בחזרה למרכז הרב

לדמותו של הרב שאול ישראל זצ"ל – חלק שני ● שיעור ל'בעלי-בתים' שיצאו למדנים ● תל תלפיות במצוות התלויות בארץ ● שיעוריו בישיבת כפר הרואה ובמדרשיה

שיעורי תורה בכפר הרואה 
מידי יום קיים הרב ישראלי שיעור גמרא בבית הכנסת שבכפר הרואה. בשנת תש"ז חגגו משתתפי השיעור את סיום הש"ס בפעם הראשונה. בדרשתו לרגל המאורע אמר הרב ישראלי כי התורה צריכה להיות "מורשה" לכל יהודי, ומורשה פירושו שירכוש את ההיגיון של התורה שינחהו בכל דרכיו. שומעי השיעור הרגישו שהם מתקדמים מאוד, עד שלפי עדותם נעשו במשך השנים ללומדים "כמעט כמו רבנים". 

בחגים ובשבתות, באירועים ציבוריים ובשמחות, היה הרב ישראלי דורש. ובדרשותיו היה מעורר להרבות בלימוד התורה, ולהפוך את התורה לדבר המחייה את כל תחומי החיים, גם ברפת ובשדות. גם היה מרומם את השומעים לאחריות כלל ישראלית ולהבנת משמעות המאורעות העוברים על העם – השואה והתקומה, הבניין והמאבק. דרשותיו היו נאמרות ברגש ובכנות, עשו רושם רב ונותרו חקוקות בלבבות. 

מצוות התלויות בארץ 
תוך כדי כהונתו כרב בכפר הרואה נפגש הרב ישראלי עם כל השאלות המתחדשות במצוות התלויות בארץ, וכדרכו בקודש בירר כל סוגיה מיסודה בתלמוד, עד שנעשה לאחד מגדולי הפוסקים בתחום זה. תשובותיו בנושאים אלו נתפרסמו בשני חלקי ספרו 'ארץ חמדה'. 
גם לאחר עלייתו לירושלים המשיך הרב ישראלי לעסוק בתחום זה, עד שנעשה תל תלפיות לכל רבני היישובים החקלאיים, שבכל שאלה מסובכת היו מתייעצים עמו. 

הקמת הישיבה בכפר הרואה 
בשנת ת"ש הקים הרב משה צבי נריה זצ"ל את ישיבת כפר הרואה. לימים כתב הרב נריה כי "הסיבה הנכבדה ביותר להקמתה של הישיבה בכפר היתה נוכחותו של הרב". 

בחמש שנותיה הראשונות של ישיבת כפר הרואה לימד הרב ישראלי את השיעור הגבוה בישיבה. עיקר מגמתו היתה ללמדם כיצד ללמוד גמרא בדייקנות ובהעמקה. היה מן התלמידים שהתלונן על כי הספיקו במשך חורף שלם שבעה עשר דפי גמרא בלבד. ענה הרב ישראלי: "את כל הש"ס ממילא לא אספיק ללמד אתכם, אבל איך ללמוד דף גמרא כמו שצריך – אוכל". תלמידיו נעשו למדנים.

גם לאחר אותם שנים המשיך להשפיע מרוחו על הישיבה, אלא שהיה עסוק יותר בשאלות הלכתיות כלל ישראליות, ולכן לא יכול ללמד שיעורי גמרא כסדרם.
הרגיש אחריות גדולה ללמד תורה כפי יכולתו. כשפנה אליו הרב יוגל, ראש מדרשיית נועם, ללמד את התלמידים 'מחשבת ישראל' כדי לחזק את אמונתם, נרתם הרב ישראלי למשימה ובמשך שנים לימד את תלמידי המדרשייה מחשבת ישראל. לשם כך אף חיבר את הספר 'פרקים במחשבת ישראל'. 

במועצת הרבנות 
גדולתו בתורה והנהגתו ברבנות נודעו ברבים, וכך נתבקש פעמים רבות להיות שותף בדיונים בעלי משמעות. עם השנים נעשה יותר מרכזי ב'חבר הרבנים של הפועל המזרחי'. 

במסגרת זו נתמנה לעורכו של הקובץ התורני 'התורה והמדינה'. בזכות אחריותו וגדולתו התורנית נעשו י"ג כרכי קובץ 'התורה והמדינה' לבמה המרכזית לבירורי הלכות המדינה. גדולי הרבנים כתבו שם את מאמריהם. את תשובותיו ומאמריו בנושאים אלו קיבץ אח"כ הרב ישראלי בספרו 'עמוד הימיני'. בספר זה מובאות גם תשובותיו בענייני רפואה והלכה.

גם הרב הראשי הרב יצחק הרצוג זצ"ל הכירו והעריכו, ופעמים שביקש ממנו לברר שאלות הלכתיות בוערות. בשנת תשי"ג ביקשה מועצת הרבנות הראשית לצרף רבנים צעירים לשורותיה, וכך נתבקש הרב ישראלי להיות שותף במועצה המורחבת של הרבנות הראשית. בהיותו נואם מחונן, נתבקש פעמים רבות לשאת את דבר המועצה ברבים, במיוחד כאשר חוגים חילוניים איימו על מעמדה. כלפי פנים היה נוהג לדרוש כי "קולה של הרבנות צריך להישמע בבהירות, בתקיפות ובאמינות".

בשנת תשל"ח, חברו יחד חוגים רבים, דתיים-לאומיים וחרדיים, כדי לבוחרו לרב הראשי. בחירתו היתה נראית כמובטחת, אולם עסקנים מסוימים במפד"ל סיכלו יוזמה זאת על ידי תרגיל חקיקתי בכנסת. אומרים שבכך הוחמצה הזדמנות היסטורית להתקרבות בין חוגי היהדות הדתית והחרדית. 

דעת מקרא 
עם ההתעניינות הגוברת בלימוד התנ"ך, ולעומת התפשטותה של שיטת 'ביקורת המקרא' האפיקורסית, הורגש צורך בכתיבת פירוש חדש לתנ"ך – פירוש ברוח אמונית שמפרש היטב את המילים ואת הרקע ההיסטורי של המאורעות. לשם כך הועלתה היוזמה לחיבור פירוש 'דעת מקרא', בהוצאת 'מוסד הרב קוק'. ושוב מתוך אחריות כלל ישראלית נרתם הרב ישראלי להיות שותף בעריכת הפירוש, כאשר התחום שקיבל על עצמו היה ההיבט ההלכתי. במשך עשרות השנים בהם נכתב הפירוש עבר בדקדקנות על פירושי הכותבים והעיר הערות כנדרש. כיוון שהיה בקיא במדרש, היה מעיר מעת לעת על פירושים שהובאו בשם מקורות חדשים, שמקורם בעצם בחז"ל. גם כאשר אחד המחברים לא התייחס לחלק מהערותיו, התמיד בעבודת העריכה והמשיך לכתוב את הערותיו, מתוך הכרת החשיבות במפעל כולו.

עריכתו הדקדקנית נתנה לסדרת הספרים 'הכשר' גם אצל אלה המסויגים מפירושים חדשים. הכשר זה תרם לתפוצתו הברוכה. יש לציין כי הרב ישראלי הסתייג מהצורך בפירוש על החומש במסגרת 'דעת מקרא', ולכן גם לא השתתף בעריכת הפירוש עליו. את החומש, טען, יש ללמוד עם המפרשים המקובלים מדור דור.

ראש ישיבת 'מרכז הרב' 
לאחר פטירתו של הרב כלאב זצ"ל בשנת תשי"ט, ועם הגידול שחל במספר בחורי הישיבה, פנה ראש ישיבת 'מרכז הרב', הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, אל הרב ישראלי בבקשה כי יחל למסור שיעור כללי בישיבה.

בקיץ שנת תשי"ט התחיל הרב ישראלי למסור שיעור כללי בישיבה, שעוד שהתה בבניין הישן. מתוך כבוד למרן הרב זצ"ל, לא הסכים הרב ישראלי לעלות וללמד מהבימה שלפני ארון הקודש. לאחר שהתלמידים ביקשו שיעלה כדי שיוכלו לראותו היטב, הסכים לעמוד על המדרגה השנייה אבל לא על הבימה עצמה, באומרו: "על מקום של מרן הרב קוק זצ"ל איני עומד".

בשנת תשמ"ב, לאחר פטירת הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, נותר לכהן יחד עם הרב אברהם שפירא שליט"א בראשות ישיבת 'מרכז הרב'. 

במשך כ-36 שנים לימד שיעור כללי בישיבה. למרות טרדותיו הרבות בענייני הרבנות הראשית ובית הדין ובכתיבת תשובות, כמעט ולא ארע שביטל שיעור. והיה מקפיד ללמוד בכל פעם מחדש את המסכת בעיון, והמשיך להעמיק ולחדש ולהכין שיעורים נוספים. 

בבית הדין הגדול 
בשנת תשכ"ה נתמנה הרב ישראלי לדיין בבית הדין הגדול שבירושלים. אז עזב את רבנותו בכפר הרואה ועלה להתגורר בירושלים סמוך לישיבה, שבה כבר התחיל למסור שיעור כללי משנת תשי"ט. 
במשך 15 שנים ישב בדין, עד צאתו לגמלאות בשנת תש"מ. בשנים אלו דן הרב ישראלי במאות ערעורים. חבריו בדין היו הרב אליעזר גולדשמידט זצ"ל, ויבדלו לחיים ארוכים: הרב יוסף שלום אלישיב, הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו. מתחת ידו יצאו למעלה ממאה פסקי דין מפורטים, שחלקם נקבצו ונתפרסמו בספרו 'חוות בנימין', וחלקם נתפרסמו לאחר פטירתו בספר 'משפטי שאול'. 

בסוף ימיו הקימו הרב כרמל והרב ארנרייך את מכון 'ארץ חמדה' – כולל לדיינות. הרב ישראלי היה נשיא המכון. הוא מסר שיעורים לאברכים והתווה את דרכו של המכון תוך ירידה לפרטים. מטרת המכון הוגדרה – לגדל תלמידי חכמים ארץ ישראלים, הנאמנים ואוהבים את עמם וארצם. המכון כבר הצמיח עשרות רבנים שסיימו את בחינות הדיינות. 

במאבק על הארץ 
בשנותיה הראשונות של הישיבה בבית-אל היה מוסר שיעור כללי קבוע בישיבה. מנהל הישיבה, ר' יעקב כץ (כצלה), היה מסיע אותו לשיעור ומחזירו, ובמהלך הנסיעה מספר לו על הבנייה המתרחשת ביהודה ושומרון ועל מעשיהם של בוגרי ישיבת 'מרכז הרב'. 

בשנותיו האחרונות ראה הרב ישראלי בצער ובחרדה את ממשלת המיעוט בראשותו של יצחק רבין חותמת הסכמים עם רב המרצחים, ומוותרת על חלקים מארץ ישראל.
הוא אף הביע את עמדתו כי אסור לחיילים להשתתף בפינוי ישובים, ואם יפקדו עליהם להשתתף בפינוי, עליהם לסרב לפקודה זו.

לקראת יום העצמאות תשנ"ד, עת המאבק היה בשיאו, ברוב כאבו תלה הרב ישראלי סרט שחור בצד דגל המדינה, אותו הקפיד לתלות במו ידיו בכל שנה. 

אחרית 
לקראת סוף זמן חורף תשנ"ה, באמצע אחד השיעורים הכללים, איבד פתאום הרב ישראלי זצ"ל את חוט מחשבתו והתקשה להמשיך בשיעור. אף פעם לא קרה דבר כזה. השיעור תמיד היה מסודר וערוך לתלפיות. חרדה נפלה על השומעים. זה היה הסימן למחלתו שממנה לא קם. הוא עוד המשיך למסור שיעורים עד סוף זמן חורף, אך ראו עליו שנחלש. בי"ט בסיון תשנ"ה, בהיותו בן שמונים ושש, החזיר נשמתו לבוראו. 

העבודה הגדולה שנטל על כתפיו נשאה פירות רבים. בית המדרש של ישיבת 'מרכז הרב', שבעת עלייתו לארץ למדו בו פחות ממאה בחורים שרבים מהם, למרות הערצתם את מרן הרב קוק זצ"ל, לא הבינו את דבריו כדבעי, גדל מאוד בכמות ובאיכות. 

את דמותו של הרב קוק העריצו רבים מכל החוגים – חרדים, דתיים, מסורתיים וחילוניים – אולם מעטים הבינו את דבריו וחיו לאורה של תורת ארץ ישראל. במשך ששים שנות פועלו של הרב ישראלי זצ"ל כרב, מחנך, דיין, מנהיג ציבור וראש ישיבה, הבודדים הפכו למרובים. למעלה ממאה ישיבות ועוד מוסדות חינוך רבים הוקמו, ומאות יישובים נוסדו בכל רחבי הארץ. 

וכשאנו מתבוננים בעשרות אלפי המשפחות התורניות שהולכות ומתפתחות בתנופה עצומה, אנו בטוחים כי למרות כל הסיבוכים הגדולים, תנופת ההתקדמות תמשך ותתעצם עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו.