בתחילת פרשתנו, אנו לומדים על ייחודיותם של כהני העם. בעוד שלישראל וללוי ניתנת בדרך-כלל הרשות להינשא עם כל רווקה יהודייה שאינה קרובת משפחה וממזרת, לכהן אסור להתחתן עם 'אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה… וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה'.
בנוסף, לוי וישראל מותרים להתקרב ולגעת בכל מת וקבר, אך לכהן מותר להיטמא רק 'לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו', לשבעת קרוביו ולמת מצווה.
מתבקש לשאול: במה התייחדו הכהנים? ומדוע המגבלות שהוטלו עליהם מתמקדות בנושאים הקשורים לחייהם האישיים – נישואין ואבל?
שליחי ציבור
על גבי קומת הקדושה המשותפת לכלל ישראל שלמדנו בשבת שעברה ('קְדֹשִׁים תִּהְיוּ') , בפרשתנו אנו לומדים כי לכהנים מתוקף תפקידם מדרגת קדושה ייחודית ('קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵא-לֹהֵיהֶם'), אשר ממנה נגזרות כל ההגבלות המוטלות עליהם.
על הכהנים מוטלת אחריות להיות שליחי ציבור נאמנים במלאכת הקודש בתוך המקדש, ואף מחוצה לו. תפקידם הייעודי הוא להוות אנשי קודש האמונים לחבר את ישראל אל עולם הרוח והמוסר. בל נשכח כי הכהן היה קובע את טיב הנגעים שהתגלו בקירות הבית ובעור האדם, וגם היה פודה את בכורות ישראל. לכן, שבט לוי לא קיבל נחלה המצריכה את בעליה להתעסק בחקלאות – כי 'ה' הוּא נַחֲלָתוֹ' (דברים יח, ב).
תפקיד הכהנים לא הסתיים בתום 'יום עבודה', אלא מהווה את ייעודם. גם בחייהם הפרטיים, הכהנים היו נושאי הקודש בישראל. לגביהם, השאלות האישיות: "עם מי להתחתן ולמי להיטמא" – נבחנות לאור ערכי הקודש אותם הם מייצגים כלפי העם.
מעגל החיים
ניתן להצביע על שלוש נקודות ציון משמעותיות במעגל החיים האנושי: לידה, נישואין ומוות.
לעומת הלידה שאינה תלויה ברצון הנולד, הקמת משפחה והתמודדות עם המוות הן בבחירת האדם. עליהן התורה מצביעה ומדריכה את הכהנים כיצד כנציגי הקודש בעם הם צריכים להתנהל.
הבחירה עם מי להקים משפחה ולהוליד את הדור הבא היא קריטית לכל אחד במישור האישי, כמו גם במישור הלאומי. חללה, זונה וגרושה כשרות להינשא לכל אחד מישראל, ויכולות להקים משפחה מפוארת כיוון שהן אינן חלילה פסולות בעצם מהותן.
אולם, לגבי הכהנים הן אסורות כי אינן מתאימות לחיי השלמות והטוהר שהכהן מתוקף תפקידו מייצג בהקמת משפחתו.
נוכל לשים לב, כי לכל אחת מהנשים 'סיפור אישי' הזר לערכי הכהונה: חללה- נולדה לאבא כהן שחילל את קדושתו; זונה – קיימה יחסי אישות אסורים; גרושה – לרוב טעם לפגם ומשקעי עבר יתלוו לפירוק נישואיה.
אצל דתות רבות המפגש עם המוות הוא הזדמנות לזרוע את זרעי הדת בקרב ההמון. דווקא ברגעים בהם הלב דומע והלב נשבר, ינסו כהני הדת להדגיש את חוסר האונים של האדם כלפי כוח עליון, ואת אפסות חייו. לכן, בתי אלילים רבים נבנו דווקא בסמוך לקברים.
בישראל, הכהנים מבטאים את חדוות החיים, את היופי והטוב הקיימים באדם ובעולם. ככל שהאדם דבק בבוראו על ידי מצוות ומעשים טובים – דבק הוא בחיי הנצח.
כפי שנאמר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד). הכהנים מתעסקים בחיים עצמם, ולא בחידלון המיתה. כך שהרחקתם מטומאת המת אמורה להשריש בעם כי אור קדושת החיים גוברת על חשכת המוות.