פרשת ויקהל חוזרת שוב על עניין המשכן, לקיחת התרומות, עשיית הכלים ומידותיהם וכו'.
והשאלה העולה מאליה היא מדוע לא הסתפקה התורה בפרשיות תרומה, תצוה וחלק מפרשת כי תשא, וחזרה שוב לעניין המשכן בפרשיות ויקהל ופקודי? וברור שניתן לדייק בפסוקים ולמצוא הוספות שונות, הרחבות וכיוצא באלה, אולם אין זה מקהה את השאלה מדוע התורה חזרה על הדברים פעם נוספת?
שאלה זו היא שאלה כללית שמופיעה בעוד כמה פרשיות בתורה, שאולי הידועה שבהם היא פרשת קורבנות הנשיאים. וכפי שמקשה הארברבנאל "הינה תמצא שזכרה התורה חמש פעמים, פעם בכלל ופעם בפרט, מלאכת המשכן וכליו… ומה צורך לפרט הדברים פעם אחר פעם?"
(יש לציין שאמנם פרשני ספרד מרבים לעסוק בשאלה זו, אולם פרשני אשכנז, מבית מדרשו של רש"י, כגון הרשב"ם, חזקוני ועוד לא דנים בשאלה זו. וכפי הנראה לרוב פשטות התשובה לא התעוררה בליבם קושיה כלל).
והתשובה הפשוטה, האמיתית והנכונה היא שכאשר דבר הוא יסודי וחשוב- חוזרים עליו פעמים רבות. וכפי שאנו מוצאים שעניינה של ארץ ישראל חוזר שוב ושוב לאורך התורה כולה (וכן עוד עניינים יסודיים כעניין התורה, שמירת המצוות, איסור עבודה זרה ועוד).
וכך כותב הרמב"ן "ועל הכלל כל זה דרך חיבה ודרך מעלה לומר כי חפץ ה' במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות להרבות שכר לעוסקים בה…".
כפי שאדם חוזר פעמים רבות על נושאים שמעסיקים את מחשבתו, כגון אדם שטרוד בענייני פרנסתו, חוזר ומדבר שוב ושוב עם אשתו וחבריו על אפשרויות החיסכון וכיוצא בזה. וכן אדם שחווה חוויות חשובות כגון שירותו הצבאי שאדם יכול לדבר עליו פעמים רבות מספור.
ועל פי דיבורו של אדם ניתן לקבוע את סדרי העדיפויות האמיתיים שלו. כי לעיתים אדם מצהיר בפני עצמו או בפני אחרים על ערכיו, על המניעים הפנימיים שלו, אולם כשנבחן מהו המשקל שמקבל כל ערך בדיבורו נגלה שערכיו ומניעיו שונים לחלוטין.
התורה לא רצתה רק לומר לנו את הערכים והאידיאלים התורניים אלא לא פחות מכך רצתה ללמדנו את המשקל שצריך לקבל כל ערך. ולא הסתפקה התורה בללמדנו על כך אלא, בחסדי ה', רצה הקב"ה להקנות לנו את אותם המשקלים הנכונים.
על ידי החזרות המרובות האדם קונה את המשקלים האמיתיים. על ידי לימוד התורה שניים מקרא ואחד תרגום, על ידי שמיעתה ארבע פעמים בשבוע, והעיסוק בה יומם ולילה, הולך האדם וקונה את המשקלים האמיתיים של האידיאלים האלוקיים.
אין מגמתה של התורה עיסוק אינטלקטואלי אלא עניינה הוא להורות דרך, לחנך. וכך גם אנחנו בלמדנו את התורה ובהעברתנו אותה מדור לדור רצוננו הוא לעצב את הדעות, לבנות את המידות, וליצור דרך חיים ממשית על פי האידיאלים האלוקיים.
על פי זה אפשר להסביר את מאמר חז"ל שמי שחוזר על התורה מאה ואחת פעמים הוא עובד אלוקים ואילו שחוזר רק מאה פעמים נקרא ש'לא עבדו'. מאה פעמים זהו המספר שצריך לחזור כדי לזכור את הידיעות של התורה, את ההלכות והרעיונות, ואילו המשך החזרה הוא כדי לקנות את המשקלים השונים וכדי לחיות את התורה (ולא רק לדעת אותה).
יהי רצון שנזכה לכוון את דרכנו על פי כיוונה האמיתי והפנימי של התורה ולשמוח בכל חזרה וחזרה שמפנימה בנו את ערכו של המשכן, של הבניין הקודש בחיינו.
