שלום הרב, רציתי לשאול, קניתי מספר בובות מיניאטוריות של גדולי האומה כדוג' הרב קוק, דוד בן גוריון וכו' מאתר הנקרא "פיסת היסטוריה". רציתי לשאול האם יש בכך חשש לאיסור עבודה זרה או איסור עשיית צורה (מצוה לט בספר החינוך)? אם כן, האם יש דרך שלא לעבור על האיסור ועדיין להציב את הבובות לנוי בלבד? תודה רבה!

כך כתב הרב מלמד בטור שלו 'רביבים' בעיתון בשבע ט"ז בטבת תשפ"ד, 28.12.23,

פסלונים של צורות אדם וחיות

שאלה: האם מותר להעמיד על מדפים בסלון פסלונים קטנים של צורות אדם כדוגמת חיילים, ליצנים, מנהיגים, סופרים וחסידים רוקדים, וכן פסלונים של בעלי חיים?

תשובה: אסור לייצר פסלונים בצורת אדם אבל מותר להחזיקם בבית לקישוט. ופסלונים של בעלי חיים מותר לייצר ולהחזיק בבית.

נבאר את הדין בהרחבה: איסור חמור לעשות פסל כדי לעובדו עבודה זרה. בנוסף לכך אסרה התורה לעשות לשם נוי פסלים וצורות שמזכירות כוחות עליונים, שהרואים אותם עלולים לטעות ולדמות שיש להם כוח והשפעה וירצו לעובדם כאלילים. שנאמר: "לא תעשון איתי, אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם" (שמות כ, כ).

איסור עשיית פסלים לשם נוי חל על שלושה סוגים של פסלים: א) צורת אדם, כי האדם נברא בצלם אלוקים. ב) צורת מלאכים ג) גרמי שמיים – שמש וירח וכוכבים (עבודה זרה מג, ב). ופסלים בצורה של שאר דברים כמו בעלי חיים – מותר לעשות. בנוסף לכך אסרו חכמים להשהות בבית פסל שרגילים לעובדו, שמא יחשדו במי שמחזיק בו שהוא רוצה לעבוד את הפסל שבביתו. אבל אם אין מקום לחשד כזה, מפני שאין מי שמחשיב פסלונים אלה כאלילים, אין איסור להשהותם בבית.

לפיכך, אסור לייצר פסלונים בצורת אדם, אבל אם נוכרים ייצרו אותם, כפי שמקובל כיום שמייצרים פסלונים אלה בבתי חרושת בחו"ל, מותר לקנותם ולקשט בהם את הבית (חכמת אדם פה, ו, ועוד רבים). אומנם יש אומרים שעדיף לא לקשט את הבית בפסלון שלישראל אסור לעשות.

לעשות פסל של חצי אדם

האיסור לעשות פסל בצורת אדם הוא דווקא פסל של אדם שלם, עם פרצופו וכל גופו. בין אם הוא פסל שלם מכל צדדיו, ובין אם הוא תבליט של צידו הקדמי עם כל פרצופו וגופו. אבל מותר לעשות פסל אדם שיש בו חיסרון ניכר, כגון להחסיר בו חלק מהאוזן או הרגל. וכן מותר לעשות ביוסט, היינו פסל של אדם עם פרצופו המדויק וחצי גופו, כדוגמת פסלי הנשיאים הקודמים בחצר בית הנשיא. וכן מותר לעשות תבליט של פרופיל, הואיל ורואים בפרופיל רק עין אחת ויד אחת ורגל אחת (תר"י, רא"ש, טור ושו"ע ורמ"א קמא, ז, ועוד רבים). ואומנם יש מחמירים בזה (סמ"ג, מהרי"ט), אולם הלכה כדעת רוב הפוסקים שהתירו.

האם מותר לשחק בבובות של ילדים

שאלה: האם מותר לקנות בובה למשחק, או שמא היא נחשבת כפסל אדם שאסרה התורה? ואם קנו, האם צריך להסיר מהבובה אוזן או אף או עין, כדי שלא תהיה שלמה? ואם נפלה יד לבובה, האם מותר להחזיר את היד למקומה?

תשובה: לא רק שמותר לקנות בובות ואין צורך להסיר מהן דבר אלא אף מותר ליהודים לייצר בובות. שכן איסור התורה לעשות פסלים בצורת אדם הוא בתנאי שמדובר בפסל גדול או קטן שנעשה כדי להעמידו באופן מכובד. אבל מותר לעשות בובה שנעשית לשם משחק ילדים, הואיל ואינה דומה כלל לפסלי האלילים, שאין מעמידים אותה בכבוד, עובדה שלעיתים מניחים אותה על הארץ והיא מתלכלכת. כך כתב המהרי"ט (יורה דעה לה). וכן פסקו בדור האחרון הרב קאפח (תשובות לז) והרב עובדיה יוסף (יחוה דעת ג, סד).

אומנם יש שהחמירו להחשיב בובה כפסל שאסור לייצר ואף החמירו שלא להשהותה בבית בלא לפגום דבר בפרצופה (שבט הלוי ז, קלד). אולם העיקר להלכה שמותר ליהודי אף לייצר בובות למשחק, וכך הוא מנהג ישראל. לפיכך גם אם נפלה היד של הבובה מותר לתקנה, כי אין איסור עשיית פסל חל על בובה למשחק. קל וחומר שמותר לקנות בובה שיוצרה על ידי נוכרים, שכן איסור השהיית פסל בבית הוא מדברי חכמים, כדי שלא יחשדו בו שהוא רוצה לעבוד את הפסל, וכאשר אין שום חשש שיחשדו בו אין איסור.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-12-11 15:42:55

עבור הספרדים, יש את פסקי ההלכה של הרב עובדיה יוסף (המופיעים בסדרת הספרים 'ילקוט יוסף'), ויש את פסקי ההלכה של הרב מרדכי אליהו (המופיעות בסדרת הספרים 'מאמר מרדכי'). והם חולקים זה על זה בכמה וכמה מקומות. אני ספרדי, ואני הולך לפי פסקיו של הרב מרדכי אליהו (המופיעים בסדרת הספרים 'מאמר מרדכי'). בעקבות כך, רציתי לשאול, האם כל ההלכות לספרדים המופיעות בסדרת הספרים 'פניני הלכה' הן הלכה למעשה עבורי? (כלומר, האם ההלכות לספרדים שבסדרת הספרים 'פניני הלכה' הן ההלכות שמופיעים בסדרת הספרים 'מאמר מרדכי'?). תודה מראש

מי שהולך לפי רב שיש לו ספרי הלכה, אם ילמד כל ספר אחר, לעולם הפסקים לא יהיו שווים, אלא אם כן הספר השני פוסק לגמרי על פי הרב הראשון.

במילים אחרות, אני מבין מדבריך שיש לך רצון ללמוד פניני הלכה, אבל אתה חושש שיש שם פסקים שאינם תואמים את דעת הרב אליהו – אתה צודק, מי שלומד פניני הלכה, לומד את דעת הרב מלמד, לא את דעת הרב אליהו. יחד עם זאת, אם ספרדי ישאל האם הוא יכול לסמוך על פסקי הפניני הלכה עבורו, התשובה היא – כן.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-12-10 16:19:20

שלום כבוד הרב, פניני הלכה תפילה פרק כד: "וכן מי שנוהג לאכול ארוחת צהרים אחר שהגיע זמן 'מנחה-גדולה', אף שלהלכה הוא רשאי לסמוך על המקילים ולאכול לפני שיתפלל מנחה (כמבואר בהלכה ו), לכתחילה טוב יותר שיתפלל במניין לפני כן. וכן נוהגים בישיבות רבות". "יש מהדרים שלא לאכול אפילו סעודה קטנה אחר חצות היום קודם שיתפללו מנחה. ולכן נוהגים בישיבות רבות להקדים ולהתפלל מנחה בצהרים, כדי שאחרי התפילה יוכלו לאכול ארוחת צהרים לפי כל השיטות". האם בימינו "ארוחת צהריים" ו"סעודה קטנה" היא דווקא עם לחם או אפילו ארוחה רגילה ללא לחם ? מה המקור לכך ?

גם בלי לחם, לכן הרב סתם כאן, שכן כיום אנשים רגילים לאכול ארוחות שלמות בלי לחם, וממילא הטעמים שאמרו חכמים שייכים גם בכה"ג, כגון בנד"ד בעניין ארוחה לפני התפילה, וכגון באכילה לפני הדלקת נרות חנוכה למשל, או אכילה בסוכה,

וכפי שבאר בפניני הלכה סוכות ג, ה:

ונראה שכיום, גם למנהג ספרד, האוכל סעודה בלא לחם ומזונות, כגון שאוכל מרק, בשר, אורז ותפוחי אדמה, צריך לברך. ואף שבעבר ההוראה היתה שלא לברך על סעודה שאין בה לחם, כיום שרבים רגילים לקבוע סעודה מלאה וחשובה בלא מיני דגן, הרי שזו נחשבת סעודת קבע, וצריך לברך עליה. ומי שידוע לו שהוריו מקפידים שלא לברך על סעודות כאלה, רשאי להמשיך במנהגם. אבל כדי לצאת מהספק, עדיף שיקפיד לאכול בסעודות הללו לחם ויברך 'לישב בסוכה'.[1]

[1]. עיין לעיל הערה 5, שהקובע סעודה על מאכלי בשר או גבינה ותוספות, חייב בסוכה. ואמנם כתב ביחו"ד א, סה, שלא יברך, שכן נהגו הספרדים לברך רק על סעודה שיש בה לחם או מזונות כשיעור קביעות סעודה (שואל ונשאל ג, צה, וקסה, וחזו"ע עמ' קלו). ולבא"ח נהגו לברך רק בסעודה על לחם. אולם נראה שכל דבריהם נכונים לדורות הקודמים, שלא היתה קביעות סעודה בלא לחם או לכל הפחות שעיקרה מיני מזונות. אבל כיום, שרבים מאוד קובעים את סעודתם על מאכלים כאלה, הרי שזו סעודה חשובה, ויש לברך עליה. ויש לצרף את דעת רוב הראשונים שסוברים שעל כל ישיבה בסוכה מברכים, ועוד יש לצרף את הסוברים (המובאים בהערה הקודמת), שאם אינו מתכוון לאכול סעודה, יברך על עצם השהייה. וכ"כ בשו"ת דבר חברון או"ח תקפו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-12-09 19:09:15

שלום, אני רוצה להכשיר תבנית טריפה על ידי ליבון קל. לא השתמשו בתבנית יותר מעשרים וארבע שעות ולכן היא בגדר "היתירא בלע". אם אני שם את התבנית בתנור בחום הגבוה למשך חצי שעה האם זה בסדר? ראיתי שכתוב בספר "לפיכך, אין להכשיר תבניות אפייה שאפו בהן טרף, כיוון שליבון חמור עלול לקלקל אותן. ולמי שיש קושי רב בקניית תבניות חדשות, או מפני שעלותן גבוהה עבורו או מפני שקשה לו להשיג כמותן, יכול להכשירן על ידי חימומן באותו התנור על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה". אבל לכאורה אם זה אחרי עשרים וארבע שעות מאז שהשתמשו בה וזה בגדר "היתירא בלע" אפשר להכשיר ככה לכתחילה. ואם לא, האם אפשר על ידי הגעלה רגילה בתוך סיר שגם אינו בן יומו? תודה

היתרא בלע זה כאשר הבליעה עצמה היתה של היתר, כגון חמץ לפני פסח לדעת הסוברים דהוי היתרא, וכגון תבנית שאפו בה בשר ולאחר 24 שעות אפו בה חלב. במקרים אלו אכן מספיק להכשיר את התבנית בתנור על החום הכי גבוה כפי שציינת. אבל תבנית שאפו בה למשל בשר ללא כשרות ('טרף'), או שאפו בה בשר ולא ניקו אותה ותוך 24 שעות אפו בה חלב (ואם עשו כן במחבת עם ציפוי טפלון, אפילו אם ניקו בין הבשר לחלב) – במקרים אלו גם לאחר 24 הוי איסורא בלע, ולכן צריך להכשירה בליבון חמור.

כך למשל מובא בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?v=4605f628f91d):

בליעת בשר וחלב ('היתרא בלע')

ו. מחבת עם ציפוי טפלון שהכין בה בשר כשר ללא נוזל, ובתוך 24 שעות בלעה המחבת גבינה כשרה בחום האש ללא נוזל – כיוון שהגבינה נאסרה מטעם הבשר הבלוע בכלי, הכשרת המחבת בליבון חמור, כדין כלי שבלע מאכל טרף.

אבל אם המחבת בלעה את הגבינה לאחר 24 שעות מבליעת הבשר, כיוון שטעם הבשר הבלוע בכלי כבר פגום, הגבינה לא נאסרה, ולכן ניתן להכשיר את המחבת בהגעלה או ליבון קל. ואם הכלי מזכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, כגון תבנית אפייה שהייתה נקיה לגמרי משאריות בשר – גם אם אפיית הגבינה היתה בתוך 24 שעות לאפיית הבשר, ניתן להסתפק בהגעלה או ליבון קל, כיוון שכלים אלו אינם בולעים טעמים כיום, וממילא הגבינה מותרת (להלן, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-12-08 18:33:14

שלום וברכה. בהלכות חנוכה כותב הרב את דברי הגמרא שנשים חייבות בנר חנוכה משום ש'אף הן היו באותו הנס'. כמה פרקים אחר כך, כותב הרב שנערות לאחר גיל מצווה שרוצות להדליק בברכה יכולות ו'תבוא עליהן הברכה'. אם הן חייבות, מדוע 'תבוא עליהן הברכה'? זה הרי ביטוי לדבר טוב שאין בו חיוב. תודה רבה וישר כח על המפעל המרשים של 'פניני הלכה'

כידוע חובת המצווה היא נר אחד בכל בית, ומנהג ההידור שאנו נוהגים היום: ליוצאי ספרד – בעל הבית מדליק כמספר הימים עבור כל בני הבית, וליוצאי אשכנז – כל אחד מדליק, ובנות אשכנזיות רבות נוהגות שלא לקיים את מצוות ההידור למנהג אשכנז אלא יוצאות ידי חובת אביהן, ובזה מקיימות את מצוות ההידור כפי מנהג ספרד וכמובן יוצאות ידי חובה כפי עיקר הדין לכל המנהגים, אמנם הדרכת הרב בפניני היא שעדיף שבנות אשכנז ידליקו בעצמן כפי מנהג הבנים.

לידיעתך הוצאנו ספר חדש שמביא באופן תמציתי בספר אחד את כל ההלכות שבספרי פניני הלכה – https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?v=4605f628f91d

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-12-07 21:56:05

שלום הרב, אני רוצה להדליק נרות חנוכה בהידור. האם תוכל לכתוב לי מה עלי להעדיף? 1. שמן זית למאור 2. שמן זית מוצק (בצורת נריות קטנות). 3. שמן צמחי למאור. 4. שמן סויה למאור. 5. נרות שעווה. 6. נריות פרפין (מכונות גם נריות חימום-אורן יפה ודולקות זמן רב). תודה רבה!

1. שמן זית שראוי לאכילה (אין צורך לשים כמות שתספיק לכמה שעות, כך שלא בטוח שזה יוצא יקר).
2. שמן זית למאור, אין זה משנה אם מוצק או נוזל.
3. נרות שעווה ופרפין שדולקים יפה. אם גם שאר הסוגים שכתבת דולקים באותה רמה, הם שייכים לכאן, אם פחות יפה, שייכים ל 4.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-12-05 09:32:59

שלום. בפניני הלכה שבת כג:ז, הרב כותב שפלאפון הוא כלי שמלאכתו לאיסור. גם בהרחבות שבת כג:ח:ב הוא מפרט את הדעות בנושא ומסכם שהוא כלי שמלאכתו לאיסור. אבל לא הבנתי למה פלאפון לא מוגדר כמוקצה מחמת חסרון כיס? אם הבנתי נכון, ההגדרה למוקצה מחמת חסרון כיס היא חפצים יקרים שאדם מקפיד שלא להשתמש בהם לצרכים אחרים. תודה רבה.

קודם כל צריך להגדיר האם המוצר הוא כלי שמלאכתו לאיסור ורק אחר כך האם הוא מוקצה מחמת חסרון כיס. כאשר הרב כותב על פלאפון שהוא כשמל"א אינו רוצה לומר שאינו מוקצה מחמת חסרון כיס, שכן במציאות כל פלאפון הוא כשמל"א, והאם הוא ממח"כ זה כבר תלוי באדם. במציאות בדרך כלל בחודשים הראשונים של קניית הפלאפון הוא אכן ממח"כ, אבל אחר כך אצל רבים כבר לא. מדד שאדם יכול להעריך האם המוצר שלפניו הוא ממח"כ, הוא למשל האם יתן אותו עבור הצגה שילדיו עושים בבית, שזה שימוש אחר מדיבור רגיל בו. במקרה כזה בולט מאוד ההבדל בין החודשים הראשונים כנ"ל לבין ההמשך.

https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?v=4605f628f91d

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-12-04 06:26:55

האם אפשר לכבד בברית מילה,זוג מאורס בקוואטר?

עדיף לא לעשות דברים לא מקובלים כאלו שמכיוון שאינם מקובלים יש בהם בעיה של צניעות וחיבה יתירה בין גבר ואישה שאינם נשואים, וכאשר הדבר נעשה ברבים יש חשש לעין הרע.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-12-03 10:53:19

האם אומרים קדיש דרבנן בערבית לפני ברכו גם אם אין אבל? האם אומרים תמיד ברכו גם במקרה שאין אבל?

1. המנהג הרווח הוא שרק אבלים או יתומים אומרים קדיש זה.
2. כן.

   דברים אלו מבוארים בפניני הלכה תפילה. אביא לך את תמציתם מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?v=4605f628f91d)
   קדיש יהא שלמא – נקרא גם 'קדיש שלם' או 'קדיש יתום', כיוון שהוא נאמר על ידי היתומים, ונוספו בו שתי בקשות שיהא לנו ולכל ישראל שלום וחיים טובים. אומרים אותו לאחר אמירת פסוקי תנ"ך – לאחר שיר של יום או עלינו לשבח (האחרון מביניהם, ויש נוהגים לומר אחרי שניהם). אם אין שם אבל, יאמר אותו מי שאין לו אב או אם. ואם אין שם יתום, נוהגים שלא לאומרו, שהואיל וכבר נהגו היתומים לאומרו, אין זה נראה נאה שיאמר אותו מי ששני הוריו בחיים.

   קדיש תתקבל – נאמר על ידי החזן לאחר סיום תפילת עמידה (בתפילת שחרית נאמר לאחר 'ובא לציון'), ובו לפני התוספת של 'קדיש שלם', מוסיפים בקשה שתתקבל תפילתנו, ולכן צריך החזן להקפיד שלא לדבר מסיום חזרת הש"ץ ועד לאחר קדיש זה. טעה ואמר 'קדיש תתקבל' אחר תחנון, יאמר אחר 'ובא לציון' 'קדיש שלם' בלא תתקבל. לא אמר 'תתקבל' בקדיש שאחר 'ובא לציון', יאמר בקדיש הבא.

   קדיש דרבנן – נאמר לאחר לימוד בדברי חכמים – בסוף סדר הקרבנות שלפני פסוקי דזמרה, ולאחר 'פיטום הקטורת' שבסוף התפילה. ובו לפני התוספת של 'קדיש שלם' מוסיפים תפילה על לומדי התורה, שיזכו לחיים טובים וארוכים. המנהג הרווח הוא שרק אבלים או יתומים אומרים קדיש זה, ויש שחוששים לטרחא דציבורא, ואם אין שם אבל, אף שיש יתום, לא אומרים קדיש 'יהא שלמא' ולא קדיש דרבנן בסוף התפילה.

   'ברכו' – בשני מקומות בתפילת שחרית וערבית אומרים 'ברכו' – לפני ברכות קריאת שמע, ובסוף התפילה. בימים שקוראים בתורה והעולים אומרים 'ברכו', מנהג נוסח אשכנז שלא לומר שוב 'ברכו' בסוף התפילה. אם יש שם יתום שאומר קדיש דרבנן בסוף התפילה, נהגו שהוא אומר את ה'ברכו', ובתנאי שהגיע לגיל מצוות (ועי' בפרק טז, ג-ה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-12-02 03:52:17

קיבלתי על עצמי לומר תהילים לזכות המשפחה שלי ( זיווג לילדי, לשמירה על בניי חיילים בעזה ולבנון) א. אני עובדת במשרה מלאה ולא תמיד מספיקה במהלך היום? האם יש בעיה לומר אחרי השקיעה? בערב/ לילה. למה? ב. האם אני חייבת או יש עניין לשים כיסוי ראש? בזמן אמירת התהילים? ג. יש לכם מקור רציני שמדבר על הכוח של אמירת תהילים וההשפעה של זה? שאפשר להתחזק ממנו. תודה רבה

קודם כל אני מזכיר שכל קבלה שמקבלים צריך לומר בלי נדר.

א. אמנם לגבי לימוד תנ"ך בלילה הנוהגים על פי הקבלה מעדיפים ללמוד תורה שבע"פ בלילה ולא תורה שבכתב. אבל תהלים כתפילה מותר ואף מצווה.

ב. אכן יש עניין גם לגבר וגם לאישה להיות לבושים באופן מכובד בשעת לימוד תורה או אמירת תהילים, שהרי הם עוסקים בדברים שבקדושה. חולצה ומכנסיים לגבר, ואישה לפי כללי ההלכה כשהיא מחוץ לביתה, אבל אין בזה חובה.

ג. כן. יסוד הדבירם בחז"ל, וכתבו על כך רבים. ניתן למצוא באתרים השונים. יש לציין שלימוד תורה יותר חשוב, לכן אם אישה מייעדת לעצמה 20 דקות למשל לקריאת דברים שבקדושה, וחשוב לה להכניס בזמן הזה גם אמירת תהילים, אז עדיף ש 10 דקות מתוך ה 20 תלמד הלכה (מיותר לציין שבוודאי גם לימוד תורה של האמא מועיל להצלחת הילדים), ובנוסף לכך, ה 10 דקות שבהן היא קוראת תהילים – תשתדל להיות כמה שיותר מרוכזת בתוכן של הפסוקים והפרקים, ולכן טוב שיהיה לה ספר תהילים שיש בו הסבר קצר לפני כל פרק על תוכנו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-12-01 15:02:08

הלכות פיקוח נפש בשבת. במקום אחד כתבתם: כאשר חולה מסוכן נמצא בדירה קרה מאוד עד שסכנה עבורו אם לא יחממו את הבית, למרות שאצל השכן דולק תנור, אין צריך לבקש ממנו לוותר על נוחותו ולהכניס את החולה לביתו, אלא ידליקו את התנור בדירת החולה, שפיקוח נפש דוחה שבת. וגם אם בקשו מהשכן להכניס את החולה לביתו, אינו חייב להיענות לבקשתם ובמקום אחר: כאשר יש ליולדת ילדים קטנים בבית, צריך לתאם מראש עם השכנים, שבמקרה ויסעו בשבת, יסכימו לשמור על הילדים. זה לא סותר? שאלה שנייה: מה שוטר אמור לעשות אם מזמינים שוטר למשהו שבהכרך לא יגרום לפיקוח נפש? לדוגמה להשתיק ילדים שמשחקים בקולי קולות(ואם זה מותר אז למה אסור להזמין שוטר לשם כך?)

1. אכן העקרון נשאר שאין אדם חייב לוותר על מנוחתו או על דברים שיקרים לו, כדי שחברו שעוסק בהצלת נפשות ימעט בעשיית מלאכות. פשוט במקרה של החולה והחימום, הציור הוא כזה שיוצר אי נוחות ברורה אצל השכן, דבר שאינו מקובל כלל במקרה זה. ואילו לשים ילדים אצל שכנים שסומכים עליהם, זהו דבר מאוד מקובל.
2. לגבי רעש של ילדים, כפי שכתוב במפורש בפניני הלכה, במקרה כזה, אם הדבר כרוך בחילול שבת, כגון שלשם כך חייב השוטר לנסוע ברכב, אסור לו להגיע לשם. לגבי מקרים שאין בהם פיקוח נפש מיידי אלא עתידי, הדבר מותר, כגון גנבים בשבת.
   אולי יועיל לך שאביא את סיכום ההלכה למעשה בעניין זה כפי שהיא מופיעה בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?v=4605f628f91d)
   פעילות משטרה בשבת

   כז. מותר להזעיק שוטרים כדי לתפוס גנבים, מפני שאם לא יטפלו בגנבות ונזקי רכוש בשבת, תגבר הפשיעה מאוד, ויגיעו הדברים לפגיעה בחיי אדם. ומותר לשוטרים לחזור בנסיעה לתחנה, ולבצע סיורים שוטפים, ולהעמיד שוטרי תנועה כדי להמעיט כמה שאפשר את הסכנה שבכבישים, ואף לכתוב דו"חות ולקחת טביעת אצבעות, כי בלא זה בית המשפט לא יוכל להעניש את הפושע (ועי' לעיל, ו-ז). אבל אסור להזמין משטרה לטובת כתיבת דו"ח שנועד לצורך כספי, כדי לתבוע את חברת הביטוח וכדומה, וכן אסור להזעיק משטרה כדי לטפל בשכנים שמרעישים בלילה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-11-30 19:41:58

בס״ד שלום כבוד הרב , אשמח לשאול שתי שאלות בשבת שיחקנו במשחק שהצריך להסתיר את המשתתפים ולחצות בינהם באמצעות מפת שולחן ששתי בנות החזיקו, בגלל שהן התחילו להתעייף כנראה מלהחזיק הם החזיקו מטאטא ביד והצמידו את המפה לצדדים של המטאטא, 1. האם זה מותר בשבת ? הבנתי שיש עניין של העמדת מחיצה… 2. האם במקרה שהיה לי ספק אם זה מותר היה מותר לי להשתתף במשחק ולא להחזיק את המפה ? תודה וחודש טוב

ספק של חסרון ידיעה אינו נחשב ספק, שכן לכך נועדה חובת לימוד ההלכה – כדי שאנשים ידעו מה לעשות בכל מקרה, או לפחות ידעו שיש כאן בעיה ויפתחו ספר כדי לברר. לכן מי שי לו ספק האם פעולה מסוימת אסורה בשבת, הוא חייב לברר אותו לפני שהוא עושה. ואם הוא נמצא במקום שאין לו אפשרות לברר, עליו להמנע מלעשותה. כל ספר שיש בו הלכות שבת, מביא עניין זה, כגון פניני הלכה שבת בפרק העוסק בבניין בשבת – דיני אוהל. אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

"אסור לעשות 'מחיצה המתרת', כגון דופן המכשירה את הסוכה או את העירוב. אבל מחיצה שנועדה לדברים אחרים, כגון להגן מהשמש או לצניעות, מותר להעמידה לזמן של פחות משמונה ימים. ואם היא מחוזקת רק למעלה, מותר לעשותה גם לזמן רב."

לפי זה התשובה לשאלתך היא – מותר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-11-30 16:21:37

יישר כוח גדול גדול על כל דברי התורה עד היום. תודה רבה. ליטול ידיים עם ברכה לברך המוציא וברכת המזון על קביעת סעודה של מאפים- -גם אם זה מה שצריך-ככה נוהגים למעשה? לא זכור לי שראיתי מישהו נוהג ככה. שאלתי את הבן שלי (שלומד בפדואל) גם הוא לא זוכר שראה.. (לא מדבר על פיצה) ואגב פיצה- נתקלנו במקרים שאמרו לנו בפיצריה שגם לאשכנזים- נטילת ידיים והמוציא וברכת המזון רק אם אוכלים כמות ממש גדולה. (כ 6 משולשים) (הם אומרים שדתיים/חרדים. שאכלו אצלהם נהגו כך) מה דעתך/דעתו של הרב מלמד על זה? תודה מראש

מה דעת הרב מלמד לגבי נטילה והמוציא על מאפים? דעתו מובאת בספרו פניני הלכה ברכות פרק ו, אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שהוצאנו השנה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?v=4605f628f91d)

ו – חמשת מיני דגן

מיני דגן אפויים

א. הלחם הוא עיקר מאכלו של האדם, והדבר בא לידי ביטוי בכך שהדרך לאוכלו בסעודה שמתכוונים לשבוע ממנה. אבל על מיני דגן אפויים שאין רגילים לקבוע עליהם סעודה, מברכים "בורא מיני מזונות". ושלושה סוגי מאפים ישנם: א – מאפים שהוסיפו לבצק שלהם טעם שיוצר שינוי מהותי בינם לבין לחם, כגון עוגות וסופגניות אפויות. ב – מאפים שמילאו אותם לפני אפייתם במיני מתיקה, כגון אוזני המן ועוגיות ממולאות. ג – מאפים קשים, כדוגמת בייגלה, ביסקוויטים וקרקרים.

ב. אדם שהחליט במקום לאכול לחם בסעודה, לאכול ממיני המאפה הללו שיעור נפח של ארבע ביצים רגילות (200 סמ"ק), ולשבוע יחד עם שאר המאכלים כפי שהוא רגיל לשבוע בסעודה על לחם; כיוון שמתייחס למאפים אלו כלחם, צריך ליטול ידיים בברכה ולברך עליהם 'המוציא' וברכת המזון. שיעור המזונות לקביעות סעודה של זקנים וילדים הוא שלוש ביצים, כיוון שהם רגילים לשבוע מכמות פחותה. משערים רק את עיסת המזונות על כל המעורב בה, ולא את המילוי שבתוכה.

ג. לכתחילה נכון שלא לקבוע סעודה אף על שיעור נפח של שתי ביצים ממאפה המזונות, כדי שלא להיכנס לספק ברכות. וכן המתכוון לאכול רק מיני מזונות שלא לשם שביעה, נכון שיאכל פחות משיעור ארבע ביצים. ובדיעבד שנכנס לספק ואכל מזונות אפויים בשיעור ארבע ביצים ויותר, כל עוד לא שבע מהם כפי שרגיל לשבוע בארוחה רגילה, יברך 'מזונות' ו'על המחיה'.

מקרים שונים

ד. התכוון לאכול מעט ממאפה המזונות, ותוך כדי אכילה החליט לאכול ממנו שיעור ארבע ביצים ולשבוע מכל הארוחה: אם מכאן ואילך יאכל שיעור של ארבע ביצים מזונות, ייטול ידיו בברכה ויברך 'המוציא' וברכת המזון. ואם רק בצירוף מה שכבר אכל יהיה שיעור ארבע ביצים של מזונות, ימשיך בסעודתו ויברך בסוף ברכת המזון.

ה. התכוון לאכול ממאפה המזונות שיעור קביעות סעודה, ונטל ידיו ובירך 'המוציא', ותוך כדי אכילתו החליט שלא לאכול מהמזונות שיעור ארבע ביצים; מרגע זה צריך לברך ברכה ראשונה על שתייתו ושאר המאכלים שאינם מזונות אפויים, ובסוף אכילתו יברך 'על המחיה' ו'בורא נפשות', ולא ברכת המזון.

ו. קבע סעודתו על מאפה מזונות, ובטעות בירך עליו 'מזונות' ו'על המחיה' – יצא. וכן כשלא קבע עליו סעודה ובטעות בירך עליו 'המוציא' וברכת המזון – יצא.

ז. על מאפה שיש ספק האם דינו כלחם או כמאפה מזונות, יברך 'מזונות'. והרוצה לצאת מהספק, יקבע עליו סעודה ויברך 'המוציא', או יאכל עמו 'כזית' (חצי ביצה) לחם.

מאכלים שונים

ח. חלה ולחמניה מתוקה דינם כלחם, שכן רגילים לקבוע עליהם סעודה כלחם ולא לאוכלם בין הארוחות למתיקה או להרגעת הרעב. וממילא גם הרוצה לאכול מהן מעט בין הסעודות, צריך ליטול ידיו ולברך 'המוציא' וברכת המזון.

ט. המצה בחג הפסח מחליפה את הלחם וברכתה 'המוציא'. למנהג יוצאי אשכנז, כל השנה ברכתה 'המוציא', כיוון שהדרך לקבוע עליה סעודה. אבל למנהג יוצאי ספרד, כיוון שמצת מכונה קשה ונכססת, ברכתה 'מזונות', ורק המתכוון לאכול שלוש מצות ולשבוע מכל סעודתו, דינן כלחם. אמנם לכתחילה רצוי שיוצאי ספרד יאכלו מצת מכונה בתוך סעודת לחם, או שיקבעו עליה את הסעודה. ובמוצאי פסח, כל זמן שלא יכולים לקנות לחם, נחשבת המצה כלחם.

י. מאפה ממולא בגבינה או בשר: כאשר המאפה עשוי כלחם, כיוון שמילאו בו דברים שנועדו לשביעה ולא מיני מתיקה – אם ייעודו לקביעות סעודה, כגון שהוא גדול, דינו כלחם, ואף אם אוכל ממנו מעט ברכתו 'המוציא'. ואם ייעודו לאכילת עראי, דינו כמאפה מזונות. אבל דין בורקס לעולם כמאפה מזונות, הואיל וגם בצקו שונה מאוד מלחם.

יא. פיצה: ברוב המקרים דין הפיצה כדין לחם, משום שעושים את הבצק שלה כבצק של לחם, ואף שמניחים עליו רסק עגבניות וגבינה צהובה ומיני תבלינים, הרי זה כפרוסת לחם שמרחו עליה ממרחים שונים. אבל אם לשו את הבצק עם מי ביצים או מי חלב ונעשה טעמו שונה במקצת, דין הפיצה כדין מאפה מזונות, ורק אם קבע עליה סעודה, דינה כלחם.

יב. טורטייה וופלים: דינם כמאפה מזונות שאם קבע עליו סעודה נחשב כלחם, שכן הם דקים ודומים למאפה, וייעודם לאכילת ארעי וכדי לתת בהם מילוי.

בישול וטיגון עמוק

יג. על תבשילים של מיני דגן, כגון אטריות, פתיתים ודייסה, לעולם מברכים 'מזונות' ו'על המחיה', כיוון שהם שונים בתכלית מלחם. וכן דין ביסלי, שקדי מרק, קוגל וסופגניות שמתבשלים בטיגון עמוק.

יד. מלאווח, מופלטה, כובאנה וג'חנון, דינם כמאפה מזונות שאם קבע עליו סעודה דינו כלחם. ואף שיש בהם שמן, אין דינם כבישול, שכן במלאווח ומופלטה השמן מועט, ובכובאנה וג'חנון אף שהשמן מרובה, אינם מתבשלים בו אלא נאפים בסיר ואינם מתרככים כתבשיל.

טו. פנקייק, לחוח, בלינצ'ס, וופל בלגי וקרפ צרפתי, דינם כמאפה מזונות שאם קבע עליו סעודה דינו כלחם. ואף שמתחילה עיסתן נוזלית, המראה שלהם דומה למאפה.

טז. כאשר הקמח או הבצק נחלטו במים רותחים, כמו פחזניות ובייגלה גדול, כל עוד האפייה היא שהכינה אותם לאכילה ולא רק השביחה את טעמם (כמו בקוגל), הם נחשבים מאפה.

לחם מבושל או מטוגן

יז. חתיכות לחם גדולות משיעור 'כזית' (חצי ביצה), שבושלו או טוגנו בהרבה שמן, אפילו אם נשתנתה צורתן ואינן נראות כלחם, נשאר דינן כלחם. אבל אם החתיכות קטנות מ'כזית', אפילו אם נשארה עליהן צורת לחם, כגון קרוטונים שטוגנו בשמן עמוק, דינן כתבשיל מזונות שלעולם ברכתו 'מזונות' ו'על המחיה'.

יח. אפה חתיכות קטנות של לחם, כל עוד ניכר עליהן צורת לחם, נשאר דינן כלחם, כגון קרוטונים שנאפו בתנור. אבל אם לא ניכר עליהן צורת לחם, דינן כמאפה מזונות, וכך הוא דין כל מאפה העשוי מפירורי לחם או קמח מצה.

יט. טיגון שאינו עם הרבה שמן וגם לא עם מעט מאוד שמן, ספק האם נחשב כבישול או כאפייה. לכן המטגן באופן זה חתיכות לחם או מצה קטנות מ'כזית' ('מצה-בריי'), ראוי שיברך תחילה 'המוציא' על 'כזית' לחם או מצה ויפטרם בכך. ומי שלא רוצה לאכול לחם או מצה, ואוכל מהמאכל המטוגן פחות משיעור שביעה, מחמת הספק יברך 'מזונות', ואם הוא מתכוון לקבוע עליו סעודה, הרי שהוא מחשיבו כלחם, ולכן ייטול ידיים בברכה ויברך 'המוציא' וברכת המזון.

גרנולה, שלווה ופריכיות חיטה

כ. דרך חמשת מיני דגן לאוכלם כמאפה או תבשיל, אבל האוכל אותם חיים או קלויים או מבושלים מעט, מברך 'האדמה' ו'בורא נפשות', הואיל ולא אכלם כפי מעלתם. אבל אם הכינו מהם מאכל חשוב, כמו גרנולה, שלווה ופריכיות חיטה, כיוון שהם מוכנים כל צורכם ואנשים מחשיבים אותם כמאכל שאינו נחות ממיני דגן מבושלים ואפויים, ברכתם 'מזונות' ו'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-11-29 08:35:42

שלום כבוד הרב! חשבתי לקנות לכבוד החתונה שלנו בעזרת ה' ספרי לימוד שיכולים לעזור לרווקים להתחתן ולחלק אותם לחבריי במתנה. האם אפשר לעשות את זה גם ממעשר כספים? תודה

לדעת הרב מלמד – לא. מעשר כספים נועד עבור עזרה לעניים ונזקקים או עבור העמדת בני תורה בישיבות, לא עבור קניית ספרים עבור אנשים שיכולים לקנות אותם בעצמם.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-11-28 06:43:30

הבת שלנו בת 25 ונפגשת עם בחור ששידכו ביניהם, השם של ביתי רות אור. האם לאמא של החתן קוראים גם רות ( רותי) אין לי מושג אם ישלה שם שני. שמעתי שיש בעיה אם שם האישה והאמא אותו דבר. א. מה הבעיה? ב. האם יש לכם מקור לדבר ג. כיצד יש לנהוג?

זה בסדר

הובא באזהרת רבי יהודה החסיד למשפחתו שאין להתחתן כשיש שמות זהים לחתן ולחמיו או לכלה ולחמותה. יש אומרים שהטעם הוא כדי שלא יקרא אדם לאשתו בשמה, כשאמו לידו, ויהיה בכך פחיתות כבוד לאם. וכן להפך, אם האשה קוראת לבעלה בשם אביה בפניו.

למעשה איננו נוהגים כך, שכן צוואות אלו הם ליוצאי חלציו בלבד ולא עבור כל ישראל. וגם הרוצה לחוש לדברים אינו צריך לבטל שידוך אלא להוסיף שם או לשנות אותו מעט כמו רות-רותי. במקרה שלך גם מהבחינה הזו זה בסדר גמור, שכן השמות אינם זהים.

להרחבה אפשר לראות למשל כאן – https://www.yeshiva.org.il/ask/124806

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-11-28 06:27:56

שלום, לאשתי מתחילים מן כתמים בימים שסביב המחזור, בד"כ הם טהורים בהתחלה ולאט לאט נהיים קצת גבוליים. המחזור שלה הוא בתווך בין 29-31 יום, משהו כזה. האם מותר לה שלא לבדוק מיד בעונה בינונית אלא להמתין לזמן שאנחנו רוצים לשמש (למשל יום למחרת), על מנת שלא להיכנס לספק או להיטמא סתם לפני שממש הגיעה הוסת? כמובן שלפני התשמיש תהיה בדיקה מסודרת.

לכאורה זהו מקרה נורמלי לחלוטין, שכן נשים רבות בכל הדורות ראו כתמים לפני בוא הווסת, והפוסקים לא מצאו לנכון לומר להן שאינן צריכות לבדוק בימים המועדים לווסת, ובמיוחד שאתה אומר שאשתך רגילה לראות בדיוק בימים אלו המועדים לווסת, בין 29 ל 31, יוצא ששלושת המועדים שאמרו לבדוק בהם – יום החודש, הפלגה ויום השלושים, יוצאים בימים שאכן אשתך צריכה לראות וסת, כך שחכמים ממש צדקו בתקנתם.

מה שכן כדאי לשים לב הוא, שאישה שיש לה באופן קבוע כתמים קודם הווסת, יש לה לפחות וסת חצי קבוע, אם לא וסת קבוע. כלומר עד ראיית הכתמים, וגם בעונת ראייתם אם אינם מטמאים (אין סיבה שייטמאו אם אינם בכמות גדולה) – יש לה וודאות שלא תראה וסת, וממילא אם אחד משלושת המועדים שהיא צריכה לבדוק, נופל בימי הכתמים, היא פטורה מבדיקה, שכן יש לה חזקה שבעונה שבה היא מתחילה לראות כתמים, היא לעולם אינה רואה בה ווסת. זה וסת חצי קבוע. ואם הווסת מתחיל בעונה קבועה לאחר הכתמים, כלומר אצל אישה זו תמיד הווסת מתחיל עונה אחרי תחילת ראיית הכתמים – יש לה ווסת קבוע, שכן היא יודעת בדיוק מתי יבוא הווסת, וממילא היא צריכה לחשוש רק בעונה וסתה הקבוע וכלל אינה צריכה להתייחס לשלושת העונות הנ"ל שקבעו חכמים.

דין זה מובא בפניני הלכה טהרת המשפחה. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-11-27 08:40:02

שלום הרב, לא ראיתי התייחסות מפורשת בפניני הלכה לנושא. האם נדרש לברך ברכות התורה לפני סליחות? מדברי השו"ע ומשנ"ב באו"ח סימן מו משמע שכן, אך מנגד מדברי הרמ"א משמע שלא. תודה!

אם ישן לפני הסליחות שינת קבע בלילה – צריך לברך. זה הדין הרגיל של מי שקם באמצע הלילה, כמובא בפניני הלכה פרק י, לכן אין צורך להביא התייחסות מפורשת דווקא לאמירת סליחות.

אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?v=4605f628f91d)

"הקם באמצע הלילה לזמן משמעותי וחוזר שוב לישון, יברך לאחר כל שינת קבע. ויש נוהגים לברך רק פעם אחת יחד עם ברכות השחר לאחר הקימה העיקרית (וכך ינהגו הנשים)."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-11-26 09:19:48

1) האם יש שום צד היתר/קולא לכהן שמגביה ידיו מתחת לכתפיים בשעת ברכת כהנים? 2) האם כהן שמגביה ידיו לא כדין עובר משום בל תגרע? אם לא, למה לא – מה ההבדל בין כהן שמשמיט אחת מן הברכות או מי שמטיל לולב בלי ההדסים או לובש ד׳ כנפות עם ג׳ ציציות, נגד כהן שכוון לעשות מצות ברכת כהנים בלי נשיאת כפיים כראוי?

1. לא מכיר היתר, מה שכן הוא יכול להוריד את ידיו כדי לתת להם מנוחה בין מילה למילה.
2. אם אין דעה מקילה לאדם שלא יכול להגביה ידיו כנגד כתפיו, אזי אדם שברך באופן הזה, לא רק שלא קיים מצוות ברכת כהנים, אלא אמר ברכות לבטלה, אבל לא עבר על בל תגרע. החילוק הוא בין גרעון בעצם המצווה, כגון ג' ציציות וג' מינים, לבין קיום המצווה באופן לא תקין, כגון ששם ציציות בארבע כנפות אלא שלא קשר אותם בקשר כפול, או שנטל ארבעה מינים אלא שהאתרוג היה הפוך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-11-26 05:17:28

אני מדריכת כלות, התקשרה אליי כלה, די מבוהלת, היא אמורה לטבול היום ובעלה חזר ללחימה בעזה. בקבוצה שבה משיב רב לשואלות בענייני טבילה כתב ( הרב ברוך אפרתי) שאישה שבעלה במילואים עדיף שלא תטבול עד שהבעל יחזור, ואם תטבול תשים סכין מתחת לכרית לשמור עליה. זה ממש הבהיל אותה. מה דין אישה שצריכה לטבול כשהבעל במילואים?

עדיף שתטבול, משום שכיום אפשרות לא רחוקה היא שבעל שנמצא במרחק נסיעה יופיע בהתראה של יום אחד באופן שהאישה לא תספיק לטבול.

אין צורך כיום לשים סכין מתחת הכרית.

הלכה זו מובאת בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ה סעיף י בסוף ההערה – "גם כאשר האיש אינו בעיר, כל שיש סיכוי שיקדים לחזור, מצווה שתטבול בהקדם האפשרי, כדי שתהיה טהורה כשיחזור. וכן נשות חיילים צריכות להקפיד על כך (ואין חוששים לסכנה הסגולית המובאת בשבות יעקב ג, עז, עי' דרכי טהרה יז, ד)."

ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-11-24 09:27:47

1. האם יש בעיה להוסיף על הגפן בעל המחיה כששתה יין פחות משיעור מסופק ? 2. על כמה בורקסים ניתן לברך ברכת המזון ?

1. אם שתה יותר מכמות של חצי ביצה, כיוון שי"א שצריך לברך ברכה אחרונה על כמות כזו, טוב שיזכיר 'על הגפן'. פניני הלכה פרק י.
2. תלוי בגודלם. אכל ד' ביצים מעיסת הבורקס בלי התכולה, ויחד עם זה שבע משאר הארוחה, דין הבורקס כדין לחם. פניני הלכה פרק ו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-11-20 19:17:07