ייחודיותו של חומש דברים מתבטאת בין היתר בדיבורו הרציף של משה לאורך כל החומש. בעבר עמדנו על הרעיון שמתבטא בשם הספר 'משנה תורה' (לעיון לחץ כאן).
המדרש משווה בין שתי נקודות זמן בחייו של משה: לפני קבלת התורה ולאחריה.
"… הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו (שם /שמות/ ד) לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים מנין ממה שקרינו בענין אלה הדברים אשר דבר משה". (דברים רבה (וילנא) פרשה א)
השאלה העומדת מאחורי המדרש היא כיצד השתנה האדם המגמגם שהעיד על חוסר יכולתו לבטא את עצמו כראוי – להיות אדם שבחומש שלם נושא דברים שהתקדשו לדברי אלוקים חיים? מסביר המדרש כי שינוי כל-כך דרסטי, מקצה לקצה, חייב היה להישען על משהו לא רגיל – על תורת ה'.
אך עדיין מתבקש לשאול – כיצד בדיוק התורה השפיעה על משה? הרי לכאורה, מטרת התורה היא להכווין את אורחות חייו של האדם על-ידי לימוד התורה וקיום מצוותיה. ואם כך, כיצד התורה יכלה להשפיע על משה ולרפא את גמגומו ולהפכו ל'איש דברים'?
בין גמגום לדיבור
דיבור מהווה את גמר החיבור בין חלקי האדם, הגשמי והרוחני. וכאשר קיים גמגום ניתן ללמוד כי כנראה קיימת לקות בין חלקים אלו. בהקשר זו מסביר השם משמואל על הפרשה את סיבת גמגומו של משה:
" הנה כבר כתבנו בשם המהר"ל ז"ל שכבידות הפה לא היה גרעון למשה, רק באשר כח הדבור בא מכח הרכבת גוף ונפש, שהרי בהמה ותינוק, באשר אין להם כח הנפש, וכן הנפש לבדה אינם יכולים לדבר, ועל כן משה רבינו ע"ה, באשר היתה נפשו נבדלת איננה מוטבעת בגוף, על כן היה כבד הפה. וכתבנו שם, שמאחר שזכה לתורה ונזדכך גופו יותר ממלאכי השרת, על כן לא היה גרעון לנפש להתאחד עם הגוף, ועל ידי כן נשלם אצלו כח הדבור."
אכן, החיבור של נפש משה לגופו לא היה שלם, דווקא בגלל מעלתו הרוחנית שלא יכלה לקבל את היותה כלואה בגשמיות ולכן נוצר הגמגום. הגדלות הרוחנית אינה יכולה להצטמצם ולהתבטא בעולם גשמי, מוגבל וכמותי. אולם, בכח התורה לרומם את הגשמיות שלא רק תהיה חציצה לשכינה, אלא להיות מרכבה אליה לכתחילה! בעזרת הגוף, הנשמה תוכל לפעול ולהשפיע יותר מאשר הייתה בעולם רוחני בלבד. יוצא אפוא, כי התורה אינה אוסף של חוקים ומצוות, אלא יוצרת מרחב גשמי מזוקק ובכך מאפשר לצד הרוחני של האדם לבטא, לקדם ולהשפיע במציאות.
מעלתה של ארץ ישראל
ארץ ישראל מבטאת את היסוד העמוק בין חיבור שמים וארץ, בין רוחני לגשמי. מעשה פיזי וטכני, יכול להיחשב כקדוש ובעל ערך רוחני, רק בגלל שמקום הפעולה הוא בארץ ישראל, פלטין של מלך. לכן, לא בכדי, דבריו של משה נאמרים ערב הכניסה לארץ. מכחה של ארץ ישראל יכל משה לחבר את הרוחני בגשמי, ובכך דמותו משמשת דוגמא בזעיר אנפין לשלמות שישראל שישבו בארצם ויקיימו את מצוות התורה.
שבת שלום
