בית אחאב והציונות החילונית

זכות יישוב הארץ של המלך עמרי למרות שכוונותיו לא היו טהורות ● אחדות העם בימי אחאב ● מסירות הנפש של אחאב על כבוד התורה כסמל לאומי ● לבסוף, ללא תורה, גם הצד הלאומי של אחאב נחלש

בית עמרי ואחאב וסופו 
כדי להבין יותר את היחס לשליטים של היום, לפועלם בעבר ולמצבם בהווה, נחזור לדברי הנביאים שתיארו באריכות את מלכות עמרי ואחאב, את גדולתם ואת סופם. 
המלך עמרי, למרות שעשה הרע בעיני ה' יותר מכל אשר לפניו (מלכים א' טז, כה), זכות מצוות יישוב הארץ עמדה לו ולזרעו, ובזכותה העמיד שלושה מלכים מזרעו על כסא מלכותו, מה שלא זכו לו שאר מלכי ישראל. וכל זה למרות שלא בנה את העיר מתוך כוונות טהורות לשם מצוות יישוב הארץ, אלא היו לו מניעים אישיים לבצר את מעמדה של מלכותו. שכך אמר עמרי: כשם שירושלים למלכי יהודה, כך תהא שומרון למלכי ישראל. ומכאן נלמד עד כמה גדולה מעלתה של מצוות יישוב הארץ, שלמרות שהיה פגם משמעותי במניע של עמרי בבניית העיר שומרון, מכל מקום הואיל ובפועל יישב את הארץ, זכה להעמיד על כסאו שלושה מלכים מזרעו (אחאב בנו, ואח"כ אחזיהו בן אחאב, ואח"כ יורם בן אחאב). 

שכרם של מיישבי הארץ – עמרי ואחאב 
בואו וראו עד כמה גדולה מעלתה של מצוות יישוב הארץ, שאפילו רשעים שעוסקים בבניינה זוכים לשכר. וכפי שאמר תנא דבי אליהו (אליהו רבה פרק ט'): "פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים. שאלתי להם: מפני מה נשתנה עמרי המלך, שכל המלכים שלפניו לא זכו להושיב את בניהם תחתיהם על כסא מלכותם, ואילו עמרי זכה להושיב שלושה מלכים מזרעו על כסאו? אמרו לי: לא שמענו. אמרתי להם: רבותיי, עמרי זכה להושיב שלושה מלכים על כסאו, משום שבנה עיר גדולה בארץ ישראל".

כלומר, למרות שעמרי המלך עשה הרע בעיני ה' יותר מכל אשר לפניו (מלכים א' טז, כה), זכות מצוות ישוב הארץ עמדה לו ולזרעו, ובזכותה העמיד שלושה מלכים מזרעו על כסא מלכותו, מה שלא זכו לו שאר מלכי ישראל. וכל זה למרות שלא בנה את העיר מתוך כוונות טהורות של ישוב הארץ, אלא היו לו מניעים אישיים לבצר את מעמד מלכותו. שכך אמר עמרי, כשם שירושלים למלכי יהודה כך תהא שומרון למלכי ישראל. ומכאן נלמד עד כמה גדולה מעלתה של מצוות ישוב הארץ, שלמרות שהיה פגם משמעותי במניע של עמרי בבניית העיר שומרון, מכל מקום הואיל ובפועל יישב את הארץ, זכה להעמיד שלושה מלכים מזרעו על כסאו (אחאב בנו, ואח"כ אחזיהו בן אחאב, ואח"כ יורם בן אחאב). 

יישוב הארץ ואחדות העם 
מצוות יישוב הארץ קשורה עם אחדות העם. בימי אחאב נעשה שלום בין מלכות יהודה למלכות ישראל. יהורם בן יהושפט מלך יהודה התחתן עם בת אחאב, ומלך יהודה ומלך ישראל היו יוצאים יחד למלחמה נגד אויביהם (מלכים א' כב). וכן אמרו חז"ל, שדורו של אחאב היו עובדי עבודה זרה, ואע"פ כן היו יוצאים למלחמה ומנצחים, מפני שלא היו מספרים לשון הרע. ואילו דורו של שאול היו בני תורה, ואע"פ כן היו יוצאים למלחמה ונופלים, מפני שהיו בהם מספרי לשון הרע (דברים רבה ה, י, ירושלמי פאה פ"א ה"א). וכן מובא בספרי (במדבר פיסקא מב): "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם, שנאמר (הושע ד, יז): "חבור עצבים אפרים הנח לו", אבל משנחלקו מה נאמר בהם (שם י, ב): "חלק ליבם עתה יאשמו". 

אחאב כיבד את התורה כסמל לאומי 
וכן מצינו שאחאב כיבד את התורה. כלומר אע"פ שהיה חוטא ועבר על כל העבירות שבתורה, מכל מקום כיבד את התורה מתוך הרגש הלאומי שלו. וכן מסופר שכאשר בן הדד מלך ארם גבר עליו וצר על שומרון, ותבע ממנו לתת לו את כספו וזהבו ואת נשיו וילדיו, אחאב נכנע והסכים לתת את כל אשר לו למלך ארם, מתוך שחשב שאין לו סיכוי לנצח בקרב. אולם כאשר הוסיף בן הדד לדרוש את מחמד עיניו, ואמרו חז"ל (סנהדרין קב, ב) שכוונתו היתה לספר התורה, לא הסכים. הכבוד הלאומי שהתבטא בכבוד התורה היה יקר בעיניו כל כך, עד שהעדיף לצאת לקרב אבוד, ובלבד שלא ישפיל את כבוד ישראל במסירת התורה בידי האויב. וכיוון שזו היתה החלטה גורלית שרבים היו עלולים למות בעטייה, לא רצה אחאב להחליט על כך לבדו והתייעץ עם הזקנים, ואף הם חיזקוהו בהחלטתו שלא להיכנע ולהשפיל את כבוד ישראל. ויבוא נביא בשם ה' לייעץ לאחאב כיצד לנצח. וייצאו בני ישראל ויכו בארם מכה גדולה. ויבוא הנביא בשם ה' להזהירו כי בשנה הבאה יבוא שוב בן הדד כנגדו למלחמה. ואחאב הכין את צבאו כראוי למלחמה, וישראל חזרו וניצחו את ארם (מלכים א' כ, א-ל).

בלא תורה, גם אהבת הארץ והעם בטלה 
אולם צריך לדעת, שזכות מצוות יישוב הארץ והאחדות הנובעת מתוך רגש לאומי, אינם יכולים לעמוד לעד. וכיוון שעמרי חטא בעבודה זרה, ובנו אחאב עוד הוסיף לחטוא יותר מכל מלכי ישראל אשר לפניו (מלכים א' טז, ל-לג; כא, כה), וכן עשו שני בניו – גם היחס שלהם לארץ ולעם הלך ונחלש, עד שבאה עליהם לבסוף הפורענות. 

וכך קרה לאחאב, שבעקבות ריחוקו מה' ומהתורה נחלש גם בעמדתו הלאומית. ולאחר שהצליח לנצח בחסדי ה' את ארם, במקום להרוג את בן הדד כפי אשר זמם לעשות לישראל, ריחם עליו אחאב והעלהו למרכבתו, וכרת עמו ברית ושלחו לנפשו. ויבוא הנביא "ויאמר אליו כה אמר ה': יען שילחת את איש חרמי מיד, והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו" (מלכים א' כ, מב). ואכן, לאחר שנים ספורות נהרג אחאב במלחמה נגד ארם (מלכים א' כב, לד-לח).

הקלקול הלאומי מתבטא גם ביחס לפרט 
עזיבת ה' גם גרמה להידרדרות מוסרית, כפי שבאו הדברים לידי ביטוי חריף ביחסו של אחאב לנבות היזרעאלי. אחאב חמד את כרמו, וכשנבות לא הסכים למוכרו לו, בעצת אשתו המרשעת איזבל הובאו עדי שקר שהעידו כנגד נבות שמרד במלך. בעקבות עדותם הוצא נבות להורג ואחאב ירש את כרמו. ויצו ה' את אליהו הנביא: "קום רד לקראת אחאב מלך ישראל אשר בשומרון, הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו. ודברת אליו לאמור: כה אמר ה', הרצחת וגם ירשת?! ודברת אליו לאמור: כה אמר ה', במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה" (מלכים א' כא, יז-יט). 

הפורענות 
שורש הפורענות של בית עמרי התחיל בנטייתם אחרי עבודה זרה. ואחאב עוד הוסיף לחטוא יותר מכל המלכים אשר לפניו, עזב את התורה, נטה אחר עבודה זרה, לקח לאישה את איזבל בת אתבעל מלך צידונים, והקים לבעל מקדש ומזבח בשומרון (מלכים א' טז). על כן לא רצה לשמוע את תוכחות הנביאים והרס את מזבחות ה'. וכשהמשיכו נביאי ה' להוכיחו, רצחם נפש, עד שרק אליהו הנביא נותר לבדו מכל נביאי ה' (מלכים א' יט, י). ולכן כבר אז נגזרה על בית עמרי ואחאב גזרה קשה ונוראה, וכמו שאמר ה' לאליהו הנביא: "שוב לדרכך מדברה דמשק, ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם. ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל, ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשך לנביא תחתיך. והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע" (מלכים א' יט, טו-יז). אלא שכל זמן שעדיין היתה להם זכות יישוב הארץ והאחריות הלאומית, ניצחו במלחמות, ועדיין היו יכולים לשוב בתשובה ולבטל את הגזירה שריחפה מעליהם. אך הם לא חזרו בתשובה, ובמשך הזמן גם יחסם לעם ולארץ הלך ונחלש, והפורענות הנוראה שנגזרה עליהם התקיימה. 

בתחילה חזאל מלך ארם החל להכות את יורם בן אחאב (מלכים ב' ח, כח). ולאחר מכן אלישע הנביא שלח את אחד מבני הנביאים למשוך את יהוא למלך, וציווהו בשם ה' למרוד ביהורם בן אחאב, ולהכות ולאבד את כל בית אחאב (מלכים ב' ט, ו-י). וימרוד יהוא ביהורם בן אחאב, "ויך את כל הנשארים לאחאב בשומרון עד השמידו כדבר ה' אשר דיבר אל אליהו" (מלכים ב' י, יז). 

כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב 
התוכחות הקשות של הנביאים באו מתוך מאהבה עצומה לעם, ומרצון להציל לפני פורענות. 
הציונים החילונים פעלו רבות למען העם והארץ. ההתיישבות ואחדות העם היו חשובים בעיניהם מאוד. גם כשחטאו, כל עוד עשו זאת למען העם והארץ, עדיין זכו לגדולה. אבל עם הזמן, ההתנתקות מהתורה הביאה להתנתקות מהלאומיות, והחטאים גברו. עושק כרם נבות היזרעאלי מזכיר קצת את יחס מנהלת הגירוש, המשטרה וצה"ל, למתנחלים העשוקים.

כל עוד נשמה באפם יכולים המחריבים והמגרשים לחזור בתשובה, ולהועיל להם ולכלל ישראל. אם לא יחזרו בתשובה, יאבדו עצמם מן העולם. 
בין כך ובין כך, מלכותם היא מלכות שעה, והתשועה אשר הבטיח ה' לישראל תבוא על ידי טובים וצדיקים.