חיפוש
לוגו ישיבת הר ברכה
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

בעל כבלן לאשתו

שלום באזור שלנו אין כרגע אשה שנעים לאשתי שתהיה לה בלנית במקווה, האם מותר באופן זה לבעל להיות בלן לאשתו? תודה רבה

תחליטו יחד לפי מה שכתוב בפניני הלכה:

ח – הבלנית

כיוון שהאשה אינה רואה את עצמה בטבילתה, יש לחשוש שאולי שערה אחת משערות ראשה נשארה לצוף על פני המים וטבילתה פסולה. לפיכך, צריך שאשה אחראית תעמוד ותראה שכל גופה ושערותיה של הטובלת נכנסו לתוך המים (שו"ע קצח, מ). כיוון שכך, היו שנהגו לבקש מאותה אשה שגם תסייע להן לבדוק שאין דבר חוצץ על גופן במקומות שאינן יכולות לראות. מתוך כך נוסד המנהג, שבכל מקווה ישנה בלנית שמדריכה טובלות חדשות ומסייעת לוותיקות לטבול כהלכה בלא חציצה.

בפועל יש מקוואות שבהם מקובל שלפני הטבילה הבלנית חוזרת עם הטובלת על פרטי ההכנות הנדרשות כדי לוודא שלא שכחה דבר, ויש מקוואות שבהם הבלנית אף מסייעת בבדיקת הגוף והציפורניים מכל שמץ חציצה. ויש מקוואות שבהם הבלנית רק רואה שכל השערות נכנסו למים. והנכון, שבעת כניסתה של הטובלת למקווה, בעודה לבושה, הבלנית תשאל באיזה סיוע היא מעוניינת, ולא תכפה עליה סיוע שאינה מעוניינת בו, מפני שיש נשים שנפגעות מאוד מהתערבות שאינה לרצונן. בנוסף, על הבלניות להימנע מלכפות על הטובלות חומרות ומנהגי חסידות, כדוגמת הסרת איפור טוב או צבע שאין בו ממש (להלן הלכה יב), או גזיזת ציפורניים שעשויות היטב או הסרת עור קשה שברגליים וכדומה (להלן הלכה יג).

אשה שנמצאת במקום שאין בו אשה שיכולה ללוות את טבילתה, אם שערה קצר, תטבול לבדה. ואם שערה ארוך, תבקש מבעלה שיראה שבטבילתה כל שערותיה נכנסו למים (מהר"ם מרוטנבורג, נו"ב תנינא יו"ד קכב). אפשרות נוספת, שתעטוף את שערה בבד או תכרוך אותו בסרט, ותקפיד שיהיו רפויים, וכך תבטיח שכל שערותיה יהיו בתוך המים (שו"ע קצח, מ).[1]

[1]. יסוד מנהג הבלנית: כתבו כמה ראשונים שצריך שאשה אחרת תעמוד ותראה שכל שערות הטובלת יהיו בתוך המים (רא"ש). ואם אין אשה, תבקש זאת מבעלה (מהר"ם מרוטנבורג, אורחות חיים). ויש שהוסיפו שאם כרכה בד על שערה עלתה לה טבילה (רשב"א, מאירי, שו"ע קצח, מ). ויש שכתבו זאת כשתי אפשרויות שוות, שתיעזר בחברתה או תכרוך בד (ראב"ד). בכל אופן, יש למנהג הבלנית חשיבות מרובה, שכן הניסיון מראה, שבלא נוכחות של בלנית טובה בטבילה, יש טובלות שטועות בהלכה ואין מי שיעמיד אותן על טעותן. אמנם אשה שמתביישת שבלנית תראה אותה או שמסיבה אחרת אינה רוצה להיעזר בבלנית, אינה חייבת לקיים את המנהג, ותוכל לטבול לבדה תוך הקפדה שכל שערהּ יהיה בתוך המים. ראשית, מפני שיש ראשונים שלא כתבו שצריך שאשה אחרת תפקח על טבילתה (רי"ף, רמב"ם ועוד). שנית, גם הסוברים שיש להיעזר באשה, מסכימים שאם הטובלת דאגה לכך בעצמה, עלתה לה טבילתה. אמנם במקום שבו הציבור מקפיד על מנהג הבלנית ורוצה לחזקו כנורמה, ניתן לקבוע שבמקווה שלהם טובלים רק עם בלנית כמקובל, ובלבד שיש פתרון סביר למי שאינה מעוניינת לטבול עם בלנית.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-11 16:47:22

שבת

שלום אני אשכנזי הולך על פי הרב אליעזר מלמד ויש לי 2 שאלות: 1. אם נפל לי משהו על החולצה בשבת מותר לי לנער את זה מהחולצה? 2. אני גר בירושלים ונניח שרשום ששבת נכנסת ב 5 ועשרה, האם אני יכול לעשות מלאכה עד 20 דק אחרי זה?(יש גם מקומות שרשום זמן כניסת שבת בירושלים ב5 וחצי) תודה רבה.

  1. אם הדבר דורש רק ניעור מהחולצה, כגון שנפלה שערה או קשקשים על החולצה – מותר, שכן למרות שהם מוקצה מחמת גופו, כל עוד הם על החולצה הם טפלים אליה. אם מדובר על דבר שייצור כתם ולא מספיק לו רק ניעור, כאן כבר שייכים דיני כיבוס המבוארים בפניני הלכה.
  2. אתה צריך פשוט לפתוח באתר הזה ולראות מתי השקיעה. עד כמה דקות לפני השקיעה שאז חובה על כל אחד לקבל תוספת שבת, מותר לעשות מלאכה.  https://skyview2020.co.il/%D7%96%D7%9E%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-10 09:46:29

מלאכה בשבת על עדי תינוק

שלום (שאלת המשך לתשובה שקיבלתי) בספר פניני הלכה מבואר שקטן כבן שנה שלא מבין את ההשלכות של מעשיו מותר להעמידו ליד מתג שידליק את האור. רציתי לשאול האם צריך תינוק שלא מבין שעל ידי הלחיצה במתג נדלק האור או שדי שאינו מבין מה המשמעות של אסור ומותר בשבת? תודה רבה

אין סיכוי שילד בן שנה מבין את המשמעות של אסור ומותר בשבת. ואף שהוא מבין שלחיצה על המתג מדליקה או מכבה את האור, שהרי אחרי פעם אחת שהוא עשה את זה או ראה מישהו שעשה את זה, הוא מבין מה המתג עושה, מכל מקום מכיוון שאינו מבין את משמעות הדבר עבור הגדול, האם הוא מועיל או מזיק במעשיו, הוא נחשב כ'מתעסק' וממילא מותר במקום הצורך לעשות זאת. אביא לך את הפסקה המלאה מתוך פניני הלכה:

כבה האור בשבת במקום שצריכים לו. אם יש שם תינוק קטן כבן שנה שעדיין לא מבין שההורים רוצים שידליק את האור, וכאשר מעמידים אותו ליד מתג החשמל הוא משחק בו בלי להבין שהוא מועיל או מזיק, בשעת הצורך מותר להניחו ליד המתג, ומיד לאחר שידליק את האור יקחוהו משם. שהואיל ואינו מבין את משמעות ההדלקה והכיבוי, אין למעשה שלו חשיבות של איסור, אלא הרי הוא כ'מתעסק'

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 18:16:45

ללכת לרופאה/ תינוק בשבת

שלום 1. האם מותר לגבר ללכת לרופאה לצורך טיפול ברגל (פדיקור), אין באזור שלנו גבר שעושה טיפולים כאלה? 2. בעניין אחר האם מותר להעמיד ילד קטן בן שנתיים שלוש ליד המתג בשבת והוא מעצמו ידליק או יכבה את האור?

  1. מותר, מפני שהיא עסוקה במלאכתה, ומגעה מקצועי לצורך רפואה. יש להקפיד שהחדר לא יהיה נעול כדי להימנע מאיסור ייחוד. דין זה מבואר בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ז (אפשר לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה), וכן יובא בספר הקיצור לפניני הלכה על ענייני זוגיות ומשפחה שיצא בעז"ה לאור בקרוב.
  2. גם דין זה מבואר בפניני הלכה שבת, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שכבר יצא לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/): "בשעת הצורך ניתן לגרום לקטן כבן שנה שאינו מבין את השלכת מעשיו, לעשות אפילו איסור תורה עבור הגדול, כגון להעמידו ליד מתג החשמל כדי שישחק בו, וברגע שידליקו או יכבהו, ייקחו אותו משם."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 14:14:17

כשרות

יש לי כלמיני קערות מקרמיקה שבהן אנחנו מכינים טחינה, לפעמים קרה שחתכנו לימון ושום עם סכין בשרית וערבבנו בתוך הטחינה עם כף נקייה. האם זה הופך את הטחינה לבשרית? ויותר חשוב את הכלי לבשרי? כל הכלים היו נקיים כמובן.

אמנם לכתחילה אין לערבב, אלא מאכל שמתכננים לאכול עם בשר, יכינו בכלי בשר, ומאכל שמתכננים לאוכלו עם שני המינים, יכינו בכלי פרווה. אבל בדיעבד או כאשר על מדובר על כלי שהוא ספק בשרי, כגון סכין חיתוך, שבבתים רבים לא חתכו איתה מעולם מאכל בשרי רותח, כך שלא בלעה מעולם בשר, וגם אם פעם חתכו איתה בשר רותח, היא אינה בת יומה – אפשר להקל ולאכול את הטחינה עם בשר ועם חלב, ובוודאי שהקערות לא נעשו בשריות.

דינים אלו מבוארים באר היטב בפניני הלכה כשרות (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה), וכעת גם בספר הקיצור לפניני שיצא לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 11:58:26

יש לך שאלה?

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

"כחרבות לגוף האומה": הנצי"ב והרצי"ה על הפרדת הקהילות

הרב צבי יהודה קוק לימד כי תשובת הנצי"ב היא עקרונית; הפרדת הקהילות תמיד תהיה כחרב בגוף האומה. מה הפיתרון? להרבות תורה בעם ישראל

בשבועות האחרונים פורסמו בציבור מספר פעמים התייחסויות לתשובת הנצי"ב מוולוז'ין, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ביחס להפרדת הקהילות. במקביל הושמעו אמירות שונות בנוגע לעמדת הרב צבי יהודה קוק, הרצי"ה, ביחס לתשובה זו. במאמר זה נבקש להבהיר את עמדת גדולי ישראל אלה.

דברי הנצי"ב פורסמו לראשונה ביום ד' בטבת שנת תרמ"ד (1883) בגיליון "קול מחזיקי הדת", היוצא לאור בקרקוב. סמוך לפטירתו אף הספיק להכניסם לספר תשובותיו "משיב דבר". מניעי הכתיבה היו תגובה לדברי עורך כתב העת שתמך בהפרדת קהילת לבוב, אך הנצי"ב אינו מכוון את תורתו לסד מקומי ונוקט בגישה שיטתית וסדורה: "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה".

"הן בשעה שהיינו בארץ הקודש וברשותנו כמעט בבית שני, נֶעְתַּם ארץ וחרב הבית וגלה ישראל, בסבת מחלוקת הפרושים עם הצדוקים. וגם הסב מחמת שנאת חנם הרבה שפיכות דמים… בשעה שראה פרוש שאחד מיקל באיזה דבר, אף על גב שלא היה צדוקי כלל אלא עשה עבירה, מכל מקום מחמת שנאת חינם היה שופטו לצדוקי… ומזה נתרבה שפיכת דמים בהיתר ולשם מצוה בטעות… וכל זה אינו רחוק מן הדעת להגיע ח"ו בעת כזאת גם כן".

הנצי"ב רואה אפוא במחלוקת בין החכמים והצדוקים, אף שהייתה נצרכת, את אחד מגורמי חורבן הבית. נוסף על כך ("וגם"), המחלוקת גלשה לרציחות בתוככי החברה הדתית, בעקבות שיפוט מוטעה שנבע משנאת חינם חסרת גבולות. המחלוקת ההיסטורית רלוונטית גם לדורו, מכיוון שהיפרדות פנימית תמיד תגרור שנאה וסכנה כלפי חוץ ופנים כאחד.

כמובן שאין הנצי"ב חלוק על עורך "קול מחזיקי הדת" ביחס לחומרת הסכנה הנשקפת מאותם משכילים, אשר זה מכבר הצהירו בגלוי על דחיית עיקרי האמונה ופרשנות חז"ל, הראשונים והאחרונים. הללו כופרים בתורה. אלא גישתו היא שחרמות – סכנה חמורה בצידן.

מלבד הסכנה הממשית, הנצי"ב מדגיש את היעדר האפקטיביות של החרמות השונים. "ואחר כח זאת, היה קשה עלינו להתרחק… משום שהוא נגד טבע בני אדם להתחבר עם רֵעִים, בין טובים בין רעים, ואיך אמרנו לבנינו להיות נפרדים איש מאת רעהו בכל הליכות עולם לנו?!"

גישתו כאן תואמת למקורות נוספים בכתביו, בראשם הקדמתו הידועה לפירושו לתורה. בניגוד לטענה שחרם יבצר את החומות בתוככי הקהל הדתי, וימנע מן החלשים שבו גלישה והתרופפות דתית, הנצי"ב עצמו סובר שהעמדתה של קהילה על ביקורת גבולות תמידית, תביא בהכרח לחשדות בכשרים.

הלהט ואש הדת להגנת המסורת, כך מלמד הנצי"ב, גולשים לתיוגים פנימיים בתוככי החברה הדתית, לעתים ללא כל סימוכין, ללא נוכחות הנאשם ותוך חריצת דינו לחובה. כך רבנים יראים ושלמים הופכים לאפיקורסים, רפורמים, רפורמים חדשים, וכיוצא באלה. פילוגים מובילים לריסוק פנימי וחיצוני של הקהילה הדתית, ובעקבותיה חורבן. אך מה הפיתרון?

"כך עלינו לעשות", ממשיך הנצי"ב, "להרבות תורה בבתי מדרשים, ולעשות כל תחבולות שאפשר שיתעסקו בתורה ברבים, ולא לדקדק אם חבירו לומד לשמה או שלא לשמה… אם באמת ובתמים אנו באים להחזיק הדת, אין עצה כי אם לעסוק בלימוד תורה". במקום לפלג יש להגדיל תורה. את עמדתו לומד הנצי"ב, בין השאר, מהמלך יחזקיהו שמיגר בבתי המדרש את אלילי דורו.

יש לציין כי כשנתיים מאוחר יותר הצטרף הנצי"ב לתנועת חובבי ציון, שיתף פעולה באופן רציף עם ראשיה, גייס כספים למענה ואף שימש בוועדה המייעצת העליונה שלה. בתגובה לביקורת כנגד שותפות עם אפיקורסים, ופרישת גדולי תורה מן התנועה, כתב כי גדול ערכה של הארץ שמאחדת את העם המפורד בדעותיו השונות. "בשעה שכולם כאיש אחד – הרי כולם חברים, אהובים וברורים, ובקרבם אלוהים ישכון וישפוט במישרים" (ארץ צבי, תשמ"ט, עמ' 96).

הרצי"ה קוק

הרב צבי יהודה קוק התייחס פעמים רבות אל תשובת הנצי"ב, וביאר אותה כעקרונית וכללית, מתוך מבט היסטורי רחב הנשען על עמדתם של גדולי ישראל, בראשם אביו הראי"ה. בניגוד לדברים שנשמעים אף בחוגי תלמידיו, הוא עצמו סבר שדברי הנצי"ב מתייחסים גם אל פולמוס הפרדת הקהילות בגרמניה, שהתחולל במלוא תוקפו שבע שנים קודם לכן. כמה דוגמאות לכך.

"הנצי"ב מוולוז'ין כותב שפירוד מן הכלל "קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה"… אבל בגרמניה ובהונגריה התפשטה שיטת ההפרדה, ואנשי ה'אגודה' הקיצוניים בירושלים המשיכו בדרך זו. עכשיו הם מנסים להנהיגה גם במדינת ישראל. יש לקוות שלא יעלה בידם הניסיון לעשות קרע בציבור" (במערכה הציבורית, עמ' עו).

"כה גדלו אזהרותיהם של רועי ישראל, גאוניו וצדיקיו – בעשרות השנים של מחצית המאה הקודמת – נגד ההתפרדות… אפלו לשם שמים ולשמירת תורה ומצוות, ביחוד התשובה הגדולה של הנצי"ב מוואלוז'ין זכר צדיק לברכה בספר תשובותיו משיב דבר" (לנתיבות ישראל ב, עמ' תקט).

"'אגודת ישראל' היא יצירה גלותית, יצירה של האורתודוכסיה בפרנקפורט. זוהי שיטה הגורמת להגברת הפירוד בעם, והרבה גאוני ישראל היו נגד זה… העצה להקים את האורתודוכסיה הנפרדת הייתה קשה כחרב לעם ישראל. לא זו העצה. העצה היא להרבות תורה, להרבות אהבה" (במערכה הציבורית, עמ' קכ).

"על פירוד בתוך עם ישראל… בספר התשובות של גאון ישראל, הנצי"ב זכרונו לברכה, יש פרק שלם בעניין עצה זו של חיזוק היהדות על ידי היפרדות… העצה היא להרבות תורה בישראל". מכאן ואילך מתאר הרצי"ה את ההיפרדות מן המשכילים בגליציה ומן הרפורמים בגרמניה (שיחותיו על אורות התחיה יח-כז, עמ' 246).

"נתרבו מאוד פריצים, ויש הווה אמינא אולי להפריד קהילות… בדור הקודם הייתה בעיה כזאת בחוץ לארץ עם הרפורמים בגרמניה ובהונגריה… ההכרעה האמיתית להלכה, הייתה צריכה להיות כדעת גדולי הגדולים שבעיקרם היו נגד זה" (שיחותיו על אורות התחיה יח-כז, עמ' 149-152).

הרצי"ה התבטא בנוסחים דומים פעמים רבות. ראו לדוגמה לנתיבות ישראל ב, עמ' פג, תעו, תקסב, תקעג; להלכות ציבור, עמ' קצט; במערכה הציבורית, עמ' סד-סה, קנז; שיחות הרצי"ה: אמונה, עמ' 208; מתוך התורה הגואלת: מועדים וזמנים, עמ' 194; ועוד.

לצד האמור ביאר כי היפרדות שייכת רק במצב של מינות ולא של אפיקורסות, ו"בכלל אין לנו בזמן הזה אותה המינות המתוארת בדברי חכמינו זכרונם לברכה" (לנתיבות ישראל ב, עמ' תקנה). בדברים שבעל פה הבהיר כי אין להכליל את הרפורמים כמינים (שיחותיו על אורות ישראל ותחייתו יב-יט, עמ' 218). "מעשה אבותיהם בידיהם", ויש לקוות לחזרתם בתשובה (שיחותיו על אורות ישראל ותחייתו א-יא, עמ' 277).

ניתן לחלוק על הרצי"ה, והיו מגדולי ישראל שאף הביעו בזמנו עמדותו חלוקות על גישת הנצי"ב, ואף היו שראו בה שגיאה היסטורית, אולם את האמת יש להבהיר ולהכיר; גישת הפרדת הקהילות נשללה בידי הנצי"ב ואחריו הרצי"ה. מה הפתרון? להרבות תורה בעם ישראל.

נחתום בעניין הימים האלה, ימי בין המצרים. "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִירִי – יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן