"ב"ה במדרש ואחר עורי נקפו זאת אחר שמלתי כו' כי בכל דבר יש נקודה חיות מהשי"ת ורק שצריכין להסיר הקליפה והחיצוניות שנקרא ערלה דחפיא ברית ובהוסר הערלה ממילא מתגלה הנקודה כנ"ל. וזה וירא אליו שנתגלה לו הפנימיות שהי' בעצמותו נסתר ונכסה קודם המילה כמ"ש ומבשרי אחזה כו'. (תרל"ב)
השפת אמת מביא בתחילה את דברי המדרש הבא:
(איוב יט, כו): "וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק בזאת הברית, "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" אילולי שעשיתי כן מהיכן היה הקדוש ברוך הוא נגלה עלי "וירא אליו ה'":".
ישנן מספר שאלות על המדרש:
- מה השתנה לאחר שמל אברהם את עצמו? הרי גם לפני כן ה' דיבר אליו.
- מה מבטאת ברית המילה?
- מדוע נאמר "וירא אליו" ולא וירא לו"?
בין חיצוניות לפנימיות
דרשו דורשי רשומות כי המילה עולם היא מלשון 'העלם'. כלומר, קיים הבדל בין הרובד הגלוי אל מול עינינו לבין הרובד הנעלם. כך למשל, היחס בין הגלוי לנסתר מתבטא בגוף ובנשמה. כלפי חוץ, נראה שהגוף הוא העיקר כיוון שהוא פועל בעולם, אולם הנשמה הנסתרת היא זאת שמחייה אותו, ומבלעדיה גוף האדם חוזר לכור מחצבתו – עפר הארץ. יתרה מזו, בין החיצוני לנסתר קיימת מתיחות תמידית, הנסתר דורש את מקומו בעולם הגלוי, והחיצוניות מנגד מתעלמת ממנו.
באופן טבעי, אדם מתייחס למה שגלוי מול עיניו ושוכח את הנסתר, כך שהגעה לרובד הפנימי של המציאות מצריכה עמל וטורח. כשם שתוצרי האדמה הגולמיים (מחצבים, פירות וירקות) יקבלו מעמד גבוה יותר ע"י עבודה, וסגולתם תופיע באופן שלם יותר – כך עבודת האדם תוכל להפגישו עם הצד הרוחני, הערכים האלוקיים שעומדים ביסוד המציאות.
בברית המילה אנו מסירים את ערלת הגוף החיצונית בכדי לחשוף את הברית הפנימית. במצווה זו אנו כורתים ברית שאינה תלויה בכוונת התינוק, אלא מבטאים חיבור עצמי . כך גם גילוי הצד הפנימי – רוחני בעולם יוכל להתבצע ע"י הסרת הערלה החיצונית.
אולם מהי אותה 'עורלה' שקיימת במציאות? מסביר השפת אמת: "בכל דבר יש נקודה חיות מהשי"ת ורק שצריכין להסיר הקליפה והחיצוניות שנקרא ערלה". כלומר, להיפגש עם שם ה' בכל דבר שקיים במציאות, להכיר את הערך הרוחני של כל דבר, להבין כיצד הצד החיצוני לא סותר אלא משלים את הצד הפנימי, הקודש מתגלה מתוך החול ובעזרתו!
ברית המילה מעידה על האדם שגופו החומרי אינו אלא פלטפורמה לביטוי הצד האלוקי שמחייה אותו! וזאת משמעות הפסוק "מבשרי אחזה אלוה" – כלומר, מהגוף שלי, מעצמותי, אני יכול לזהות את המשכן לנשמה!
ברגע שאברהם עשה זאת, אומרת התורה "וירא אליו ה'". אכן, גם לפני כן ה' התגלה לאברהם, אבל הראייה הייתה מהפנים אל החוץ, ברגע הסרת הערלה אברהם ראה את ה' מהחוץ אל הפנים, נפגש עם ה' בעצמו.
הראייה יכולה להצביע על מרחק בין הרואה לבין הדבר השני. ניתן לראות כיצד אנו קרוצי חומר ורחוקים אל מול האלוקים הגדול בשמים. אולם, קיימת ראייה שדווקא מקרבת האדם לאלוקיו, לראות כיצד האלוקיות מופיע בארץ ממש- באדם עצמו. וזהי כוונת המדרש שנתגלה "אליו" דווקא לאחר הברית, הבנה כי הרוחניות נמצאת בו.
שבת שלום
