במקרא מצאנו מספר דוגמאות למאורע שארע לאדם יחיד, ובהמשך ארע מאורע דומה לעם ישראל כולו. כך, למשל, כותב הרמב"ן ביחס לירידתו של אברהם למצרים מחמת הרעב בארץ, שבמהלכה חטא לו  פרעה בלקיחת אשתו, ונענש ב'נגעים גדולים' על שחטא לאברהם, ושילחו ברכוש גדול.

מעשה זה הוא אות ורמז לכך שבניו של אברהם יעברו תהליך דומה: אף הם יֵרדו למצרים בשל רעב בארץ, אף כלפיהם יחטאו המצרים ויתעמרו בהם, אף אותם יעניש ה' בנגעים גדולים, ואף מהם ייצאו עם ישראל ברכוש גדול[1].

בדומה לכך אנו מוצאים דמיון רב בין תיאור מעמד הסנה בו התגלה ה' למשה, לתיאור מעמד הר סיני בו התגלה ה' לעם ישראל כולו. דמיון זה מלמד על כך שמעמד הסנה היווה הכנה של התגלות אלוהית בזעיר אנפין, למעמד ההתגלות האלוהית הגדול בהיסטוריה האנושית, מעמד הר סיני.

הדמיון בא לידי ביטוי במישורים רבים:

1. שני המעמדות ארעו באותו מקום: "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹוהִים חֹרֵבָה"[2]. 'הר האלוהים' הוא הר סיני, שכך אמר ה' למשה במעמד הסנה: "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹוהִים עַל הָהָר הַזֶּה"[3].

2. בשני המעמדות היתה זו הפעם הראשונה שהאדם מקבל התגלות אלוהית. במעמד הסנה היתה זו ההתגלות הראשונה של ה' אל משה. ובמעמד הר סיני היתה זו ההתגלות הישירה הראשונה (והאחרונה) של ה' אל עם ישראל.

3. בשני המעמדות משה מגיע למפגש עם ה' כמנהיג. במעמד הסנה כמנהיג הצאן: "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ". ובמעמד הר סיני הוא היה מנהיגם של ישראל.

4. בשני המעמדות מדגישה התורה שהתגלות ה' אל האדם היא דרך אש שמתוכה מדבר ה' עִמו:

במעמד הסנה: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה: וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה…"[4].

במעמד הר סיני: "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ". "וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[5]. ובעוד עשרה מקומות[6] בתורה מוזכר שה' נגלה לעם ישראל מתוך האש במעמד הר סיני.

5. בשני המעמדות ה' מזהיר לבל ייגש האדם שאליו ההתגלות אל מקום השראת השכינה.

במעמד הסנה האזהרה הופנתה כלפי משה: "וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם[7]".

במעמד הר סיני כלפי עם ישראל: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת"[8].

6. בשני המעמדות מודיע ה' לאדם שהוא אלוהיו, ופותח את דבריו במילה 'אנכי'[9].

במעמד הסנה: "וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹוהֵי אָבִיךָ אֱלֹוהֵי אַבְרָהָם אֱלֹוהֵי יִצְחָק וֵאלֹוהֵי יַעֲקֹב"[10].

במעמד הר סיני: "אָנֹכִי ה' אֱלֹוהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים"[11].

7. בשני המעמדות האדם חושש לחייו מחמת המפגש עם האלוהים, ומתרחק ממגע ישיר עם השראת שכינתו:

במעמד הסנה חשש משה שאם יראה את שכינתו של ה' – ימות, שהרי אמר ה' "לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי"[12], ולכן: "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹוהִים"[13].

במעמד הר סיני חששו עם ישראל לשמוע את קול ה' מדבר אליהם פן ימותו, ולכן התרחקו ובקשו ממשה שהוא ידבר עמם: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת… וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹוהִים פֶּן נָמוּת"[14].

8. בשני המעמדות מוזכר שמטרת ההתגלות, במישרין או בעקיפין, היא השבת עם ישראל לארצם שנשלטת כעת בידי הכנענים.

במעמד הסנה אומר ה' למשה שמטרת הוצאת ישראל ממצרים היא כדי להשיב את עם ישראל לארץ ישראל: "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי"[15].

במעמד הר סיני, במסגרת כריתת הברית עִם עַם ישראל על מצוות 'פרשת משפטים', מבטיח ה' לישראל שהוא יביא אותם לארץ ויוריש מפניהם את הכנענים: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי… כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו… וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ… מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ"[16].

המאמר מאת הרב יאיר וייץ, חוקר תורני במכון הר ברכה, העוסק בבירור סוגיות עבור ספרי 'פניני הלכה'. כותב מאמרים בתחומי התנ"ך וההלכה, מחבר סדרת בדרכה של תורה על חמשת חומשי התורה, והספר בדרכם של כתובים על חמש המגילות.

[1] לשונו הזהב של הרמב"ן על בראשית יב, י: "הנה אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי הבצורת, והמצרים עשקו אותו חנם לקחת את אשתו, והקב"ה נקם נקמתם בנגעים גדולים, והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב, וגם צוה עליו פרעה אנשים לשלחם. ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ, והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר: 'וכל הבת תחיון', והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד, והחזיקו בהם לשלחם מן הארץ. לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים. והענין הזה פרשוהו בבראשית רבה (מ, ו): רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: צא וכבוש את הדרך לפני בניך. ואתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו – באברהם כתוב 'ויהי רעב בארץ', בישראל כתיב 'כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ'".

[2] שמות ג, א.

[3] שם יב.

[4] שם ב-ד.

[5] שם כד, יז.

[6] נביא מספר דוגמאות, ונציין את שאר המקומות בהבאת מקור הדברים: "וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל" (דברים ד, יב), "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (שם טו), "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹוהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי" (שם לג). וכן בדברים ד, לו; שם ה, ד; שם יט; שם כא; שם כג; שם ט, י; שם י, ד.

[7] שמות ג, ה.

[8] שם יט, יב.

[9] אמנם במעמד הסנה ה' אמר למשה דברים נוספים לפני כן, אך את הדברים שלשמם התגלה אליו – מינויו למושיעם של ישראל – פתח במילה 'אנכי' כשם שאת הדברים שלשמם התגלה לעם ישראל – ציוויים על עשרת הדברות, פתח במילה 'אנכי'.

[10] שמות ג, ו.

[11] שם כ, ב.

[12] שמות לג, כ.

[13] שם ג, ו.

[14] שם טו, טז.

[15] שם ח.

[16] שמות כג, כ; כג; כח; ל.