מקובל אצלנו כי לכל אחד מחמשת חומשי התורה יש 'שם' בודד: בראשית, שמות וכו', אולם, בסקירת דברי חז"ל נגלה כי לכל ספר התווסף כינוי, וכאשר נעמיק נוכל לזהות כי השם השני מבטא את הרעיון הכללי של אותו חומש.
ספר בראשית מכונה ספר הישר כיוון שהוא מייסד את העקרונות של המציאות, מאפיין את כוחות האדם, ומגדיר את מאבקי הכוחות שילוו את ההיסטוריה האנושית. ספר ויקרא מכונה תורת כהנים כי עיקרו עוסק בעבודת הקודש במשכן ובמועדים. חומש במדבר מכונה חומש הפקודים על שם מנייני העם שנעשו מספר פעמים , וספר דברים מכונה משנה תורה על שם החזרה הנוספת על דברים שאוזכרו כבר בחמושים הקודמים, ועל שם החידוש שיש בו (להרחבה, ראו מה שכתבתי: https://yhb.org.il/?p=5752)
- לאור זאת, עולה השאלה מהו הכינוי של ספר שמות?
כאן, צפויה לנו הפתעה גדולה…
בספר החשוב 'בעל הלכות גדולות' מתקופת הגאונים ניתן לו הכינוי: 'ספר השני' (!).
כמובן, שהדבר תמוה מאוד וקצת מאכזב. היינו מצפים שאולי נקרא לו ספר הגאולה על שם יציאת מצרים (כפי שהרמב"ן בחר), או ספר התורה על שם מתן תורה. אך בטח ובטח לא לתת לו כינוי שלכאורה מזלזל.
אין כאן התייחסות בכלל לתוכן המופלא של הספר! כיצד יציאת מצרים ועשרת המכות ומתן תורה נרמזות במילה 'שני'? בכלל, להיות 'שני' למישהו זה נותן הרגשה להיות טפל לראשון שמהווה את העיקר והחשיבות, ובמקרה שלנו טפל לספר בראשית.
הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו 'העמק דבר' מתרץ באופן יפה את שאלתנו:
"בא ללמדנו דזה הספר ביחוד הוא שני לספר ראשית הבריאה, כי הוא חלק שני מזה הספר, היינו, בו נגמר סדר הבריאה. וכמאמרם ז"ל: "'בראשית' – בשביל ישראל שנקראו ראשית". פירוש, תכלית העולם בכלל. הוא שיהא אומה אחת, "חלק ה' עמו" (דברים לב ט). וזה לא נשלם עד שיצאו ישראל ממצרים ובאו לתכליתם שיהיו ראוים להיות לאור גוים, להעמידם על ידיעת אלהי עולם…
נמצא דיציאת מצרים היא גמר הבריאה, או מתן תורה, כמבואר עוד ברבה (בראשית רבה א): "'בראשית' – בזכות התורה שנקראת ראשית", והיינו כדאיתא בעבודת כוכבים דף ג (עמוד א): "'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי' (בראשית א לא) – מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית: אם מקבלין ישראל את התורה מוטב, ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו". נמצא דמתן תורה הוא גמר הבריאה, והיינו הך דיציאת מצרים, שאז היו ראויים ישראל לקבל התורה ולהשלים הבריאה ולבא בזה לתכלית יצירתם"
כלומר, ספר 'השני' אינו בא לזלזל בספר כפי שסברנו בתחילה, אלא דווקא להעצים אותו ולרומם אותו. בחומש שמות יש את 'המכה בפטיש' – גמר המלאכה של בריאת העולם! במהלכו ייווצר עם שעתיד לספר את תהילות ה' בעולם, ותרד התורה האלוקית לעולם במעמד מטאפיזי חד פעמי.
'סוף מעשה במחשבה תחילה' כתב ר' שלמה אלקבץ ב'לכה דודי' בכדי להדריך את האדם בחייו, ועל אחת כמה וכמה כי החכמה האלוקית איננה מתנהלת באופן שרירותי וללא סיבה שקדמה למעשה.
בחומש בראשית נפגשנו עם מלאכת הבריאה, התאכזבנו בפגשנו את יצרי האדם, והיינו מלאי תקוה כשקראנו על הופעתם של יחידים המאירים את חשכת העולם במעשיהם ובתכונותיהם הטרומיות. אך כל זה עדיין לא מצדיק את הבריאה של כל המציאות! וכל זמן שאין הצדקה מוסרית לבריאה – אין ייעוד, אין חזון והייאוש ממלא את הלב.
ספר שמות הוא התפנית בעלילה. הנה! מובן כעת לאן העולם צריך לצעוד, ומה עלינו לעשות בכדי להיות שותפים איתו. המילה הראשונה בתורה 'בראשית' – מכוונת לשתי משמעויות שייצאו אל הפועל בחומש שמות, כפי שנאמר: 'בראשית' – בשביל ישראל שנקראו ראשית, בזכות התורה שנקראת ראשית".
יהי רצון שנזכה להתבונן כראוי בייעודנו, ונצליח לממש את כל כוחותינו ולהצדיק את בריאת העולם.
שבת שלום
