1.האם אסור לעבור על המהירות בכביש? וחייב לעצור בעצור? (אם אני נוסע קצת מעל גם כן אסור?) 2.האם מותר ליסוע עם מישהו שיעבור על המהירות? ומה אם ספק שיעבור?

1. אסור לעבור על כללי הזהירות בכביש. מותר לנסוע קצת יותר מהמהירות שכתובה על השלט, כיון שהחוק מתיר זאת, או על כל פנים לא מעניש על כך.
2. אסור לנסוע עם מישהו שנוסע באופן שאם שוטר היה רואה אותו, היה מקבל דו"ח.

פניני הלכה ליקוטים ב פרק י (ניתן לקרוא עוד מהספר דרך האתר של פניני הלכה)

א – נהיגה לא זהירה

אחת השאלות המרכזיות בהלכות שמירת הנפש, ובדורנו אולי זאת השאלה העיקרית: מה יחס ההלכה לאדם העובר על חוקי הבטיחות לתנועה בדרכים. האם אדם הנוסע במהירות מופרזת, או עוקף כאשר ישנו סימון האוסר זאת, או אינו שומר מרחק, עובר בכך על איסור תורה או לא?

הואיל והשאלה חשובה, וידעתי שיתכן שהתשובה האמיתית לא תנעם לחלק מהלומדים, לא סמכתי על שיקול דעתי, ופניתי לרב הראשי, הרב אברהם שפירא זצ"ל, ושאלתיו, האם על פי ההלכה ישנו איסור לעבור על חוקי התנועה בדרכים. ואם ישנו איסור מהי חומרתו, האם הוא איסור מן התורה או מדברי חכמים. ותשובתו היתה חד משמעית, אדם הנוסע במהירות גבוהה שנחשבת למסוכנת ומקובל להעניש עליה, או אדם שאינו מציית לשאר חוקי הבטיחות ומסכן את עצמו או זולתו, עובר על איסור דאורייתא. וזאת מפני שהתורה ציוותה אותנו לשמור על נפשותינו מאוד, ואין הכוונה רק שלא להתאבד, אלא הכוונה להתרחק מן הסכנה ולהיזהר. וכמובן חוקי התנועה לא נקבעו סתם בשרירות לב כדי להרגיז את הנהגים, אלא הם נקבעו על ידי אנשים מומחים שבדקו וחקרו את הנושא והגיעו למסקנה שבמהירות כזו או בעקיפה במקום זה וכדומה, ישנה סכנה, וממילא אדם העובר על חוקים אלו עובר על איסור התורה.

יסוד לחובה להיזהר מדברים מסוכנים למדנו ממצוות מעקה, שנאמר (דברים כב, ח): "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ". והוסיפו ופירשו חכמים (ספרי שם), שכוונת התורה במצוות המעקה ללמדנו מצווה כללית, שניזהר ונישמר מכל הסכנות.

כלומר הגג ללא המעקה הוא דוגמא של מצב מסוכן, שהתורה מצווה למונעו באמצעות מעקה. וכן הדין לגבי כל המכשולים והסכנות, שעלינו להישמר מהם ולהסירם. וכן פסק הרמב"ם (הל' רוצח ושמירת נפש יא, ד): "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר (דברים ד, ט): הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד. ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצוות עשה ועבר על לֹא תָשִׂים דָּמִים (שם כב, ח)".

יש להדגיש, כי מי שאינו שומר על חוקי הבטיחות, גם אם שיחק לו מזלו, ושום תאונה לא ארעה לו, מכל מקום בזה שלא נזהר עבר על איסור תורה, שכן התורה צוותה להיזהר. וממילא ברורה תשובתו של הרב הראשי, הרב שפירא, שכל העובר על חוקי התנועה, שנועדו למנוע סכנת נפשות, ושנקבעו על ידי מומחים, במחיר של דם יקר, מבטל מצווה מן התורה ועובר על "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ".

בנוסף לכך, צריך כל מי שנוסע שלא בזהירות לדעת שגם אם הוא אישית לא ביצע שום תאונה, מכל מקום הוא אשם בעקיפין בקיומן של תאונות דרכים. מפני שבנסיעתו המהירה והלא זהירה עזר ליצירת נורמה שלילית, וודאי גרם לכך שעוד נהגים ילכו בעקבותיו, וינסו להדביק את הקצב המהיר שלו, ומן הסתם אחד מהם ייפגע.

ב – איסורים נוספים

בנוסף למצוות התורה של שמירת הנפש, העובר על חוקי הבטיחות עובר גם על איסור לעבור על תקנת הקהל. שהרי הכנסת שקבלה את החוקים האלו נבחרה על ידי הציבור, וממילא יש לתקנותיה תוקף מחייב.

לא כאן המקום לבאר מבחינה הלכתית את התוקף של תקנות הקהל, אם מצד "הפקר בית דין הפקר", או מצד "דינא דמלכותא דינא" לפי רוב הפוסקים, או מצד גדרי שותפות (עי' פנה"ל 'העם והארץ' ו, א-ה). אך בכל אופן ברור, שכל זמן שהחוק איננו סותר את ההלכה, יש לו תוקף מחייב. ולכן אדם העובר על חוקי התנועה, בנוסף על אי זהירותו, שיש בה איסור תורה, הוא גם עובר על איסור בזה שאינו מתחשב בתקנות שתקנו שליחי הציבור.

נהג העובר על חוקי הבטיחות בכלי רכב השייכים לצה"ל, עובר על איסור נוסף של גזל. שהרי ברור שהצבא איננו מסכים בשום פנים, שינהגו בכלי הרכב שלו שלא על פי חוקי התנועה והחוקים הצבאיים. ועל כן הנוהג ברכב צבאי שלא על פי החוק, אפילו אם לא אירע דבר, מכל מקום הוא משתמש ברכב שלא ברשות, ועובר על גזל. וכידוע, גזל ציבור חמור מגזל היחיד.

וכן הדין לגבי כל אדם הנוהג ברכב שאינו שייך לו, כמו למשל הנוהגים ברכב השייך לישוב או לקיבוץ, או נהגים בחברת מוניות או אוטובוסים, שמן הסתם החברה עומדת על כך שנהגיה ייסעו כחוק, ואם עוברים על חוקי התנועה, עוברים גם על איסור שימוש ברכב שלא ברשות.

ג – תוכחה

לעיתים מתעוררת שאלה, מה יעשה אדם שנוסע באוטובוס או מונית, והנהג נוסע במהירות מופרזת שלא על פי החוק, האם צריך להעיר לו או לא? יותר משהשאלה קשה מבחינה הלכתית, היא קשה מפני אי הנעימות שבה, שהרי מצד ההלכה ברור שיש לגשת לנהג ולהעיר לו על נסיעתו שלא על פי כללי הבטיחות. כי אפילו אם יש אחוז אחד שהנהג ישמע, מצווה להעיר לו (מ"ב תרח, ג). ואמרו חכמים, שכל מי שיכול למחות, ויש סיכוי שאולי ישמעו בקולו, ולא מחה, הרי הוא אשם באותו עוון (שבת נד, ב). וכל זמן שיש עוד סיכוי מסוים שהתוכחה תועיל, צריך לחזור ולהוכיח, וכמו שאמרו חכמים (ב"מ לא, א): "הוֹכֵחַ – אפילו מאה פעמים משמע".

יתר על כן, אפילו אם ברור שהנהג לא ייענה לנו יש להעיר לו, מפני שבכל מקרה חובה להוכיח כדי לומר את האמת. כי גם אם ברגע זה התוכחה לא תועיל, ודאי שהיא תשפיע לעתיד, ואם לא על הנהג הזה אז על נהג אחר (רמ"א או"ח תרח ב, ומ"ב שם).

אלא שצריך לדעת, שכאשר מוכיחים אדם, יש להשתדל שלא להעליבו, שנאמר (ויקרא יט, יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", ואמרו חכמים בספרא: "יכול פניו משתנות"? היינו שהוא נעלב, "תלמוד לומר: וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", כלומר הוכח אותו בצנעה ומתוך אהבה, ואז לא ייפגע ולא ייעלב. אמנם אם לאחר הזהירות הנדרשת, הנהג נעלב, אין לזה שהוכיח אותו שום עוון. ולהיפך, המצווה להוכיחו היא גם כאשר ברור שיתרגז, ולדעת הרמב"ם יש להוכיח את החוטא עד שכמעט ירצה להכות את המוכיח (הל' דעות ו, ז. ועיין בפניני הלכה 'העם והארץ' ז, ג-ה).

ד – שמירת חיי הזולת

חובה על אדם להציל את חבירו הנמצא בסכנה, שנאמר (ויקרא יט, טז): "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". במצווה זו מדריכה אותנו התורה שלא לעמוד מנגד בשעה שאדם אחר נמצא בסכנה, אלא נפעל בכל האמצעים העומדים לרשותנו להצלתו. למשל, הרואה אדם טובע בים, אם הוא יכול להצילו, חובה עליו לקפוץ ולהצילו. וכן אם שודדים מתנפלים על יהודי, חובה על כל מי שיכול – לקום לעזרתו. ואם אדם נפל בחולי מסוכן, ואין לו אפשרות לשלם את הסכום הנדרש עבור הטיפול הרפואי, על כל אחד מחבריו ומכריו לתת מכספם כדי להצילו. וכמובן שגם הרופא המטפל בו, אם רואה שאין לו כסף לשלם, חובה עליו לטפל בו ולרפאו בחינם. והרואה יהודי בסכנה ולא ניסה להצילו, עבר על איסור "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (שו"ע חו"מ תכו. ועיין להלן יא, א-ג בגדרי המצווה).

כלומר, בנוסף למצווה האישית המוטלת על כל אחד מאיתנו, לשמור את נפשו מסכנות, ישנה עוד מצווה לשמור ולהציל את נפשו של הזולת.

ואם צריך לעשות הכל בכדי להציל אדם אחר מישראל, על אחת כמה וכמה שיש להיזהר שלא לפגוע או לסכן אדם אחר. וגם המצווה הזו של "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ", צריכה לעמוד בפני כל נהג ונהג. כי לא רק על עצמו צריך הנהג לחשוב, אלא גם על האחרים שהוא עלול לפגוע בהם, אם לא ייסע בזהירות.

כאן המקום להעיר על מנהגם של צעירים רבים שמשתוקקים לקבל רשיון נהיגה ולהתחיל לנהוג, להרגיש את תחושת הכוח, החופש והשחרור, שאדם יכול להרגיש כאשר הוא מפעיל מכונית חזקה שמסוגלת לשאת אותו למרחקים במהירות גדולה. למרות האתגר ותחושת הבגרות המלווה את קבלת הרשיון והנסיעה בשנים הראשונות, צריך כל צעיר לעלות על הרכב בחיל ורעדה, ברתת וזיע, ולהתיירא מאוד שמא יגרום ח"ו לתאונת דרכים. ולכן אין מקום להיחפז לעלות על המכונית ולנסוע.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2021-01-06 08:02:35

איך נוהגים היום בזמן הקורונה"א-האם חייב פדיון הבן עם כהן,פיזי,או אפשר בזום. ב-האם חייב לעשות סעודה בפדיון הבן. ג-האם חייב עשרה גברים לפדיון,ולסעודה. תודה

עושים מה שאפשר. כהן – לא בזום. סעודה מכובדת – משפחתית, זוגית, מה שאפשר. עשרה – לא חובה. כדאי לך לקרוא את הפרק העוסק בפדיון הבן מתוך האתר של פניני הלכה ליקוטים משפחה פרק ט.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2021-01-04 04:57:06

שלום לכבוד הרב מה ניתן לעשות עם דפנות של סוכה ישנות או בלויות מבלי להיכשל בביזוי מצווה ? אינני מעוניין לזרוק אותם לפח. לשים בסמוך לפח זה לא פתרון. אצלינו ביישוב העובדים של הזבל ישימו את זה במשאית הזבל יחד עם כל שאר הזבל.

בכל יישוב יש מקום שמיועד לקרשים זרוקים ושאר מוצרים שלא שמים בפח הזבל, זה נקרא 'גזם'. צריך לשים שם, ומשאית של גזם תיקח אותם.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2021-01-03 23:38:01

שלום רב, בישיבתנו נערך שיעור תורה קבוע ובאותו זמן נערכת גם תפילת מנחה. תלמידי השיעור מתפללים במנין מוקדם או מאוחר יותר. אלא שנשאלת השאלה לאילו דברים עלינו להפסיק את השיעור ולענות עם הציבור ? (קדיש, קדושה, יג מידות וכו). הלא אם נצטרך לענות להכל נאלץ לבטל השיעור. ולכן השאלה בענין תלמוד תורה על מול מצוות התפילה. כמו כן הדבר קורה בקברי צדיקים כאשר אדם יושב לילמוד ובמקביל נערכת תפילה. תודה רבה, אסף

בזמן השיעור אין לענות לדברים שבקדושה.

בזמן לימוד אישי מותר לענות ואין חובה אם אין הדבר בולט, כגון שיושב בפינה מרוחקת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-31 19:55:57

שלום רב, אני בן 17 ואמא שלי התחתנה כעת בנישואים שניים. לבעלה יש ילדה בשנות העשרים, נשואה עם ילדים. האם אני צריך לשמור ממנה נגיעה? תודה

בוודאי. רק לאחים ביולוגיים אין איסור נגיעה ואין איסור ייחוד.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-27 18:30:52

שלום הרב, בבית הורי הקפדנו על 3 המתנה ואחרי החתונה החמרתי כמו אשתי לשמור חמש פלוס כי חשבתי שכך נכון השאלה האם יש אפשרות לחזור ל3 והאם צריך התרת נדרים? תודה רבה!

הנכון יותר הוא לשמור שש שעות או קרוב לשש שעות כפי שכתבו רוב הפוסקים שבמקומם נהגו לשמור שלוש או פחות (רמ"א פט, א – "ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות". רש"ל וש"ך פט, ח – כל מי שיש בו ריח תורה ראוי שימתין שש שעות), ואמנם כתב הרב בפנה"ל כשרות ב' ששאין לשכנע את הנהוגים להקל לשנות ממנהגם, מ"מ במקרה שלך שכבר קיבלת על עצמך לשמור כך, עדיף להמשיך כך.

אם בכל זאת אתה רוצה לחזור, ואכן היה מנהג מובהק של בית הוריך (מנהג לא נקבע לפי ההורים לכן יש לוודא שהם לא הקלו יותר מהוריהם) לשמור שלוש, אתה רשאי לחזור לכך. ואם כשקיבלת על עצמך לשמור חמש פלוס לא אמרת שאתה עושה זאת בלי נדר, לכתחילה נכון לעשות התרת נדרים בפני שלושה, ולומר להם תרוץ טוב, כמו "לא ידעתי שיהיה לי כל כך קשה", או "חשבתי שלשמור 3 זה למיזרוחניקים, אך כעת אני יודע שזה מנהג שהיה רווח מאוד בישראל" וכד'. למה רק 'לכתחילה נכון' ולא חובה, כי בראש השנה של אותה שנה שבה קיבלת לשמור חמש פלוס, אמרת שכל דבר שתקבל על עצמך יהיה בלי נדר ('מסירת מודעה'), והרוצה לסמוך על כך, רשאי.

אם החלטת שאתה שומר שלוש, מן הראוי שגם אשתך תשמור שלוש כמוך, כפי שכתב הרב בהערה 3 – "נכון שהאשה תנהג כמנהג משפחת בעלה", וכשאתה עושה התרה תאמר שאתה עושה גם בשבילה. ואם אינך עושה התרה, גם היא לא צריכה לעשות (לא מהסיבה לעיל, אלא משום שאשה הולכת אחרי בעלה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-24 17:53:50

התפללית מנחה גדולה רבע שעה לפני הזמן האם אני צריך לחזור ולהגיד שוב עמידה מה הדין האם יצאתי או לא והאם חלה עלי עברה

המתפלל אחר חצות אבל קודם חצות וחצי, ספק האם יצא, ולכן מצד הדין לא חייב לחזור ולהתפלל. ואם רוצה יתפלל שוב ויאמר שאם ההלכה כסוברים שיצא ידי חובה, הרי זו תפילת נדבה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-24 09:59:22

האם מותר לנסוע בקורקינט בשבת?

פניני הלכה בפניני הלכה שבת פרק כד: (אפשר לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה)

י – אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). וגם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש ביניהם לבין האופניים רגילים הבדל גדול, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. ומנגד יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף לכך, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-22 06:54:34

שלום כבוד הרב. האם מותר לשתות חלב אם גם לא לתינוק?

פניני הלכה כשרות ב' פרק ל

יב – חלב אשה

חלב אשה, בין יהודייה ובין שאינה יהודייה, מותר באכילה, ובתנאי שהחלב פרש ממנה, כגון ששאבה אותו לתוך כלי. ואין הוא נחשב חלב לעניין איסור בשר בחלב.

אבל אסרו חכמים לינוק חלב מאשה, ורק לתינוק מותר לינוק חלב מאימו או ממינקת אחרת עד הגיעו לגיל עשרים וארבעה חודש. ולאחר שהגיע לגיל זה, אם התינוק ממשיך לינוק ברציפות, מותר להניקו עד גיל ארבע, ואם הוא חלוש עד גיל חמש. אבל אם הפסיק לינוק למשך שלושה ימים (72 שעות), והפסקה זו לא נעשתה מפני שהיה חולה, אסור להניקו, ודינו ככל אדם, שמותר לו לאכול את החלב אחר שנשאב אבל אסור לו לינוק מהשד עצמו (כתובות ס, א; שו"ע יו"ד פא, ז).[1]

[1]. הכלל: "כל היוצא מהטמא – טמא" (בכורות ה, ב), אינו חל על חלב אשה, מפני שרק מה שאסור באיסור לאו מהתורה – היוצא ממנו אסור, ואילו בשר אדם אסור מחמת מצוות עשה (רמב"ם) או מדברי חכמים (רא"ש ורשב"א). אבל אסרו חכמים לינוק מאשה, שמא יטעו בעקבות זאת להתיר חלב טמא, שיאמרו כשם שאסור לאכול בשר אדם אבל החלב היוצא מאשה מותר, כך למרות שבשר בהמה וחיה טמאים אסור באכילה, החלב היוצא מהם מותר.

חלב נוכרית כשר כחלב ישראלית, וכן נאמר בישעיהו (מט, כג): "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ…" אמנם יש אומרים, שאם צריך למצוא מיניקת לתינוק ישראלי, יש להעדיף מיניקת ישראל (ר"ן בשם רשב"א, רמ"א פא, ז). ואם שכרו מינקת שאינה ישראלית, מנהג חסידות לבקש שתאכל מאכלים כשרים (תורת חטאת סה, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-20 08:28:41

בוקר טוב האם צריך להטביל את החלק התחתון של מוט בלנדר?

לא. מפרידים את החלק העליון שבו יש את הסכינים, ומטבילים רק אותו. בלי ברכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-18 06:02:09

שלום לכב' הרב בעניין אמירת קדיש יתום לאשכנזים אחרי עלינו כאשר אין אף מתפלל שהוא בשנת אבל, במניין. משמע מ רמ"א בשו"ע ס' קל"ב סע'ב שאומרים את קדיש אפילו אין יתום בתוך השנה. השאלות הם: א. האם חייבים/נוהגים לומר קדיש יתום גם מי אינננו בשנת אבל, בסוף תפילות שחרית מנחה וערבית? ב. אם כן, בשחרית היכן יש לומר קדיש לפי נוסח אשכנז והיכן לפי נוסח ספרד? ג. בשחרית ומוסף בשבת היכן יש לומר קדיש לפי נוסח אשכנז והיכן לפי נוסח ספרד? ד. האם יש חובת אמירת קדיש גם בקבלת שבת לאחר מזמור שיר ליום השבת?

לדעת הרב מלמד אבל יאמר קדיש אחד אחרי שיר של יום ואחד אחרי פיטום הקטורת, וזהו (בין לנוסח אשכנז ובין לנוסח ספרד). ובמנחה וערבית יאמר קדיש אחד בלבד אחרי 'עלינו' או אחרי 'שיר למעלות'. ואם אין אבלים בבית הכנסת, הנכון הוא בכל התפילות שלא לומר כלל קדיש נוסף אחרי קדיש תתקבל.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-16 11:43:59

שלום כבוד הרב, ברוך ה' קנינו בית, הבית לא חדש והיתה בו אמה על אמה לא מסויידת מול הפתח. הזמנו קבלן שיצבע את כל הבית והחלק הלא מסוייד נצבע גם הוא (בשוגג). א. האם צריך לשייף ולהוריד את הצבע? ב. האם מותר בתוך האמה על האמה לעשות (בעזרת דבק קרמיקה) דמוי אבני הכותל כשהכוונה היא שלא כל הריבוע ימולא בדמוי לבנים- מעין כותל לא שלם.

א. כן.

ב. אסור שיהיה שום כיסוי באמה על אמה, לכן מה שאתם רוצים לעשות אפשרי רק אם יש מלבד הקרמיקה אמה על אמה של קיר חשוף. אמנם אם רוצים לחרוט בקיר, זה מותר גם בתוך האמה על אמה. השיעור המינימלי של אמה על אמה הוא 45.6 ס"מ מרובע.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-16 11:28:27

בוקר טוב ותודה רבה על השיעורים החשובים בעניין הלכות ברכות, שנשלחים במסגרת ההלכה היומית. בעקבות מה שנאמר היום, רציתי: מה קורה כשאדם אוכל כשיעור, אבל במשך זמן ארוך יותר מאכילת פרס – האם לא יברך ברכה אחרונה? * כוונתי שהוא אוכל ללא הפסקות, אבל לאט.

האוכל מאוד לאט, עד כדי כך שבשבע דקות לא אכל כמות נפח של חצי ביצה, לא יכול לברך ברכה אחרונה. נדיר מאוד.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-16 07:20:04

האם יש חיוב מדין צדקה להורה שיש אפשרות כספית, לעזור לבנים שלו שהם כבר נשואים ויש להם ילדים. אם ההורה לא רוצה לעזור , אפשר להגיד לו שיש לו חיוב ? תודה רבה אם אפשר לציין את המקורות של התשובה ,זה מאוד יעזור , תודה רבה

צדקה זה לעניים. אם הילדים עניים, יש חיוב לכל הקרוב אליהם לעזור, ואם אינם עניים יש מצווה מהתורה להלוות כסף למי שצריך, אבל אין חיוב לתת להם צדקה רק בגלל שהם ילדיו, שכן הם כבר גדולים ויכולים לדאוג לעצמם. עיין פניני הלכה ליקוטים ב' הלכות הלוואה וצדקה בפרקים ה-ו (ניתן לקרוא דרך האתר של פניני הלכה).

יש שאלה האם מותר להורים להחשיב כספי מעשר לצדקה עבור ילדיהם הגדולים או הנשואים (שם ו, יד):

יד – האם אפשר לעזור לילדים גדולים ונשואים מהמעשר

שאלה: האם ההורים יכולים לעזור לילדיהם שעברו גיל שמונה עשרה, רווקים או נשואים, מכספי מעשר שלהם? תשובה: אם הילדים נחשבים כעניים באותו זמן, היינו שבלא זאת אין להם כדי צורכיהם הבסיסיים, אפשר להחשיב את מה שנותנים להם כמעשר כספים. אבל אם ההורים מבוססים ונותנים לילדיהם את צורכיהם בשפע, אין ילדיהם נחשבים כעניים, ואין לתת להם מכספי מעשר כספים.

למשל, אם הם קונים בגדים זולים וחוסכים בכל הוצאותיהם, אפשר להחשיב את הילדים כעניים, וממילא אפשר להחשיב את מה שמסייעים להם כצדקה ולתת את הסיוע מכספי המעשר. אבל אם הם חיים ברווחה יחסית, כגון שהם קונים בגדים יקרים, או שהם מוציאים כסף עבור בילויים במסעדות, אין הם נחשבים כעניים, ואין להחשיב את מה שמוציאים עליהם כמעשר כספים.

וכן לגבי ילדים שהתחתנו, אם הם מחזיקים רכב, אין הם נחשבים כעניים, ואין להחשיב את מה שנותנים להם כמעשר כספים. וכן אם הם קנו רהיטים חדשים במחיר ממוצע, אין הם נחשבים כעניים. שאם היו עניים היו קונים רהיטים מיד שנייה או חדשים אבל זולים. וכן אם ההורים קנו להם דירה, או שהם שוכרים דירה יקרה יחסית, כגון בעיר ולא ביישוב, אי אפשר להחשיבם כעניים.

כללו של דבר ההורים יכולים להחשיב את הסיוע לילדים שעברו גיל שמונה עשרה רק בתנאי שהם חיים בחסכנות. ואז התשלום עבור האוכל, הבגדים והנסיעות שלהם יכולים להיחשב כמעשר כספים. וכן התשלום עבור לימודי המקצוע שלהם באוניברסיטה יכול להיחשב כמעשר כספים, מפני שעל ידי כך יוכלו אח"כ לפרנס את עצמם בכבוד, וכבר למדנו (בהלכה א) שהצדקה הגדולה ביותר היא לסייע לנזקק לעזרה לעמוד על רגליו בכוחות עצמו. וכן מה שמשלמים לישיבה גבוהה, שעיקר התשלום הוא עבור הפנימייה, יכול להיחשב כמעשר כספים. אבל אם הילדים אינם חיים בחסכנות אלא כפי שמקובל בחברה, הרי שמעמדם כמו האנשים הרגילים פחות או יותר, וממילא הם אינם נחשבים עניים, ואין להחשיב את מה שנותנים להם כמעשר כספים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-10 20:38:14

שלום, אם קוראים ק"ש לפני תפילה כדי שלא יעבור הזמן – האם מספיק לקרא רק 'שמע' ופרשה ראושנה? שלכאורה כך יוצאים יד"ח לרוב ככל שיטות הראשונים

כן. עיין פניני הלכה תפילה יא, יב. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-10 18:58:24

שלום כבוד הרב, קיבלתי פיצויים מהמדינה בעקבות הקורונה. ברצוני להשקיע את הסכומים האלו בפיתוח העסק שלי מתוך כוונה בע"ה להרוויח יותר בעתיד. האם קודם אני צריך להפריש מהפיצויים מעשרות ואז לפתח את העסק ממה שנשאר, או קודם להשקיע בעסק וממה שנשאר להפריש מעשרות?

אתה צריך לחשב כמה הפסדת, ואם הפיצויים אינם מכסים זאת, אינך צריך לתת מהם מעשר. ואם מכסים, צריך לתת מעשר מהנותר לפני ההשקעה בעסק.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-08 15:47:18

האם פלפל צ'לי שנועד לטיבול חייב בתרו"מ?

כן.

פניני הלכה כשרות א' ח, ב (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

"מיני תבלינים המשמשים לנתינת טעם או ריח או צבע בלבד, כדוגמת פלפל שחור, קינמון, כמון, פולי קפה ועלי תה – פטורים מתרומות ומעשרות, הואיל ואינם נאכלים בפני עצמם. אבל עלי פטרוזיליה וכוסברה שרגילים לערב בסלט – חייבים, הואיל והם ניכרים כצורתם בסלט וממילא נחשבים כנאכלים בפני עצמם ( – פלפל צ'לי בשאלתך זהה להגדרה זו). עלי נענע שרבים נוהגים להטעים בהם משקה, ויש שגם אוכלים אותם כחלק מהסלט. אם שתל אותם עבור אכילה חייבים בתרו"מ, ואם להטעמה בלבד – פטורים, ובספק יפריש בלא ברכה."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-06 09:09:55

הרב מלמד הביא מהספר שבט מוסר שלא להתפלל יותר מדי על ילדים (שמחת הבית, ה, ח). א. האם זו ממש הלכה או רק "עצה טובה"? ב. האם זה בתפילה על כל דבר או רק על הנושא הזה? ג. מה ההגדרה של "יותר מדי"? איך אפשר לדעת איפה עובר הגבול? ד. ובכלל, איך זה מסתדר עם דברי הגמרא "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר: קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (ברכות ל"ב ב), מהם משמע שאין שום מגבלה ואדרבה, צריך להתפלל כמה שיותר?

א. עצה טובה

ב. כל דבר

ג. קשה, אבל על זה אמרו חכמים שמלכות השמים כעין מלכות הארץ, לכן אדם צריך לחשוב כאילו הוא עומד לפני מלך בשר ודם ובכל פגישה איתו מבקש את אותה בקשה, מתי שזה כבר לא שייך, גם אם המלך לא יאמר לו כלום, הוא יבין לבד. ולפעמים יפסיק קצת ושוב ימשיך.

ד. איני בטוח שדייקת בדברי הרב בספר, שהרי לא כתב להפסיק להתפלל, אלא – "שלא להעתיר יותר מדי בתפילה, אלא תמיד לבקש מאת ה' שאם אין הדבר טוב בעיניו, הרי שהם מוותרים על בקשתם".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-01 17:41:14

בס"ד שלום לכבוד ברב נכבדי ביקר רכשתי את סט ספרי פנינה הלכה ואני נהנה מהם בספר שבנטילת ידיים לסעודה סעיף ט – כח גברא ודין ברז כתוב שלא ליטול ידיו בברז הרגיל שבכיור אי אפשר ליטול ידיים. ואילו אני מצאתי שבשעת הדחק כן מותר ליטול ידיים מתוך ספר שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן כ"א לדעתי ראוי להוסיף את הפרט החשוב הזה בספר להתייחסותך אודה בברכה אורי

הרב הכיר דעה זו וכנראה לא חושב שיש לה מקום בהלכה, שהרי רק מפנה בהערה לספר פסקי תשובות, שם הביא דעה זו של המנחת יצחק. לדעת הרב ההיתר בשעת הדחק הוא רק לפתוח את ברז החמים כפי שציין בהערה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-12-01 09:12:57

Can a non-Jewish friend freely & voluntarily push the floor button on an elevator for an elderly person on Shabbat

מותר לבקש מגוי לעשות איסור בשבת, רק כאשר הוא עושה פעולה שאסורה מדברי חכמים ומדובר על צורך גדול. לכן אם המקרה המדובר הוא צורך גדול, מותר לבקש מהחבר הלא יהודי ללחוץ על כפתור המעלית בשינוי, כלומר בעזרת גב האצבע למשל.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2020-11-30 19:31:43