חיפוש שאלה מתוך המאגר
חיפוש שאלות ותשובות במערכת
השתמש בטופס להלן לצורך חיפוש במערכת
שאלות אחרונות
ריסים מודבקים/איפור קבוע
שלום 1. האם מותר לאשה לטבול עם ריסים מודבקים שצריך להחליפם מידי פעם? 2. האם מותר לטבול עם לק ואיפור? תודה רבה
מותר. הלכה זו מופיעה בפניני הלכה טהרת המשפחה. אביא לך את הדין מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה 'זוגיות ומשפחה' (שיצא בקרוב בתור ספר המשך לספר הקיצור שיצא השנה – https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)
- תוספת שיער שנקשרה או הודבקה לשיער הראש או הריסים, מתוך מגמה שתישאר כמה שיותר זמן – אינה חוצצת.
- לק או מבנה על הציפורניים, אינם חוצצים כל עוד לא נפגמו באופן שהיא או רוב הנשים מקפידות להסירם או לתקנם. וכן איפור שיש לו ממשות, אינו חוצץ אם אינו נפגם במי המקווה.
2024-09-29 13:30:46
הסרת שיער לגברים
שלום וברכה האם מותר לגברים לעשות לייזר להסרת שיער מהגוף לגברים?
במקומות בגוף בהם מטרת ההסרה לשם הסרת שיער מכוער או לא נעים – מותר, כגון באף ובאוזניים. במקום שבו ההסרה לשם תוספת יופי – מכיוון שהדבר נעשה יותר ויותר רווח, הרוצה להקל יש לו על מי לסמוך.
2024-09-27 13:03:24
שבת
שלום וברכה! בפנה"ל שבת שמופיע באפלקציה כתוב כך:"והרחצה צריכה להיות במים חמים שהם מנקים את הגוף היטב, **אבל המתרחץ במים קרים או פושרים, לא קיים את המצווה** (שו"ע רס, א). לעומת זאת בפנה"ל שבאתר הרב כתב שאם רוחץ עם סבון אז גם במים פושרים יוצא ידי חובה. מה דעת הרב?
כיום אין צורך במים חמים
2024-09-27 04:10:44
עליה לקבר בהריון
שלום כבוד הרב, האם מותר לאישה בהריון לעלות לקבר אמה, שלא בזמן היארצייט? תודה רבה ושנה טובה!
אין בספרות התורנית מנהג שנשים בהריון לא הולכות לבית הקברות. יש מנהג של חלק מהנשים כלל לא ללכת לבית הקברות, ושל חלק אחר שלא ללכת רק בזמן הווסת, אבל אישה בהריון טהורה כך שאם היא מהנוהגות ללכת לבית הקברות, אין שום בעיה שתלך בזמן ההריון. מאיפה בכל זאת צץ המנהג דווקא בהריון? מההתרגשות היתירה שיש סביב ההריון ושלום העובר. כלומר מכיוון שיש נשים שכלל לא הולכות לבית הקברות מחשש סכנה, אזי נשים שכן נוהגות ללכת, נהיה מנהג חדש בזמן ההריון, מנהג שנסמך על מנהגן של אלו שלא הולכות כלל.
למעשה, אם האישה רוצה לעלות לקבר, ואין מנהג ברור במשפחתכם לא ללכת, אין שום בעיה ללכת.
כך מובא בפניני הלכה תפילת נשים ט, ז – יש אומרים שראוי לנשים שלא לילך לבית הקברות כלל, ויש אומרים שנשים נידות שלא נטהרו מטומאתן לא ילכו לבית הקברות, ויש אומרים שרק בשעת הווסת לא ילכו לבית הקברות, ויש מקילים לגמרי. ויש שנמנעות בימי עיבורן מלהיכנס לבית הקברות, ויש שאינן נמנעות. וכל אשה תנהג כפי שנהגו במשפחתה או במשפחת בעלה. וגם הנוהגות להחמיר, בשעת הצורך רשאיות להקל. לדוגמא, מי שתצטער אם לא תלך ביום השלושים או ביום השנה לקבר הוריה, או שחוששת שיקפידו עליה אם לא תבוא, או שחוששת שיבינו מזה שהיא בימי ווסתה – רשאית להקל. ואם אפשר, תשתדל שלא להתקרב לקברים.
2024-09-27 04:03:00
חסידות
למה החסידות כל כך פופולרי בעולם הדתי-לאומי? לרוב החסידים לא תמכו בציונות והם גם לא ציונים עד היום הזה, אולי חוץ מחלק של חב"ד. כל טוב, ברנדון
החינוך הדתי לאומי לומד את הכל ובורר את הטוב מן הפחות טוב, הן בספרי חסידות והן בספרי הלכה. ספרי החסידות עוזרים לרבים להתמודד עם קשיי החיים, זו היתה מטרתם, והיא הושגה די יפה. אמנם כפי הנראה, כיום אין ספר חסידות שאפשר לומר שהוא בשורת הספרים שחשוב ללמוד כדי להבין את יסודות התורה באמונה.
2024-09-26 18:34:04
תו"מ
ב"ה אני עובד ביקב אם מותר לי לשתות יין וזה עדיין לא מעשר זה נקרא ארעי גם זה בלי לבקש רשות כי זה מגיע לי מצד לא תחסום
נתחיל מהסוף – זה לא מגיע לך מצד לא תחסום, פסוק שנאמר על בעלי חיים. אלא אמרו חכמים שאם מדובר על מאכל מיוחד שמעלה ריח חזק שגורם לתאווה גדולה לאוכלו, בעל הבית צריך לתת למשרתיו לאכול ממנו, אבל גם להם אין היתר לקחת בלי רשות. יין אינו מאכל כזה.
הלכה זו מובאת בפניני הלכה. אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):
יג – דרך ארץ
האורח והמארח
ג. מי שיש לו משרתים, צריך לשים לב שלאחר שיגישו את המאכלים, אף הם יאכלו מהמאכלים המשובחים. ואם הם מגישים מאכל שיש לו ריח שמעורר תאווה לאוכלו, צריך לתת להם מיד לטעום ממנו, כדי שלא יצטערו.
לגבי דין מעשר, אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
אכילת ארעי לפני ההפרשה
כד. מרגע קטיפת הפירות מהשדה ועד השלב הסופי של גמר מלאכתם, מותר לאכול מהם אכילת ארעי חטופה בלא הפרשת תרו"מ, אבל אסור להתיישב ולאכול פירות דרך קבע.
פירות שמיועדים למכירה, השלב הסופי שלהם הוא כשיגיעו למקום שבו יימכרו, או כשיגיעו למצב שבו אם יבוא אדם לקנותם ימכרו לו. כל עוד לא הגיעו הפירות לשלב זה, אף שהסתיימה מלאכת איסופם, מותר לאכול מהם אכילת ארעי.
פירות שאינם מיועדים למכירה אלא לאכילת בעל הפירות בביתו, השלב הסופי שלהם הוא באחד משישה דברים: א – יכניסם לביתו או לחצר שמורה. ב – ימכרם. ג – יבשלם. ד – ימלח אותם או יכבשם. ה – יפריש מהם תרומה גדולה. ו – אם הפירות מיועדים לאכילה בשבת, בכניסת השבת אסור לאוכלם אפילו דרך ארעי בלא הפרשת תרו"מ.
כה. המסתפק אם אכילתו היא דרך קבע או ארעי, או אם הפירות הגיעו לשלב הסופי של גמר מלאכתם, יפריש מהם תרו"מ בברכה ויצא מהספק.
כז. חצר שמורה: פירות הגדלים בחצר שאין אדם זר רשאי להיכנס אליה, מותר לקטוף ולאכול בכל פעם רק פרי אחד שנאכל בבת אחת, כגון ענב אחד או תאנה אחת. אבל אם יקטוף שני ענבים, או פרי שאין אוכלים אותו בבת אחת, כתפוח או תאנה גדולה, אסור לאכול מהם לפני הפרשת תרו"מ. אבל אם עלה לעץ, כל עוד הוא עליו יכול לאכול פירות רבים בלא להפריש מהם תרו"מ.
2024-09-26 10:29:55
בגד עם שש כנפות
בס"ד ערב טוב ומתנצל על ההפרעה, השאלה אולי נשמעת טיפשית ומתנצל על כך. מקריאה של הספר ליקוטים א, פרק ט, סעיף ב – האם בגד עם שש כנפות יהיה חייב גם כן בציצית?
כן. כאשר יש בגד עם יותר מ-4 כנפות, שמים 4 ציציות על 4 הכנפות המרוחקות יותר זו מזו.
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
2024-09-25 16:36:31
זהירות בנטילת ידיים עם תחבושת
בפניני הלכה ברכות ב, י כותב בעניין נטילת ידיים כאשר יש לו תחבושת על היד: "ויקפיד שהמים יגיעו לכל מקום ביד מלבד המקום שתחת הפלסטר או התחבושת". אם נוטל ברביעית ויותר, מה הבעיה שיגיעו המים גם אל מתחת למקום התחבושת? תודה.
אין בעיה שהמים יגיעו מתחת הפלסטר והתחבושת, אלא שהרב יוצא מנקודת הנחה שהאדם לא רוצה שהמים יגיעו לשם, וההלכה היא שגם בכה"ג הנטילה כשרה למרות שהמים לא מגיעים לכל היד.
אם כבר שאלת, אביא לך את דיני נטילה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה, כדי שתוכל לחזור על ההלכה למעשה בקלות (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) :
ב – נטילת ידיים לסעודה
הלחם
א. המתכוון לאכול לחם בכמות נפח ביצה של ימינו, ייטול ידיו ויברך "על נטילת ידיים", והמתכוון לאכול פחות מכביצה, ייטול ידיו בלא ברכה.
ב. חובה ליטול ידיים גם אם לא מתכוון לגעת בלחם בידיו, אלא נעזר בסכין ומזלג, או שאדם אחר מאכילו. אבל המאכיל אדם אחר, לא צריך ליטול ידיו אף אם נוגע בלחם.
מי הנטילה
ג. המים צריכים להיות ראויים לפחות לשתיית כלב ושקופים כמראם הטבעי, אבל אם המראה שלהם השתנה, כגון מיץ, נפסלו לנטילה. גם מים שנעשתה בהם מלאכה, פסולים לנטילה, כגון ששטפו בהם כלים, או שהניחו בהם בקבוק חם כדי לצננו ולהגישו לתינוק.
הכלי
ד. הנטילה צריכה להתבצע על ידי כלי המכיל לפחות 'רביעית' (75 מ"ל). אבל מי שחברו חפן בכפות ידיו מים והטילם על ידיו, או ששפך מים מתוך שקית, לא יצא ידי חובה. מותר ליטול מכוס חד פעמית, אבל עדיף להשתמש בכלי קבוע שאין עומדים לזורקו. כמו כן, מותר ליטול ידיים מבקבוק, אף שיארך מעט זמן עד שהמים ירטיבו את כל היד.
ה. כלי שיש בו נקב שהמים נוזלים ממנו טיפה אחר טיפה ברציפות, פסול לנטילה. ואם יש שבר בשפתו, יקפיד ליטול דרך מקום השבר, משום שרק עד למקום השבר המים נשמרים בלא לגלוש החוצה. ומטעם זה, הנוטל מקנקן שהמשפך שבשפתו נמוך, ייטול דרך המשפך.
'כח גברא'
ו. שפיכת המים צריכה להיעשות בכוחו של אדם, לכן המרטיב ידיו בגשם לא יצא ידי חובה. אמנם אפשר ליטול את הידיים בלא כלי ובלא כוחו של אדם על ידי טבילתן במקווה כשר, או במעיין, נהר וים, וגם על נטילה כזו מברכים "על נטילת ידיים".
ז. דוד מים נחשב כלי, ולכן יכול אדם להטות את הדוד עד שהמים יישפכו ממנו על ידיו. והרוצה ליטול ידיו מהברז שבדוד, אזי כדי שהמים יצאו מכוחו באופן ישיר, צריך להניח את ידו תחת הברז, לפותחו, ולאחר שהמים הראשונים יצאו ממנו – לסוגרו, וכך יחזור על אותה הפעולה עד שהמים ירטיבו את כל כף היד. אבל בברז הרגיל שבכיור אי אפשר ליטול ידיים, משום שצינור המים לא נחשב כלי.
חציצה
ח. כאשר דבוק ליד לכלוך שיש לו ממשות החוצצת בין המים ליד ויכול להורידו, אם הוא מקיף את רוב היד, הנטילה פסולה עד שיסירו. ואם הוא דבוק למיעוט היד, אזי רק אם הנוטל או רוב האנשים מקפידים להסיר חציצה כזו, צריך שוב ליטול ידיו לאחר הסרתה, ויברך שוב רק אם גם הנוטל וגם רוב האנשים רגילים להקפיד על חציצה כזו.
ט. לק שעל ציפורני הנשים אינו חוצץ, שהרי מעוניינות בו. אבל אם החל להתקלף באופן שמקפידות לא ללכת כך, חובה להסירו או לתקנו לפני הנטילה.
י. טבעת שאין רגילים להסירה בשום מצב, אינה חוצצת. אבל אם מקפידים להסירה בזמנים מסוימים, חוצצת.
יא. פלסטר ותחבושת שניתן בקלות להוריד לפני הנטילה, יש להוריד. אבל אם הסרתם כואבת, או שתזיק לפצע, ייטול את שאר היד ויקפיד שהמים יגיעו לכל מקום מלבד המקום שתחת הפלסטר או התחבושת. ואם לא יכול ליטול את כל היד ברציפות, ייטול כל פעם חלק מהיד ברביעית מים.
יב. צבע: סופרי סת"ם ואנשים שמלאכתם בצביעה, שבאופן קבוע יש על ידיהם מעט דיו או צבע שקשה להסירו בכל יום, כיוון שאינם מקפידים על כך, אין זו חציצה גם אם ניתן להרגיש את הצבע על ידי מישוש.
אופן הנטילה
יג. נוטלים תחילה את יד ימין פעמיים ברציפות, ואחר כך נוטלים את יד שמאל פעמיים ברציפות. יש להקפיד לשפוך את המים באופן שיגיעו לכל מקום בכף היד, מקצות האצבעות ועד מקום חיבורה של כף היד לזרוע. ובשעת הדחק שיש מעט מים או פצעים בכף היד, אפשר ליטול בברכה רק את האצבעות וקשרי האצבעות. נכון להקפיד לשפוך בנטילה הראשונה על כל יד לכל הפחות כשיעור 'רביעית' (75 מ"ל).
זהירות בשעת הנטילה
יד. לפני הנטילה לא צריך לנגב את הידיים או את ידיות הנטלה מרטיבות שעליהן, ואף אם נגעה ידו במי הנטילה לפני שהתחיל ליטול, אין המים נפסלים. אבל לאחר נטילת ידו הראשונה, צריך להיזהר שלא ייגע בה בידו השנייה, ואם נגע, צריך לנגב את הידיים ולהתחיל את הנטילה מחדש. ולאחר סיום נטילת שתי הידיים, אפשר שייגעו זו בזו לפני ניגובן, אבל אם יהודי אחר שידיו אינן נטולות נגע בהן קודם ניגובן, צריך לנגבן וליטול מחדש. ניגב ידיו לאחר הנטילה, אפילו אם ייגע בהן מי שלא נטל ידיו, לא צריך ליטול שוב.
הברכה
טו. יש לברך מיד לאחר הנטילה, ולנגב את הידיים מיד לאחר סיום הברכה. לא בירך לפני הניגוב, יכול לברך בדיעבד כל עוד לא בירך על הלחם, והרוצה להדר ייגע בבית השחי ועל ידי כך יתחייב בנטילה חדשה, ויחזור ליטול ידיו בברכה.
טז. אסור להפסיק בדיבור מתחילת הנטילה ועד סוף הניגוב. וראוי להחמיר שלא להפסיק בין ניגוב הידיים לברכת 'המוציא' בדיבור שאינו הכרחי לצורך הסעודה. אמנם לענות 'אמן' מותר באותו זמן, וכן אם אדם מכובד פנה אליו בשאלה, ואם לא ישיב לו תהיה בכך פגיעה בכבודו, יענה לו בקצרה.
המתפנה לצרכיו
יז. המתפנה לפני הסעודה, יכול ליטול את ידיו לסעודה כרגיל ולאחר הניגוב לברך 'אשר-יצר'. ויש אומרים שעדיף לא להפסיק בין הנטילה לברכת 'המוציא' בברכת 'אשר-יצר', ולכן ישטוף תחילה את ידיו בלא כלי, יברך 'אשר-יצר', ולאחר מכן ייטול אותן על ידי כלי לסעודה.
יח. התפנה לקטנים באמצע הסעודה או נגע במקום מכוסה שבגופו שיש בו מעט זיעה, צריך ליטול את ידיו מחדש בלי ברכה. ואם התפנה לגדולים ומתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, צריך גם לברך על הנטילה, ולאחר הניגוב יברך 'אשר-יצר', ולא יברך שוב 'המוציא'.
הפסק
יט. התחיל לאכול והלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם.
וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. ישן פחות מחצי שעה, כשיחזור ייטול ידיו בלא ברכה, ולא יברך 'המוציא'.
אין לו מים לנטילה
כ. הרוצה לאכול לחם ואין לו מים לנטילת ידיים, חייב ללכת עד למרחק 18 דקות הליכה כדי לקיים את מצוות הנטילה. ואם הולך בדרכו ויודע שיש מים במרחק של פחות מ-72 דקות הליכה בהמשך דרכו, ייטול ידיו ויאכל כשיגיע למים. אבל אם המים רחוקים יותר והוא רעב, מותר לו לעטוף את ידיו בבגד או שקית, ולאכול בלא נטילה. ואם אין לו דבר לעטוף את ידיו, יאכל על ידי מזלג או כף, כדי שלא לנגוע בידיו בלחם (דין נסיעה מבואר בהלכות תפילה ב, ה).
דבר שטיבולו במשקה
כא. לדעת רבים, צריך ליטול ידיים בלי ברכה לפני אכילת כל מאכל בכמות של נפח ביצה, כאשר מתכוון להטעימו על ידי אחד משבעת המשקים (שבעת המשקים הם: מים, טל, יין, שמן, דבש, חלב, דם), כדוגמת הטובל תפוח בדבש או כרפס במי מלח בליל הסדר. ובלבד שהמשקה אינו מבושל ואוכל את המאכל בידיו בלא עזרת כף או מזלג.
אמנם למעשה, המנהג הרווח לסמוך על המקילים הסוברים שכיוון שבימינו לא חלים דיני טומאה וטהרה, אין חובה ליטול ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה.
2024-09-24 06:59:24
בדיקת תמר צהוב
האם צריך לבדוק מתולעים תמר צהוב כמו תמר מיובש ?
אם הפרי טרי ואין סיבה הנראית לעין לחשש, אין צורך לבדוק.
קיצור הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) :
פירות עם חשש
כב. תות שדה: למחמירים ניתן לאכול תותי שדה מגידול רגיל רק אם מקלפים את קליפתם, או משרים אותם במים עם חומר ממוסס, ושוטפים תוך הברשה יסודית של הקליפה. לפי עיקר הדין מותר לאכול תות שדה כדרכו. ונכון יותר לחתוך את מקום החיבור של התות לענף, להשרות במים עם חומר ממוסס ולשטוף היטב. כך יש לעשות גם בפטל ובתות עץ.
כג. תמרים ומשמשים יש לפתוח לפני האכילה ולוודא בבדיקה רגילה שאין בהם שרצים ניכרים לעין, ולשיטת המחמירים יש לבודקם אל מול מקור אור. תאנים יש לפתוח ולהתבונן בתשומת לב, כי השרצים דומים לצורה הפנימית של התאנה, ולשיטת המחמירים מי שאינו בקיא להבחין בשרצים הזעירים שיש בהם, צריך להימנע מלאוכלם. גויבה צריך לחתוך לרבעים לפני הבדיקה. כמו כן, כל פרי שיש בו ריקבון, צריך להתבונן האם יש שרצים סביב הריקבון.
כד. באגוזים שונים, כמו אגוזי קשיו, לעיתים יש שרצים, והסימן לכך קורים לבנים או סימני כרסום. לעיתים השרצים רק שורצים סביב לפרי, ואזי אם מסירים את הקורים והאגוז נותר שלם ויפה, אפשר לאוכלו. גם בפירות יבשים באריזות, כמו צימוקים, אם יש בהם קורים או אבקה שהתפוררה מהם, סימן שהם נגועים בשרצים ויש לבודקם היטב, ולעיתים עדיף לזורקם, כי בדיקתם קשה.
כה. לעיתים יש על קליפת תפוז ופירות הדר נקודות שחורות שייתכן שיש בתוכן כנימות זעירות (0.2-0.6 מ"מ). למחמירים, חובה על המכינים מאכל מקליפות אלו להסירן, וכן כאשר מקלפים את הפרי, יש לשים לב שלא יידבקו כנימות לאצבעות ויעברו מהן לפרי או למאכלים אחרים. והעיקר כדעת הסוברים שאין לחוש להן.
2024-09-24 05:40:16
קדיש בערבית של שבת במנגינה של סליחות
שלום הרב, רציתי לשאול האם יש בעיה לומר בבית הכנסת בתפילת ערבית של ליל שבת בחודש אלול, את הקדיש שלפני ערבית במנגינה של אחד הפיוטים מהסליחות? או שזה כמו לומר סליחות בשבת, שלא אומרים? תודה רבה.
זה בסדר. מחלוקת המנהגים נאמרה דווקא לגבי מנגינה עצובה של איכה תוך כדי קריאת התורה או ההפטרה לפני תשעה באב, אבל מנגינת התעוררות של תשובה מותרת.
2024-09-24 02:50:50
פרגולה לסוכות
שלום הרב, יש לי על המרפסת פרגולה מעץ. הקרשים אינם ברוחב של 3 טפחים אבל מעליהם יש קורות בטון שגם הם לא ברוחב של 3 טפחים. האם הסכך הכשר (הקרש בלי מסמרים) מצטרף לבטון להיות סכך פסול?
לא מצטרף. הסוכה כשרה.
רק נדייק את הדברים – מעיקר הדין סכך פסול אינו פוסל בשלושה טפחים אלא בארבעה, אלא שלכתחילה מחמירים, כפי שמובא בפניני הלכה ובספר ההרחבות לפניני הלכה סוכות פרק ב סעיף ד.
אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
ישיבה תחת אוויר או דבר הפסול לסכך
כא. היושב תחת דבר שאינו כשר לסכך שרוחבו ד' טפחים (30.4), כגון פלסטיק, ברזל או קורת בטון, אינו מקיים מצוות סוכה. ואם רוחבו ג' טפחים (22.8 ס"מ), לכתחילה לא ישב תחתיו, ובשעת הצורך מותר. וכן הדין לגבי קישוטי נייר הרחוקים מהסכך ד' טפחים ויותר. אבל מותר לתלות קישוטים בתוך ד' טפחים לסכך, אפילו אם יכסו את כולו.
כב. אם יש בסכך חלל אוויר ברוחב ג' טפחים ומעלה, המקום שתחתיו פסול. ואם הוא קטן מג' טפחים, מותר לשבת ולישון תחתיו, ובתנאי שלא יהיה רוב ראשו או רוב גופו תחת האוויר.
כג. אם יש בסכך מקום של ז' על ז' טפחים (53.2 ס"מ) שבו החמה מרובה מהצל, לכתחילה לא ישב תחתיו, ובדיעבד מקום זה כשר לברכה (ועי' לעיל, ח).
כד. אם חלל אוויר ברוחב ג' טפחים או סכך פסול ברוחב ד' טפחים חוצה את הסוכה, הרי שיש שם שתי סוכות, וצריך לוודא שיש לכל סוכה שלוש דפנות.
2024-09-23 19:38:10
תקיעות בשופר
האם אדם חרש יכול לתקוע בשופר עבור הציבור?
מכיוון שהמצווה היא לשמוע קול שופר, כפי נוסח הברכה, ולא לתקוע בשופר, ממילא אדם חרש פטור מן המצווה, ואדם שפטור ממצווה אינה יכול להוציא אחרים.
התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה ימים נוראים הלכות שופר. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור של פניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)
החייבים והפטורים מהמצווה
ח. חרש פטור מהמצווה למרות שהוא מסוגל לתקוע. ומי ששמיעתו לקויה אבל הוא יכול לשמוע את קול התקיעות, חייב במצווה, ואף יכול להוציא אחרים ידי חובתם. המשתמש במכשיר שמיעה חשמלי, עליו להוציאו כדי שישמע את קול השופר עצמו. ואם אינו שומע בלא המכשיר, ישמע בעזרתו, אבל לא יוציא אחרים. וכן מי שהוכנס לאוזנו 'שתל קוכליארי', לא יוציא אחרים כל עוד אינו שומע בו באיכות של שמיעה טבעית.
ט. אילם חייב במצווה ויכול להוציא אחרים ידי חובתם, ואחד מהשומעים יברך את הברכות.
י. שוטה פטור מכל המצוות ובכלל זה ממצוות השופר.
יא. קטן שהגיע לגיל שבו הוא מבין שמצווה לשמוע תשר"ת, תש"ת, תר"ת שלוש פעמים, יש לחנכו לקיים את המצווה. ולפני שהוא מבין זאת, אם הוא מסוגל להיות בשקט, טוב להביאו לבית הכנסת לשמוע את התקיעות כדי שיספוג זיכרונות של קדושה. אבל אם הוא מתקשה להיות בשקט, אסור להביאו בעת התקיעות או התפילה, שלא יפריע למתפללים.
יב. לנשים תקיעת שופר היא מצווה ולא חובה, הואיל והיא מצוות עשה שהזמן גרמה, ומנהג רוב הנשים לקיימה. יוצאי ספרד לא מברכים על תקיעה לנשים, ויוצאי אשכנז מברכים.
2024-09-23 13:53:26
אבלות
שלום כבוד הרב, האם לאישה בתוך 30 על אביה מותר לשים לק בציפורני הרגליים וכן לק ג'ל לציפורני הידיים בערב ראש השנה. תודה רבה ושנה טובה.
הרוצה להקל רשאית, שכן יסוד ההיתר להתאפר הוא כדי שלא תתגנה על בעלה בלי קשר להכנה לחגים.
2024-09-21 19:16:48
אבלות
האם מותר לבעל לקנות לאשתו תכשיט ליום הולדתה כאשר היא בשנת אבל על אביה?
הרוצה להקל לאחר שלושים רשאי. אפשר לנצל את העובדה שראש השנה וסוכות לפנינו, ולתת גם ליום ההולדת וגם לכבוד החג ואז זה יותר קל גם בתוך השלושים.
2024-09-21 18:01:45
תפילת שחרית
אני מתפלל שחרית במנין מהיר.משום כך אני מתפלל ביחידות עד סוף ישתבח ואז עונה אמנים על קדיש על ישראל שאחרי רבי ישמעל. ממשיך עד הבוחר בעמו ישראל באהבה ועונה על חצי קדיש שאחר ישתבח ועל ברכו וממשיך קריאת שמע עד שמונה עשרה יחד עם הציבור. האם אני נוהג נכון?
עדיף לא להפסיק בין הברכה לקריאת שמע, כפי שמובא בפניני הלכה תפילה. אביא לך את הדברים למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)
עניית אמן על ברכות ק"ש
ז. מנהג יוצאי ספרד שלא לענות 'אמן' אחר ברכות קריאת שמע שאומר החזן בקול, ולכתחילה ראוי לסיים את הברכה עם החזן או מעט אחריו. ומנהג יוצאי אשכנז לענות 'אמן' אחר ברכת 'יוצר המאורות' בשחרית, ואחר ברכות 'המעריב ערבים', 'גאל ישראל' ו'השכיבנו' בערבית, ואילו את הברכה הסמוכה לקריאת שמע משתדלים לסיים עם החזן או מעט אחריו, כדי שלא יצטרכו לענות 'אמן' ויפסיקו בכך בין הברכה לקריאת שמע. אמנם מי שסיים את הברכה לפני החזן, יענה 'אמן'.
עניית דברים שבקדושה
ח. רשאי אדם להפסיק באמצע קריאת שמע או ברכותיה כדי לענות על הדברים שבקדושה החשובים ביותר: בקדושה יעמוד ויאמר את הפסוקים 'קדוש' ו'ברוך', והמנהג הרווח לומר גם 'ימלוך'. ב'מודים' ישתחווה בעמידה ויאמר "מודים אנחנו לך" ולא יותר. בברכת כהנים יענה 'אמן' על הפסוקים. למנהג יוצאי אשכנז עונים 'אמן' גם על ברכות 'הא-ל הקדוש' ו'שומע תפילה'.
בקדיש יענה "אמן, יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא", ו'אמן' לאחר "דאמירן בעלמא" (משנ"ב). ויש נוהגים לענות על כל האמנים מתחילת הקדיש ועד "דאמירן בעלמא" (כה"ח). 'ברכו' יענה כרגיל. 'אשר יצר' יברך לאחר תפילת שמונה עשרה. קראו לו לעלות לתורה, למנהג יוצאי אשכנז יעלה.
אין הבדל בדין זה בין אם הוא נמצא באמצע הברכה והפרק, או בין ברכה לברכה ובין פרק לפרק. אבל לאחר שאמר "ברוך אתה ה'" של סיום הברכה ונותרו לו עוד מילים ספורות לחתימתה, לא יענה לשום דבר. וכן לא יענה באמצע הפסוק 'שמע ישראל' ו'ברוך שם', או כשסיים 'גאל ישראל' בתפילת שחרית, או כשנמצא באמצע תפילת עמידה.
2024-09-19 13:25:43
כשרות – ארגון כושרות הספר החדש
שלום וברכה כבוד הרב, יצא לאחרונה ספר מדריך הלכתי חדש של ארגון כושרות. שמעתי שהארגון ככלל הוא מאמץ עמדות הלכתיות מחמירות. האם הספר מומלץ ותואם את הגישה ההלכתית יחסית של הרב מלמד שליט"א או שכן יחסית יש המון פערים בין הפסיקות של הרב מלמד לספר הנ"ל. מה עמדתכם ביחס לספר הזה? האם אתם יכולים לציין באילו מקומות עיקריים יש לכם מחלוקות כדי שאדע איפה לנהוג כמוכם ?אני מקבל עליי את פסיקות הרב מלמד
לא למדתי את הספר כושרות. ברוך ה' יש פניני הלכה כשרות, ויש אפילו ספר קיצור מעולה לפניני הלכה, כך שאם אתה מקבל את פיסיקותיו של הרב מלמד, ההמלצה שלי היא ללמוד או מפניני הלכה או מספר הקיצור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)
2024-09-18 12:39:44
זרע על המיטה לאחר תשמיש
לרב שלום. לאחר שקיימתי עם אשתי יחסי אישות ראינו כתם רטוב על המיטה (ככל הנראה של זרע). הכתם עבר דרך הסדין אל המזרון. אפשר לכבס את הסדין אבל לא את המזרון. ניקינו בעזרת מגבון עם סודה לשתייה ונתנו לזה להתייבש אך אין ודאות שניקינו את זה לגמרי. השאלה שלי היא האם כעת המזרון הזה הוא ספק טמא? האם מותר לישון על המיטה הזו בליל יום הכיפורים למשל, וללכת לבית הכנסת ביום ולעשות ברכת הכהנים מבלי לטבול? בתודה מראש,
אין כיום דיני טומאה וטהרה מלבד איסור נידה. לכן כמו שאתה לא צריך לטבול במקווה לאחר שהיית עם אשתך, כך גם הסדינים והמזרן אינם צריכים טהרה. כאשר נבנה בעזרת ה' את בית המקדש, דברים טמאים יישארו טמאים עד שייטבלו אותם במקווה, ולא יעזור רק לנקות אותם. דרך אגב, כדאי תמיד לשים מתחת האישה מגבת לפני הוצאת הזרע, כדי שהמיטה לא תתלכלך.
2024-09-18 11:39:31
האם חובה ללמד את הערבים שבע מצוות
הרב כתב כאן במאמר על הציווי לא ישבו בארצך
רעיון גר תושב – המניעות והשאיפה
שעלינו להשתדל לקיים ציווי זה – בהרבה דרכים.
רציתי לשאול האם כאשר אין לנו אפשרות להוציא את הערבים מהארץ משום דרכי שלום, חובה עלינו להשתדל להקים מסגרות ללמד אותם את שבע המצוות, כך שיהיה מותר להם לגור בארץ.
וחובה על המדינה להשקיע בכך, לא פחות מאשר העלות של טיל החץ לדוגמא.
וכן מצווה גדולה על כל אדם להשתדל בדבר וללמד את הגויים כאן בארץ את שבע מצוות בני נח.
בוודאי שאנו צריכים לנסות בכל הדרכים שהם לא יהיו אויבים. אני רק מזכיר שכדי שהם ייחשבו כגר תושב, לא מספיק שיקיימו באופן יבש את שבע המצוות, אלא הם צריכים לקבל אותם מתוך אמונה בה' אלוקי ישראל, ובנוסף לכך לקבל אותנו כריבונים על הארץ ולהיות שותפים באתגרייה, כפי שמובא בפניני הלכה. אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה כדי שיהיו ממוקדים יותר (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) :
ה – שמירת הארץ
מגורי נכרים בארץ ישראל
א. החזון של עם ישראל בארצו, הוא להקים חברה שכולה שותפה באידיאלים הגדולים של התורה. לכן רק גויים שחפצים להיות שותפים לחזון, יכולים להישאר בארץ, וגויים שאינם מעוניינים בכך, אנו מצווים לגרש כדי שלא יפריעו להתממשותו.
שני איסורים נזכרו בתורה ביחס למגורי נכרים בארץ ישראל: א – "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ…" (שמות כג, לג), כלומר באחריות המדינה לגרשם. ב – "… וְלֹא תְחָנֵּם" (שמות ז, ב), היינו שאסור למכור קרקע או בית לגוי, כדי שלא לתת לו חניה בארץ.
איסורים אלו אינם חלים על גויים שעונים על הגדרת 'גר תושב', היינו ששומרים את שבע מצוות בני נח מתוך אמונה בה' אלוקי ישראל, ומקבלים את הריבונות של עם ישראל על ארצו כציווי התורה, ונושאים בעול האתגרים הלאומיים.
ב. אלו הן שבע מצוות בני נח: איסור עבודה זרה, איסור גילוי עריות, איסור שפיכות דמים, איסור גניבה וגזלה, איסור קללת ה', איסור אכילת אבר מן החי, והחיוב למנות בתי דינים שישפטו צדק בכל הדינים שבין אדם לחברו.
ג. כיום שאין היובל נוהג (עי' בהלכות שביעית ויובל י, ה), אין לבתי הדין סמכות לקבל 'גר תושב'. אמנם בשעת הדחק איננו מצווים לגרש כל מי שעונה על הגדרת 'גר תושב', כמו למשל רוב בני העדה הדרוזית, וכן ערבים הגונים וטובים. אבל את אלו שאינם עונים על הגדרה זו, ובוודאי את אלו שעוינים אותנו, אנו מצווים לגרש כאשר אין בדבר חילול ה' לעיני העמים, או לפחות לנסות לעודדם בדרכי שלום ובאופן יזום לעזוב את ארצנו, תוך מתן עזרה כלכלית עבור כך. ואת אלו שאינם עוינים אותנו, יש לכבד ולאהוב כמו כל גוי.
2024-09-18 00:52:51
ברכת הטוב והמטיב על פעולת נצחון\חיסול מחבלים וכו'…
האם לברך הטוב והמטיב על חיסול מחבלים\ שחרור חטופים\או כל שמועה על פעולה כללית שעשתה טוב לכלל עם ישראל במלחמה? והאם לברך ברוך דין האמת על שמועה של הריגת חטוף\ חיל\משפחה, וכו'…?
בפועל אנו לא רואים שהרבנים נוהגים לברך, אף שמצד הדין השמח מדבר מסוים שאינו נוגע אליו אישית, יברך 'שהחיינו', שכן ברכה זו נתקנה גם על שמחה שאין בה הנאה מוחשית. ויש לומר שכדי לברך צריך שהדבר יהיה קרוב אליו יותר. דין זה מובא בפניני הלכה ברכות יז, ח (ניתן לקרוא דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)
כד. מכיוון שמברכים 'שהחיינו' גם כשאין הנאה מוחשית, אם שמע שמישהו שקרוב אליו מאוד הרוויח רווח גדול במיוחד, והוא שמח בזה – יברך. ואם שמע שהפסיד הפסד גדול מאוד, והוא עצוב מזה – יברך 'דיין האמת'. וכן השומע על אדם כשר שנפטר, והוא מצטער מכך מאוד, אף שאינו משבעת קרוביו, יברך 'דיין האמת'.
כו. שכח לברך בעת ששמע את השמועה הטובה או הרעה, יכול לברך כל עוד הוא שמח מאוד או עצוב מאוד ממנה.
2024-09-17 17:00:56
סליחות ולימוד להצלחה
כבוד הרב, 1. האם מותר לומר נוסח סליחות ארץ-ישראל (המערב נוסחי כל העדות)? 2. אני לא מצליח. האם זה בסדר אם אלמד תורה להצלחתי-שלי? האם יש זמן מינימלי של לימוד, או לימוד מועדף (הלכה, משנה, תלמוד וכד׳)? האם ה׳ יכעס עלי שאני עושה בתורתו כלי להיטיב עם עצמי (מעין סוג של קרדום לחפור בה או עטרה להתעטר בה)? 3. האם יעזור לניצחוננו אם אלמד לניצחון ישראל במלחמה הנוכחית? כל טוב, שנה טובה ובשורות טובות!
- כן
- אם תלמד תורה לשמה ולא בשביל הצלחתך, ההשפעה של התורה על הצלחתך תהיה יותר גדולה, שהרי לימוד תורה לשמה גדול יותר מלימוד תורה שלא לשמה. אמנם אם אין זה משכנע אותך, זה בסדר ללמוד תורה להצלחתך, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, ובוודאי שה' לא יכעס עליך אם אתה עושה מה שאתה יכול לעשות במצבך הנכחי.
- זה בוודאי מעלה יותר גבוה, אבל הכוונה המעולה היא שאנחנו לומדים את התורה הקדושה כדי להבין את דבר ה' לעולם וכדי ליישם את הדברים כראוי, וכיוון שאנחנו עושים את הדבר הנכון, בוודאי שהוא פועל ישועות.
אביא לך בהקשר זה מהמובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) :
ערך לימוד התורה
א. המצווה החשובה ביותר היא מצוות תלמוד תורה, שעליה אמרו חכמים שהיא שקולה כנגד כל שאר המצוות (פאה א, א). שתי סיבות עיקריות לכך:
ראשית, על ידי הלימוד ניתן להבין את הייעוד של הבריאה ולחיות על פי ערכי התורה המקודשים, לקיים את מצוות התורה ולתקן את המידות. וזהו שאמרו חכמים: "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".
שנית, על ידי לימוד התורה האלוקית אנו מתקשרים אל המימד הרוחני שהוא שורשו של העולם הזה הגשמי, ומתוך כך נמשכת ברכה לעולם. וזהו שאמרו חכמים שהתורה קדמה לעולם, והוסיפו ואמרו שאילו היה העולם בטל רגע אחד מתורה, מיד היה חוזר לתוהו ובוהו.
מכיוון שכך, גם אדם שזכה לדעת את כל יסודות התורה (להלן, ה), צריך להוסיף ולהתעמק בה, כדי להמשיך אורה וברכה לעולם. שכן תכלית הלימוד אינה רק לדעת כיצד לנהוג וכיצד להתבונן בעולם, אלא הלימוד עצמו נחשב למצווה הנעלה ביותר, מפני שבלימוד התורה אנו עוסקים בדבר ה' שמופיע בעולם, ואין מצווה שמקשרת את האדם אל ה' יותר מאשר מצוות תלמוד תורה, שעל ידה דברי התורה האלוקית נספגים בשכלו של הלומד והופכים להיות חלק ממנו.
חובת הלימוד
ב. לרוב חשיבותה של מצוות תלמוד תורה, קיומה מבוסס על שלוש מצוות: ראשית, חובה על ההורים לדאוג לכך שילדיהם ידעו את יסודות התורה, שנאמר (דברים יא, יט): "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם". בנוסף לכך, חובה על חכמי ישראל ללמד את העם תורה, שנאמר (דברים ו, ז): "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", וביארו חכמים שהכוונה לתלמידים, שגם הם קרויים בנים. בנוסף לכך, חובה אישית על כל אחד ללמוד בעצמו את התורה, שנאמר (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם".
ג. נאמר על דברי התורה (דברים ו, ז): "וְדִבַּרְתָּ בָּם", ודרשו חכמים: "בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים". וכן נאמר (יהושע א, ח): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". מכאן למדנו שמצוות לימוד תורה היא מצווה תמידית, ולכן אסור לאדם לאבד את זמנו לבטלה, ואם אינו עושה דבר בעל ערך חיובי – אסור לו להתבטל מלימוד תורה.
אמנם גם העושה דברים בעלי ערך חיובי, כמו רוב האנשים העוסקים בפרנסה וביישובו של עולם, לא ימלא את כל יומו בהם, אלא עליו להקדיש בכל יום זמן ניכר עבור לימוד תורה, כל אחד לפי יכולתו. ובימים שבהם הוא טרוד מאוד, ילמד מעט בבוקר ומעט בערב, ובזה יצא ידי חובת "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". ובשבתות וחגים שנועדו ללימוד תורה (ירושלמי שבת טו, ג), צריך כל אחד להקדיש שעות רבות ללימוד (עי' בהלכות שבת ה, א).
ד. חובה על כל אדם לחזור על תלמודו, כדי להיות כמה שיותר קשור לדברי התורה, וכדי לזכור את דברי התורה המדריכים את חייו, שנאמר "וְשִׁנַּנְתָּם", ולמדו חכמים – "שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד". ומי שמתרשל ואינו חוזר על תלמודו ושכחו, עובר על האיסור: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים" (דברים ד, ט).
דברי תורה שכל אדם צריך עבור חייו השוטפים, הן בהלכה והן באמונה – חובה על כל אחד לזכור. ורבנים שהציבור שואל אותם שאלות – צריכים לזכור יותר, וצריכים לדעת למצוא תשובות בספרים ובמאגרי המידע המצויים.
ידיעת יסודות התורה
ה. במשך הדורות נכתבו ספרים רבים מאוד כדי לבאר את דברי התורה, עד שכיום נעשתה התורה מרובה ומפורטת מאוד, ולא ניתן לדעת את כל מה שכתוב בה. אמנם את יסודות התורה המבארים כיצד לנהוג ולהתייחס למאורעות החיים, ניתן לדעת.
על כן חובה על כל אחד ללמוד את כל התנ"ך עם פירוש פשוט, ואת יסודות האמונה והמוסר המבוארים בספריהם של גדולי ישראל, וכן ללמוד את ההלכות הנצרכות לחייו בטעמיהן, בלא פירוט מדוקדק המחייב רק תלמידי חכמים. על גבי זה, יוסיף כל אחד להעמיק לפי זמנו, כישרונו ונטיית ליבו.
ו. המקור לכך שיש להקדים את הלימוד הנוגע למעשה, מן הפסוק (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם", כלומר צריך ללמוד כדי לדעת לשמור ולעשות. וכן אמרו חכמים (קידושין מ, ב): "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה", משמע שהעיקר הוא ללמוד את הדברים המביאים לידי מעשה, וכך הדריכו רבים מגדולי ישראל (עי' בפניני הלכה ליקוטים א' פרק א הערה 2).
לכן, נכון שבכל הישיבות ילמדו את המסכתות הנוגעות למעשה, עם שיטות הראשונים והאחרונים המרכזיות ועד ההלכה למעשה, מתוך מטרה להקיף בשנים המעטות של הלימוד בישיבה כמה שיותר סוגיות מעשיות, הן בהלכה והן בתנ"ך ואמונה, כך שכאשר הבחורים יסיימו את המסלול הישיבתי, יהיו מוכנים כראוי לחיי המעשה ולבניית ביתם.
2024-09-16 10:58:39