חיפוש שאלה מתוך המאגר
חיפוש שאלות ותשובות במערכת
השתמש בטופס להלן לצורך חיפוש במערכת
שאלות אחרונות
ללא נושא
האם מותר לעשות שירות לאומי לבנות ואם לא מה הסיבות
שלום
מותר. וכששומרים על מסגרת הצניעות יש בו מצווה, אלא שבימנו במקרים רבים יותר יועיל לעם ישראל שהבנות לא יעשו שירות לאומי אלא יקדימו את לימוד המקצוע מפני שזה מסייע להקדמת גיל הנישואין והקמת משפחות מפוארות דהיינו משפחות תורניות ברוכות ילדים ומבוססות .
ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספרי הרב אליעזר מלמד שליט"א
בעבר יצאו גדולי הרבנים, ובראשם הרבנים הראשיים, כנגד גיוס בנות ואף במסגרת שירות לאומי,אך נראה שזה היה כנגד קביעת חובה של שירות לאומי, ומפני החשש שמא לאחר שהדבר ייקבע כחובה ישתלטו על המסגרת גורמים חילוניים שיגרמו לקלקול הבנות, אבל על מסגרת התנדבותית לא דיברו.
ואמנם הרב קנייבסקי זצ"ל, הסטייפלער, ב´קריינא דאגרתא´ ח"ט אגרת רכז, הביא בתחילה את פסקם של הגרצ"פ פרנק, הגרז"ר בנגיס, הגרא"ז מלצר והגאון מטשעבין לגבי שירות לאומי בכפייה, ולאחר מכן התייחס לשירות לאומי בהתנדבות, וכתב: "ולאשר כהיום בשנת תשל"ב עת צרה היא ליעקב כי בעוונותינו הרבים מתכננים שוב להפעיל וללחוץ על גיוס בנות בצורת התנדבות לשרות לאומי, ובהיות כי ברור שרובם ככולם של המתגייסות יתקלקלו ויתדרדרו הן באמונה ודעות והן בקדושת בת ישראל ושמירת הדת, שכל זה הוא ביהרג ואל יעבור, ראיתי הכרח לחזור ולפרסם פס"ד הנ"ל מאדירי התורה ז"ל שנתפרסם בשנת תשי"ב תשי"ג". וכך מובא גם באגרת רכח, במכתב מאת הרב קנייבסקי והרב שך זצ"ל.
אבל המציאות מכחישה את יסוד הטענה. נכתב: "ובהיות כי ברור שרובם ככולם של המתגייסות יתקלקלו ויתדרדרו הן באמונה ודעות והן בקדושת בת ישראל ושמירת הדת". המציאות כידוע אחרת לחלוטין. ויש מקום לבדוק אם אחר שהרבנים שנזכרו היו יודעים את המציאות, שאינה כפי שכתבו, היו ממשיכים לסבור כי יש בדבר איסור.
אמנם יתכן שאם הבנות החרדיות היו הולכות לשירות לאומי, היו אכן מתקלקלות, כפי שכתב הרב קנייבסקי. וזאת משום שלא הורגלו להיפגש עם החברה הדתית-לאומית, וק"ו החילונית. אבל הבנות הדתיות-לאומיות ברובן הגדול אינן מתקלקלות. ואלו שיורדות, רובן היו יורדות גם בלא זאת, ודרכים רבות פתוחות לפניהן – באוניברסיטה ובעבודה. לפיכך אין מקום לומר לבנות הציבור הדתי לאומי שיש איסור ללכת לשירות לאומי.
וכך אכן רבותינו, ההולכים בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, לא אסרו את השירות הלאומי. ובוודאי שראוי לבנות שגדלו לאורם, שילכו על פי הדרכתם. וכל הדיון שדנתי בו הוא כיצד לתרום יותר, אבל אין בזה איסור. מעבר לכך, גם בת חרדית שתרצה לסמוך על גדולי רבותינו, אם תעשה זאת לשם שמים, ובאופן שאין חשש שתידרדר, יש לה אילנות גדולים לסמוך עליהם, ואין למחות בידה. עם זאת, כמובן שיש להזהיר שלא ללכת למקומות שיש סכנה שהבת תידרדר בהם מבחינה רוחנית.
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=335&id=4751&q=
ערכו של השירות הלאומי והבעיות
ערכו של השירות הלאומי ברור. יש בו ביטוי למחויבות של היחיד כלפי החברה. הוא מחזק את הלכידות הלאומית, ומסייע בהשגת יעדים לאומיים כקליטת עליה, חינוך, התיישבות ועזרה לזולת. בנוסף לכך, בנות רבות מדווחות שההתנדבות תרמה להן רבות. הן למדו על המצוקות החברתיות, הן התבגרו, למדו להיות יותר עצמאיות, למדו להכיר את עצמן ולבחון את דרכן בחיים. ובכלל זהו דבר נפלא לראות בנות שמתנדבות בשמחה, ותורמות שנה או שנתיים מחייהן למען הכלל. גם משפחותיהן שעומדות מאחוריהן ומעודדות אותן להתנדב ראויות לשבח על כך.
ואף על פי כן יש מקום לשאול, האם כדאי לשם כך לדחות את תחילת הלימודים הגבוהים בשנה או שנתיים? האם לא ניתן לתרום בדרכים אחרות? האם החברה לא יכולה למצוא עובדות בשכר במקום הבנות שמתנדבות? ואף שמצד סדר הדיון היה ראוי להתחיל בבחינת השאלה הכללית על רמת הכדאיות החברתית של השירות הלאומי
, אעסוק תחילה בבעיה שהשירות הלאומי גורם לבנות ממשפחות מעוטות הכנסה, שכן הדאגה להן קודמת לכל.
דחיית גיל הלימודים הגבוהים
הבעיה המרכזית שנוצרת בעקבות השירות הלאומי היא הדחייה של שנה עד שנתיים בתחילת הלימודים להשכלה גבוהה. וכשחלק מהבנות מוסיפות עוד שנה ללימודים במדרשה, יוצא שרוב הבנות מתחילות כיום את הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות בגיל עשרים בערך. וכיוון שגיל עשרים הוא כבר הגיל שבו מתאים להתחיל לחשוב על נישואין, נוצרת התנגשות משמעותית בין הנישואין והלימודים. יש בנות שמחליטות לדחות את הנישואין עד לקראת סיום תקופת הלימודים, ויש בנות שמחליטות להינשא בלי להתחשב בהתנגשות שתיווצר בין הלימודים למשימות המשפחתיות. לבנות שגדלו במשפחות מעוטות הכנסה הבעיה כאובה במיוחד. כפי שארחיב בהמשך, פעמים שהחלטה על נישואין תשלול מהן את האפשרות ללמוד מקצוע מכובד, ופעמים שהחלטה על לימוד מקצוע מכובד תגרום להן שתישארנה רווקות למשך שנים רבות, ומיעוטן אף לא יזכו כלל להינשא.
הצורך בהשכלה גבוהה
כדי שהבעיה תובן צריך לציין את העובדה שבדרך כלל רמת ההכנסה תלויה ברמת ההשכלה. אמנם תמיד יימצאו כאלה שלא למדו כלל ומרוויחים משכורת גבוהה, וכן כאלה שיש להם תואר מכובד ואינם משתכרים כראוי. אבל הכלל הוא שיש קשר ישיר בין ההכנסה לרמת ההשכלה. דרך אגב יש לציין, שככל שירבו האנשים שרמת השכלתם והשתכרותם גבוהה, כך גם המדינה תתפתח יותר מבחינה חברתית, כלכלית ומדעית. לכן חשוב לנו מאוד הן מצד הדאגה לבת עצמה, והן מצד הרצון לפתח את מדינת ישראל, שגם הבנות ילמדו מקצוע, כל אחת לפי הכשרון שחנן אותה ה´.
אז והיום
בעבר, נשים נשארו בביתן כל היום, מפני שמלאכת אחזקת הבית דרשה עבודה של יותר מ-12 שעות ביממה. היה צריך להביא מים מהבאר, לכבס בגדים בידיים, לאסוף עצים לחימום ובישול, ללוש, לאפות ולבשל בכל יום (לא היה מקרר), לתפור בגדים, לטפל בגינת הירק, בפרה ובתרנגולות, וכל זאת בנוסף לגידול הילדים והעזרה לזקנים וחולים שנותרו בבית. אשה שהיתה יוצאת הרבה מביתה היתה נחשדת בצדק כבטלנית וחסרת צניעות (יעויין ברמב"ם הל´ אישות יג, יא; שו"ע אה"ע עב, א).
כיום בעז"ה, על ידי ההתפתחות הטכנולוגית הכבירה, עבודות הבית הוקלו מאוד, ופעמים שגם אישה שמטופלת בילדים יכולה לצאת לעבודה מספר שעות ביום. בנוסף לכך, תוחלת החיים עלתה באופן משמעותי, וכך לאחר שהילדים גדלים, ישנן עוד עשרות שנים שאישה יכולה לעבוד. ואם לא תעבוד אלא תתבטל בביתה, תשתעמם ותחטא, כפי שאמרו חז"ל (משנה כתובות ה, ה). יותר מזה, עצם זה שכשרונותיה לא יבואו לידי ביטוי באופן המלא הוא חטא, שכל אדם צריך להוציא את כוחותיו אל הפועל, ואם לא יוציאם, הרי שהם נמצאים בו לבטלה.
חשוב להדגיש: ברור שבניית המשפחה היא הדבר החשוב ביותר, ואליו צריכים להיות מופנים בראש ובראשונה מיטב הכשרונות. אולם כיוון שנותר עוד זמן רב לעבודה נוספת, ראוי שזו תיעשה באופן המוצלח ביותר, ומי שמתאים לה, ברמה של מסיימת תואר ראשון, שני או אף שלישי.
הסכנה שבדחיית גיל הנישואין
הזמן הטוב להינשא הוא בגיל צעיר. כיום, כשהחיים נעשו מורכבים יותר, הזמן הטוב לבנות הציבור הדתי-לאומי הוא בסביבות גיל 20-21. שתי סיבות עיקריות לכך: ראשית, ככל שהגיל עולה מבחר הבנים מצטמצם. שנית, הגיל האופטימלי מבחינה רגשית לנישואין הוא צעיר, אז הרגש עז יותר, הרצון להתחתן חזק מאוד, ומנגד, ככל שדוחים את גיל הנישואין כך קשה יותר להחליט. הספקות הולכים ומתגברים. ואם תאמרו, בגיל מבוגר ההחלטה תהיה שקולה יותר – כמדומה שהמציאות אינה כך. לא ראיתי שבחירתם של הרווקים המבוגרים מוצלחת יותר. פעמים שהם מתעייפים מחיפושיהם המתישים ומחליטים לבסוף להתחתן מתוך תשישות, ולפעמים מרוב ספקות ובלבולים הם מאבדים את החוש הטבעי ומקבלים החלטות שגויות.
בפועל, לפי המצב כיום, אפשר להעריך כי מבין אלו שתרצינה להתחתן בהיותן בנות עשרים – יותר מתשעים וחמישה אחוזים תמצאנה חתן. מבין אלו שתרצינה להתחתן בגיל עשרים ושלוש – כתשעים אחוז תמצאנה חתן. ומבין אלו שתרצינה להתחתן בגיל עשרים וחמש – רק שמונים אחוז תמצאנה חתן. בחברה הדתית, עקב דחיית גיל הנישואין, יש כיום אלפי בנות רווקות שמתקשות מאוד למצוא את זיווגן (בחברה החילונית המצב קשה יותר). החלטה על דחיית גיל הנישואין עלולה להיות גורלית.
בנות למשפחות מעוטות הכנסה
לבנות ממשפחות מבוססות, דחיית תחילת הלימודים הגבוהים עלולה ליצור התנגשות בעיקר בין נישואין לתואר שני (למתאימות לכך), מפני שהסיוע שהוריהן יעניקו להן מן הסתם יאפשר להן גם להתחתן ולהתחיל לגדל את המשפחה וגם לסיים תואר ראשון. אבל לבנות ממשפחות מעוטות הכנסה, דחיית הלימודים הגבוהים עלולה לסכן את עתידן המקצועי. בהגיען לגיל עשרים הן ניצבות בפני החלטה קשה וגורלית. אם יתחתנו, יצטרכו לממן את לימודיהן בכוחות עצמן (כעשרת אלפים ש"ח בשנה ועוד עלויות נסיעה), ובדרך כלל גם בעליהן יצטרכו ללמוד באותן השנים (עוד עשרת אלפים ש"ח לשנה), ובנוסף לכך יצטרכו לממן את חייהם השוטפים בדיור ומחיה (לפחות עשרים אלף ש"ח לשנה). במצב זה בנות רבות יעדיפו לעבוד בעבודות מזדמנות ולא לרכוש השכלה גבוהה. כתוצאה מכך, גם כשיהיה להן פנאי הן לא יוכלו להשיג עבודה טובה, וכך יקימו דור נוסף של משפחות מעוטות הכנסה. ואם יחליטו שלא לחשוב על חתונה עד לסיום התואר הראשון או השני, יסכנו במידה זו או אחרת את הסיכוי שלהן למצוא חתן.
זוהי דילמה קשה וכואבת. אם אחר מאמצים רבים, הצליחה מערכת החינוך שלנו, לצמצם במידה רבה את הפערים, ולסייע לבנות רבות ממשפחות מעוטות הכנסה לעבור את מבחני הבגרות בהצלחה, באות השנתיים של השירות הלאומי וגורמות להנצחת הפער. אלו שהוריהן לא יוכלו לעזור להן בלימודים ובמימון שוטף בשנות הנישואין הראשונות, או שיתקשו לסיים את לימודיהן המקצועיים, או שיתקשו להינשא.
הדילמה הקשה והכואבת
ברשימת המקבלות תואר באחת המכללות הטובות, יצא שרוב מוחלט של הבנות שנותרו רווקות באו ממשפחות מעוטות הכנסה. כפי הנראה, אחת הסיבות לכך, הפחד שלהן שמא אם יתחתנו לא יוכלו לסיים את לימודיהן. הן ידעו שהוריהן לא יוכלו לעזור להן, ורצו בכל לב לצאת ממעגל העוני על ידי רכישת מקצוע מכובד, אבל יש מהן שהקריבו לשם כך את הסיכוי שלהן להקים משפחה.
אילו לא היו משרתות שנתיים בשירות לאומי, היו יכולות בקלות יחסית לסיים את לימודיהן האקדמאים ולהינשא בגיל צעיר (21-20). אינני כותב זאת כתיאוריה, כבר פגשנו בנות רבות שתינו בפנינו את כאבן על שנאלצו לבחור באחת מהאופציות הקשות הללו. מצבן של אותן בנות שהמתינו עד סיום תקופת לימודיהן ועקב כך הפסידו את הסיכוי הטוב שלהן להינשא, כואב מנשוא. אמנם הן סיימו את לימודיהן, אבל הבדידות והתסכול קורעים את הלב. בשעה שרוב חברותיהן המבוססות כבר נשואות ושולחות את ילדיהן לבית הספר הם ממתינות לצלצול טלפון עם הצעה חדשה על איזה רווק מתוסבך.
גם מצבן של אלו שהתחתנו וויתרו על לימודיהן המקצועיים איננו טוב. מה תועלת צמחה מזה שהתנדבו במשך שנתיים, אם אחר כך כל חייהן יצטרכו לחיות בתסכול ועוני, מפני שלא סיימו את לימודיהן. כיצד אשה כזו או בעלה יביטו אל חבריהם, שלא היו מוכשרים מהם, שהם לומדים מקצוע מכובד ומתבססים, בעוד הם נאלצים להסתפק בעבודה שאינה הולמת את כישוריהם.
ואם הבעל הטוב שלהן יחליט, ברוח הזמן והשוויון בין המינים, לעבוד כדי שאשתו תוכל לסיים את לימודיה, במקרים רבים יגרום הדבר שהוא עצמו לא יגמור את לימודיו המקצועיים, מפני שעול הפרנסה ילך ויגבר עם גידול המשפחה. והאשה גם אחר סיום לימודיה בדרך כלל לא תוכל לממן על ידי משכורתה את משפחתה ואת לימודי בעלה. וכך אחד מהם, ולפעמים אף שניהם יצטרכו לוותר על הסיכוי לזכות בהשכלה גבוהה ובמקצוע מכובד. "שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע".
הצדקה הגדולה ביותר היא "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" – להחזיק בו כדי שאחר כך יוכל לעמוד בכוחות עצמו, לדאוג שיהיה לו מקצוע שעל ידו יוכל להתפרנס בכבוד. זוהי חובתנו כחברה לדאוג שגם הבנות שבאות ממשפחות מעוטות הכנסה או מרובות ילדים יוכלו להתחתן ולהשיג מקצוע, כל בת לפי כשרונותיה.
אחריות המנהיגים
האם עדיף לחברה, שנה או שנתיים שירות לאומי או בנות משכילות יותר – זו שאלה חשובה, שארחיב עליה בהמשך. אולם לפני כן דחוף יותר לעסוק בבנות שבאו ממשפחות מעוטות הכנסה או ברוכות ילדים, והן לא מעטות. מה תועלת תהיה אם בנות אלו יתנדבו שנה או שנתיים ואחר כך יחיו כל ימיהן חיי עוני והשפלה? אילו אותן בנות היו מתחילות ללמוד לימודים גבוהים בגיל 18, היו יכולות להתחיל להיפגש למטרת נישואין בגיל עשרים, להתחתן ולסיים תואר ראשון כאחד.
לבנות עצמן יהיה קשה מאוד להכריז: "אנחנו לא עושות שירות לאומי כי הורינו עניים". או "כי באנו ממשפחות ברוכות ילדים". אבל המנהיגים והמחנכים יכולים לתת להן גיבוי ציבורי, ולהסביר להן שזוהי טובתן וגם טובת החברה, שמיד אחר כיתה י"ב יתחילו בלימודים גבוהים. יהיו בנות שכמובן יעדיפו לצאת לשירות לאומי, ואף הן ברוכות יהיו. אבל כמדומה שחובת המחנכים והמנהיגים להציע להן, לכל הפחות, את האפשרות להתחיל מיד בלימודים גבוהים, כדי שיוכלו לפתח עד כמה שאפשר את כשרונותיהן ועם זאת להקים משפחות טובות, לטובת העם והארץ.
השירות הלאומי וגיבוש הזהות
שאלה: "בת שירות לאומי מקבלת כיום ערכים חשובים מאוד מהשירות, ואינני מתכוון רק לחסד, אלא גם לנטילת אחריות. האם לא עדיף שבת השירות תעשה את הסטאז´ שלה בנטילת אחריות על הגב של עצמה בדירת השירות, ולא על הגב של בעלה או ילדיה? לי אישית יש שתי בנות שהגדולה סיימה שנתיים שרות לאומי והשנייה זה עתה מסיימת את השנה השנייה. אין מילים לתאר כמה השנתיים האלו הוסיפו להתפתחות שלהן מכל הבחינות – תורנית, עצמאית וכו´. הייתי מוכן לשלם עבור הניסיון שצברו".
תשובה: ברור ששנה שבה מתמסרים למעשים טובים מפתחת. במידה מסוימת אפשר לומר שכל שנה שעוברת על האדם מפתחת אותו, על אחת כמה וכמה בתקופת הנעורים. השאלה מה קדם למה, האם כדי לפתח את הבנות יזמו את השירות הלאומי? כמדומה שרק לאחר שנקבעה הנורמה שכולן הולכות לשירות לאומי (בעקבות החוק המחייב את הבנות החילוניות לשרת בצבא), החלו לראות עוד דברים חיוביים שצומחים מהשירות. אולם בהחלט היה ניתן לרכוש ניסיון ואחריות תוך המשך הלימודים המקצועיים. ובמיוחד אם היו משלבים התנדבויות שונות בזמנים הפנויים ובחופשים.
להתחיל ללמוד מקצוע מיד לאחר סיום התיכון
שאלה: "בנות רבות אינן מסוגלות בגיל 18 להחליט איזה מקצוע מתאים להן. רבות מהן גם לא מוכנות לבחינות הכניסה לאוניברסיטה (פסיכומטרי או שיפור בגרויות), כך שממילא אינן יכולות להתחיל ללמוד מיד לאחר התיכון. בנוסף לכך, רבות טוענות שאחר 12 שנות לימוד הן צריכות שנתיים להתרעננות".
תשובה: כמדומה שאחר שנקבעה נורמת השירות הלאומי, ההחלטה מה ללמוד נדחתה עד לאחר תקופת השירות. וכמו כן התבססה הדעה שהבנות מוכרחות להתרענן לקראת המשך הלימודים. אבל אילו מלכתחילה היו הבנות יודעות שהלימודים נמשכים אל מעבר לתיכון בלא הפסקה, הן היו מסתפקות בחופשת הקיץ. הנה למשל, בנות רבות באמריקה ממשיכות מיד לאחר התיכון בלימודים גבוהים. לחלקן כבר בגיל עשרים וחמש יש דוקטורט. מדוע הן מסוגלות להמשיך ללמוד מיד לאחר התיכון? האם הן נשים מסוג אחר, או שפשוט הנורמות שלהן שונות? אילו האפשרות להמשיך בלימודים גבוהים מיד לאחר התיכון היתה מונחת לפני הבנות, הן היו משקיעות יותר בבחינות הבגרות, ומזדרזות לעבור את ה´פסיכומטרי´ במקביל לבחינות הבגרות באנגלית ומתמטיקה. ובשנות התיכון היו מתחילות לחשוב ברצינות איזה מקצוע מתאים להן. אבל כיוון שהן יודעות שלפני הכול עוד הן יוצאות לשירות
לאומי, ממילא הן דוחות את בחירת המקצוע ואת ההכנות הנדרשות לכך אל מעבר לאופק של השירות הלאומי.
האם לשרת בשנה הבאה
שאלה: סיימתי זה עתה את כיתה י"ב, וכמו כל חברותי אני עומדת להתנדב בשנה הבאה במסגרת השירות הלאומי. אולם לאחר שקראתי את המאמרים ב´רביבים´ אני מתלבטת לגבי השנה הבאה. יש לציין כי כבר התחייבתי לשרת במקום מסוים, והם בונים עלי ולא קיבלו בת אחרת לאותו תפקיד. מנגד, אני נחשבת מצטיינת בלימודים, וברור לי שאלמד לפחות לתואר שני. גם הורי חושבים כי עדיף היה לעם ישראל ולי להתחיל מיד בלימודים גבוהים, כדי שהקמת המשפחה לא תפגע ביכולתי להתקדם בלימודים. אבל עדיין לא עשיתי פסיכומטרי, כך שגם אם ארצה עכשיו להירשם לאוניברסיטה, רוב הסיכויים שלא אצליח להתקבל למקצוע שאותו אני רוצה, כי הוא מצריך ציון גבוה מאוד. האם כדאי לבטל את ההתנדבות בשנה הבאה ולנסות בכל זאת להתחיל בלימודים גבוהים?
תשובה: ראשית צריך לזכור כי לא כל כך נורא לשרת בשירות הלאומי… הרי זו מצווה לסייע לילדים או קשישים וכיוצא בזה. הדיון היה האם זו הדרך הטובה ביותר לתרום לעם ישראל, אבל לאחר שכבר התחייבת על מקום מסוים, אל תבטלי את התחייבותך. אמנם תקפידי לעשות במקביל את מבחני הפסיכומטרי, כדי שלא תפסידי לאחר מכן עוד שנה.
2014-08-26 14:07:09
ללא נושא
זה לא הלכה ממש. זה על יחס לגוי. במידות הראיה, בפרק אהבה, הרב קוק מתאר את הצורך לאהוב את כל העמים, האנושות, העולם. בסעיף א' הוא מדבר על אהבת כל המעשים. סעיף ה' ו-ו' מברים על אהבת כל העמים. עם זאת, במסכת עבודה זרה יג: אומרים ש"גויים ורועי בהמה דקה לא מעלים ולא מורידין" (חוץ מגרסאות צנזורה שבה זה עכו"ם). וכך גם נפסק ברמב"ם. מילא אם לא היה חובה להציל. אבל יש ציווי לא להציל! זו אהבה? שמא מדובר על אהבה נוצרית שמשננת "פיס אנד לוב" תוך כדי שהיא רוצחת את כולם? נראה מההלכה שיש חובה לא לשנוא אך גם לא לאהוב. מאיפה הרב קוק הביא את החובה לאהוב את כל העמים ואיך זה מתיישב עם ההלכה? סליחה אם השאלה קצת ארוכה או מתריסה. אשמח אם תשיבו לי [email protected] . תודה, יעקוב.
שלום
ראה במאירי גמ' ע"ז (כו, א ) שמדובר דווקא באומות עע"ז הקדומות וכ"כ הרמב"ם (עכו"ם י, א) שלא מצילים עע"ז שנא' ולא תחנם ולא מרפאים אותם אלא"כ הוא גר תושב שמצווים להחיותו .
לגבי חיוב האהבה – אפשר ללמוד תנ"ך ולראות שגדולה הכנסת אורחים של אברהם אבינו יותר מהקבלת פני שכינה – גם אם הם גויים שמשתחווים לאבק רגליהם …
וכך חזון אחרית הימים כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים – ואהפוך אל כל העמים שפה אחת וכך התפלל שלמה לה' שישמע את תפילת הגוי שיעלה לרגל וכו' וכו'
וכמו שכתב ריה"ל בספר הכוזרי שישראל באומות כלב באברים ובוודאי שיש עניין לאהוב את שאר האיברים….(אלא"כ יש בהם נמק…)
במקום בקשת מחילה עדיף לוותר על ההתרסה…
2014-08-23 17:46:11
ללא נושא
`שלום וברכה! רציתי לשאול את כב' הרב על שימוש בסלייסר בשבת. ראיתי ושמעתי מכמה רבנים שאסרו, משום 'טחינה בכלי' וגם משום עובדין דחול. רציתי לשאול מה דעת הרב בעניין. באופן ספציפי, המכשיר שברשותי משמש לחיתוך ירקות במשך השבוע, אך אנו לא קוצצים בו ירקות דק אלא סלט גדול יחסית. אם כך, האם יהיה מותר להשתמש בו בשבת באותו אופן, ואם אסור – מדוע, במה הוא שונה מסכין לחיתוך ירקות? תודה רבה!
ולהלן הסבר ומקורות ע"פ ספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א
2014-08-21 23:43:16
ללא נושא
לרב שלום שיש נושא בהלכה שרוב מהפוסקים אומרים שהוא מדרבנן וכמה פוסקים אומרים שהוא מדאורייתא האם בנושא הזה צריך להקל או להחמיר? ולמה? תודה רבה
שלום
באיסור דאורייתא צריך לחשוש לדעת המחמירים (במיוחד אם הם פוסקים חשובים) כי ספק דאורייתא לחומרא.
2014-07-29 09:19:32
ללא נושא
שלום רב חכם רציתי לשואל בבקשה לגבי משיח שמעתי מרב חכם ממכון מאיר שמשיח זה תהליך שעולם בא לתיקונו האם זה סותר את הגישה שמשיח הוא אדם שעתיד לתגלות כמו משה רבנו .??
שלום
זה לא סותר.
כמו שאומרת הגמ' במסכת ברכות שהיו מתלמידי הלל שהיו ראויים לנבואה אלא שדורם לא היה זכאי
והסביר ריה"ל שהמעלה של הנביא תלויה במצב הרוחני של כלל ישראל.
2014-07-29 08:27:12
ללא נושא
שלום כבוד הרב!האם מותר להתאמן אימונים שגרתיים בנגינה בתשעת הימים? תודה רבה!
שלום
מותר למורים לנגינה להמשיך ללמד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, מפני שאין בלימוד נגינה שמחה לא למורים ולא לתלמידים. ומנגד אם יפסיקו יגרם הפסד למורים, וגם התלמידים יזדקקו אח"כ למאמץ נוסף לחזור למסלול הלימודים, ואולי יצטרכו עקב כך שיעורים נוספים. וטוב שילמדו בשלושת השבועות ניגונים עצובים (ציץ אליעזר טז, יט). ואם ממילא המורים והתלמידים רגילים לעשות הפסקה ברצף לימודיהם, אם אפשר, טוב שיעשו את ההפסקה בשלושת השבועות.
ולהרחבה ומקור התשובה ראו בספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א באתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=393&id=412&q=
2014-07-28 15:36:31
ללא נושא
בס"ד שלום לכבוד הרב הרב כתב בפניני הלכה בהלכות שבת (חלק א' פרק טו סעיף ה') שמותר לילדים לפרוס שמיכה על כסאות כדי ליצור שם אוהל להסתופף בתוכו, אם עשו זאת בשינוי דהיינו שמתחו תחילה את השמיכה באוויר ואח"כ הכניסו את הכסאות תחתיה. אולם המשנה ברורה כתב (סימן שטו ס"ק כ) שכל ההיתר של העשייה בסדר הפוך הוא רק כאשר אינו מתכון בעשייתו לשם אוהל שתחתיו אלא לתשמיש אחר על גביו מלמעלה, ורק ממילא נעשה כמו אוהל למטה, אבל אם פורס סדין לשם אוהל אסור אף בלא מחיצות.
שלום
נחלקו הפוסקים האם היתר הוא גם באהל.
לנו"ב תני' ל ; ערוה"ש שטו, י ; גר"ז שטו, יג לאוהל אסור.
ולפמ"ג א"א ח; בה"ל שטו; חזו"א נב,ו; שש"כ כד, יג מותר
ובמ"ב שטו, כז שעה"צ לה שהתיר לפתוח חופה אע"פ שכוונתו לשם אוהל.
ומאחר מדובר באוהל עראי שאיסורו מדרבנן ובפרט לילדים מתחת לגיל מצוות אפשר להקל.
וראה גם בספר אהל עראי סימן כב שדן בזה
2014-07-26 21:09:38
ללא נושא
בס"ד שלום לגבי ההלכה " ח – באיזה מקרים מותר לברך "שהחיינו" ההלכה מפרק ח – מנהגי שלושת השבועות. " לפי הפוסקים שמותר לברך שהחיינו בשבת. האם אני יכול ללבוש בגד חדש לפני כניסת שבת (לדוגמא ביום שישי כאשר אני כבר מתלבש בבגדי שבת אבל עוד לא קיבלתי את השבת) ולברך עליו שהחיינו(בגד שאני צריך ללבוש גם בשבת וגם בימות החול – לדוגמא חגורה חדשה שאני שמח בה)? או שאני יכול ללובשו רק בשבת ממש? וכן האם קבלת תוספת שבת נחשבת גם כן לעניין היתר זה?
שלום
צריך שהברכה לא תהיה בזמן פורענות אלא בזמן שמתאים לאמירת "שהחיינו וקיימנו לזמן הזה
ולכן יברך לאחר קבלת שבת או לאחר השקיעה – שאז הוא עדיין שמח בלבישת הבגד (קובץ דרכי הוראה ב, כב) .
2014-07-25 15:29:23
ללא נושא
שאלה : כשמחזירים ס"ת להיכל כיצד צריכים להיות מופנים פני הספר לכיוון המוביל או לכיוון פני הציבור תודה
שלום
יותר מכובד כלפי הציבור
2014-07-24 13:00:37
ללא נושא
שלום כבוד הרב, בספרו כתב הרב בהלכות ספר תורה כי אעפ שישנם שינויים בספרי תורה בין תימנים לספרדים/אשכנזים לכולי עלמא ניתן לקרוא בספר שאינו כתוב כמנהג העדה. מכיוון שהנני מבני העדה התימנית ראיתי לנכון לציין במחילה מכבוד הרב, כי המהריץ בספרו חלק הדקדוק על הפסוק ויהיו בני נוח כותב שספר תורה שאינו כתוב בו כך הינו פסול. כמו כן הסכים לדעתו גם בר פלוגתא שלו (אמנם לא מאותו הדור) הרב יוסף צוביירי זצ"ל בשות ויצבור יוסף בר. נתקלתי בהיתר אחד של הרב בן שלמה בספרו הלכות צבא המציין כי ניתן לצאת ידי חובה ונדמה לי שנסמך על הרב קפאח בפירושו למשנה תורה. אודה לבירור כוונת הרב בספרו. בכבוד רב, לירן.
שלום
ראה בשו"ת דברי חכמים (לרב שלום יצחק הלוי) סימן כז שדן בזה והתיר, והסביר שכוונת מהרי"ץ שם הייתה לעמודד בפרץ כנגד אלו שחשבו לשנות ולהגיה בספרי תימן בניגוד למסורת אך לא נתכוון לפסול ספרי תורה הכתובים מראש ועד סוף לפי מסורת ידועה ופוסקים מפורסמים – דור אחרי דור.
מעין זה כתב מהרי"ץ גם לגבי ספרי תימן הקדומים שהיו בהם שינויים בצורות האותיות שלדעת הרבה פוסקים הם מעכבים – וגם לגבם דן ממהרי"ץ עם הרד"מ וכתב שאין לפסול את הספרים הישנים או להימנע מלהשתמש בהם – גם אם לכתחילה ראוי לכתחילה לכתוב כדברי הפוסקים.
2014-07-21 11:14:27
ללא נושא
מה יעשה אדם שנמצא באמצע תפילת העמידה ונשמעת אזעקה, אבל האדם נמצא בעיר שיש סיכוי מאד קטן שהטיל יפול בעיר ומישהו יפגע ?
ילך למרחב מוגן מפני שהליכה אינה נחשבת להפסקה גדולה, והשהיה מחוץ למרחב המוגן תטריד את כוונתו כשם כמו שכתב במשנה ברורה שאם נחש שאינו ארסי מתקרב אליו, והדבר טורד את כוונתו, אף שאין בכך פיקוח נפש, רשאי ללכת למקום אחר כדי להמשיך להתפלל שם בכוונה (מ"ב קד, י).
וכן אם עומדים סביבו אנשים או ילדים שמדברים עד שאינו יכול לכוון, אם יוכל לרמוז להם והם ישתקו, מוטב שירמוז להם, שהרמיזה נחשבת הפסקה קלה יותר. אבל אם לא ישמעו לו, ילך למקום אחר וימשיך להתפלל. וכן רב שממתינים לו עד שיסיים את תפילתו, והדבר טורד את כוונתו, רשאי לרמוז להם שיתחילו בחזרת הש"ץ (מ"ב קד, א).
אגב דומני שמידת הסכנה לא נמדדת לפי האדם הפרטי אלא יחסית לציבור כולו כך שאם הרבה אנשים לא ייכנסו למרחב מוגן – סיכוי הפגיעה הכללי נעשה גבוה ויש בזה פגיעה בחוסן הציבורי
בברכה אייל משה
2014-07-15 10:22:29
ללא נושא
האם מותר לי להמשיך ולהשתתף בהתעמלות אירובית בימי בין המצרים על אף המוזיקה הקצבית המושמעת שם? (ההתעמלות נועדה הן לשמירה על כושר והן לזמן איכות עבור עצמי)
עיקר האיסור לשמוע כלי זמר הוא בשירי שמחה השייכים לריקודים ומחולות, אבל שירים רגילים, וק"ו עצובים, אינם אסורים.
לכן אם זו מוזיקה קצבית של התעמלות אירובית ולא של ריקודים ומחולות מותר ומר"ח אב צריך להחמיר
ולהלן הרחבה ומקורות לתשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א
ועייני בספרים באתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=997&id=8674&q
בברכה הרב אייל משה
יש אומרים שכמו שאסור לשמוע כלי זמר בהופעה חיה בשלושת השבועות, כך אסור לשומעם דרך מכשירים חשמליים ביתיים כדוגמת רדיו וטייפ, ורק שמיעת שירים בלא ליווי של כלי זמר מותר בספירת העומר ובשלושת השבועות. וכן הורו כמה מגדולי הפוסקים (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש מי שאסר אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי באותם ימים (ציץ אליעזר טו, לג).
אולם יש שהקילו לשמוע בימים אלו כלי זמר דרך מכשירים חשמליים, מפני שמה שכתבו האחרונים לאסור הוא דווקא לשמוע הופעה חיה של נגנים, שיש בזה חגיגיות, אבל בשמיעת כלי זמר דרך רדיו או טייפ אין כל כך חגיגיות. ואמנם, כשהחלו לייצר את מכשירי הרדיו והטייפ הראשונים, היתה שמחה בשמיעת הניגונים דרכם, אולם כיום שהכל רגילים לשמוע בכל עת מוזיקה על ידי מכשירים חשמליים, אין בזה כל כך שמחה, וממילא אין איסור לשומעם בשלושת השבועות.
ועוד, שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים. שרק ניגונים של שמחה ראוי לאסור בימים אלו, אבל ניגונים רגילים, וקל וחומר ניגונים עצובים, אין לאסור בשלושת השבועות. וכן למדנו (שבת קנא, א) שבעת ההלוויה עצמה נהגו להביא חלילים ולנגן בהם כדי לעורר צער ובכי על הנפטר, והיה זה בכלל מצוות לוויית המת. מכאן שאין איסור גורף על שמיעת כלי זמר, אלא האיסור בימי אבלות הוא לשמוע ניגונים של שמחה. וכן שמעתי מאבי מורי, שלא רק שמותר להשמיע שירים עצובים על החורבן בליווי כלי זמר דרך הרדיו בתשעת הימים אלא שיש בזה מעלה, שעל ידי כך הלבבות מתעוררים יותר להתאבל על החורבן.
ה – הלכה למעשה
נראה למעשה לפי הדעה המקילה, שיש לחלק את השירים לשלושה חלקים. האחד הוא שירי שמחה, כדוגמת שירי חתונה. השני, שירים שאין בהם לא שמחה מיוחדת ולא עצב מיוחד, ובכללם רוב השירים כיום, וכן רוב היצירות הקלאסיות. השלישי, שירים עצובים כדוגמת שירי אבל על אדם שמת או על החורבן.
מתחילת שלושת השבועות, יש להימנע משמיעת החלק הראשון, והוא שירי שמחה. ומראש חודש אב, יש להימנע גם משמיעת החלק השני האמצעי, ורק את החלק השלישי הכולל שירים עצובים מותר לשמוע. וכן נהג ערוץ שבע לשדר בשלושת השבועות שירים רגילים שאין בהם שמחה, ובתשעת הימים לשדר שירים עצובים שמזכירים למאזינים את האבל על חורבן בית המקדש.
עוד נראה, שכאשר שומעים מוזיקה בקול רם, גם כאשר היא סתמית, העצמה נותנת לשיר חגיגיות, והרי הוא נעשה כשיר שמחה. לכן גם שירים שמותר, אין לשמוע בקול רם
בין האוסרים לשמוע כלי נגינה מרדיו הם: אג"מ יו"ד ב, קלז, ובאו"ח א, קסו, נטה לחומרא לאסור שמיעת כלי זמר בזמן הזה. וביחו"ד ו, לד, אף שהתיר לשמוע כלי זמר בזמן הזה, אסר לשמוע כלי זמר מרדיו וכדומה בספירת העומר ושלושת השבועות (אמנם בע"פ התיר לערוץ שבע כדי שלא לבטל את הפינות התורניות). ובציץ אליעזר טו, לג, אסר בימים אלו אף שמיעת שיר מהרדיו בלא כלי זמר. ועיין בפסקי תשובות תקנא, יג. אולם סברות המקילים חזקות. ובמיוחד שמנהג איסור שמיעת כלי זמר ומחולות בימים אלו נזכר לראשונה באחרונים, ואין על כך תקנה קדומה. כיוצא בזה העלה בשו"ת חלקת יעקב א, סב, ששמיעת רדיו וטייפ אינה בכלל הגזירה (או מנהג האבלות), כיוון שלא היה באותם זמנים. ע"כ. אלא הדין תלוי בשמחה שבדבר. וכן אפשר ללמוד ממה שהתירו האחרונים ללמוד נגינה בימים אלו, מפני שאין בזה שמחה, הרי שהכל תלוי בשמחה. ומהר"ם שיק יו"ד שסח, התייחס לחילוק שבין ניגון של שמחה או עצב, שניגון של עצב אינו אסור בימי אבל. וכן משמע מלשון הרמב"ם בהל´ תעניות ה, יד, כשעוסק באיסור ניגון אחר החורבן: "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר… אסור לשמוח בהן ואסור לשומען מפני החורבן". לפי זה נראה שעיקר האיסור לשמוע כלי זמר הוא בשירי שמחה השייכים לריקודים ומחולות, אבל שירים רגילים, וק"ו עצובים, אינם אסורים
2014-07-14 20:48:08
ללא נושא
שלום וברכה האם מותר לי לעסוק בספורט לשם הנאה בלבד לפי ההלכה?
מותר.
בעשיית ספורט גם אם הוא לצורך הנאה יש צד של מצווה כמו שכתב הרמב"ם ´היות הגוף בריא ושלם – מדרכי השם הוא´.
אבל בתור עיסוק – להקדיש לזה זמן רב נראה שאסור כי יש בזה היגררות אחרי תרבויות זרות וגם ביטול תורה שנאמר והגית בו יומם ולילה.
בעבר היו הילדים לומדים יום מלא כל השנה. וכבר בגיל צעיר היו מרגילים אותם ללמוד כל היום ומעט בלילה, כדי שהרגלי הלימוד יקבעו בנפשם (שו"ע יו"ד רמה, יא, שו"ע הרב ת"ת א, א). וברור שהיו הפסקות למשחקים וכדומה, אבל כעיקרון רובו הגדול של היום היה מנוצל ללימוד. וכך נהגו בישראל מתקופת הבית השני ועד קרוב לימינו.
ולא רק שהיו לומדים כל היום, אלא הלימודים התקיימו בכל ימות החול שבשנה, ורק בערבי שבתות וחגים היו מקצרים את יום הלימודים כדי להתכונן לשבת ולחג.
על ידי לימודים מוגברים אלו היו היהודים ידועים בכל העולם כעם חכם ונבון המוציא מקרבו גאונים בעלי שם.
עלינו לערוך כיום חשבון נפש עמוק, כיצד התדרדר החינוך היהודי במדינת ישראל, עד שרוב ילדי ישראל לומדים בסך הכל כארבע עד חמש שעות ביום, ובנוסף לכך קרוב לשלושה וחצי חודשים בשנה הם נמצאים בחופשה. לא פלא שבמצב כזה מתרבה הבערות, ואיננו מצליחים לטפח כשרונות מצויינים הן בחכמת התורה והן במדעים השונים.
עובדה היא שמתוך יהודי התפוצות רבים זוכים בפרסי נובל למדע, ואילו מבני הארץ פחות. גם האונברסיטאות בארץ, למרות הצלחתן היחסית, עוד לא זכו להגיע לרמה הגבוהה של האונברסיטאות הטובות בעולם, ששם יהודים מובילים את המחקרים החדשים. אין זאת אלא מפני שהלימוד אינו תופש אצלנו את המקום הראוי לו.
על כולנו מוטלת האחריות להחזיר העטרה ליושנה, ולהעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום. בכשרון הלימוד היהודי טמון פוטנציאל אדיר, שכל השקעה בו כדאית. אם נשקיע מאמצים ומשאבים למען החינוך לתורה ולמדע, נזכה לגדל ולטפח כאן תלמידי חכמים ומדענים גאונים, וכל יהודי העולם ירצו לעלות לארץ כדי להיות שותפים לפיתוח הכשרון והיצירה הרוחנית הישראלית. ואף הגויים יאמרו עלינו: "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד, ו). ויתקיים בנו חזון הנביאים: "והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה´ ואל בית אל-הי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה´ מירושלים" (מיכה ד, ב).
ולהלן הרחבה מספר בינה לעתים מאת הרב זאב סולטנוביץ שליט"א ועיין בספר באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=552&page=4&rc=60
בברכה אייל משה
2014-07-06 06:19:33
ללא נושא
שלום צדיק… הרב אצלנו חבדניק מרביץ תורה בצורה מדהימה גמרא הלכות וכו".. רק מה שמפריע לי שהרב אומר את המשפט הכל מרבי האם מותר להגיד משפט זה..? מותר להתפלל במקום זה..?
שלום
אפשר לשאול אותו מה כוונתו .
ברכה איל משה
2014-06-29 08:53:55
ללא נושא
בס"ד שלום לרב הגאון הרב אליעזר מלמד שליט"א. אני מראש הרב מבקש מחילה מכבוד תורתו אם ח"ו איכשהו אפגע ברב, גלוי וידוע לפני בורא שמים וארץ שזו ממש לא כוונתי. אז בבקשה שהב ימחל אם איכשהו דברי יפגעו. הדברים נאמרים מתוך לב די מהסס ומתוך מבוכה גדולה.. אנו רואים ברב ב"ה את אחד מפוסקי הציונות הדתית והציבור התורני בארץ ישראל, וזאת משום שמחד הרב עסוק כל כולו בהוויה היום-יומית הישראלית ומאידך אין זה פוגע ( כך נראה בעינינו לפחות..) במורשתו הרבנית ובכח ההלכתי שלו, לא לצד הקולא ולא לצד החומרא. לפני כמה ימים- הרב פרסם את פסקו שמותר לקחת כסף מ"הקרן לידידות", בטוח אני ששיקוליו עמו ואין אני בא אלא להאיר את עיני ועיני סובבי.. אך ככל הידוע לי רוב ככל גדולי הדור האחרון וזה שלפניו פסקו שאסור, ביניהם הרב מרדכי אליהו והרב שפירא. נראה בעיני הקטנות שזה סוג של "סגולת ישראל" של דורנו- והאם בכאלו עניינים לא יחידי סגולה שבדור (כדוגמת הרב אליהו והרב שפירא) צריכים להכתיב את התנהלותנו? וכמובן שאם אני טועה בפרטים שאמרתי אני אשמח מאוד לשמוע שזה כך, זה מה שמפורסם בשם הרבנים הנ"ל ועוד.. ובכל מקרה אשמח לשמוע גם אם לא טעיתי בפרטים- את דעת הרב יותר לעומקה. ושוב- מחילה מכבוד הרב ומכבוד תורתו. אלפי סליחה אם פגעתי/זלזלתי בלשוני. המוקירו,
שלום
א. לצערנו העיסוק בסוגיה זו נעשה אובססיבי ומלווה בשקרים ולשון הרע כך שמאד ייתכן שהתמונה שהוצגה בפני הרבנים זצ"ל הייתה מעוותת ושקרית.
ב. בכל סוגיה ציבורית מה שקובע הוא קודם כל מה שאומרת התורה, תורה שבכתב ותורה שבע"פ
ועליהם הרב מלמד שליט"א ביסס את פסיקתו לאור דבריהם של יחידי הסגולה שבדורות האחרונים הראי"ה והרצי"ה זצ"ל (דברים שבכתב ודברים שבע"פ).
ואתה שלום וכל אשר לך שלום .
אייל משה
2014-06-26 05:20:21
ללא נושא
לגבי עיניין לימודי חול והריא הריב״ש כותב שהרמב״ם למד את כל התורה כולה ״ואין להביא ראיה מהרמב״ם ז״ל כי הוא למד קודם לכן כל התורה כולה בשלמות, הלכות, אגדות, תוספתא, ספרא, ספרי, כוליה, תלמודא, בבלי וירושלמי…״ וכך גם הנצי״ב ״ וכל גדולי תורה שהמה גם חכמים בלימודי חול אלא שנתעסקו בלימודי חול – אחרי שכבר נתגדלו בתורה אבל ביחד אי אפשר להגיע לתכלית הלימוד…״ וגם נכד הגר״א אומר שהגר״א אומר ללמוד לימודי חול אחרי שכבר גדל בלימודו ״ שלא יכנס עד שימלא כרסו בתורה ומצוות״ ועוד…
שלום
כמה אנשים אתה מכיר שלמדו את "כל התורה כולה בשלמות, הלכות, אגדות, תוספתא, ספרא, ספרי, כוליה, תלמודא, בבלי וירושלמי".?
כמה אנשים למדו חצי או שליש מזה?
ובכל זאת אמרו חכמים שחייב אדם ללמד את בנו אומנות – כלומר מקצוע
לפי דבריך זה אמור לקרות בסביבות גיל מאה – מאתיים….
אבל את לימוד מקצוע צריך להספיק עד גיל 20 – 24 שאז חייב אדם לשאת אישה וכתב הרמב"ם שצריך שיהיה לו ממה להתפרנס.
ולכן צ"ל שדברו על חכמות חיצוניות – כגון פילוסופיה או אומנות ושאר מדעים תיאורטייים ולא לגבי לימוד מקצוע.
בברכה אייל משה
2014-06-25 13:30:37
ללא נושא
שלום כבוד הרב? האם היה קיים פעם נוהג יהודי עתיק של כתיבת ספרי תורה על עור צבי? נאמר לי שכך היה נהוג בימי התנאים. עור הצבי יקר מעור הבהמה שמיועד לספרי תורה והאם על כן ספר תורה או תפילין שנכתבו על קלף מעור של צבי מהודרים יותר?
שלום
לא שמעתי על מנהג כזה – מבחינה טכנית – קשה לצוד כמות גדולה כ"כ של צבאים …
מבחינת ההלכה מותר כמו שאומרת הגמ' שבת (קח, א) "למען תהיה תורת ה' בפיך " (שמות יג, ט) מן המותר בפיך.
וכתבו כתבו סמ"ג (עשה כב) ותרומה (רז) שעור השליל (עובר שלא יצא לאויר העולם) מן המובחר כי לא נעשה בו תשמיש ועורו רך ודק.
והסביר הרמ"ע מפאנו שמאחר ועדיין לא יצא לאויר העולם אינו מקבל "דין". ואם אין שליל עדיף עור העוף – שרוחות קדושה נושבות בו ולכן דמו טעון כיסוי
ואח"כ יש עדיפות לחיה – ואם אין אז עור בהמה.
וכ"כ בשו"ע (לב, יב) יהיה הקלף מעור בהמה וחיה ועוף הטהורים, אפילו מנבילה וטריפה שלהם, אבל לא מעור בהמה וחיה ועוף הטמאים, דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך (שמות יג, ט), ממין המותר לפיך, ולא מעור דג אפילו הוא טהור, משום דנפיש זוהמיה.
בברכה אייל משה
2014-06-24 11:32:17
ללא נושא
הרב פרסם לפני כשנה ב"רביבים" שהוא מכין פניני הלכה לציבור המסורתי והחילוני. אשמח לדעת אם יש פרקים מוכנים ברשת, ומתי הספר אמור לצאת לאור.
שלום
התכנון קיים לעת עתה הוא נדחה בפני ספר בהלכות אישות – "שמחת הבית וברכתו"
בברכה אייל משה
2014-06-21 18:47:14
ללא נושא
שלום ברצוני לדעת מי רשאי הלכתית להחזיק את מוטות החופה. האם אח/אחות החתן/כלה או לחילופין חבר ספק גוי. אשמח לתשובתך
שלום
אני לא מכיר הגבלה הלכתית,
באופן כללי כדי לרומם את המעמד ואת הברכה משתדלים שהלוקחים חלק בטקס החופה יהיו אנשים טובים ומכובדים.
בברכה
2014-06-20 13:03:29