חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

הרב גור גלון

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

זקיפת הראש – לפרשת נשא

התורה בחרה לבטא את ה'מניין' במילה מיוחדת: 'נשא'. כך בפרשתנו – 'נשא את ראש…", וכך בפרשת במדבר – 'שאו את ראש'. וננסה להבין מדוע התורה משתמש בביטוי 'לשאת' ולא בביטוי 'למנות'?

המדרש, ובעקבותיו חלק מן הראשונים (הרמב"ן, רבינו בחיי ועוד) מבארים שהתורה לא רצתה רק לספור את בני ישראל, אלא גם לרומם ולהעלות אותם.

יש כאן ביטוי לאחד היסודות החשובים ביותר בתפיסתנו. כולנו נבראנו בצלם אלוקים, וכיוון שכך הרי שלכל אחד מאיתנו יש ערך נצחי, אינסופי.

כל אחד מאיתנו יחיד במינו. הקב"ה טבע כל אחד ואחד מאיתנו במטבע מיוחד. חלק משמעותי באמונה שה' בראנו, היא האמונה שלכל אחד ואחד מאיתנו יש שליחות ומטרה, וממילא קיבל כוחות מיוחדים למשימתו.

דווקא כשבאים למנות את ישראל עלולים להתבלבל ולראות באנשים השונים כ"מספרים", ולחשוב בטעות שאין ערך וחשיבות לכל אחד ואחד מהפרטים. לכן, דווקא כאן מדגישה התורה "שאו את ראש כל עדת בני ישראל" – זיקפו את ראשו של כל אחד ואחד מישראל.

ברובד עמוק יותר אפשר לראות שהציווי הוא על מנהיגי ישראל –"שאו את ראש כל עדת בני ישראל", "נשא את ראש בני גרשון" – תרוממו את העם. תפקידם של מנהיגי ישראל הוא לרומם ולגדל כל אחד ואחד מן האומה.

מנהיג אמיתי איננו עץ גדול שמסביבו קרחת יער. מנהיג אמיתי הוא מי שיודע להצמיח ולהגדיל את סביבתו, מי שמסביבו צומחים אנשים גדולים.

ד"ר עזריאל קרליבך כתב אחרי מותו של סטאלין ימ"ש את הדברים הבאים:

"אין אנחנו יכולים לדעת, כמובן, מה קרה באמת בקרמלין, מתי מת סטאלין ואם בידי שמים או בידי אדם וכיצד ומתי החליטו להודות במותו. על כל פנים אין הפרטים הללו משפיעים על קווי היסוד של האירועים. כי הרי על כל פנים ברור, שסטאלין לא השאיר אחריו יורש.

כלומר: לא הותיר אדם בעל אוטוריטה בדומה לו, אדם שיוכל לרכז מסביבו מלכתחילה אף שמינית הפרסטיז'ה שלו. הרי זהו עונשה של דיקטטורה, שהיא אינה יכולה להגדיל ולפאר אדם שני, ושככל שהיא מעלה את כסאה של האישיות המרכזית האחת, כן היא כורה קבר להמשך שלטונו ולמורשתו, כי אסור שיהיה יורש ראוי לכתר".

"נשא את ראש", מלמדת אותנו הפרשה; "שאו את ראש כל עדת בני ישראל", מבקש מאיתנו חומש במדבר בשתי פרשיות-מפקד נוספות (ב, א; כו, ב). שאו את ראשי האנשים שסביבכם – אף פעם אל תיתנו להם להרגיש סתם מספרים. זה נכון לקרובים אליכם, ונכון לכל אדם – מהחשוב ביותר ועד למי שכביכול פשוט יותר – תנו להם לדעת שבשבילכם אין הם מובנים מאליהם, שאתם מוקירים אותם, שאתם יודעים שהם (כל אחד מהם) עולם מלא וגדוש ויחיד במינו.

בן זומא כבר לימד אותנו ש"איזהו מכובד? המכבד את הבריות!" – מהי מידת חשיבותנו? כמידה שאנו גורמים לזולתנו להרגיש חשוב.

מתוך כך אפשר להבין את החשיבות של ברכת כוהנים. הכוהנים – שזוכים להיות עובדי ה', שנכנסים למקומות ששאר העם לא יכולים להיכנס אליהם, שאינם עובדים אלא כל העם זוכים לתת להם את תרומתם המקודשת – עלולים להתנתק מהעם ולהפוך לקבוצה אליטיסטית שדואגת לעצמה. והתורה מלמדת שהכהנים צריכים להביא ברכה, לפעול למען העם, לדאוג למצבם החומרי והרוחני.

יש עוד פרט ייחודי בברכת הכוהנים, והוא נוגע לברכה שחז"ל תיקנו שכוהנים יאמרו לפניה: "ברוך אתה ה'…אשר קידשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה". לכאורה כל המצוות צריכות להתקיים מתוך אהבת ה', ולא מצאנו בשום ברכת המצוות שהוסיפו חז"ל את המילה באהבה, אז מדוע דווקא כאן?.

תשובות שונות ניתנו בעניין, אך נראה שהתשובה הפשוטה היא שהתורה אומרת במפורש שהכוהנים אינם מקור הברכה, אלא הם משמשים כצינור – "ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם", בשונה משאר מצוות – שבהם אנו עושים את המצוות – בברכת כהנים, הכהנים הם רק הצינור דרכו עוברת הברכה האלוקית, וכדי להיות צינור, צינור של שפע וברכה, צריך אהבה וחיבור.

אדם אוהב הוא אדם שממוקד בחבירו ולא בעצמו. האהבה היא היציאה מהאגואיסטיות, מהריכוז של האדם בעצמו, ורק השתחררות מן העצמיות מאפשרת להיות צינור שדרכו זורמת הברכה האלוקית.

וכך כותב הזוהר: "כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא" (כל כוהן שאינו אוהב את העם, או שהעם לא אוהב אותו, לא יישא כפיו לברך את העם).
אנו יכולים לברך רק את מי שאנו אוהבים ואוהב אותנו, ואז יש חיבור שיכול להפוך אותנו לצינור.

יהי רצון שנזכה לרומם ולהגדיל, לראות את הערך והטוב בכל סביבתנו, ומתוך ראית הטוב תתגבר בנו האהבה שתאפשר לנו להיות צינור של ברכה!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן