פרשת לך לך- לטובתך והנאתך

בפרשתנו אנו שומעים את הדיבור הראשון לאבינו הראשון אברהם, וכידוע יש חשיבות מאד גדולה למה שכתוב בהתחלה- כפי שכתב ר' צדוק הכהן מלובלין כתב:"וקיבלתי… במקום שמילה זו נזכר פעם ראשונה בתורה, שם הוא שורש העניין" (ישראל קדושים עמ' 66), (וכן שסיפר לי מו"ר הרב מלמד שליט"א, שאחד הדברים הקשים בכתיבת ספר, הוא להחליט מה יהיה בפתיחה).

לכן גם אנו נתבונן היום במילים המיוחדות שהיו הדיבור הראשון של הקב"ה לאברהם וננסה לראות מה העקרונות והיסודות העולים ממילים יקרות אלו. וכך נאמר בתורה: " לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה, ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה".

המילה הראשונה, ואשר עליה כתבנו בעבר, היא 'לך' – 'ונתתי לך מהלכים בין העומדים' – ההליכה היא קוד להתקדמות, לעלייה. זהו היסוד הראשון שעלינו ללמוד: להיות כל הזמן בהתקדמות. אלו החיים. זו למשל הסיבה מדוע לצדיקים אין מנוחה- כי הם בהתקדמות מתמדת: "צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל" (גמ' ברכות).

היסוד השני שמופיע הוא: לך! – לטובתך ולהנאתך. כל עבודת ה' שלך היא לטובתך, כל עבודת ה' היא להנאתך.

התורה אומרת לאדם שלא יחשוב חס וחלילה שהוא עושה טובה לקב"ה- אלא זה בשבילו. זהו הטוב האמיתי והגדול ביותר. הקב"ה ברא את העולם להיטיב לנו, לעשות חסד – 'עולם חסד יבנה' – ולכן הכול הוא לך, בשבילך. מטרתו הגדולה של האדם היא להתענג על ה'. לעתיד לבוא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנים מזיו השכינה.לכן, כאשר האדם נהנה זוהי הנחת רוח הגדולה ביותר לקב"ה, בזה מתקיימת מטרת בריאת העולם.

אולם צריך לסייג את דברינו. ההנאה המדוברת אינה הנאת שעה- הנאה שאחריתה תוגה וצער, תיסכול וריקנות- אלא הנאת עולם, ההנאה האמיתית והגדולה, ההנאה שמאחדת את כל הרבדים העומקים שבאדם.

ההנאה הרגעית והחולפת אינה מסבה נחת רוח לפני הקב"ה. כשם שאב אוהב אינו שמח כשהוא רואה את בנו אהובו נהנה מסמים- גם אם הבן באותו זמן שמח וטוב לב. אם כן גם מובן כמה צער יש לפניו יתברך כשיהודי עובד ה' בלא שמחה, ומדוע זו הסיבה לכל הקללות הנוראות בפרשת כי תבוא 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה'. האדם צריך לשמוח ולהתענג בדברים האמיתיים: בחייו, באשתו, בילדיו, בביתו ובעבודת ה' שלו.

אם נחבר את שתי המילים: לך לך, יתגלה לנו יסוד נוסף. לעיתים יש מחשבה שהעליה המתמדת היא קשה ומפרכת, שכל הזמן עלינו ללמוד, כל הזמן להוסיף, להתקדם, להתאמץ – ואנו רוצים מנוחה…אוי, לנו אם נהיה מהצדיקים שאין להם מנוחה…

אך האמת היא שדווקא כשאנו עמלים ומתאמצים ומתקדמים, אנו מלאי שמחה ואושר. וכל אחד יכול לבדוק בעצמו האם התקופה המספקת, המשמעותית והמאושרת בחייו אכן הייתה התקופה בה התאמץ, התייגע והתקדם.

יהי רצון שנזכה להמשיך את אברהם ולהיות כל הזמן ב'לך לך' (בע"ה בשנה הבאה נמשיך לדלות פנינים מפסוקים אלו).