מי שנולד לו נכד מברך שהחיינו? הטוב והמטיב?

שהחיינו. ברכת הטוב והמטיב בזה שמורה רק להורים.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

לידה

לג. על לידת בת מברכים ההורים 'שהחיינו', ועל לידת בן 'הטוב והמטיב', שכן מחויבות הבן להוריו גדולה ממחויבות הבת לאחר נישואיה, ולמדנו שברכת 'הטוב והמטיב' תלויה בהטבה מוחשית. והשמחים בלידת בת לא פחות מבן, ורוצים לברך 'הטוב והמיטיב' – רשאים. נולדו תאומים – בן ובת, יברכו ההורים על שניהם 'הטוב והמטיב'. כאשר יש לבן שנולד רק הורה אחד, יברך ההורה 'שהחיינו'.

לד. כאשר הבעל לא נמצא ליד אשתו היולדת, יברך בעת שישמע את הבשורה הטובה. שכחו לברך, יברכו כל עוד הם שמחים ומתרגשים. אבל אם נולד ילד חולה או בעל מום – לא יברכו, הואיל ואינם שמחים. ואם למרות זאת הם שמחים בו – יברכו.

לה. גם אנשים אחרים השמחים מאוד על הלידה, כגון הסבא והסבתא ושאר בני המשפחה וידידים קרובים, יברכו 'שהחיינו'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-24 13:33:01

מה מברך מי שיש לו שלשולים?

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה פרק יג:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

יב. הסובל משלשול ונצרך להתפנות פעמים רבות, צריך לברך אחר כל פעם. אבל אם מיד לאחר שסיים להתפנות הוא כבר מרגיש שעוד מעט יצטרך להתפנות שוב, יברך לאחר שיתפנה בשנית.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-24 12:33:52

האם סיגריות אלקטרונית צריכה כשרות והאם חבילות זין zyn ששמים בפה לניקוטין צריכה כשרות

אם יש מוצר עם הכשר, יש לרוכשו. אם אין או שקשה להשיג ואין למוצר טעם טוב – מותר בלי הכשר.

האם מותר לעשן? לא

פניני הלכה ליקוטים ב' פרק ט:

ח – איסור עישון

שאלה: מה יחס ההלכה לעישון סיגריות או מקטרת, האם מותר לעשן או אסור?

תשובה: לפני מאות שנים, היו הרופאים סבורים שהעישון מועיל לבריאות, ולעיתים היו ממליצים לחולים מסוימים לעשן מקטרת לרפואה. כפי הנראה העישון אכן מסייע להמרצת פעילות העיכול, ואולי עוד כמה דברים חיוביים, ועל כן סברו הרופאים שהעישון מועיל לבריאות. אולם במשך הזמן התברר יותר ויותר, שבחישוב כולל – העישון מזיק מאוד לבריאות.

כבר בתקופת ה'חפץ-חיים', התפרסמה דעה של כמה רופאים, שסברו שאסור לאדם חלש להתרגל לעשן, משום שהעישון מחליש את כוחותיו, ועלול אף לגרום למיתתו. ועל פי זה קבע ה'חפץ-חיים' לפני כמאה שנה, שאסור לאדם להרגיל את עצמו לעשן.

ואף על פי כן, מאחר שלא היה ברור עד כמה העישון מזיק, רוב הרבנים סברו שאין בזה איסור גמור, אלא רק המלצה, ולכן לא מחו כנגד תלמידי הישיבות שנהגו לעשן.

אולם במשך עשרות השנים האחרונות, התברר ללא צל של ספק, על פי מחקרים יסודיים, שהעישון מסוכן מאוד לבריאות, ואם כן ברור שישנו איסור מן התורה לעשן. שכן ציוותה אותנו התורה שנשמור על חיינו, שנאמר (דברים ד, ט): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד", וכן נאמר (שם, טו): "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". וכן ציוותה התורה להיזהר מכל דבר שעלול לסכן את הנפש, וכפי שצוותה לעשות מעקה לגג. מכל זה הננו לומדים עד כמה גדולה החובה לשמור על החיים והבריאות, וממילא ברור שמן התורה אסור לעשן (עשה לך רב ח"ב א; ציץ אליעזר טו, לט).[1]

גם נרגילה אסור לעשן, שכן מחקרים שונים הוכיחו שיש בעשן הנרגילה רעלים שונים ומסוכנים שעלולים לגרום לסרטן ומחלות לב.

ט – עובדות מדעיות

נסקור מעט את העובדות המדעיות, ששימשו בסיס לפסק ההלכתי האוסר את העישון (אסיא ח"ה עמ' 222-237 במאמריהם של ד"ר מלצר וד"ר הרשקוביץ ופרופ' קטן).

שלושה סוגי מחלות עיקריים נגרמים על ידי העישון, האחד פגיעה ישירה בריאות על ידי ברונכיטיס ונפחת-הריאות. מחלות אלו פוגעות במנגנוני ההגנה שבריאות שנועדו להגן מפני חדירת גורמים מזיקים לגוף, וכן פוגעות ביכולת הריאות לקלוט את החמצן. ברוב המקרים מחלות אלו פוגעות בכושר הגופני וביכולת התפקודית, ובמקרים נדירים מחלות אלו גורמות למוות. הסוג השני הוא מחלות לב: בערך אחד מכל ארבעה אנשים שמתים מהתקף-לב, מת מחמת העישון. הסוג השלישי הוא סרטן. בסקרים מקיפים הוכח כי העישון הוא הגורם הסביבתי המרכזי להיווצרות מחלת הסרטן. הסיכון שגבר מעשן יחלה בסרטן גבוה פי שניים מאשר גבר שאינו מעשן. העישון גורם בעיקר לסרטן הריאה, עד שבקרב המעשנים הסיכוי לחלות בסרטן הריאה גבוה פי שבעה מאשר בקרב אלו שאינם מעשנים. על-פי החשבון הסטטיסטי נמצא שבכל שנה (סביב שנת תש"ן) מתים בארץ יותר מחמש מאות אנשים מסרטן הריאה מחמת העישון.

בסיכום כללי יוצא ששיעור התמותה בקרב מעשנים גבוה בהרבה לעומת אלו שאינם מעשנים. למשל, בסקר ענק של חברות הביטוח באמריקה, נמצא ששיעור התמותה אצל גברים מעשנים בני ארבעים וחמש, גבוה ב-80% משיעור התמותה אצל גברים בני גילם שאינם מעשנים. ואילו בקרב בני השישים, שיעור התמותה אצל המעשנים גבוה ב-125% מאלה שאינם מעשנים.

במחקר מעניין של אחת מחברות-הביטוח, נמצא כי גם שיעור תאונות הדרכים בקרב המעשנים גבוה מאשר בקרב אלו שאינם מעשנים. 6.59% מקרב המעשנים השתתפו בתאונות דרכים, ואילו בקרב אלו שאינם מעשנים רק 3.75% השתתפו בתאונות דרכים. הסיבה לכך היא שהעשן פוגע בהמוגלובין ועל ידי כך פוחתת כמות החמצן בדם, דבר שגורם לפגיעה ביכולת הריכוז וההערכה של הנהג.

בעקבות מחקרים אלו, חברות-ביטוח רבות העלו את מחיר הפוליסה למעשנים.

על פי כל הנתונים הנ"ל, נפסק להלכה, שישנו איסור חמור מן התורה לעשן.

י – האיסור לעשן ליד אחרים

שאלה הלכתית הנוגעת לבעיית העישון היא, האם יכול אדם לתבוע מחבירו להפסיק לעשן, משום שהעשן מפריע לו. ברור לכל, שבבית פרטי הסמכות לקבוע אם לעשן או לא נתונה בידיו של בעל-הבית. ולכן אורח אינו יכול לחייב את המארח להפסיק לעשן. וכן אורח אינו יכול לעשן בניגוד לרצונו של בעל הבית.

השאלה מה הדין במקומות ציבוריים, או במקומות ששייכים לכמה אנשים, האם יכול זה שאינו מעוניין שיעשנו לידו, לדרוש משכניו להפסיק לעשן?

בתלמוד (ב"ב כג, א) מבואר שגם ברשותו הפרטית, צריך אדם להיזהר שלא ליצור נזק לחבירו. למשל, אסור לאדם ליצור ברשותו ריח רע או עשן שיחדור לרשותו של חבירו ויזיק לו. ומכאן ראיה ברורה שהעשן מוגדר בהלכה כדבר מזיק ומפריע, ושכן יכול לתבוע מחבירו שלא ליצור עשן שיגיע לרשותו ויצער אותו. וכן הדין במקום ציבורי, אדם יכול לתבוע משכנו להפסיק לעשן. וכן שני פקידים שעובדים במשרד, יכול פקיד אחד לחייב את חבירו להפסיק לעשן בסביבתו.

ואפילו אם במשך זמן רב השכן שתק ולא מחה ביד המעשן, לא איבד את זכותו, ובכל שעה שימחה בחבירו, יהיה החבר חייב להפסיק לעשן. ואף אם המעשן יטען שכבר שנים רבות הוא מעשן כאן, ועד כה איש לא ביקש ממנו להפסיק, ולכן יש לו חזקה וזכות להמשיך במנהגו – לפי ההלכה ניתן לתבוע ממנו להפסיק לעשן. משום שידוע שהעשן מפריע מאוד לאלו שסובלים ממנו, ואין אדם יכול לטעון שיש בידו חזקה וזכות לעשות דבר שמזיק לשכניו (שו"ע חו"מ קנה, מא).

וכל זה נאמר גם בתקופה שלא ידעו שהעשן מזיק לבריאות, אלא רק ידעו שהוא גורם צער למי שמריח אותו. אבל כיום, שידוע שהעשן מזיק גם לאלו שנמצאים ליד המעשנים, האיסור הרבה יותר חמור. למשל, התברר במחקרים שכאשר אחד מבני-הזוג מעשן, סיכוייו של בן זוגו לחלות בסרטן גבוה פי שלושה מסיכוייו של אדם שבן זוגו אינו מעשן.

וכן הורה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת 'מרכז-הרב', שלא לעשן בבית המדרש. וכפי שלמדנו, עוד לפני שנתפרסמו המחקרים הברורים על סכנות העישון, היו רבנים כמו ה'חפץ-חיים' שהתנגדו לעישון מסיבות מוסריות, ומהן: התמכרות מיותרת, הפרעה לשכנים הסובלים מהעשן, ביטול תורה ובזבוז ממון. וזו היתה עמדתו של מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. ואכן בישיבת 'מרכז הרב' כמעט שלא היו מעשנים, ובעזרת ה' ממנה התפשט המנהג הטוב לכל שאר הישיבות ההולכות לאורו של מרן הרב קוק זצ"ל.[2]

יא – האם מותר לסייע למעשן בקניית סיגריות

אחד מהרבנים הראשונים שלאור המחקרים המדעיים פרסם את ההלכה שאסור לעשן, היה הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, רבה של תל אביב.

ועלתה לפניו שאלה נוספת, האם מותר לסייע לאדם מעשן. למשל, אב שמבקש מבנו שיקנה עבורו קופסת סיגריות, האם מותר לו לקנות אותה או אסור. מצד אחד למדנו שיש איסור מן התורה לעשן סיגריות, משום שזה מזיק לבריאות, ואסור לסייע לדבר עבירה. ומאידך ישנה מצווה לכבד אב ואם.

השיב הרב חיים דוד הלוי, שהואיל ונפסק, שכיבוד הורים אינו דוחה את מצוות התורה, אסור לבן להיענות לבקשת האב ולקנות עבורו סיגריות. ואמנם אין בזה איסור מן התורה של "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל", מפני שהאיסור מן התורה הוא רק כאשר ללא הסיוע לא היתה מתבצעת העבירה, וכאן גם ללא הבן יכול האב להשיג סיגריות. מכל מקום איסור מדברי חכמים יש כאן, הואיל ואמרו חכמים שגם כאשר אדם יכול לעבור את העבירה ללא עזרה, אסור לחבירו לסייע לו לדבר עבירה. ולכן אסור לבן לקנות עבור אביו את הסיגריות (עשה לך רב ו, נח).

כעיקרון הצדק עימו, אולם אם הדבר יגרום לסכסוך גדול, נמצא שבסופו של דבר הבן יגרום לפגיעה חמורה ביחסי האהבה והכבוד שצריכים להיות בינו לבין אביו, ושכרו יצא בהפסדו. ולכן נראה שבמקרה שההימנעות מקניית סיגריות לא תובן על ידי האב, והדבר יגרום למתח וצער במשפחה, עדיף שהבן יקנה לאביו את הסיגריות, וימנע על ידי כך מפגיעה ביחסים שבינו לבין אביו.[3]

יב – האם מותר לפרסם סיגריות בעיתון

שאלה: חברות הסיגריות משקיעות סכומים גדולים בפרסום. גם בעיתון 'בשבע' ביקשו חברות הסיגריות לפרסם את עצמן בהשקעה מרובה. האם יש היתר לפרסם סיגריות? יש להוסיף כי החוק מחייב את המפרסמים לציין שהסיגריות מזיקות לבריאות, האם תוספת זו מתירה את הפרסום?

תשובה: כיוון שלמדנו שהעישון מסוכן לבריאות, אסור להכשיל אנשים ולעודדם לעשן, שנאמר (ויקרא יט, יד): "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". שני מכשולים יש כאן: עצם העידוד להסתכן, שהוא ממש מכשול בפני עיוור. בנוסף לכך, ישנו בפרסום הכשלה לעבור על איסור תורה של סיכון הנפש.

ואין לטעון שהפרסום אינו גורם לאנשים לעשן, שכן מכך שיצרני הסיגריות מוכנים להשקיע בפרסום סכומי עתק, עולה בבירור שהפרסום מועיל להם לעודד עישון כדי למכור יותר סיגריות. והחמור מכל, שהפרסום מפתה צעירים להיכנס למעגל המעשנים. וזו אולי עיקר מגמתו, לגרום לצעירים להתמכר, ולהבטיח על ידי כך את המשך רווחיהם. וזהו ממש איסור התורה "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל".

גם אין לטעון שאם לא יפרסמו בעיתון 'בשבע' ימצאו להם מקומות אחרים לפרסם, מפני שכל פרסום בכלי תקשורת נוסף מגביר את השפעת הפרסום. יתר על כן, הואיל וגם כלי התקשורת האחרים הם של יהודים, ממילא גם הם עוברים באיסור תורה, ולכן אין זו טענה שאם לא נחטא אנחנו יחטאו אחרים במקומנו (כדברי המשנה למלך, החוות דעת יו"ד קס, והובא בפ"ת יו"ד קס, א). ולהיפך, חובתנו למחות כנגד זה, שנאמר (ויקרא יט, יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (כמבואר בבאו"ה תרח, א). ועל כן יש למחות בעיתונים המכונים 'חרדים' שמפרסמים סיגריות ועוברים על איסור תורה.

יג – החינוך נגד עישון

לאחר שלמדנו שישנו איסור מן התורה לעשן, משום שהעישון גורם נזק לבריאות, ומסכן את חיי המעשן וסביבתו, יש לתבוע מכל אדם שלא יתחיל לעשן סיגריות או מקטרת. כי לפני שאדם התרגל לעישון, הוא יכול להימנע מזה בקלות, אבל לאחר שהתמכר להרגל ולניקוטין – קשה מאוד להפסיק.

ואף על פי כן, גם מי שכבר רגיל לעשן סיגריות, מוטלת עליו מצווה מן התורה להפסיק לעשן. ואכן לאחר הפסקת העישון, הסיכון לחלות במחלת לב או סרטן הולך ופוחת בהדרגה, עד שכעבור עשר שנים, הסיכוי לחלות במחלות לב דומה לסיכויו של כל אדם שלא עישן. והסיכון המוגבר לחלות בסרטן, נעלם לאחר חמש עשרה שנה (אסיא ח"ה עמ' 224 ועמ' 235).

ואמנם ממבט ראשון נראה שקשה מאוד להפסיק את העישון, אבל הניסיון מלמד שעל ידי הסברה וחינוך גם מי שרגיל לעשן יכול להפסיק. למשל בשנת תש"ל, בעת שהתחילו להתפרסם מחקרים אודות הסכנה שבעישון, היו 64% מן הרופאים רגילים לעשן. וכשנשאלו האם ניתן לדעתם להפסיק את העישון, סברו שלא. אולם עשר שנים לאחר מכן, רק 16% מן הרופאים המשיכו לעשן. המסקנה מכך, שהכרה ברורה בסכנה שנשקפת מן העישון, מסייעת מאוד להפסקת העישון. ולכן מוטלת על המעשנים חובה ללמוד את הסכנות שבעישון, ולעשות הכל כדי להפסיק לעשן.

אמנם נכון שלפעמים מצבו הנפשי של האדם, או הלחצים הסביבתיים שהוא נמצא בהם, כמעט שלא מאפשרים לו להתמודד עם המשימה הקשה של ההיגמלות מעישון, ואז אולי ניתן להגדירו כאנוס. ולפעמים כדאי להציע לאדם כזה שלא לנסות להיגמל מעישון, משום שהתמודדות זו עלולה לשבש את האיזון הנפשי שלו ואולי תגרום לו לסיכון בריאותי. אבל רוב רובם של האנשים מסוגל להתמודד עם הפסקת העישון.

אגב, ראוי לציין שהעישון גם גורם לאיבוד ממון רב. אדם שמעשן במשך חמישים שנה, בכל יום שתי קופסאות של סיגריות רגילות, משלם עליהם יותר מכשבע מאות אלף ש"ח. ואם היה חוסך כסף זה ומשקיעו בתוכניות חסכון כמקובל, היו בידו בגיל שבעים קרוב למיליון וחצי ש"ח.

[1]. לדעת הרב ד"ר מרדכי הלפרין, יתכן שיש גם איסור רציחה בעישון, שהרי בכל שאיפת עשן לריאות, המעשן גורם לנזק ישיר בריאותיו, ובמידה מסוימת מקרב את קיצו.

[2]. בזקנותו של מו"ר הרב צבי יהודה, בעת שכבר לא הגיע לישיבה בתדירות, סיפרו לו שיש כמה אחדים שמעשנים בספריה או בבית המדרש, וכתב בימי הסליחות של שנת תשל"ז קריאה להפסיק את העישון. ולחביבות דבריו אביא את מכתבו שמאז ועד היום תלוי בפתח בית המדרש של ישיבת 'מרכז-הרב': "אל כל אחינו ורעינו בבית המדרש ובספריה. הבקשה והדרישה המרובה והנמרצת, בעצם ימי קודש הסליחות והתשובות האלה, בחוסן שלמותם שבבין אדם למקום ושבבין אדם לחבירו, בהחלט להיגמל ולהימנע מהרגל של העישון והמיצוץ של חתיכות העשבים של הטבק בתוך הפה והשפתיים, המקודשות באושרינו לעמל תפארתה של תורה ולדבקות חברותיותה.

אשרי אשר יזדרז ויתגבר לעשות זאת, להגביר תוקף שקידתה של תורה וטהרתה, וריבוי נחת רוח לחברים וחוסן שקידתם ונעימותם. תלמידי חכמים שבארץ ישראל נקראים נועם שמנעימים זה לזה בהלכות ובהליכות, נועם בדרכים ושלום בנתיבות, ומתוך כך ריבוי ההתחזקות וההצלחה ההדדית לאוקמי גירסא ולאברויי בהופעת סייעתא דמן שמייא לקידוש ה' ולזכות הרבים.

נאמנכם באהבה רבה ואהבת עולם, צבי יהודה הכהן קוק".

שנים ספורות לאחר מכן, בשנת תשמ"ד, נאסר העישון באופן מוחלט גם בהיכל ישיבת פוניבז', על פי הוראתו של ראש הישיבה הרב שך זצ"ל. וכן פסק הרב פיינשטיין, שאסור לעשן בבית-מדרש או בבית-כנסת, משום שהעשן מזיק לשכנים (אסיא ה' עמ' 248).

[3]. כיוצא בזה כתב רשז"א (מנחת שלמה ח"א לה, א), שאין להימנע מלתת כיבוד למי שלא יברך עליו, מפני שאי נתינת הכיבוד תגרום לעבירה יותר חמורה של שנאה מאשר העבירה שתיגרם אם ייתן לו מאכל ולא יברך. ע"כ. ואמנם נראה שאם העישון היה גורם לסכנת נפשות קרובה, אסור היה לתת לו, וכפי שכתבו בבית לחם יהודה וברכ"י יו"ד רמ, טו. אולם כאן אין הסכנה קרובה. ונלענ"ד שהנזק הנגרם מהסיגריות שונה מאדם לאדם, ומנגד הפסקת העישון לעיתים עלולה לגרום לפגיעה נפשית שבעקיפין אף היא עלולה לגרום לסכנה. ועל כן אף שיש להתאמץ מאוד להפסיק לעשן, אין לעשות זאת ביד חזקה מדאי. ולכן גם אין לגרום סכסוך גדול עם ההורים על כך. אלא שאם אפשר לבן לומר שאינו רוצה להיות שותף לזה, ואביו יבין אותו בדוחק, מה טוב. אבל אם הדבר יגרום למתח רב, מוטב שיקנה לו את הסיגריות.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-24 02:37:25

ארוסתי היא ספרדייה שמקפידה על חלק והיא ראתה שעליה להמשיך להקפיד על בשר חלק למרות שאני לא מקפיד מהבית מה נכון לעשות בעניין? אני מסתכל על זה גם מנקודת מבט חינוכית מה השלכות על הילדים שלנו וכו' תודה על המענה

גם אם היא לא היתה ספרדייה היה ראוי שבביתכם החדש תעברו לבשר חלק, קל וחומר שהיא רוצה להקפיד על דבר שגם ראוי שאתה תקפיד עליו. גם לגבי עוף כדאי מאוד לקנות רק רבנות מהדרין. אמנם כאשר תתארחו אצל ההורים שלך, אם זה יעליב אותם אם תבקשו מהם להכין דווקא 'חלק' כשאתם באים, תאכל מה שהם מגישים.

דין זה מבואר בפניני הלכה כשרות. אפשר לקרוא את הדברים מתוך האתר של פניני הלכה.

אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (שים לב שאין זה נכון המחשבה שמדובר על אשכנזים-ספרדים):

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

דין סירכת הריאות

ו. מחלוקת גדולה נחלקו הפוסקים במקרה שנמצאה סירכא בריאות: יש אומרים שאם יסירו אותה ויבדקו שאין תחתיה נקב, בעל החיים יהיה כשר. ויש אומרים שבעל החיים טרף גם אם לא יימצא נקב. במשך הדורות נהגו בקהילות רבות להקל, כיוון שבפועל נוכחו לדעת שרוב הסירכות אינן גורמות למיתת הבהמות (מנהג תימן, פרס, מרוקו, ורבים מתוניס לוב ואשכנז). ומאידך בקהילות רבות נהגו להחמיר, שכן מה שנקבע כמטריף, מטריף גם אם יתברר שהבהמות אינן מתות ממנו (מנהג ארץ ישראל, סוריה, עירק, מצרים, אלג'יר, ג'רבה, ולכך נטו חלק מרבני אשכנז).

ז. למעשה, העיקר על פי כללי ההלכה כדעת המקילים, ולכן הרוצה להקל רשאי, ונוהגים כיום לכתוב על בשר זה 'כשר'. ולכתחילה טוב להחמיר, מפני שהידור זה הוא החשוב ביותר בהלכות כשרות, והרגיל להחמיר בו בדרך כלל ניצל מספקות רבים, שכן בכל מערכות הכשרות ההקפדה על דין זה פירושה השגחה רצינית בכל התחומים. במיוחד ראוי למי שבני עדתו או הוריו נהגו להחמיר, שימשיך במנהגם. נוהגים לכתוב על בשר זה 'חלק' או 'גלאט' (שפירושו חלק ביידיש).

הנוהג להחמיר, מתי יכול להקל

ח. מי שנהג להחמיר לאכול 'חלק', רשאי להחליט לנהוג מעתה כדעת המקילים, וטוב שיעשה התרת נדרים. והרוצה להתחיל להחמיר בלא לקבל על עצמו לנהוג כך תמיד, רשאי לאכול 'כשר' כאשר הוא מתארח. אבל אם מקבל על עצמו להקפיד לאכול 'חלק', צריך לשמור על מנהגו בכל מקום, כגון בצבא. אמנם כאשר הוא מתארח, רשאי לאכול את הבשר בלא לשאול האם הוא 'חלק' מפני אי הנעימות שבדבר.

ט. נשוי שמקפיד לאכול 'חלק' שמתארח אצל הוריו שלא מקפידים לאכול 'חלק', אם הקפדתו תגרום להם עגמת נפש גדולה, יאכל אצלם 'כשר'. ובחורי ישיבה רווקים שמגיעים לביתם אצל הוריהם באופן קבוע, יכולים יותר להקל.

י. כשרות 'חלק' של הרבנויות השונות כוללת את חומרות הרמ"א והשו"ע, כך שגם המחמירים מעדות שונות יכולים לאכול בשר זה. אבל יש כשרויות של בד"צים שנוהגים להחמיר רק לפי שיטת הרמ"א או רק לפי שיטת השו"ע, ובשעת הצורך, כגון כשמתארחים אצל אחרים, גם המקפידים לאכול 'חלק' כאחת השיטות, רשאים לסמוך על השיטה השנייה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-23 11:29:12

האם כשהגאולה תגיע כל העולם יתגייר(כולם יהיו יהודים?) ובנוסף האם כשמשיח יבוא הוא ימלוך על כל העולם ?

היום אנחנו בגאולה שעליה דיברו הנביאים, עם ישראל חזר לארצו ומקים אותה מעפר. זו גאולה. אתה בטח שואל על הגאולה השלמה שתבוא בתהליך הדרגתי שמרכזו משיח ובניין בית המקדש – מה שאנחנו יודעים על הגאולה השלמה זה שלא יהיו עוד מלחמות וכולם ידעו את ה' וידעו שעם ישראל הוא העם הנבחר ויבואו ללמוד מאיתנו. אלו פסוקים מפורשים בנביא. לא ילמדו עוד איש את רעהו… כולם ידעו אותי למקטנם ועל גדולם. ומלאה הארץ דעה את ה', לא ישא גוי אל גוי חרב,  והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים,  ונלוו גויים רבים אל ה' ביום ההוא והיו לי לעם.

כלומר בשלב הראשון יחזרו הגויים בתשובה לגבי היחס הנכון לה' והיחס הנכון לעם ישראל, ולאט לאט יגיע שלב שבו כל הגויים יתגיירו כפי שרמוז בפסוק – "ונילוו גויים רבים אל ה' ביום ההוא, והיו לו לעם". וכפי שמפורש בילקוט שמעוני (צפניה ג,רמז,תקסז)- אמר ר' יוסי "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט), מלמד שכל האומות יהיו גרים גרורים לעתיד לבוא. וכ"כ הרמח"ל (אדיר במרום עמ' שנג הוצאת פרידלנדר)- "לעתיד לבוא כל האומות יהיו גרים".וכ"כ בפניני הלכה גיור פרק א על פי פסוק זה והגמרא בברכות. ועיין טללי חיים שמות עמ' מו בהערה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-21 12:55:41