שלום , אני לומד בישיבה של חוצניקים שבה זה חופש לחנוכה ורוב הבחורים חוזרים לחול איצל הוריהם. אני אשאר עם כמה חברים בישיבה, והם רוצים לשתף איתי לקנות נרות חנוכה. אבל אני לא ישן באותו חדר כמוהם. אז רציתי לדעת האם מותר לשתף איתם ולהדליק בחדר אוכל, או צריך להדליק דוקא בחדר פרטי ? תודה רבה 

להדליק בחדר, שהוא יותר שייך לך מחדר האוכל. וגם אם מדליקים בחדר האוכל, נכון יותר שכל אחד ידליק בפינה אחרת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-12-16 20:58:07

שלום רב. בסידור כתוב,שאחרי שאומרים תקון חצות צריך לאמר פתיחת אליהו וקדיש על ישראל. אם הבנתי נכון שצריך לאמר כל זה בחצות הלילה? תודה.

כמובן שקדיש אומרים רק אם יש שם מניין מתפללים. פתיחת אליהו אומרים לפני תפילת שחרית, ומה שכתוב בסידור לאומרו מסתמך על כך שלאחר התיקון לא הולכים לישון. יש לציין שאם התיקון גורם לשיבוש סדרי היום, בלימוד או בעבודה, עדיף לא לאומרו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-12-16 06:18:32

שלום רב 1. לגבי אמירת קדיש. דודה של אשתי (אחות אמה) נפטרה בארה"ב לפני כשבועיים. בס"ד הצלחנו לסדר לה קבורה יהודית. שני בניה כנראה אינם אומרים עליה קדיש. האחד מנותק לחלוטין מיהדות והשני מחובר ליהדות למען "אותו האיש" כך שספק אם אומר קדיש ואם כן כנראה לא בבית כנסת אורתודוכסי. אשתי בקשה שאומר עליה קדיש , ובנוסף גם על הדוד שנפטר לפני כחצי שנה. • האם לומר קדיש 11 חודש? • האם לומר את כל הקדישים? הדוד ואני אשכנזים. 2. אגב האירוע הנ"ל התעוררתי לשאלה לגבי הדודים שלי: • אחות אמי , אח של אבי. שילדיהם אינם שומרי מצוות. האם אוכל לומר קדיש ביום השנה שלהם? • האם לומר את כל הקדישים ביום השנה? • האם ניתן \ חובה לומר קדיש לגבי סבא וסבתא שלי? תודה, ותזכו למצוות יובל

1. אם אין מי שיאמר קדיש, מצווה שתאמר עליהם אם להורים שלך אין בעיה עם זה. תאמר 11 חודשים כמנהג אשכנז. מספיק לומר קדיש אחד בכל תפילה. לאחר פיטום הקטורת שבסוף שחרית, ובסוף מנחה וערבית. אם הדבר קשה עליך, ניתן להסתפק בקדיש אחד ביום.
2. אין חובה, אבל יפה תעשה אם תאמר על כל מי ממשפחתך שאין מי שיאמר עליו קדיש ביום השנה. מספיק קדיש אחד בכל תפילה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-12-15 13:22:07

שלום רב לרבנים אני ברוך ה' מתחזק בתקופה האחרונה ומשתדל מאד לשמור על הברית בעניין הרחצה אני מאד נמנע מלגעת באיזור האיבר אבל מצד שני אני לא מרגיש טוב שאני לא מתנקה כמו שצריך באם אני כן נוגע זה ממש בזהירות אבל זה גורם לי ללחץ שאני לא יגיע למצב של חימום וזה מלחיץ אותי נורא האם יש לרב דרך איך להתנהג במצב כזה

כך מובא בספרו של הרב אליעזר מלמד, שמחת הבית וברכתו פרק ד:

ה – איסור דברים שעלולים להביא לזה

אסור לאיש לנגוע באיבר שלו, שמא יגרום לקישוי והוצאת זרע לבטלה. ואם הוא משתין וחושש שמא יינתזו רסיסים מסביב או על רגליו, מותר לו לכוון עצמו על ידי נגיעה בעטרה, היינו בקצה האיבר, במקום שאינו מגרה כל כך. ומי שהוא נשוי ואשתו טהורה, רשאי בשעת הצורך לנגוע באיבר שלו כדי לכוון עצמו. אבל שלא לשם כך, גם לנשוי אסור, כדי שלא יגרה עצמו, שכל אותו גירוי צריך להיות שמור להרבות אהבה בינו ובין אשתו.[1]

בשעת הצורך, כדי למנוע גירוד או אי נעימות, מותר לנגוע באיבר על ידי בד עבה, מפני שבאופן זה, כל זמן שאינו מתכוון לכך, אין חשש שיגיע לגירוי (מ"ב ג, טו). וכן בשעה שאדם לבוש במכנסיו, מותר לו לסדר את עצמו דרכם.

כדי להסיר צער מותר לנגוע באיבר, כגון למרוח משחה או להסיר קוץ, ובתנאי שלא יגרום לגירוי.

האיסור הוא לנגוע באיבר עצמו, אבל באשכים אין איסור, ובתנאי שלא יגרה עצמו בכך. גם בשעה שאדם מתרחץ, לא יגע בידיו באיבר שלו, שמא יגרה עצמו, אלא ירחץ וינקה את מבושיו סביב, ובתוך כך יבואו מים וסבון וינקו גם את האיבר עצמו (מ"א ג, יד; רוח חיים אה"ע כג, ג). ויש מתירים בשעת הצורך לנגוע גם באיבר ממש, בתנאי שאינו גורם לגירוי (סדר היום). ונשוי רשאי בשעת הצורך להקל בזה (עיין אוצה"פ כג, טז, ד).[2]

[1]. דעת רוב הראשונים שנשוי יכול להקל לנגוע באיבר לצורך עשיית צרכיו (רי"ף, רמב"ם, רא"ש ועוד רבים). וכ"כ שו"ע אה"ע כג, ד, בלא להזכיר דעה מחמירה. ובשו"ע או"ח ג, יד, כתב דעה זו בסתם. והוסיף "ומידת חסידות ליזהר אפילו הנשוי", שכך דעת רבנו יונה, ריא"ז וטור. ונחלקו בדעת המתירים, יש אומרים שההיתר הוא דווקא כשאשתו עימו (סמ"ק, אגודה, אוהל מועד), ולרוב הראשונים ההיתר גם כשאשתו מחוץ לביתו וגם כשהיא נדה (תוס' ומאירי, וכך משמע מסתימת רוב הראשונים). אולם למ"א ג, יד, ההיתר הוא דווקא כשאשתו עימו והיא טהורה. וכ"כ הרבה אחרונים, ומהם: ברכ"י, ח"א, שועה"ר, מ"ב כז. וכך כתבתי למעלה בסתם, מפני שזו הדעה הממוצעת, שמתחשבת בשתי הדעות, ובה יוצאים ידי עיקר חשש סברת המחמירים, אף שהם עצמם החמירו גם כשאשתו טהורה. אמנם הרבה אחרונים הקילו לנשוי גם כשאשתו נדה וכשאינה עימו (ב"ש, בכור שור), והרוצה להקל רשאי לסמוך עליהם בתנאי שאינו מתגרה בכך.

[2]. נדה יג, ב, אמר ר' טרפון: "כל המכניס ידו למטה מטבורו – תקצץ, אמרו לו לרבי טרפון: ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו? אמר להן: לא; והלא כריסו נבקעת! אמר להן: מוטב תבקע כריסו ולא ירד לבאר שחת". והכוונה לאסור נגיעה באיבר ולא באשכים ובמה שמסביב (שו"ע או"ח ג, טו). ובשעה של צער, הלכה כחכמים שחלקו על ר' טרפון (עיין אג"מ אה"ע נו, אוצה"פ כג, יג, ג).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-12-15 06:14:10

שלום כבוד הרב! ישנה תוכנית ששמה היא " יצאת צדיק" שמטרתה העיקרית היא לחשוף בעלי מקצוע נוכלים ו"צדיקים" במידה ובעל המקצוע הוא נוכל – התוכנית מפרסמת את התיעוד של מעשה הנוכלות שלו ואת שמו ( לפעמים אפילו מפורסם הפרצוף שלו ) השאלה שלי היא – האם מותר/ אסור לצפות בתוכנית הזו מחשש לשון הרע/ רכילות ? תודה מראש. איתן

מותר, גם כי יש בדבר תועלת לחברה בכללותה, וגם כי הדבר מפורסם מאוד, וגם כי בדרך כלל לא מפרסמים את פרצופו, כך שרוב רובם של האנשים כלל לא מכירים ולא יכירו אותו לעולם. כל סיבה עומדת בפני עצמה ודיה להתיר להסתכל בתכנית. כמובן שכמו כל לשון הרע, אסור להאמין, אך מותר להיזהר, כגון לרשום את השם ולהחליט שאותו לא לוקחים. אם התכנית מרשה לעצמה לפרסם את השם, ולוקחת את הסיכון של תביעת דיבה, יש מקום להיזהר יותר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-12-13 12:32:55

שלום וברכה האם מותר לקחת רסקיו (טיפות לשתיה על בסיס תמציות פרחי בר) בשבת? זה לפעמים עוזר קצת אם לא מרגישים טוב וכו.

כן, גם כי אינו ממש בגדר תרופה, שרבים לוקחים את זה כדי להירדם או לעשות מבחן בנחת. ואף אם היה בגדר תרופה, הרי זה בכלל מה שכתוב בפנה"ל כח, ה- "וכל זה אמור לגבי אדם שאינו רגיל ליטול תרופות מעת לעת, אבל הרגיל בכך ומקפיד שיהיו לו בביתו תרופות שונות נגד כאבי ראש וכיוצא בזה, רשאי ליטול תרופות שמיוצרות בבית חרושת גם במקום מיחוש (עפ"י הנימוקים המבוארים בהלכה הבאה ובהערה)."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-12-13 08:38:55

שלום וברכה אני בן 35 חוזר בתשובה יום יום מחדש. שאלתי לגבי זיווג. האם מותר להתפשר על זיווג שמופעל לחץ מצד משפחה , סובבים, וכל הנושא האישי של שמירת הקדושה. ( מחשבות , קרי , אוננות). שאני מתייחס על כך שחלפו המון שנים מאז הרצון האלוקי להקמת בית ( גיל 18 גג 24). האם מותר להתפשר על בחורה מסורתית ששומרת רק שבת וטהרת הבית? ( לא מתלבשת בצניעות ולא מעוניינת בכיסוי ראש ולא תתכוון לשים אחרי נישואין ). האם מעיקר הדין מותר להתחתן עם בחורה כזו שיש מציאת חן חיצונית וכמובן יש תשוקה בינינו… להתבסס על הגילאים שלנו 35+ ו30+ והזמן לא לטובתנו. מה כבודו חושב על כך האם מותר להתחתן במצב כזה על פי ההלכה בשביל להנצל מכל מה שקשור למחשבות אוננות וייצר הרע ( גם קרי ) האם מותר להתפשר על כך ? תודה.

לא הזכרת כשרות, אבל מן הסתם היא שומרת כשרות, ולכן מעיקר הדין מותר, שכן לפי דבריך אין חשש שתכשיל אותך באיסורים. אמנם אם אתה מגדיר אותה רק כ'מסורתית' ולא כדתייה, לדעתי הסיכון גדול מדי. פעמים רבות שקשר כזה לא עולה יפה. הרצון והתשוקה בהתחלה אינם מדד מספיק. כדי לקיים חיי נישואים שנים על גבי שנים, כולל זוגיות טובה וחינוך טוב של הילדים, צריך מלבד התאמה בסיסית של האופי, גם שהרמה הדתית לא תהיה בפער משמעותי כפי שנראה מדבריך. אנשים ששומרים רק שבת וטהרת הבית, אינם אנשי תורה, וממילא אין להם מספיק במודעות עניינים של עבודת המידות ומחשבות של נתינה ושותפות, ואלו דברים בסיסיים מאוד לקיום זוגיות. אכן צריך להתפשר בגילך, אבל לא על רמה דתית, אלא על מראה חיצוני ושאר דברים שאינם יסוד הזוגיות האמתית, ואף על פי שחשיבותם מובנת, אנשים נוטים להגזים בהם. אני בטוח שיש בנות ברמה דתית שלך שישמחו להתחתן איתך אם רק לא תיפתח לסגנון אחר של מראה. ואולי תנסה לחשוב על בחורה כזו שכבר הכרת ועדיין לא התחתנה… בהצלחה רבה מאוד.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-12-12 14:12:56

שלום וברכה, היה לי ויכוח הלכתי עם חבר שלי לגבי המקרה הבא. אשמח אם הרב יוכל לפסוק לנו וגם במידת האפשר לנמק את דבריו שכן המקרה הבא חוזר על עצמו בכל מיני מצבים: ישבנו לאכול בחדר אוכל של מוסד אקדמי שבו יש עשרות שורות של שולחנות. כל שורה עם 2 שולחנות של 6 אנשים מחוברים. לאחר ששטפתי את ידיי על מנת לברך ברכת המזון בשלב זה פחות או יותר הצטרף עשירי לסעודה. אני אמרתי שכיוון שאמנם הייתה לי כוונה לברך ברכת המזון אבל אם היו מגישים עוגה נחמדה הייתי אוכל מעט ממנה אז בעצם ניתן לצרף את העשירי לזימון. א. מה הדין במקרה הנ"ל בעניין ההצטרפות לזימון בעשרה מצד הפער שהייתה באכילה ביני לבין מי שהצטרף ? ב. כמו כן, האם השורה הזאת עם 2 שולחנות מצטרפים ביחד לזימון ? אם כן, האם שורות אחרות בחדר האוכל מצטרפים ? מהו המדד ? תודה

1. לענ"ד אי אפשר לזמן בעשרה במקרה כזה, כי לאחר שעשית מים אחרונים, אין לך סיום סעודה גדול מזה, ואף אם יביאו לך מאכל, עליך לאוכלו לאחר ברכת המזון כדי לא להכנס לספק ברכות. אמנם מצד אחר יש בכל זאת סברה לזמן בעשרה, שכן רק אתה עשית מים אחרונים, אבל רוב המסובים ממשיכים לאכול, ומאידך כיון שאתה קריטי לזימון עשרה, אולי ברגע שסיימת, אין אפשרות לזמן בעשרה. למעשה נלע"ד שעכ"פ מפני הספק אין לזמן בשם אלא כזימון של שלושה.
2. המדד הוא הקשר שבין הסועדים: לכן בשתי שולחנות מחוברים, אם מדברים יחד, מצטרפים. ושאר השולחנות מצטרפים רק בשבת, שאז ניכר הביחד. כן מבואר בפנה"ל ברכות ה, ב.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-12-11 07:50:18

שלום, כשזוג נפגש איך הוא יכול לדעת שזאת הנשמה שהתפצלה ושזה הזיווג שאלוהים רצה? בטח אומרים שצריך להרגיש… אבל גם אומרים שאהבה מעוורת עיני חכמים…?

מה שחשוב זה שהבחור צדיק עם מידות טובות ויש התאמה ונעים ביחד. אם יש את זה, אפשר לסגור חתונה, את השאר תשאירי לרבונו של עולם ותבטחי בו ששלח לך את הזיווג המתאים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-12-09 19:26:41

שלום הרב, במשפחה של בחור שאיתו אני יוצאת, מקובל להשרות את הדג מערב שבת כפי שמכינים סביצ'ה (להשרות בלימון באופן שכובש את הדג) ולהשאיר תנור על שעון שבת. כ-10 דק לפני הארוחה הם מעבירים את הדג לתנור. לטענתם, מאחר וניתן לאכול את הדג כשהוא כבוש כפי שאוכלים סביצ'ה, הרי שהוא מוכן רוב צורכו. האם יש מקום להקל ולאכול כך שלא יפגעו מכך שאינני אוכלת? תודה רבה

כן. אמנם איני מכיר דעה בהלכה שהדבר שהם עושים מותר, ולכן לכאורה הם עוברים על איסור תורה, אך כיון שהם בטוחים שמה שהם עושים מותר, ניתן לדונם כשוגגים, ובמקום הצורך ההלכה היא שבדיעבד ניתן ליהנות מאיסור תורה שנעשה בשוגג, כפי שפסק המשנה ברורה בסימן שיח, סעיף קטן ז.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-12-09 13:21:07

שלום וברכה האם מותר להשרות ירק עלים בסבון / סטרילי/ חומץ / מי מלח בשבת? וכן כל פרי שצריך השריה זו(כמו תותים)

כן

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-12-03 22:50:42

שלום וברכה 1. היום אנו עוברים לביתנו החדש. האם צריך לברך רק על המזוזה שבפתח הבית וכל שאר המזוזות שבחדרים לא צריך לברך אלה רק לשים? או שגם עליהם צריך לברך? ואם כן מי מברך על שאר החדרים? 2. האם אבי צריך לברך שהחיינו אחרי שמברכים וקובעים את המזוזה?

1. אם מניחים את המזוזות בזו אחר זו בלא הפסקה, מברכים על המזוזה שבפתח הבית, שהיא החשובה, ופוטרים את כולם. כפי שמובא בפניני הלכה ליקוטים א' בפרק של מזוזה.

2. לא מברכים שהחיינו על מזוזה, אבל אביך ואמך צריכים לברך 'הטוב והמטיב' על הבית החדש, כפי שמובא בפניני הלכה ברכות בפרק של ברכות ההודאה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-12-02 14:48:38

שלום רב, אני נמצאת בשנת אבל על אמי. ברצוני לשאול האם ביום ההולדת שלי מתאים לצאת למסעדה (מבלי לציין את יום ההולדת אך מן הסתם בשל כך נתכנס) או לסיור תפילות בכותל בהרכב מצומצם של אחות וחברה קרובה או שתי אחיותיי

בהרכב מצומצם כפי שציינת מותר גם מסעדה וגם סיור תפילות, כיון שאין בזה שמחה מודגשת. ואם את רוצה להדר, תכיני דברי חכמה על מידות ודרך ארץ שלמדת מאימך לעילוי נשמתה, כך המאורע יהיה מכובד יותר לשנת אבל.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-11-30 18:04:47

אבי נפטר , שאלתי הרי הוא עלה לגינזי מרומים ועבר לעולם שכולו טוב , מדוע אנו באבלות שנה ? ולא במסיבות כל שבוע ? בבקשה את תשובת הרב אליעזר . שבת שלום

מפאת העומס של הרב אליעזר, ביקש שאני יענה על השאלות (אורן מצא. רב בישיבה).

תשובה – כיון שאין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, כל נפטר עובר זיכוך בעולם העליון בשנתו הראשונה, ובני משפחתו צריכים להיות שותפים בצערו ולעזור לו לעבור זיכוך זה כמה שיותר טוב על ידי זכויותיהם. בנוסף לכך, אנו כאן בעולם הזה לא יכולים להתעלם מהרגשות הפשוטים על כך שאדם שהיה כל כך קרוב אלינו, נלקח מאיתנו, ואין לנו לעשות שיקולים של העולם העליון אלא של מה שקורה בעולם הזה, ואין זה כבוד לנפטר שלא עצובים על מותו.

שולח לך את מה שכתב הרב אליעזר בספרו פניני הלכה ליקוטים משפחה בתחילת פרק י. אפשר לקרוא את כל הפרק מתוך האתר של הישיבה.

א – ברוך דיין האמת

מוות הוא אובדן שאין דומה לו. עצב נורא ממלא את לבבם של הקרובים למת, והם מנסים להבין את פשר האסון, לאן פרחה הנשמה ואיך גופו של האדם היקר שהיה כל כך חי מוטל פתאום ללא רוח חיים. ועולות שאלות, מדוע לא הציל ה' אותו ממוות, ולמה יש מוות בעולם, ומה התכלית של כל החיים הללו כאשר פעמים רבות צדיקים סובלים ורשעים מצליחים. אל מול שאלות גדולות אלו מצווה על האדם להתחזק באמונה שה' שבידו נפש כל חי, מנהיג ודן את עולמו בצדק. ואף שלעיתים איננו מבינים את הנהגתו, הננו מאמינים באמונה שלימה שכל הנהגתו בצדק והכל לטובה. לשם כך תקנו חכמים לאבלים לברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם דיין האמת".

פשר המוות: צווה ה' את האדם שלא יניח לרוע לחדור לתוכו וכך יוכל לחיות בלא הגבלה. שנאמר (בראשית ב, טז-יז): "וַיְצַו ה' אֱלוֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת". אולם אדם וחוה אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע ונענשו, שנאמר (שם ג, יז-יט): "וּלְאָדָם אָמַר: כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר: לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". בעקבות החטא נגזר על האדם עונשו – שהרוע שחדר לגופו יפגע בכל מערכות חייו, ויכרסם בבשרו עד אשר יוביל למיתתו. עונשים אלו נועדו לטובתו ולתיקונו של האדם, כי בלעדיהם לא היו בני האדם יכולים להיפטר מהרוע והחטא שדבק בהם. רשעים היו ממשיכים להרשיע בלא גבול, החזקים היו רודים בחלשים ומענים אותם לאין קץ תוך שהם רודפים אחר כל תאוות העולם. ועתה שיש מוות, רשעים אלו לבסוף מתים, וטובה ורווחה מתפשטת בעולם, ובשרם שחטא בתאוות וניאופים נאכל על ידי התולעים. בלא המוות גם הצדיקים היו מתוסכלים באופן נורא מחייהם, שכן אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא, והחטאים שדבקו בהם היו ממשיכים ללפף אותם בלא יכולת להשתחרר מהם ולהיגאל. ועתה שיש מוות בעולם, המוות מפריד בין הנשמה לגוף ומכלה את החטאים שדבקו בגוף, ועל ידי כך הנשמה יכולה להשתחרר מהם ולהיטהר בגן עדן. פעמים שהדבר כרוך גם בייסורי גיהנם, אולם בסופו של דבר תהליך ההיטהרות נמשך עד שהנשמה חוזרת להתקשר לאלוהים כבראשונה. "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלוֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת יב, ז).

כך המוות מתקן את חטאי האנושות ככלל ואת חטאי כל אדם כפרט. עד שיושלם תיקון העולם, וכל נשמות האנשים שבחרו בטוב יקומו לגורלן בקץ הימים, לשוב לחיות עם הגוף המחודש שיעניק להן הבורא בתחיית המתים.

זו האמונה שצריכה ללוות את האבלים. לא זו בלבד שבכך צריך להאמין, אלא שהאבלים נדרשים לפעול באופן שיבטא את תהליך ההזדככות של קרובם שמת, ובמקביל לכך שגופתו נטמנת בקבר ונשמתו עומדת לפני בית דין של מעלה, מצווה עליהם 'לשבת שבעה' ולהזדהות עם ייסוריו ולהיזכר בכל המעשים הטובים שעשה, ובכך נשמתו מתחילה להזדכך ולהאיר. וככל שקרובי הנפטר מתעוררים לחזור בתשובה ולעשות מעשים טובים, כך יש יותר עילוי לנשמתו. בסופו של התהליך, גם אם הוא כרוך בייסורים, הנשמה של כל מי שבחר בטוב, מתעלה למדרגה גבוהה מכפי שהיתה יכולה להיות אילולי חטא אדם הראשון. כי גדולה מעלתם של בעלי תשובה ממעלתם של צדיקים גמורים שלא ירדו לעולם הזה שיש בו ניסיונות ויש בו חטא, ומעולם לא התמודדו עם יצרם וניצחו. אבל בני האדם שעמדו בניסיונות קשים, ולמרות הכל בסופו של דבר בחרו בטוב, זוכים שלאחר מיתתם נשמתם נצרפת באשי מרומים לעלות למדרגות גבוהות לאין קץ בעולם הנשמות, עד שהעולם יתוקן ויוכלו לחזור לחיים השלימים בתחיית המתים.

כל הלכות אבלות מבטאות את קבלת הדין שמשולבות בה עצבות ואמונה כאחד. הכאב גדול ונורא, ולכן צריך לבכות על המת ולהצטער עליו מאוד, ומאידך אסור לשקוע בייאוש, כי בסופו של דבר הצער הנורא הזה נועד לתיקון וזיכוך.

לכן למרות שיש מצווה גדולה להתאבל על המת ולכבד את זכרו, אסור להצטער ולהתאבל יותר מדי, וכן צוותה התורה שהמתאבל לא יחבול בעצמו ולא ישרוט את בשרו ולא יתלוש את שערותיו, שכל המתאבל על המת יותר מדי מראה בעצמו שאינו מאמין שה' מנהיג את עולמו בדין ולטובה (דברים יד, א, רמב"ן; רמב"ם הל' ע"ז יב, יב-טז).

ב – שבעת הקרובים האבלים

משפחה היא חטיבה אחת, שהחיבור שבין חלקיה עמוק מאוד, לכן כשאדם מת, משהו מקרוביו מת עמו, ועל כן קרוביו מִדַּרְגָּה ראשונה חייבים להתאבל עליו. אם יזכו להתאבל כראוי באופן שיכבד את זכרו ויעורר אותם לזיכוך ותיקון, ינצרו את נשמתו בצרור החיים, ומתוך כך גם חייהם יתעצמו. ואם לא יתאבלו כראוי, בנוסף לכך שלא יסייעו לעליית נשמתו גם חלק מהם ימות עמו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-11-29 11:05:42

1.מה ההרחקות הנצרכות בפרישה סמוך לווסת? 2.האם צריך לעשות בדיקות בזמן זה? מתי? האם יש הרחקות נוספות בין הזמן שצריך לבדוק ועד שבודקים?

1. עיקר הדין הוא רק לא לשמש בעונה הפרישה (יום או לילה. ואם יש סבירות גבוהה שתראה עונה קודם, יש מקום להחמיר לא לשמש גם אז). ואם מדובר על זוג צעיר כזה שחיבוק ונישוק מעורר אותם בקלות לתשמיש, יש מקום להחמיר גם בזה.
2. מעיקר הדין מספיק בדיקה אחת, ולכתחילה המנהג לבדוק פעמיים – בתחילת העונה ובסופה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-11-29 08:34:16

אנחנו ועד קהילת מגדל המים בבית שמש. בבית הכנסת שלנו מתפללים יהודים מכל עדות ישראל ואין לנו רב. לאחרונה הציעה משפחה לתרום לבית הכנסת ספר תורה תימני. אחד מהרבנים שמתפללים בבית הכנסת הביע דעתו שלא כדאי לקבל את התרומה מאחר ועל פי חלק מהפוסקים ספר זה אינו כשר לברכה או לקריאה לבני עדות אחרות. אם לא נקבל את ספר התורה המשפחה התורמת וחברי קהילה נוספים יפגעו מאוד. שאלתנו היא: האם לקבל את ספר התורה וכיצד לנהוג בו אם יתקבל. בהמשך לפניה קודמת אני פונה בשם וועד הקהילה התקבלה אצלנו הסכמה שננהג לפי מה שיפסוק הרב מלמד ולכן נודה לכם אם גם הרב יסמוך ידיו על הפסיקה כך שנוכל להציג אותה בקהילתנו באופן זה

מותר לכתחילה. הרב כותב על כך במפורש בספרו פניני הלכה ליקוטים א' פרק ג סעיף י. אעתיק לך את דבריו. אפשר לקרוא עוד מהספר דרך האתר.

י – המסורות השונות

כפי שלמדנו, ספר שיש בו טעות באות אחת, כולו פסול. ולמרות הדיוק המופלא שבהעתקת התורה, דיוק שאין דומה לו בשום עם ולשון, בעקבות הגלויות נפלו שינויים מעטים בין המסורות השונות. בחומש בראשית (ט, כט) בספרי התורה הספרדיים והאשכנזיים כתוב: "וַיְהִי כָּל יְמֵי נֹחַ", ואילו בספרי התורה התימניים כתוב: "וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ". וכן בדברים (כג, ב), בספרים הספרדיים ורוב ספרי תורה האשכנזיים, כתוב: פצוע 'דכה' ב'ה'. ולמסורת תימן, וכן בכמה ספרי תורה ישנים מאשכנז, כתוב: 'דכא' ב'א'. וכן בספר ויקרא פרשת צו, לפי המסורת הרווחת ברוב ישראל בפרק ז' פסוק כ"ח מתחילה פרשה פתוחה, ולמסורת תימנים ועוד מסורות הפרשה מתחילה לפני כן בפרק ז' פסוק כ"ב (עי' ש"ך יו"ד רעה, ו).

הכלל היסודי הוא שבשאלה זו בעלי המסורה הם הקובעים. בעלי המסורה אלו הסופרים הדייקנים שהיו סופרים את האותיות שבתורה ומדקדקים בלשונה. ולכן אף אם ישנו מדרש שעל פיו משמע שהגירסה שונה מהגירסה שלפנינו, הלכה כבעלי המסורה. אולם עדיין נותרה שאלה, כיצד צריכים הסופרים לנהוג באותם השינויים שבעלי המסורה נחלקו בהם.

הרמב"ם כתב שהספר עליו הוא סומך, הוא הספר הידוע במצרים, שהיה לפני כן בירושלים וממנו הגיהו את הספרים, ועליו היו הכל סומכים, לפי שהגיהו בעל המסורה המפורסם בן אשר, ודקדק בו שנים, והגיהו פעמים רבות (הלכות ס"ת ח, ה). כלומר לדעת הרמב"ם ישנה גירסה אחת שהיא הנכונה ועל פיה צריכים לכתוב את כל הספרים, וכל המשנה ממנה, ספרו פסול.

לפי מסורת הקהילה החלבית, הספר המפורסם שעליו דיבר הרמב"ם, הוא 'כתר-ארם-צובא'. למרבה הצער כיום אין בידינו אלא חלקים מ'כתר-ארם-צובא', אולם ישנם ספרים רבים שהועתקו ממנו, ועל פי השוואת הספרים השונים, נמצא כי ספרי התימנים הם הקרובים ביותר לנוסח המקורי שעליו דיבר הרמב"ם.

אולם צריך לדעת שכמה מגדולי הראשונים חלקו על הרמב"ם, וכבר בזמנו סברו שאין להעדיף את מסורת בן אשר על פני המסורות האחרות, וכל מסורת מוסמכת שכתבו על פיה במשך שנים רבות ספרים רבים, יש לה מקום, והכותב על פיה ספרו כשר (תשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן רלב, המאירי קידושין ל, א, שו"ת מהר"י מינץ פיורדא תקכו).

למעשה, לגבי הקריאה בתורה, מוסכם על הכל, שכל ספר שנכתב על פי אחת מן המסורות המוסמכות, מותר לקרוא בו בתורה בברכה.[1]

[1]. לדעת הרשב"א והמאירי ומהר"י מינץ, פשוט שאפשר לברך על כל ספר, שכן כל מסורת מוסמכת כשרה בעיניהם. וגם לדעת הרמב"ם שרק מסורת אחת של בן אשר היא הנכונה, כתב בנו רבי אברהם (בשו"ת שלו סימן צ"א), שניתן לעלות לתורה ולברך על כל מסורת, שכן אין בידינו ספר שכתב עזרא הסופר שנוכל לפסול על פיו את הספרים האחרים. ועוד יש לצרף, שיתכן והקל בזה, משום שהרמב"ם עצמו כתב תשובה לחכמי נרבונא שמותר לקרוא ולברך על ספר תורה פסול. (ואף שיש דעה חשובה שסוברת כי תשובה זו נכתבה על ידי חכמי נרבונא עצמם ולא ע"י הרמב"ם, מ"מ סוף כל סוף יש דעה כזו בראשונים וניתן לסמוך עליה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-11-24 09:19:30

האם מותר לחייל לסכן את עצמו בכדי להציל חייל אחר לדוגמא רועי קליין בתודה מראש

איני מכיר את הפרטים במקרה הנכחי, אבל באופן כללי ודאי שחיילים צריכים לסכן את עצמם אחד עבור השני, זה מרכיב חשוב בנצחון. אם חייל לא ידע שיימסרו עבורו את הנפש, הוא יחשוש יותר, וממילא רוח לחימתו תחלש.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-11-23 17:00:49

שלום וברכה בהמשך לשאלה עם המעבר דירה בר"ח. אם יש הובלה זה משנה? או שעצם המעבר זה בעיה לנשים? יש מקום להקל ?

בכל מקרה מעיקר הדין הדבר מותר, לכן אם כבר הזמינו, זה בסדר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-11-22 09:12:36

שלום וברכה קודם כל תודה רבה על כל המענה השאלות!! האם מותר לעבור דירה בראש חודש או בערב ראש חודש?

בערב ראש חודש אין בעיה. בראש חודש עצמו, לגברים מותר, לנשים עדיף שלא. פנה"ל זמנים א, ז.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-11-21 19:10:07

קראתי מתוך האתר בכשרות ב החדש את לגבי יין שנגע בו מחלל שבת לא הצלחתי להבין מה הדין לגבי מלצר במסעדה או אולם אירועים שהמלצר פתח את היין או אפילו מזג

מותר, כמבואר בסוף סעיף יג – "מוסכם למעשה על רוב הפוסקים, שבשעת הצורך, כדי למנוע עלבון או פגיעה באחווה שצריכה להיות בין ישראל, אין להחמיר ביין שנגעו בו מחללי שבת כל זמן שאינם עושים זאת להכעיס."

ואף לגבי גוי מבואר בסוף סעיף ח' שניתן להקל בדיעבד – "למעשה, העיקר כדעת המקילים, אבל אין להעסיק גויים במזיגה, כיוון שקשה לפקח שלא יגעו ביין. ולכן המנהג שכאשר המלצר גוי, למרות שאינו עובד עבודה זרה, הסועדים פותחים את הבקבוק ומוזגים לעצמם. אמנם בדיעבד, אם המלצר פתח את הבקבוק ומזג להם, היין כשר, וקל וחומר שהיין שנותר בבקבוק כשר. מפני שכל זמן שלא ראו אותו משכשך את היין שבבקבוק או נוגע ביין שבו, מותר לשתות את היין (כמבואר לעיל בהלכה ו' והערה 7. ופירוט ההלכה כאן למטה בסוף ההערה)."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2019-11-16 21:09:49