלולב יותר גדול ויפה, כך יש יותר חשש שהעלה המרכזי התחיל להיפרד. ולכתחילה כדי לקיים מצווה מן המובחר, לדעת הרמ"א יש להקפיד שאפילו הקצה העליון של התיומת של העלה המרכזי לא תיפרד, וכל שרובו מחובר, הרי הוא כשר. ובשעת הדחק, כל שנשאר משהו ממנו מחובר – כשר (שו"ע או"ח תרמה, ג; מ"ב שם).
חשוב לציין שכל זה אמור לגבי היום הראשון בלבד, אולם בשאר הימים גם הרמ"א מודה שאפילו אם העלה האמצעי נחלק כולו, הלולב כשר ואפשר לברך עליו (מ"ב סקי"ז).
איזהו לולב עקום פסול
לכל לולב יש גב ופנים. בגב אנו רואים כמין גזע, שהוא השדרה של הלולב שממנו העלים מתפצלים, ובפנים רואים בין זוגות העלים כמין חריץ. אם הלולב התעקם לכיוון השדרה הרי הוא כשר, מפני שזהו דבר טבעי בלולב שהוא נוטה אחורה לכיוון השדרה. אבל אם הוא התעקם קדימה, או לאחד מצדדיו, הרי הוא פסול. ודווקא אם התעקם הרבה עד שהוא מכופף כמו מגל, אבל אם התעקם פחות – כשר (שו"ע תרמה, ח; מ"ב לג).
ואם לקחו לולב שהתעקם ונפסל, ושמו אותו מתחת למכבש עד שהתיישר, כתב השדה חמד שאם לא ניכר על הלולב שפעם היה עקום ופסול – הרי הוא כשר (מע' ל' אות ב').
כמין מקור בראשי העלים
לולב שראשי העלים שלו כפופים ויוצרים כעין צורה של מקור, כפי שמצוי בהרבה לולבים – מאחר וזוהי דרך גדילתם הרי הם כשרים. והרא"ש היה מהדר לקחת דווקא לולב שיש כמין כיפוף בראשי עליו, מפני שבאופן זה אין התיומת של העלים העליונים נפרדת. אבל האחרונים פסקו שלכתחילה עדיף יותר לקחת לולב שגם קצות העלים שלו ישרים (שו"ע תרמה, ט; מ"ב מב; שעה"צ מג).
פירוק הסוכה
רבים מתלבטים לאחר חג הסוכות בשאלה מה דינם של הסכך וארבעת המינים: האם יש להמשיך ולנהוג כלפיהם כבוד גם לאחר שנסתיים החג, או שמא מאחר שכלתה המצווה אין עוד שום הבדל בין סכך הסוכה והלולב לשאר ענפי אילנות? או במילים אחרות, האם מותר לזרוק לאחר החג את הסכך ואת ארבעת המינים לפח?
ראשית, יש להקדים ולומר שישנו חילוק עקרוני בין תשמישי מצווה לתשמישי קדושה. תשמישי קדושה, כגון תפילין מזוזות וספרי תורה, גם לאחר שבלו ונתיישנו עדיין נשארה בהם קדושה, שהרי השמות הקדושים כתובים בהם, ולכן צריך להקפיד להניחם בגניזה, ומשם ייקחום לקבורה. אבל תשמישי מצווה, כגון טליתות או ארבעת המינים וסכך הסוכה, אין בהם קדושה עצמית, וכל חשיבותם נובעת מכך שאנו מקיימים בהם מצווה, ועל כן שמם תשמישי מצווה.
ואם כן על פי הדין מותר לזורקם לאשפה, וכפי שפסק השולחן ערוך (או"ח כא, א) שחוטי הציצית שנקרעו יכול לזורקם לאשפה, מפני שהיא מצווה שאין בגופה קדושה, וכן הדין גם לגבי הסכך וארבעת המינים. אבל מוסיף השולחן ערוך (שם סעיף ב) שמכל מקום אין להשתמש בהם תשמיש מגונה, כמו למשל להפוך את הטלית לסמרטוט ריצפה. והרמ"א מוסיף (סעיף א) שגם אין לזרוק את תשמישי המצווה למקום בזוי.
ואם כן למסקנה, אין לזרוק את הסכך ואת ארבעת המינים לפח האשפה יחד עם שאר הדברים המטונפים, מאחר ויש בזה ביזוי למצווה. אבל מותר להניחם ליד פחי האשפה, ולאחר מכן עובדי הניקיון כבר יפנום. ואם הסכך יישאר עד חג הפסח, מנהג יפה הוא לשרוף בו את החמץ בערב החג.
רביבים – נישואין חינוך משפחה וקריירה
בשבח והודאה לה' ברצוני לספר לקוראי 'רביבים' המתעניינים, כי קובץ מאמרים מתוך מדור זה יצא לאור כספר בהוצאת 'מכון הר ברכה'. המאמרים קובצו לנושאים בענייני "נישואין, חינוך, משפחה וקריירה" ונערכו על ידי מחדש עם תוספות, כמתבקש בספר.
בין הנושאים שהספר עוסק בהם בהרחבה: ענייני שידוכים ונישואין – כמו גיל הנישואין, דרכים למציאת בן זוג, רווקות מאוחרת וקשייה, התגברות על קשיים כמו חיפוש מופרז אחר יופי. בתחום החינוך: היחס בין לימודי קודש וחול, 'קורסים לחינוך' לעומת חינוך אישי לפי אופי ההורים, עלות החינוך וכו'. בתחום המשפחה: מקומה של הקריירה, גודל המשפחה, דחיית הריון, האם מותר לבצע הפלה במקרים קשים, שירות לאומי לבנות, כיבוד הורים מול עמדת פסיכולוגים וכו'.
כאן המקום להודות לקוראים הרבים שפנו בשאלות ועודדו לקבץ את המאמרים לספר.
