טענות שונות הוטחו ביהודים לאורך הדורות, ונימוקים רבים ניתנו מאת האנטישמים מדוע הם שונאים את ישראל. שנאו את ישראל על כך שהם עשירים, וגם שנאו אותם על כך שהם עניים; שנאו אותם משום שהם קפיטליסטים, וגם משום שהם סוציאליסטים; על כך שהם מפורדים ומפוזרים בעולם, וגם על כך שהם מרוכזים במקומות מסוימים; על כך שהם לאומיים וגם על כך שהם קוסמופוליטיים. כאן הרב קוק מבאר את מקור השנאה לישראל, שהוא זה שגורם גם להעלאת כל הטענות השונות והסותרות זו את זו כנגד ישראל: השנאה לישראל במקורה הפסיכולוגי נובעת מהשלילה של שאיפת החיים הישראליים, במובן הלאומי והכללי. כפי שהתבאר קודם, בעם־ישראל יש שאיפה להתקיים כלאום לאור האידאלים האלוהיים. לא מדובר על עצם הנטייה לקרבת־אלוהים – שהיא קיימת בכל הדתות והעמים; אלא על שאיפת הדבקות במידותיו של אלוהים, ההליכה בדרכיו, כפי שבא לידי ביטוי בחזונם של הנביאים – שינוי פני האנושות ותיקון העולם שבא על־ידי עם־ישראל, תשובה כללית ותיקון מוסרי אוניברסלי במובן הנאצל ביותר. שאיפה זו היא היוצרת שנאה לישראל בקרב הגויים. הנצרות, שהכריזה על עצמה כמחליפה של עם־ישראל בהבאת בשורת המוסר והגאולה לעולם, כשלה במשימה זו, כשנהגה כלפי בני דתות אחרות באכזריות לא פחותה מזו של כל יתר הדתות האחרות. על כן נותרה שנאה כלפי ישראל, השלילה של שאיפת החיים הישראליים, במובן הלאומי. ישראל אומרים שהם עם נבחר, שנועד כאומה שלמה לחיות לאור האידאלים האלוהיים, בכל הרבדים של האומה – החברתיים, הכלכליים, המדעיים, הצבאיים ואחרים, ולא רק כנחלת חוג צר של נזירים שפרשו מן החיים וכך יכולים לאפשר לעצמם מין מוסריות שאין בה כל מגע עם בני־אדם – וכך ממילא לא פוגעים באף־אחד, כמו שגם לא מיטיבים עם אף־אחד. טענה זו של נבחרוּת לאומית לעיתים מאוד צורמת עבור אלה שאינם נבחרים, אך מרגישים שהם נעלים מכל בני־האדם. מקרה קיצוני לכך הוא המפלצתיות האיומה של הנאצים, שראו עצמם כנבחרים שצריכים לשלוט, לשעבד או להשמיד את יתר העמים. ההפך המוחלט והקוטבי מרעיון הנבחרוּת של ישראל – שאנו עם שנבחר כדי להיטיב עם העמים כולם.
שאיפת החיים הישראליים היא גם במובן הכללי, של בשורת החזון לאנושות בכללותה, האידאה הקוראת לשינוי מעמיק, תודעתי ומידותי, של האנשים היחידים ושל כל הקבוצות האנושיות האחרות. שזה הוא ניגוד שנעשה מורגש ונפעל בפועל גם בלא הבנה וידיעה, אלא על־ידי כל מיני טענות שונות ומשונות כלפי היהודים, כמאמר חז"ל: "אף־על־גב דאיהו לא חזי מזליה חזי" (מגילה ג, א) – ישנם מצבים שבהם אנשים מפחדים כאילו ראו משהו, אך למעשה לא ראו דבר, והם מפחדים משום ש"מזלם" ראה סכנה – מין מלאך הממונה עליהם מן השמיים ראה סכנה וגרם להם לפחד (עי' רש"י שם). כך גם מי שמסביר את שנאתו לישראל בנימוקים רציונליים – גם אם נימוקים אלה לא יהיו רלוונטיים, שנאתו ממשיכה, אף שהוא אינו מבין מדוע. יש תמימות רבה אצל יהודים בארץ ובחו"ל, שחושבים שאם רק נראה לאומות־העולם שאנו שוחרי שלום וחיים, תיפסק האנטישמיות. כך היא תמימותה של 'הליגה נגד השמצה' בארה"ב, וכזו היא הדעה שהייתה רווחת בקרב פעילי התנועה הציונית, שאם נייסד מדינה ונראה לכל שאנו עם נורמלי ככל העמים, תיפסק האנטישמיות. השנאה לישראל היא אוניברסלית והיסטורית, שהתקיימה בכל מקום וזמן, ואינה נובעת מתוך מצביו או מעשיו של עם־ישראל.
