יהיו הדברים לעילוי נשמת חברינו היקר, הקדוש הרב איתמר בן גל ה' יקום דמו, שנרצח היום על משמר ארצנו בעת שובו אל ביתו שבהר ברכה, בקו הראשון של ההתיישבות.

התפיסה הרווחת בציבור היא שמעמד הר סיני מתואר בפרשת יתרו. זוהי כמובן מחשבה נכונה, אך לאמיתו של דבר רק חלקו הקטן של המעמד מתואר בפרשת יתרו, ואילו רוב המעמד, והחלק המרכזי בו, מתואר דווקא בפרשת משפטים, וסיומו רק בפרשת כי תשא.

כדי להבין את הדבר, יש להתבונן על פרשת יתרו ומשפטים במבט כולל:

החלק הראשון של הברית – עשרת הדיברות

בתחילת פרק יט בספר שמות, מסופר שעם ישראל עוזבים את רפידים וחונים מול הר סיני: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"[1].

בהמשך ה' מורה למשה להציע בפני עם ישראל את המטרה לשמה הביא ה' את עם ישראל להר סיני: כריתת ברית עם ה', שמשמעותה התחייבות של עם ישראל לשמור את מצוות ה', והתחייבות של ה' לבחור בעם ישראל כממלכת כהנים ועם קדוש ונשגב מכל העמים, עליו ישגיח ה' באופן מיוחד: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"[2].

עם ישראל מקבלים על עצמם להיכנס בברית, ועל פי הנחיית ה' למשה, הם מתכוננים למעמד הגדול שיהיה ביום השלישי. בנוסף לכך, ה' מצווה את משה להזהיר את עם ישראל לבל יעלו אל ההר בזמן שה' נגלה עליו כדי לכרות ברית עִם עַם ישראל.

כשמגיע היום הגדול, 'יום הקהל' כפי שמכונה פעמים רבות בספר דברים, ניצבים עם ישראל בתחתית הר סיני, וה' מצווה אותם את עשרת הדיברות. בסיום עשרת הדיברות מבקשים עם ישראל ממשה שהוא לבדו ישמע את הדברים וימסור להם, כי הם חוששים שאם ימשיכו לשמוע את דיבור ה' אליהם באופן ישיר – ימותו: "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלוֹהִים פֶּן נָמוּת"[3].

החלק השני של הברית – מצוות הערפל

כאן מתחיל החלק השני של המעמד: משה עולה אל ראש הר סיני הלוטה בערפל, ושם ה' מצווה עליו שלוש מצוות הרומזות על שלושת האיסורים החמורים בתורה – סגידה לפסל, רצח, וניאוף – שהם גם החמורים שבעשרת הדיברות, ושלושתם היו מצויים במקדשי האלים הכנענים:

"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם"[4] – כנגד "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה"[5].

"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ"[6] כנגד "לֹא תִּרְצָח"[7].

"וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו"[8] כנגד "לֹא תִּנְאָף"[9].

כאן מסתיימת פרשת יתרו. אך לא מעמד הר סיני, ההיפך, עיקר המעמד מתואר בפרשת משפטים.

בתחילת פרשת משפטים ה' מצווה את משה: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם"[10].

ציווי זה, המהוה פתיח ל'משפט העברי' שבו עוסקת פרשת משפטים ברובה, אינו אלא המשך ישיר לחלק השני של מעמד הר סיני, בו משה נכנס אל הערפל שבראש הר סיני, וה' מצווה אותו שם את כל המצוות שאותן עם ישראל לא היו מסוגלים לשמוע מה' בעצמו.

לאחר שסיים ה' לצוות את משה את כל המשפטים, הוא מצווה את משה עוד מספר מצוות יסודיות כמו שמיטה, שבת, שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות, ועליה לרגל בהם, ביכורים וכן בשר בחלב.

לאחר מכן מגיע סיומו של החלק השני של מעמד כריתת הברית בהר סיני: ה' מבטיח למשה, בעודו בתוך הערפל, שהוא ישלח מלאך לפני עם ישראל, שישמור עליהם בדרכם לארץ ישראל ובעת כיבוש הארץ מידי הכנענים: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי"[11]. ה' מזהיר את משה, שיזהיר את עם ישראל לציית לדברי המלאך, שמצווה אותם לא לעבוד לאלוהי הכנענים שה' מוריש מפני ישראל, אלא להשמיד כל סממן שלהם בארץ: "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם"[12]. וגם לא לכרות ברית לכנענים השטופים בעבודת הפסלים: "לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית: לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ"[13].

ובאם ישמרו כל זאת, יקיים ה' את חלקו בברית, והם יזכו לברכה רבה: "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ: לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא"[14], ולרשת את הארץ הטובה על כל גבולותיה שהבטיח ה' לאברהם: "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ"[15].

החלק השלישי והמרכזי של הברית – הקראת ספר הברית וזריקת הדם

כעת מגיע החלק החשוב ביותר במעמד – החלק בו נכרתת הברית בפועל.

לאחר שצווה ה' את משה את כל המצוות שאותן הוא דורש מעם ישראל להתחייב לקיים כדי לזכות להיות העם הנבחר הזוכה להשגחת ה' וברכת ה' עליו, מוסר משה את הדברים לעם ישראל, והם מביעים את הסכמתם לברית: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה"[16].

לאחר הסכמת 'שני הצדדים', ניתן לגשת לברית עצמה: משה כותב את המצוות שצווה אותו ה' בערפל, וכן את עשרת הדיברות, ב'ספר הברית'; ובמקביל, למחרת מורה לבנות מזבח תחת הר סיני, ולהציב שתים עשרה 'מצבות' עבור שנים עשר שבטי ישראל: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"[17].

בכורי ישראל מקריבים על המזבח עולות ושלמים: "וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים"[18].

אז מגיע האקט המרכזי של כרית הברית:  משה זורק מחצית מדם הקרבנות על המזבח, ואת המחצית השניה שומר לעת עתה בכלים עגולים, 'אגנות': "וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ"[19].

משה שב ומוסר את מצוות ה' שנאמרו לו בערפל לעם ישראל, והפעם בקריאה מתוך 'ספר הברית', ועם ישראל עונים את המשפט המפורסם: 'נעשה ונשמע': "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"[20].

אז זורק משה את הדם שבאגנות על העם, ובכך נכרתת הברית בין ה' לעם ישראל: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"[21].

החלק הרביעי והאחרון של הברית – הבאת לוחות הברית וציווי ה' על המשכן

כעת מגיע החלק הרביעי והאחרון של הברית, בו מצוּוה משה לעלות להר סיני ולהוריד את לוחות הברית שעליהם כתובים עשרת הדיברות שאותם שמעו עם ישראל ישירות מאת ה': "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם"[22]. ונאמר: "וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹוהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל"[23].

אמנם לפני שמשה עולה אל ההר לקבל את הלוחות, מצווה ה' את משה לעלות אל הר סיני באופן חלקי, יחד עם אהרון ושבעים מזקני ישראל, ושם ישתחוו לה' ויאכלו מבשר הקרבנות שהקריבו על המזבח במעמד כריתת הברית: "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ… וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר: וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹוהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ"[24].

לאחר מכן עלה משה אל ראש הר סיני המכוסה בענן למשך ארבעים יום וארבעים לילה: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה"[25], ושם ציווהו ה' על הקמת המשכן, בניית כליו, הכנת בגדי הכהונה, וחנוכת המשכן בשמונת ימי המילואים. כמבואר בפרשת תרומה ותצוה. לאחר שסיים לצוותו על בניית המשכן, ירד משה מהר סיני עם לוחות הברית.

המאמר מאת הרב יאיר וייץ, חוקר תורני במכון הר ברכה, העוסק בבירור סוגיות עבור ספרי 'פניני הלכה'. כותב מאמרים בתחומי התנ"ך וההלכה, מחבר סדרת בדרכה של תורה על חמשת חומשי התורה, והספר בדרכם של כתובים על חמש המגילות.

[1] שמות יט, ב.

[2] שם ה-ו.

[3] שם כ, טז.

[4] שם כ.

[5] שם ד.

[6] שם כב.

[7] שם יג.

[8] שם כג.

[9] שם יג.

[10] שם כא, א.

[11] שם כג, כ.

[12] שם כד.

[13] שם לב-לג.

[14] שם כה-כו.

[15] שם לא.

[16] שם כד, ג.

[17] שם ד.

[18] שם ה.

[19] שם ו.

[20] שם ז.

[21] שם ח.

[22] שם יב.

[23] דברים ט, י.

[24] שמות כד, א-ב; ט-יא.

[25] שם יח.