מי אתה, אוהל מועד?

בשני סיפורים בסוף פרשת בהעלותך מופיע אוהל מועד. האחד, כאשר ה' מורה למשה לאסוף שבעים זקנים ולכנסם באוהל מועד: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ".[1]

השני בסיום הפרשה, כאשר ה' קורא למשה, אהרן ומרים אל אוהל מועד: "וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם: צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם".[2]

במבט פשוט נראה שמדובר כאן על אוהל מועד הידוע ומוכר לכולנו, שמוכר יותר בשם 'המשכן'. אולם אם נתבונן בפסוקים, נראה כי יש מקום נרחב להבין שלא מדובר כאן על המשכן, אלא על אוהל מועד אחר.

אוהל מועד של משה

בטרם נתבונן בפסוקים שבשני הסיפורים הללו, נחזור אחורה בזמן אל פרשת כי תשא, שם מסופר כי לאחר שחטאו ישראל בחטא העגל, והיו נזופים לפני ה', לקח משה את אוהלו, אותו פקד כל מבקש ה', ונטה אותו מחוץ למחנה כביטוי לריחוק מה' שבו היו נתונים ישראל באותה שעה קשה. נשים לב למספר ביטויים ייחודיים שמופיעים בהקשר לאותו האוהל:

"וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ: 'אֹהֶל מוֹעֵד'. וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ, וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה. וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל, וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ. וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה. וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל".[3]

הפסוקים מדגישים כמה דברים ביחס לאוהלו של משה: 1. הוא נקרא 'אוהל מועד'. 2. כדי להגיע אליו היה צריך לצאת אל מחוץ למחנה. 3. ה' היה מדבר עם משה בעזרת עמוד ענן שירד אל פתח האוהל ושם דיבר עם משה. 4. יהושע בן נון דבק באוהל מועד ולא מש ממנו גם כשמשה חוזר למחנה.

אוהל מועד בסיפור שבעים הזקנים

עתה נחזור לפרשת בהעלותך. בסיפור איסוף שבעים הזקנים נאמר כך:[4]

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם, וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ…

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי ה', וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל. וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו, וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים, וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ. וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה – שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד – וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה, וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה. וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה! וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו, וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם! וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה: הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי? וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים, כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם. וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל".

מהתבוננות בפסוקים ניתן לראות שיש מאפיינים רבים זהים בין 'אוהל מועד של משה' לבין אוהל מועד שאליו יצאו משה והזקנים לקבלת הנבואה: 1. מודגש פעמים רבות שיש כאן יציאה מן המחנה, לעומת אלדד ומידד שמתנבאים במחנה. זאת בניגוד למשכן, שהתורה לא מציינת בשום מקום שיוצאים אליו, והסיבה פשוטה: הלא הוא היה במרכז המחנה! 2. מודגש שה' יורד בענן ומדבר עם משה, כפי שכתוב בפרשת כי תשא שה' יורד בעמוד ענן ומדבר עם משה. 3. שתי הפרשיות הללו הן המקומות היחידים בתורה שבהם יהושע בן נון נקרא 'משרת משה', ובשתיהן יהושע מוזכר בהקשר לדבקותו באוהל מועד.

ניתן אם כן להסיק שלא מדובר כאן על כינוס במשכן, שאליו לא יוצאים, ובו ה' לא מדבר עם משה בעזרת עמוד ענן היורד אל פתח האוהל, אלא מדבר עימו מבין שני הכרובים; אלא מדובר על אוהלו של משה, שאליו היו יוצאים מן המחנה, ובו ה' היה מדבר עם משה על ידי ירידה אל פתח האוהל בענן. בהמשך נבחן מה מטרתו לאחר בניית המשכן.

אוהל מועד בסיפור חטא מרים

עתה נעבור להתבונן בסיפור השני, החותם את פרשת בהעלותך:

"וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם: צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם. וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּקְרָא: אַהֲרֹן וּמִרְיָם! וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם… וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ. וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת…

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ, הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים?! תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף. וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים, וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם".[5]

גם בפרשה זו בולטים המוטיבים הנזכרים לעיל: 1. מתואר שמשה, אהרן ומרים יוצאים אל אוהל מועד (ואחר כך שוב – אהרן ומרים יוצאים בעקבות קריאתו של ה' אליהם). 2. ה' יורד בעמוד ענן ועומד בפתח האוהל. בסיום הדיבור סר הענן מעל האוהל. 3. אחר כך מצווה ה' שמרים תיסגר מחוץ למחנה שבעה ימים, ורק אחר כך תיאסף אל המחנה. ואמנם אפשר להבין שכעת היא במשכן שבמרכז המחנה, ורק אחר כך תפרוש אל מחוץ למחנה, אך נשמע יותר שהכוונה היא שמרים תישאר מחוץ למחנה בהסגר, ורק בתום שבעת הימים תוכל להיאסף אל המחנה.

דרך אגב, בשני הסיפורים מודגש שנאספים אל המחנה אחר היציאה אל אוהל מועד: בסוף הסיפור הראשון נאמר: "וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל", ובסיפור השני נאמר: "תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף… וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם".

נמצא אם כן שבניגוד לכל המקומות האחרים בתורה מאז הקמת המשכן, שבהם כשמסופר על אוהל מועד הכוונה למשכן, בשני המקרים הללו מדובר על אוהלו של משה.

תפקידו של 'אוהל מועד של משה'

כדי להבין מדוע דווקא כאן מוזכר 'אוהל מועד של משה', אנו נדרשים להבין מהו בעצם היה תפקידו של האוהל לאחר שנבנה המשכן וענן ה' שורה בו בקביעות?

ובכן, מעיון בפסוקים נראה כי מטרת 'אוהל מועד של משה' היתה לתת מענה אלוהי לשאלות השעה, וכפי שנכתב בפרשת כי תשא: "וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה".[6] המושג "מבקש ה'" מופיע במקרא בהקשר של שאלה ודרישה בדבר ה' בשאלות הזמן.

לעומת זאת, מטרת 'אוהל מועד' – הוא המשכן – להורות את מצוות ה' לישראל, וכפי שנאמר בפרשת תרומה: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[7]

מעתה ניתן להבין מדוע בשני הסיפורים שבפרשת בהעלותך האירוע נסוב סביב 'אוהל מועד של משה', היות ויש כאן שני עניינים הקשורים להתייחסות אלוהית לשאלות הזמן – אחת בקשר להנהגתו של משה את העם, ואחת בקשר ליחס הנכון למשה ולנבואותיו מצד אחיו. לכן ענן ה' שיורד אל פתח אוהל מועד ומדבר עם משה בענייני השעה, ירד גם בשני המקרים הללו, אלא שבסיפור חטא מרים הוא דיבר דווקא עם מרים ואהרן, ולא עם משה כבדרך כלל, משום שנבואה זו נצרכה לכבודו של משה, גדול הנביאים.

המאמר מאת הרב יאיר וייץ, חוקר תורני במכון הר ברכה, העוסק בבירור סוגיות עבור ספרי 'פניני הלכה'. כותב מאמרים בתחומי התנ"ך וההלכה, מחבר סדרת בדרכה של תורה על חמשת חומשי התורה, והספר בדרכם של כתובים על חמש המגילות.

[1] במדבר יא, טז.

[2] שם יב, ד.

[3] שמות לג, ז-יא.

[4] במדבר יא, טז-יז; כד-ל.

[5] שם יב, ד-ה; ט-י; יד-טו.

[6] שמות לג, ז.

[7] שם כה, כב.