ר"ה, היום בו הקב"ה נותן חיים לכל העולם, היום בו נקבע דיננו לכל השנה, היינו מצפים שיהיו דברים רבים שנצטרך לעשות בכדי להמתיק את דיננו, לזעוק והתחנן על נפשנו, אך מצווה הגדולה של היום היא להקשיב.
כך תיקנו לנו חז"ל בברכת השופר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר"
מדוע ביום שבו הכול נקבע, אנו מצווים רק להקשיב?
התשובה כי ביום זה עיקר העבודה היא להמליך את ה', והמלכת ה' היא בעיקר בשמיעה לדבר ה' – "ויאמר שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה', הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים" – הרצון האלוקי הוא שהאנושות תשמע את דבר ה', כי דבר ה' הוא המחייה, הוא הטוב השלם והגדול!
כפי שאנו אומרים בקריאת שמע יום יום כל הברכה והשפע הוא 'והיה אם שמוע תשמעו'.
הפסוק המלווה את הימים האלה הוא: "דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח", אך לא כולם מכירים את הפסוקים הקודמים לפסוק זה:
"הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב (כלומר, הנביא ישעיה קורא לעם ישראל, אתם חשים צימאון רוחני אדיר, רעב נפשי נורא, לכו תשתו ממי הדעת של התורה, מיינה וחלבה, ומזהיר אותם הנביא לא לנסות להרוות את צימאונם ממה שלא ייתן להם שבע ורוויה:) למה תשקלו כסף בלוא לחם? ויגיעכם בלוא לשבעה? – (והפתרון הוא:) שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם, הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם (ואם תעשו כן, תגיעו לגדולה המיועדת לכם, למלכות דוד, להיות העם שמביא אור וברכה לעולם כולו, להיות מופת ועדות לכל העולם) ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים, הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאומים, הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו למען ה' אלוקיך ולקדוש ישראל כי פארך".
במשך כל השנה אנו לא מפסיקים לדבר ולמלל, ואנו שוכחים שעיקר תפקידנו הוא לשמוע, להקשיב ולהאזין לדבר ה', ה' מדבר איתנו, דרך התורה, דרך ליבנו, ודרך כל המציאות – רק צריך לדעת להקשיב, לדעת לשמוע.
להיפתח לקול ה', הדופק על דלתי ליבנו וקורא לנו לשוב אל ה', לחזור אל הרצונות האמיתיים שלנו, וההקשבה לקול ה' המופיע אלינו כקול הנשמה שלנו, זוהי עיקר עבודתינו בעולם.
כדברי הרב קוק: "ע"י הרהורי תשובה שומע האדם קול ד' הקורא אליו מתוך התורה, ומתוך כל רגשי הלב, מתוך העולם ומלואו וכל אשר בם, וחשק הטוב הולך ומתגבר בקרבו…".
כל חטא יסודו הוא אי ההקשבה לדבר ה', כפי שראינו אצל אדם הראשון – שחטא האכילה מעץ הדעת, הוא חטא אי ההקשבה לדבר ה' – והבעיה היותר גדולה שאחרי שהאדם טועה וחוטא הוא מסתתר ונמנע מההקשבה לדבר ה' הקורא אליו לשוב – "וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלוקים בתוך עץ הגן, ויקרא ה' אלוקים אל האדם ויאמר לו איכה? – ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי ואחבא".
ממילא התיקון הגדול, ביום המופלא הזה הוא לחזור ולשמוע את קול ה' – 'ובשופר גדול יתקע, וקול דממה דקה ישמע' – רק ששומעים את הקול הטבעי והעמוק היוצא מעומק ליבנו, אז מצליחים לשמוע את הקול שיוצא מתוך הדממה, קול ה'.
"ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש לא ברעש ה', ואחר הרעש אש לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה" – אומר רש"י: "… ואני שמעתי קול הבא מתוך הדממה", קול ה' נשמע רק שמקשיבים היטב, רק שמשקיטים הכול אפשר לזכות לשמוע את קול ה', זו עבודתינו בר"ה.
כל כך קשה, להשקיט את כל הקולות האופפים את חיינו, ורק לשמוע את קול ה', אבל אנו העם יודעי תרועה, יודעים איזה קול אנחנו מחפשים, את קול ה', את הקול שיחיה את נפשנו, הקול שימלא את ליבנו, שירומם את רצוננו, שינחה את כל חיינו.
זה עניינו של יום.
יהי רצון שנזכה לשמוע את קול ה', להשקיט את כל הקולות המסיחים את הדעת ולשמוע את קול ה'.
שנה טובה!
