חיפוש שאלה מתוך המאגר
חיפוש שאלות ותשובות במערכת
השתמש בטופס להלן לצורך חיפוש במערכת
שאלות אחרונות
שלום עליכם בראש השנה שחל בשבת
האם השנה שראש השנה חל בערב שבת שרים שלום עליכם ואשת חיל
אין בזה מנהג ברור, כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. נראה לעניות דעתי ש'שלום עליכם' נכון לומר לפחות בית אחד מכל קטע, ועל 'אשת חיל' ניתן לוותר אם אנשים רעבים וכד'.
2020-09-15 14:57:39
צליאק
שלום, אני חולה צליאק מזה כ 3 שנים. במהלך השנים האלו עלו בי שאלות רבות בנושאי ברכות וקידוש. אשמח אם הרב יוכל לשלוח לי מקבץ הלכות שיעזרו לחולי צליאק כמוני ויעשו לנו סדר בחיים.
אין לי משהו מסודר בנושא. אתה מוזמן לשאול שאלות ספציפיות ומעשיות ואשתדל לענות. באופן עקרוני, אפשר בכל שאלה לפתוח את הסעיף המיוחד לה בפניני הלכה, ולפי רמת חומרת הצליאק לבחון לבד את הדברים, שכן אתה יכול לענות לעצמך יותר טוב ממני, משום שאתה יודע היטב את מצב חומרתך והאם אתה יכול לרכוש לחם ומיני מזונות מאחד מחמשת המינים שפחות פוגע בך, או האם אתה יכול לאכול 'כזית' בלא חשש, או אף את זה אינך מסוגל. תבחן אתה את הנושאים לפי הדעות השונות, ותהיה תלמיד חכם של חולי צליאק, ואני אשמח לסייע לך. מה שחשוב בכל סוגיה זה להבין היטב את המדרגות – לכתחילה, במקום הצורך, צורך חשוב, צורך גדול, שעת הדחק. ולדעת היטב את המציאות – מה רמת החולי, והאם ניתן לרכוש מוצרים שבאכילתם אין נזק, והאם ניתן להסתפק באכילת כזית-כביצה גם במוצרים שיש בהם נזק מועט. אתה יכול גם להיעזר דרך האינטרנט ברב יהודה גולדפישר, רב אגודת הצליאק. וכן אתה יכול להתייעץ עם הרב אפרים שחור מישיבתנו הקדושה, שלו עצמו יש צליאק [email protected].
אורן מצא. רב בישיבת הר ברכה.
2020-09-13 17:38:55
פהב"ב
שלום רב האם עצתו של החיי אדם בסימן מג ט שיכויין בשעת ברכת המוציא על מיני מזונות. פוטרת גם פת הבאה בכיסנין וודאי (היינו שיש בה את כל הג' תנאים)או רק אם יש בה חלק מג' השיטות? יישר כח
איני יודע מה שיטת החיי אדם, אבל יודע שיש ראשונים ובראשם הרשב"א שסוברים שגם אם יש את שלושת התנאים אין לברך ברכה ראשונה על מיני מזונות בתוך הסעודה. הביא לך כאן את דעת הרב אליעזר מלמד שליט"א בנושא זה, כפי שכתב בפניני הלכה ברכות ג, ח (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):
למעשה, הרוצים לאכול מזונות בסעודה צריכים להחליט לעצמם כיצד הם מתייחסים לאכילתם. אם יחליטו שהיא חלק מהסעודה, יקבעו בדעתם שלעולם ברכת 'המוציא' תפטור את כל המזונות שיאכלו בסעודה וממילא לא יברכו עליהם 'מזונות'. ואם יחליטו שאכילת המזונות נועדה לקינוח, יקבעו בדעתם שלעולם ברכת 'המוציא' לא תפטור את המזונות, ויברכו עליהם 'מזונות'. וכל זמן שלא החליטו, מחמת הספק לא יברכו לפניהם 'מזונות', והרוצים להדר – ימנעו מאכילתם בסעודה.[1]
[1]. ראו להלן ו, ב, שיש שלושה הסברים מהי פת הבאה בכיסנים (פהב"ב – ממולא, נילוש ונכסס), ולדעת רבים (תוס', מרדכי, שבה"ל, מ"א קסח, כב, ט"ז י, מאמ"ר), בכל שלושת הסוגים, אם אוכלם בסעודה לקינוח – מברך 'מזונות'. ויש פוסקים שמורים כך למעשה (הרב אליהו). מנגד, לרשב"א (ברכות מא, ב) ועוד כמה ראשונים, בכל אופן אין לברך בסעודה על כל סוג של פהב"ב, היינו מאפה מזונות, שהואיל והוא משביע, הוא מצטרף למגמת הסעודה ונפטר בברכת 'המוציא'. (וכן מצינו שכאשר אוכלים פהב"ב כשיעור קביעות סעודה ברכתו 'המוציא', ואם כן יש מקום לומר שגם כשאוכלים אותו בסעודה הוא מצטרף לקביעות הסעודה וברכתו 'המוציא'). עוד דעה מרכזית ישנה, ששלושת הפירושים בפהב"ב חלוקים, ואם כן על כל סוג מאפה מזונות שיאכל לקינוח, י"א שיברך 'מזונות' וי"א 'המוציא'. ולכן כשאוכלם לבדם מברך מפני הספק 'מזונות', וכשאוכלם בתוך הסעודה נפטרים מספק בברכת 'המוציא'. ועל מאפה שמתקיימים בו שלושת הפירושים כאחד (כדוגמת בקלאווה), צריך לברך בסעודה 'מזונות' (שו"ע קסח, ז, כפי שביארו דגמ"ר, ח"א, רע"א, באו"ה קסח, ח, 'טעונים').
למעשה, רבים כתבו שמחמת הספק, אין לברך בתוך הסעודה 'מזונות' על מאפה שאינו כולל את כל שלושת הפירושים כאחד (וכך הורו חזו"א, שבט הלוי, גרע"י, ברכ"ה ח"ג י, עו). וכדי לצאת מהספק, נכון שלא לאכול מזונות בסעודה (חיד"א). ואם אוכלם, טוב שיכוון במפורש להוציאם ב'המוציא' (ח"א מג, ט). וכן יכול לפטור עצמו מספק במזונות מבושלים שאוכלים לקינוח (כדוגמת ביסלי. וכן אפשר לברך 'מזונות על וופל, שאולי הוא פהב"ב לפי שלוש ההגדרות, כמובא בהרחבות, ואולי טריטא שלעולם ברכתו 'מזונות' כמבואר להלן ו, י). עוד עצה טובה כתב באול"צ (ח"ב יב, י, בהערה), שיכוון במפורש בעת שיברך 'המוציא' שלא לפטור את המזונות שיגישו לקינוח בסעודה, וכשיגישו לפניו עוגות, יברך עליהם 'מזונות'. וראו בהרחבות. ובמה שכתבתי למעלה להלכה כללתי את שלוש הדעות, שהמהודר ביותר לצאת מכל ספק ולא לאכול מאפה מזונות בתוך הסעודה. ואם ירצה לאכול ולא יחליט מה הם עבורו, לא יברך. אבל הנכון שיחליט באופן קבוע אם הם קינוח ויברך 'מזונות' או חלק משביעת הסעודה ולא יברך.
2020-09-10 15:07:45
כמה ברכות נחשב אשר יצא?
בלי נדר אני רוצה להגיע ל100 ברכות ביום שואלת כמה ברכות זה בברכת אשר יצר. כי יש שם פעמיים ברוך את השם וכמה ברכות בברכות השחר. ובברכת המזון תודה רבה
כיון שאין אפשרות לנשים להגיע למאה ברכות בכל יום בלי להתפלל שלוש תפילות 'שמונה עשרה', הם פטורות מכך, כפי שכתב הרב מלמד בפניני הלכה ברכות יב, ה- "במצווה זו חייבים הגברים, שהם מחויבים להתפלל שלוש תפילות ביום, ועל ידי כך, יחד עם הסעודות, מגיעים ליותר ממאה ברכות בכל יום. אבל נשים פטורות משלוש תפילות בכל יום, וממילא אין בידן אפשרות להגיע למאה ברכות."
2020-09-10 05:59:16
מוקצה
בפניני הלכה שבת בפרק יז סעיף ט הרב כתב שאם שכח לכבות את האור במקרר כשיש צורך מותר לנתקו מהשקע בשינוי. האם יהיה מותר גם להזיז את המקרר בשינוי לצורך כך או שמכיון שהוא מ'מוקצה מחמת חסרון כיס' יהיה אסור?
ברור שאם אדם מתייחס למקרר כהגדרת 'חסרון כיס', יהיה מותר להזיזו רק בשינוי (דבר קשה במקרר גדול). מתי מקרר נחשב מוקצה מחמת חסרון כיס – כאשר מקפיד להזיזו שמא יהרס, ולא בגלל שהוא סתם כבד והדבר מטריח להזיז אתו. לכן אדם צריך לשער בעצמו האם היה מוכן לעשות בו בו שימושים שונים בלי להתחשב בעובדה שהוא כבד, כגון להזיזו כדי שדלת החדר לא תפתח, או להזיז אותו לחדר המשחקים כדי לשחק בו. ורק אם באמת חושש עליו שיהרס אם יזיז אותו לשימושים כאלו, הוא אכן מוקצה מח"כ.
במקרה שלא ניתן להזיז את המקרר, או שלא שייך לנתקו מהחשמל כיון שיש עוד שעות רבות עד צאת השבת והאוכל עלול להקלקל, כיון שבדרך כלל מדובר על צורך גדול מאוד, ניתן לפתוח את דלת המקרר בפעולה הכוללת שני איסורי חכמים, כגון ילד+שינוי, או שני מבוגרים בשינוי. ואם הדבר לא ניתן, אזי כיון שפעולת הדלקת האור שבמקרר נעשית בדרך של פס"ר, ניתן לפתוח בדרבנן אחד, שהרי הקלו הפוסקים במקום צורך גדול בפס"ר דניחא ליה בדרבנן (ואם נורת המקרר אינה נורת להט, כיון שלדעת רבים הדלקתה היא איסור דרבנן, ממילא בפתיחת הדלת באופן דרבנני, אפשר להחשיב את ההדלקה כפעולה שנעשתה בתרי דרבנן). כמובן שגם את סגירת הדלת ניתן במקום צורך גדול לעשות בשינוי, שכן כיבוי הנורה הוא איסור דרבנן.
2020-09-09 19:42:21
אבטחה בימי חוה"מ
שלום לכבוד הרב! אני עובד כמאבטח במכללה שעליה נדרש שמירה 24 שעות ביממה (שמירה על דיירים ושמירה על רכוש יקר ערך), האם ישנו היתר במידה ויש בעיית כוח אדם לעבוד בעבודה זו בימי חוה"מ? תודה רבה מראש! 🙂
מצד ההלכה גם אם אין בעיית כח אדם מותר לעבוד בעבודה כזו, שהרי מישהו צריך לשמור שם. אמנם לכתחילה, אם הדבר אפשרי, עדיף לבקש חופש כמה שאפשר כדי לחגוג את החג כראוי בשמחת סעודות ולימוד תורה.
2020-09-09 06:41:41
אבן צור
שלום כבוד הרב אני בן 13 והשנה אני מתחיל לחפש ישיבה לשנה הבאה, אני מעונין שנה הבאה ללמוד בישיבה קטנה אך הורי רוצים שאני יעשה בגרות מלאה אני יודע שהרצון הזה הוא רצון רציני ולא משהו שיעלם בקרוב, אני לא יודע מה לעשות אני מאוד מודאג , מה עלי לעשות [חשוב לציין שהורי מאוד עקשניים] תודה רבה
אני חושב שהוריך צודקים. איני רואה כל סתירה בין תורה ללימודי חול, להיפך, כדאי מאוד שתלמידי חכמים ידעו לפחות באופן מינימלי של רמת בגרות את מקצועות החול (עיין בפניני הלכה ליקוטים א' פרק א. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אתם יכולים להתפשר על ישיבה ברמה תורנית גבוהה שניתן לעשות שם בגרות באופן מינימלי, כמו מצפה יריחו ובית אל, ואולי בהמשך תחליט לעשות שם את הבגרות באופן מקסימלי.
2020-09-08 08:44:02
כספי מעשר
שלום רב, האם ניתן להפריש ממעשר כספים לעמותות ולחברות לתועלת הציבור הפועלות למען רווחת הציבור באופן כללי אך לא לסיוע פרטני לנזקקים כמו לובי 99 למשל?
מעשר כספים נועד לעניים ולומדי תורה, לכן לא ניתן לתיתו לכל עמותה שפועלת לטובת הציבור. בנוסף, באופן כללי לא כדאי לתת כסף למקום שאינך מכיר ולא בטוח שמתנהל כראוי. לכן הטוב ביותר לתת את המעשר לישיבה הגבוהה שבה למדת, או לישיבה אחרת הקרובה לדעותיך וכד'.
2020-09-08 08:35:14
הענקת דרגה על ידי אשתי הזמן שבעה נקיים
שלום, אני קצין בצה"ל ועתיד לקבל דרגה עוד כמה ימים. בטקס כזה נהוג שאחד מבני המשפחה מעניק את הדרגה מצד אחד. האם אשתי תוכל להעניק לי את הדרגה, בהתחשב בעובדה שהיא תהיה באותם ימים באמצע ספירת שבעה נקיים? מדובר בהשחלת הדרגה אל בכותפת של החולצה בלבד. תודה רבה, בברכת שנה טובה בע"ה
אסור. בשעת הדחק הקלו להעביר מיד ליד, אבל המקרה שלך יותר חמור, מה גם שבפשטות אין כאן שעת הדחק, שכן אמא או אבא שלך יכולים לשים לך.
2020-09-08 03:44:08
כיסוי ראש .ומקווה
אני אלמנה והתחזקתיממאודבבשנתיים האחרונות 1.האם אישה אלמנה נדרשת בכיסוי ראש ? 2. האם מותר לי לטבול במקווה?
- המנהג הוא שרק נשים נשואות טובלות לשם טהרה לבעליהן.
- כן. כמבואר בספרו של הרב מלמד פניני הלכה ליקוטים משפחה:
טז – האם אלמנה חייבת לכסות את ראשה
נפסק ב'שולחן-ערוך' (אה"ע כא, ב): "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש". וביארו מפרשי ה'שולחן-ערוך' שהכוונה שגם אלמנות וגרושות חייבות לכסות את ראשן, אבל בחורות שעדיין לא נישאו, אינן צריכות לכסות ראשן.
נשאל אחד מגדולי הפוסקים בדור האחרון, הרב משה פיינשטיין זצ"ל, שחי ופעל באמריקה, מה תעשה אשה שנתאלמנה ועליה לפרנס את ילדיה, ובמקום שבו היא יכולה לעבוד דורשים ממנה לבוא לעבודה ללא כיסוי ראש. האם מותר לה לבוא לעבודה ללא כיסוי ראש או שעליה להפסיד את פרנסתה כדי להקפיד על כיסוי הראש? והשיב, שאף כי החיוב על אשה נשואה לכסות את ראשה מקורו בתורה שבכתב, מכל מקום אלמנה וגרושה אינן חייבות בכיסוי ראש מן התורה, ורק מדברי חכמים או מחמת המנהג עליהן לכסות את ראשן. ולכן, כדי שלא להפסיד את מקור פרנסתה, מותר לה להקל וללכת במקום עבודתה ללא כיסוי ראש (אג"מ אה"ע א, נז).
אמנם כל זה יתכן בחוץ לארץ בין גויים, כאשר רוב האנשים אינם מכירים את ההלכה ובוודאי שאינם מחויבים לה. אבל בארץ לא יתכן שמעסיק ידרוש מעובדת שלו שלא תכסה את ראשה, ואם יבקש, עליה להיאבק על זכותה לכסות את ראשה כהלכה ולא להיכנע לתביעתו.
לעיתים יש צורך נוסף להקל, כגון גרושה צעירה שחוששת שאם תלך בכיסוי ראש, לא יהיה לה סיכוי להתחתן שוב. משום שכל בחור שיראה אותה יחשוב שהיא נשואה ולא יתעניין בה. ואף שאין בכוונתה לשקר ולהסתיר את העובדה שהיא גרושה, יש סיכוי שאם תלך ללא כיסוי ראש כמנהג הבחורות יתפתח עימה קשר, ואח"כ כשתספר שהיא גרושה הקשר יימשך, מה שאין כן אם תלך בכיסוי ראש, הקשר הראשוני עלול שלא להתפתח כלל. וגם במקרה כזה התיר הרב פיינשטיין שתלך בלא כיסוי ראש, משום שזהו צורך גדול מאוד.
אמנם ההיתר הוא רק כאשר יש מזה תועלת, אבל אשה ששייכת לחוגים התורניים והחרדיים, מקבלת בדרך כלל הצעות דרך שידוכים. ואם תוריד את כיסוי הראש, יש חשש שתרחיק את הסיכוי שלה לקבל הצעה כלבבה.
2020-09-07 22:27:35
המאמר של נשים פסקניות
חוץ מכל הקושיות מהרמב"ם במלכים פרק ה ודברי האג"מ לגבי אם ממנים משגיחת כשרות שדברי הרב לא עולים בקנה אחד בלשון המעטה וחוץ מזה שהתורה לא נתנה לאישה להעיד ק"ו להיות דיינית, אמנם לגיטימי לשנות פשט בתורה כמו מואבי ולא מואבית אבל זה רק ע"י סנהדרין ולא פרשנות של רב אחד או שתיים חוץ מכל זה האם הרב באמת מאמין שיום אחד יבואו בעל ואישה לדין והאשה תרצה דיינית והבעל דיין יצא אבסורד מטורף שדיין ידון עם דיינית מה הפסק דין אשמח לתשובה
אין כאן המקום לבאר את הסוגיה, אבל כמו שאתה מתאר לעצמך הרב מכיר את הדברים, יודע שיש דעות מקלות, ויודע שניתן גם להסתדר עם הדעות המחמירות, למשל על ידי שגבר יכתוב את פסק הדין.
האם יום יבוא וכך יהיה – ברור שכן. משאלתך ניכר שאינך מכיר את המציאות כבר היום של כסיפה גדולה של נשים יראות שמים ללמוד תורה, ויש ביניהם נשים חכמות הרבה יותר מהרבה גברים שאתה מכיר. וזהו שאמרו חכמים שבתהליך הגאולה לאט לאט ישתוו הנשים לגברים, ולעתיד לבוא – "כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" (ירמיהו לא, כא), כפי שביאר הרב בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו בפרק האחרון (ניתן לקרוא דרך האתר של פניני הלכה).
2020-09-06 11:58:30
לא ילבש
האם גבר שמגדל שיער ארוך קוקו עובר על איסור לא ילבש מהתורה או דרבנן? איך קובעים מה נקרא לבוש גבר או אישה נוכח למציאות המורכבת בימינו? אשמח לפירוט מקורות עד כמה ניתן להקל לבעל צקורא ספר או שליח ציבור? בציבור מתחזק.. האם מותר להתפלל במניין זה כשהוא ש"צ או בעל קורא? אשמח למקורות תודה רבה
הלכה למעשה הולכים אחר מנהג הגברים בעולם, וכיון שגברים רבים כיום מגדלים שיער, אין בזה איסור. לגבי חזן, יש בהלכה חשיבות רבה לחזן, חשיבות שנבעה מכך שהוא הוציא את הקהל ידי חובה, כיון שלא היו סידורים. כיום חשיבות זו גדולה במועדים ובעיקר תפילות הימים נוראים, אבל לגבי תפילות היום יום מה שחשוב זה שיהיה אדם טוב ורצוי לקהל שלבוש באופן מכובד. לכן בקהילה שבה גבר עם שיער ארוך אינה צורמת לאף אחד, זה בסדר. וגם במקום שהדבר צורם, אם הם מעלים אדם טוב לחזן, למרות שהוא עם שיער ארוך, בדיעבד אין זה מונע ממך להתפלל שם או לשמוע את קריאת התורה.
מקורות לעניין החזן נמצאים בפניני הלכה תפילה תחילת פרק ד. ופניני הלכה ימים נוראים ב, יא. ניתן לקרוא מהספרים דרך האתר של פניני הלכה.
סוגיית 'לא ילבש' ארוכה, נותן לך כל מה שיש לי על זה:
תשובת הרב עזריאל אריאל מאתר ישיבת בית אל עם הוספות שלי
דברים כב, ה- "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אישה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אישה, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלוֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה".
שאלה:
רציתי לברר את סוגיית לא ילבש ובפרט לגבי גבות העיניים לגברים.
האם היום מותר לגבר להוריד השיער שמחבר בין הגבות? שאלתי גם כאשר הדבר ממש מכוער וגם לגבי מקרים בינוניים בהם האדם לא מרגיש טוב עם הגבות. האם יש הבדל אם מוריד בדרכים שהנשים משתמשות בהן יותר, כמו לייזר או פינצטה? אותה שאלה מתייחסת לכלל איסור לא ילבש: בושם, שימוש במראה, לבישת שרשרת לגברים וכו’. רוב השינויים האלה כנראה מתחילים אצל הפחות דתיים שלמדו זאת מהגויים. האם זה משנה?
תשובה:
- גדר 'לא ילבש' מדאורייתא
בגמרא בנזיר (נט.) יש שתי דעות מהו איסור 'לא ילבש' מדאורייתא:
לדעת חכמים (תנא קמא) האיסור הוא להתחפש בבגדי המין השני כדי לשבת ביניהם. לדעתו רק כוונה זו מסבירה מדוע התורה
אומרת שזוהי 'תועבה'. ודעת רבי אליעזר בן יעקב שהאיסור הוא גם בנשיאת נשק על ידי אישה, וכן 'שלא יתקן איש בתיקוני אישה', כלומר, שלא יקשט את עצמו כמקובל אצל נשים (אף שאין הדבר גורם לכך שנראה כמו אישה ויבוא לשבת בין הנשים).
בגמרא שם מופיעות דעות שונות לגבי הסרת שיער בית השחי, האם זהו איסור מן התורה או מדברי חכמים.
הגמרא אומרת שהדעה המתירה מן התורה סוברת כתנא קמא, ואילו הדעה האוסרת סוברת כר' אליעזר בן יעקב.
כלומר, הכל מודים שיש איסור על איש להתקשט ולהתייפות באופן שמקובל אצל נשים, ונחלקו האם זהו איסור
מן התורה או מדברי חכמים.
בגמרא בשבת (צד ע"ב) ומכות (כ ע"ב) נאמר כך: "ומודים חכמים לר' אליעזר בן יעקב במלקט לבנות מתוך שחורות,
אפילו אחת, שהוא חייב (בשבת משום גוזז). ודבר זה אפילו בחול אסור, משום שנאמר: לא ילבש גבר שמלת אישה".
למעשה:[1]
לדעת היראים סי' שפה-שפו, סמ"ג לאוין ס, ריא"ז במכות פ"ג הל' ג,-ט- האיסור מדאורייתא כדעת ר' אליעזר בן יעקב. וכ"ד רש"ל (ים של שלמה, יבמות פי"ב סי' יז). ולדעת הרי"ף מכות ד ע"א והרשב"א ח"ה סי' רעא– כל שאינו מתקשט כדי שישב בין הנשים ולהיפך באישה, האיסור מדרבנן כדעת חכמים. וכ"כ המאירי (נזיר שם)- לא ילבש איש שמלת אישה וישב בין הנשים, ולא אישה שמלת
איש ותשב בין האנשים… כללו של דבר, שלא ישתמש זה בדבר הנהוג לזה דרך תחבולה והכנת ניאוף. וכן שלא יתקן
איש בתקוני אישה כגון כחול ופקוס וכיוצא באלו. והעברת שער לאיש אינה בכלל עדי אישה כלל מן התורה. ואף המלקט שערות לבנות מתוך שחורות עובר באיסור דרבנן ולא דאו', כדעת הראב"ד שה"אסור" שבגמרא הוא מדרבנן, ו"משום שנאמר" פירושו: בהשראת הכתוב בתורה- "לישנא ד'משום שנאמר' משמע דלא איסור תורה קאמר, אלא איסורא דרבנן" (המאירי מכות כ ע"ב וריטב"א מכות כ ע"ב). וכן דעת הריטב"א (שבת צד ע"ב), לגבי ליקוט לבנות מתוך שחורות- "ומיהו איסורא דרבנן הוא, ועיקר קרא לתכשיטין ממש הוא" (אך במכות כ ע"ב דבריו נוטים שזהו איסור דאורייתא).[2]
דעת הרמב"ם ע"ז יב, ט- הסרת שיער בית השחי ובית הערווה אסורה מדרבנן ("העברת השיער משאר הגוף, כגון בית השחי ובית הערווה, אינו אסור מן התורה אלא מדברי סופרים; והמעבירו מכין אותו מכת מרדות"), ואסור מדאורייתא ללבוש אפילו בגד נשי אחד, וכן ללקט שערה לבנה מתוך שערותיו השחורות.
כיצד מתיישב, לדעת הרמב"ם, ההיתר מן התורה להעביר את שיער בית השחי, עם האיסור ללקט שערות לבנות?
הבית יוסף (יו"ד שם) מסביר שהרמב"ם מחלק בין קישוט נשי שניכר לרואים, שהוא אסור מן התורה, לבין קישוט נסתר, כהסרת שיער בית השחי, שאסור רק מדרבנן. ואכן בשו"ע נקט בדין שיער בית השחי כלשון הרמב"ם ש'מכין אותו מכת מרדות' (דרבנן), ואילו לגבי המלקט שערה לבנה כתב שהאיסור משום 'לא ילבש גבר' (דאו').
=> י"א שכל מעשה נשי הוא איסור דאו'. י"א שרק מעשה נשי שמביא לקירבה בין המינים הוא איסור דאו'. יש שמחלקים בין מעשה נשי מובהק כתכשיטי נשים, לבין הסרת שערות דהוי דרבנן. והרמב"ם מחלק בין דבר ניכר לשאינו ניכר.
- קישוט שהיה מנהג נשי וכעת גם גברים נוהגים בו
בתשובה שכתבו רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון (מופיעה בשו"ת הרשב"א ח"ה סי' קכא) נאמר על האיסור הנ"ל להעביר
את שיער בית השחי ובית הערווה, שבזמנים ומקומות שבהם הדבר מקובל אצל גברים הרי הוא מותר. זה לשונם:
"מנהג כולהו רבנן, בשתי ישיבות, ממאתים ושלש מאות שנה, שמעבירין שער בית השחי ובית הערווה, ואין נמנעין מהם…
יש הפרש בין תכשיטי נשים בין הזמנים ובין המקומות… ובאותם השנים לא היה מנהג האנשים להעביר בית השחי
ובית הערווה שלהם, והיו רואין מי שעושה כן כנשים שהן מתקשטות… ואף עד עכשיו יש בערב מי שהם בני הערבים ישמעאלים ובני יקטן שמנהגם כן, כי הגבר בהעברת בית השחי ובית הערווה רואין אותו חלש כנשים, ואנשי אותן מקומות עכשיו, אסור להעביר בית השחי ובית הערווה שלהם…. (אבל) באלו המקומות וכיוצא בהם היתר גמור הוא, ואין בו חשש
כל עיקר". יש לשים לב שאין זו רק דעה אישית של שניים מגדולי הגאונים, אלא גם עדותם על מנהג עתיק של "שתי ישיבות", סורא ופומבדיתא, המרכז התורני העולמי בתקופה שאחרי חיתום התלמוד (מושג זה של "מנהג שתי ישיבות" רווח בכתבי הגאונים כביטוי למנהג המקובל).
לעומתם, הרמב"ם (ע"ז יב, ט) אמנם חילק בין מקומות שונים, אבל פשטות דבריו שגם אחרי שהמנהג השתנה יש איסור: "העברת השיער משאר הגוף כגון בית השחי ובית הערווה אינו אסור מן התורה אלא מדברי סופרים, והמעבירו
מכין אותו מכת מרדות. במה דברים אמורים – במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים,
אבל במקום שמעבירין השיער הנשים ואנשים, אם העביר אין מכין אותו. ומותר להעביר שיער שאר איברים במספריים בכל מקום (שזהו רק מנהג גברים)".
נראה שזוהי גם דעת הרמב"ן (שבת נז ע"א), שכתב על ענידת טבעת לאיש בחול ובשבת: "ויש לדון בכאן להקל ולומר
שלא נאמרו דברים הללו אלא בדורות הראשונים שהיה מנהגם לעשות חותם בטבעות ולא היה האיש יוצא בטבעת בלא חותם כאישה, אבל בדורותינו שאחד האיש ואחד האישה מנהגן בטבעת שאין עליה חותם והוא תכשיט להם, מותר האיש לצאת בו… וזו הקולא רחוקה בעיני כל שכן להורות בה, משום שאין נאה ולא מותר לאדם להתקשט בתכשיטין של נשים, לא הותר לו אלא של חותם מפני צרכו ושהוא נאה לו לנהוג כאדם חשוב".
הרי שלמרות שבדורותינו גם אנשים נוהגים ללכת עם טבעת ללא חותם, אין הדבר הופך להיתר (אך הריטב"א בשבת סד ע"ב, ובפרט הר"ן שם נז ע"א, סוברים ששינוי המנהג התיר את ענידת הטבעת).
הרשב"א בתשובה (ח"ד סי' צ) חולק גם הוא על היתרם של הגאונים, וביתר תוקף, וקובע שגם דבר שהיה בעבר "שמלת אישה" וכעת השתנה, נשאר באיסורו, והטעם: "שכל דבר שראוי לנשים ולא לאנשים, והנשים עושות כן, אסור לאנשים משום שמלת אישה. ומי שהרגיל בדבר האסור, ונמשך בו, ונמשכו רבים בכך, אין האיסור חוזר להיתר, שאם כן נמצא
חוטא ומאריך".
יש בדבריו שני נימוקים: האחד עקרוני, שאיסור "שמלת אישה" לא מתייחס רק למה שבפועל נהוג אצל נשים בלבד,
אלא לכל דבר שראוי לנשים ולא לאנשים. גם אם הנורמה השתנתה, עדיין התורה רואה קישוט מסוים כהתקשטות נשית שאינה ראויה לגברים. השני מעשי, שלא יתכן שבגלל חוטאים שפרצו גדר יהפוך האיסור להיתר.
הרשב"א מסתייע מהגמרא בנזיר (נט ע"א) שמספרת על אדם שהתחייב מלקות בבית דינו של רבי אמי, וכאשר נחשף בית השחי שלו ראה ר' אמי שאינו מגלח, ואמר שלא ילקו אותו מפני שהוא "מן חבריא", מהחברים תלמידי החכמים. הדבר טעון הסבר: אם אסור להסתפר בבית השחי, מדוע קיום הדין הוא הוכחה שאדם זה תלמיד חכם? רוב המפרשים מסבירים שדין זה אינו ידוע כל כך, ולכן קיומו מוכיח שהוא תלמיד חכם (המפרש המיוחס לרש"י; רא"ש; מאירי; רבי אברהם מן ההר). מכאן לומד הרשב"א ש"כל העם זולתי היחידים היו מעבירים בית השחי, ואפילו הכי תלמידי חכמים היו נוהגין בו איסור", ומכאן שגם כאשר
רוב הציבור נוהג היתר בעניין מסויים – לא פוקע איסורו.
אכן, הר"ן (על הרי"ף ע"ז ט ע"ב) הוכיח מכאן דווקא כדעת הגאונים: לדעתו לא מסתבר שההמון נהג היתר בדבר שאסור מן הדין, ולכן מוכח מהמעשה שדבר שהמנהג השתנה בו מותר מן הדין, אלא שה"חברים" נמנעו מכך כמידת חסידות בלבד.
נמצא, אפוא, שיש לנו ארבע שיטות מה דינו של מנהג נשי שהפך למקובל גם אצל גברים:
היתר מוחלט (גאונים); היתר לכתחילה שמידת חסידות ומנהג "חברים" להחמיר בו (ר"ן); איסור שאין בו מכת מרדות (רמב"ם); ואיסור מוחלט (רשב"א).
בבית יוסף (סי' קפב) הובאו דעות הרמב"ם והר"ן בלבד, ובשו"ע (סעיף א) העתיק את לשון הרמב"ם – "אבל במקום
שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו", דהיינו יש איסור בדבר לכתחילה.
ואילו הרמ"א כתב שאפילו לכתחילה מותר וה"חברים נמנעים", וכדעת הר"ן.
למעשה – נלענ"ד (הרב עזריאל אריאל) שמעיקר הדין מסתבר לנקוט כדעת הגאונים המתירה לגמרי, מאחר שהעידו על מנהג מקובל במשך מאות שנים בישיבות בבל. וגם לשיטת הר"ן והרמ"א ש"חברים נמנעים", כתבו בשו"ת גינת ורדים (יו"ד כלל ו,יב) ופרח שושן (כלל ו,ב) שדי ב"צורך קצת" כדי להתיר לגמרי (וכך שמעתי בשיעור של הרב יעקב יוסף שאמר בפשטות בלי להביא כלל מחלוקת בדבר שהכל לפי המנהג. ואולי הוא משום שכך כתוב גם ברמב"ם וגם בשו"ע באופן מפורש כמובא לקמן, וכן הרב בפנה"ל לקמן בדין מכנסי נשים כתב שכ"מ מהרמב"ם ושו"ע שהולכים אחר המנהג. וצ"ע מדוע הרב עזריאל לא התייחס לזה כאן).
- האוכלוסיה הקובעת
לפי שיטת רוב הראשונים ששינוי המנהג משנה את הדין (על כל פנים את רמת האיסור), יש לדון מיהי האוכלוסיה שהתנהגותה משנה את הדין.
תשובת רב שרירא גאון ובנו הנ"ל מדברת במפורש על מנהגי הגויים: "יש בערב מי שהם בני הערבים ישמעאלים
ובני יקטן שמנהגם כן… ואנשי אותן מקומות עכשיו אסור להעביר בית השחי ובית הערווה שלהם".
כך גם בתשובת גאונים אחרת (מובאת בשבולי הלקט ח"ב סי' מ, ובאוצר הגאונים בנזיר עמ' 200): "ששאלתם מהו להסיר השיער מבית השחי… דעו לכם כי משעה שכתב רחמנא 'לא יהיה כלי גבר על אישה', ואנו מפוזרין בארבע פינות העולם, וכל פינה ופינה משונין בלבושיהן ובמעשיהם ובתכשיטיהם, לפיכך כל דבר שהאנשים של אותו המקום שהם עושין אותו, מותר נמי לאנשים ישראל הדרין ביניהם… לפיכך ההולכים אחר האנשים הגויים של אותו מקום, אין בזה משום ובחקותיהם לא תלכו".
ועדיין יש לשאול האם גם מנהג שהתחיל באיסור אצל ישראל, יש לו תוקף.
הפרישה (יו"ד קפב,ה) כתב "דהיכי דהנהיגו כן כולם יחד אין מוחין בידם". היה אפשר לדייק מדבריו שדוקא כאשר הנהיגו
כן 'כולם יחד' אין מוחין בידם משום שבכה"ג לא עברו באיסור, אבל כאשר יחידים התחילו בדבר, אין תוקף למנהג כזה שהתחיל באיסור (וכפי שפסק המנחת יצחק לגבי דין מכנסיים לקמן). אבל בשו"ת בית ישראל (לרב ישראל לאנדא, סי' נז) כתב על פי
הפרישה שכיון שמתיר במנהג שגויים התחילו בו, כל שכן שמתיר במנהג יהודים, אע"פ שהתחיל שלא כהלכה (הובא ביבי"א חלק ו יו"ד סי' יד אות ו, עיין שם. אפשר להוסיף שהפרישה רק רוצה שימחו כאשר יחידים מתחילים בדבר, כיון שעושים איסור, אבל לא מתכוון לאסור כאשר הדבר הפך למנהג). וכן דעת הרב יעקב יוסף, שלא אכפת לנו איך התחיל המנהג. וכ"ד הרב עזריאל לקמן בסיכום העקרונות.
- תפוצת השינוי הנדרשת כדי להתיר
כתב הרמב"ם (ע"ז פי"ב ה"ט): "העברת השיער משאר הגוף כגון בית השחי ובית הערווה אינו אסור מן התורה אלא מדברי סופרים, והמעבירו מכין אותו מכת מרדות. במה דברים אמורים, במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים, אבל במקום שמעבירין השיער הנשים ואנשים, אם העביר אין מכין אותו". וכ"כ כלשון זו השו"ע קפב, א. ובהלכה הבאה כתב הרמב"ם: "לא תעדה אישה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו, או שתגלח ראשה כאיש. ולא יעדה איש עדי אישה כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים". וכ"כ השו"ע קפב, ה כלשון הרמב"ם. וסיים הרמב"ם- "הכל כמנהג המדינה".
הרמב"ם מדגיש שרק הופעה שמיוחדת לנשים אסורה לגברים, מפני שהאיסור הוא "שלא יתקן עצמו תיקון נשים".
כך גם בספר המצוות לרמב"ם (ל"ת לט): "וכל אישה שתתקשט באחד מתכשיטי האנשים המפורסמים בעיר ההיא שזה
הוא תכשיט מיוחד לאנשים, לוקה". וכן שם (ל"ת מ): "שהזהיר האנשים גם כן מהתקשט בתכשיטי הנשים… וכל אדם שהתקשט גם כן או לבש מה שהוא מפורסם במקום ההוא שהוא תכשיט המיוחד לנשים לוקה".
קשה להציב גבול סטטיסטי לדבר, ומסתבר שהדבר תלוי בתפיסה הציבורית- אם במקום זה קישוט מסויים נחשב
קישוט נשי, וגבר שעושה זאת נראה כמחקה את הנשים, אזי יש בדבר משום 'לא ילבש'.
- יפוי שאינו מנהג נשי
בגמרא בשבת נ ע"ב מובאת ברייתא: "מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו בשביל צערו. אם בשביל ליפות – אסור". לפי ברייתא זו, גם הסרת לכלוך הותרה רק אם הוא גורם צער, ולא לשם יופי. אולם הגמרא מביאה ברייתא מנוגדת, וכמותה סברו רוב האמוראים: "רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר: כל פעל ה' למענהו".
ופירש רש"י: "בשביל קונהו – לכבוד קונהו, דכתיב 'כי בצלם אלהים עשה את האדם', ועוד, דהרואה בריות נאות אומר: ברוך שככה לו בעולמו". כלומר, יש שבח לבורא יתברך כאשר האדם נראה נאה.
המאירי סובר שהברייתא מתירה גם פעולה לשם יופי, ובלשונו: "ואפילו כיון באלו ליפות עצמו, אין כאן משום שמלת אישה, ואף לתלמיד חכם מותר, שאין זה אלא להתראות נאה בין הבריות, שלא יתגנה עליהם ויתחלל שם שמים על ידו לפחיתותו, והוא שאמרו: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, שנאמר 'כל פעל ה' למענהו', כלומר שהכל ברא לכבודו. וכן מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו, בין שעושה כן מפני צערו בין שעושה ליפות עצמו".
נראה מדבריו שההיתר "בשביל קונו" אינו דווקא כאשר האדם מתכוון במפורש להתייפות רק לכבוד ה' יתברך, אלא מכיוון שהמציאות היא שיופי האדם הוא כבוד ה', מותר לאדם להתכוון עבור יופיו, כאשר אין זה מנהג נשי בדווקא. וכן משמע בפסקי הרי"ד שם: "שבח הוא כשאדם מייפה עצמו, שהוא עשוי בצלמו".
כיוון עקרוני זה עולה גם מפירוש רש"י בדברים יד, א, שעמד על הקשר בין חלקי הפסוק: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת": "לא תתגודדו – לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין, לפי שאתם בניו של מקום, ואתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים".
כך נראה גם מדברי הרמב"ם והשו"ע לעיל: "ולא יעדה איש עדי אישה, כגון שילבש בגדי צבעונין וחלי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימים אותו החלי אלא נשים". "חלי" הוא תכשיט (משלי כה, יב ושיר השירים ז, ב), ומכאן שתכשיט גברי מותר.
יש לסייג את היתר הייפוי על פי דברי הריטב"א: "ואם בשביל ליפות עצמו אסור… ולית הילכתא הכי, דכל שאינו 'בדרך קישוט' מותר, וכבוד ה' הוא, כדכתיב כל פעל ה' למענהו". נראה ש'דרך קישוט' היינו עיסוק ממושך ומוגזם ביופי כדרך הנשים (הרב שמואל הבר, 'את צנועים חכמה', ח"א עמ' קצא). כך משמע גם מדברי החפץ חיים (בספר נדחי ישראל, קונטרס תפארת אדם, פ"ו, ועיין שם בהערה), ש"המסלסל בשערו" עובר ב"לא ילבש". נראה שכוונתו להבחין בין עיסוק קצר וענייני כדי להיראות בסדר,
לבין התעסקות מוגזמת בחיצוניות.
נמצא אפוא, שבאופן עקרוני מותר (וברמה בסיסית אפילו ראוי) להתייפות ביפוי שאינו מיוחד לנשים. לעומת זאת עיסוק מוגזם והשקעת זמן רב בהתקשטות הרי זה "דרך נשים" ויש להמנע מכך.
ובמילים אחרות (אני)- ככל שהפעולה אינה נראית כפעולה נשית, היא יותר מותרת:
הסתכלות במראה למשל, כיום, אינה כלל מעשה נשי. אמנם הסתכלות מוגזמת היא מעשה נשי (אך נראה שקשה לחלק כך
במובן ההלכתי נטו, אלא רק לומר שאין הדבר ראוי). ואילו תלישת שיער מבין הגבות, עדיין נחשבת כמעשה נשי, אך רבים הגברים שעושים כן, ולכן הסגנון לגביו הוא ש'ניתן להקל'. כאשר עושה כן רק כדי להסיר 'מום', מותר (רשז"א לקמן), אבל אין ראוי להשקיע בסידור הגבות. ויחס קצת יותר חמור יהיה לגבי תלישת שערות לבנות, וק"ו לגבי צביעת שערות.
סיכום העקרונות
- בהתקשטות והסרת שיער בסגנון נשי יש חשש איסור תורה.
- כאשר הדבר היה נהוג אצל נשים בלבד ונעשה נהוג גם אצל גברים, הדעות חלוקות, ומעיקר הדין מסתבר להקל, בפרט כשיש בזה צורך.
- לעניין זה, מסתבר שאין לחלק בין שינוי אצל גויים או אצל יהודים פורצי גדר, כאשר זהו מנהג המקום. ברם, אם זהו עניין שנראה לא צנוע, עדיין חל עליו איסור.
- יפוי שמעולם לא היה בעל אופי נשי (כגון להסיר לכלוך)- מסתבר להתירו גם כאשר הכוונה היא ליופי ולא למניעת צער ובושה. ברם, עיסוק מרובה ביופי עשוי להיחשב כהתקשטות נשית האסורה.
סיכום למעשה
- קיצור שערות מיותרות לשם יופי – תלוי במנהג המקום: אם במקום מגוריך זהו דבר די נפוץ אצל גברים, כלומר,
גבר שעושה זאת לא נראה מוזר – הדבר מותר. ואם לא – הוא אסור. אם המציאות אינה ברורה, לענ"ד יש לאסור,
מכיוון שיש בזה חשש איסור תורה, אלא אם כן הדבר גורם בושה או צער ממשי, ובמקרה זה רבים התירו גם
כשמדובר בקישוט נשי (לא ברור למה כוונתו בזה, אולי למה שהבאתי לקמן בדין מקום הצורך).
לגבי קיצור שיער הגבות, בפועל נשים לא מקצרות שיער זה אלא תולשות אותו, וממילא קיצור שיער הגבות אינו מעשה נשי אלא מעשה יפוי גברי. בשו"ת אבני ישפה ח"ד, צא התיר הדבר במקום בושה, ובספר עבודת שלמה (לרב שלמה קוסובר,
על הלכות 'לא ילבש', עמ' כה) התיר גם במקרה שאין בושה של ממש, וכנלע"ד מעיקר הדין. בעניין זה צריך לקחת בחשבון גם
את השאלה כמה זמן ותשומת לב הדבר דורש מן האדם. אם זהו עיסוק מרובה, ניתן לראות בכך 'דרך נשים' האסורה,
ועל כל פנים אינה ראויה.
- הורדת השיער שבין הגבות (אני)- מנהגם של רבים כיום בעולם ובארצנו הקדושה להסירו (גם אצל הדתיים), ולכן אם כך
גם מנהג מקומו, מותר. וכאשר קשה לאדם לדעת מה מנהג מקומו, ישער בדעתו מה יקרה אם יוריד, האם יסתכלו עליו בצורה מוזרה או לא. ואם השיער שבין הגבות ממש מרובה, אפשר יותר להקל ולהורידו (הרב עזריאל סתם ע"פ הרב אויירבך
שבכה"ג מותר ואין הדבר תלוי במנהג, שכן מצינו שנחשב כמום בכהנים (דעת רשז"א מובאת ב'נשמת אברהם' יו"ד סי' קפב עמ' קמ ע"פ רש"י בבכורות מג
ע"ב ד"ה גבינים הרבה, אך הרדב"ז בהל' ביאת המקדש פ"ח ה"ד סובר שזה אינו מום, וכתב שיש אנשים שחושבים שזה יותר יפה). אך לפי מה שלמדנו לכאורה
גם אם הדבר נחשב כמום, אין היתר להורידו אם הדבר הוא מנהג נשים מובהק).
- הורדת שיער בשאר מקומות שבגוף (אני)- יש שנוהגים להוריד שיער בית השחי ובית הערווה מפני הזיעה. ויש שנוהגים להוריד שיער זה וכן שיער החזה וכד' כדי להתייפות. אמנם נראה שאין מנהג זה רווח מספיק כדי להתירו לגמרי כהסרת שיער שבין הגבות, שסביר שמי שיוריד יעירו לו בצחוק או עכ"פ יצחקו בליבם. אמנם כאשר הדבר מפריע לאדם באופן משמעותי מפני זיעה וגירוד וכד', אפשר להקל, שכן בכה"ג מצטרפים הפוסקים לקמן שהתירו במקום הצורך.
- בושם – התבשמות עדינה, שנועדה להאפיל על ריח לא נעים של זיעה וכדומה, בבושם שאינו מיוחד לנשים – מותרת בשופי (ועיין 'את צנועים חכמה' ח"א עמ' ריג-ריד). בושם עז לשם הפצת ריח, אפילו אם זהו בושם שמקובל אצל גברים, אינו ראוי לבני תורה (רמב"ם הל' דעות פ"ה ה"ט).
- שרשרת – שרשרת שניכרת כגברית, או שעל כל פנים אינה נראית נשית, מותרת, כמפורש ברמב"ם (הל' ע"ז פי"ב ה"י הנ"ל) ובשו"ע (קפב, ה) שמותר לאיש לענוד "חלי זהב" המקובל אצל גברים.
- הסתכלות במראה – מותרת, כי זהו המנהג המקובל כיום אצל כולם (רמ"א יו"ד סי' קנו ס"ב).
ע"כ תשובת הרב עזריאל אריאל
- מכנסיים לנשים (פנה"ל ליקוטים משפחה)- לדעת כמה פוסקים וביניהם בעל תשובות 'מנחת יצחק' (ב, קח), מכנסיים מוגדרים כמלבושי גבר, ולכן גם אם נשים רבות יתרגלו ללבוש מכנסיים, ואפילו אם יהיו הבדלים בולטים בין מכנסי הגברים למכנסי הנשים, עדיין המכנסיים יחשבו בגד מובהק של גברים, ואסור יהיה לנשים ללובשם (וז"ל- "באמת הם בכלל כלי גבר ממש, והגם שהם משונים קצת ממכנסים של גברים, מכל מקום עדיין שם מכנסים עליהם"). מה עוד שלדעה זו, מאחר ומלכתחילה אסור היה לנשים ללבוש מכנסיים, ממילא אין מתחשבים בזה שהיום נשים רבות נוהגות ללובשם, מפני שמנהגן יסודו בטעות ועבירה.
אולם לדעת הרבה פוסקים, אם יהיו נשים רבות שיתרגלו ללבוש מכנסיים, או שיהיה הבדל משמעותי בין מכנסי הגברים למכנסי הנשים, האיסור 'לא ילבש' לא יהיה קיים לגבי אותם המכנסיים. מפני שאיסור 'לא ילבש' קיים רק לגבי בגדים שהם מוגדרים כבגדי המין השני, ומכנסי נשים אינם מוגדרים כבגדי גברים. ולכן אישה שתרצה בימים קרים ללבוש מתחת
לחצאית מכנסיים כדי לחמם את רגליה, לא יהיה בזה איסור 'לא ילבש' (שו"ת אבני צדק עב; דרכי תשובה יו"ד קפב, ט; וכן משמע מרמב"ם הל' ע"ז יב, י; שו"ע יו"ד קפב, ה; ב"ח שם. וכ"פ הרב עובדיה ביבי"א שאין איסור 'לא ילבש' בלבישת מכנסים "כיון שאינו בגד המיוחד לאנשים דווקא. ומכל שכן שיש הבדל ניכר בין המכנסים של נשים למכנסי גברים").
להלכה, רוב הפוסקים אוסרים מכנסיים רק מחמת הצניעות, ולכן במקום שאין פגיעה בצניעות, אין איסור בלבישת מכנסיים. כגון אישה שרוצה ללבוש בלילה מכנסי פיג'מה, מאחר שהדבר נעשה בתוך ביתה, אין בעיית צניעות ומותר.
וכן מותר לנשים שירצו להתעמל במקום סגור ללבוש מכנסי טרנינג. וכן מותר לנשים שרוצות – ללבוש בחורף מכנסיים תחת לשמלה, כדי לחמם את רגליהן. וטוב להקפיד שהמכנסיים לא יֵראו מתחת לשמלה, כדי שיהיה ברור שהם נועדו לחימום. אבל אם הם יֵראו מתחת לשמלה יש חשש איסור 'לא ילבש' לחלק מהפוסקים, וכן יש חשש שהדבר יגרום למכשול, שמא לאחר שילבשו מכנסיים לא ילבשו חצאית ארוכה מספיק.
יחד עם זאת חשוב לדעת, שאם ישנה אישה שאינה מעוניינת להקפיד על כל גדרי ההלכה, ומצד שני חשוב לה לדעת את הדרכת ההלכה לגבי שמירת הצניעות, והיא שואלת מה עדיף, חצאית קצרה שאינה מגיעה עד לברך או מכנסי נשים רחבים וצנועים יחסית. התשובה היא, שיש להעדיף את המכנסיים שאיסורם קל יחסית מאשר את החצאית הקצרה שאינה מגיעה לברך שאיסורה חמור יותר (גן נעול עמ' 45 בשם הרצי"ה קוק זצ"ל).
במקום הצורך
מה הדין כאשר ברור שמדובר על כלי אישה, אבל מפני הצורך הגבר צריך להשתמש בו. כגון ללכת עם תיק או מטריה וורודים. וכגון נשיאת נשק לאישה. מזה נובע גם דין התחפשות בפורים, או התחפשות בהצגה.
לדעת הב"ח, הט"ז והש"ך אם לובש בגד של אישה כדי להגן מפני החמה או מפני הצינה, מותר, כי האיסור הוא
"להתדמות לאישה לנוי ולקישוט" (ש"ך. בפשטות מדובר כשאין בעיה של מראית עין. כלומר כשברור צורכו וכוונתו). כלומר, אין ההיתר
משום שיש בדבר מחלוקת ואנו מקלים במקום הצורך, אלא שכאשר ברור שהוא מקום הצורך, אין בדבר משום 'לא ילבש'. ובפשטות הוא הדין לגבי כלי נשק, שמותר לאישה ללובשו לשם הגנה, אף אם אין בדבר פקו"נ (אג"מ).[3]
וכ"פ רבי משה מרדכי אפשטיין (הובא בסיכומו של הרב צבי רייזמן באתר עולמות), אב"ד וראש ישיבת סלבודקה בשו"ת לבוש מרדכי, שהתיר לצבוע שערות לבנות לשחורות כדי להשיג משרה (באופן שאין בזה איסור אונאה). וזאת משום שעיקר איסור 'לא ילבש' הוא במה שההתדמות של גבר לאישה (וכן להיפך) עלולה להביא לידי תועבה. אולם בצביעת שערות, אין כלל התדמות אלא איסור יפוי, שזהו עניין שהנשים מייפות עצמן. ואם כן, כל זה דווקא כאשר הכוונה במעשה היא ליפוי, אולם כאשר צביעת השערות היא בכוונה למצוא משרה וכדומה, אין כל איסור בדבר.
אמנם לדעת היד קטנה גם בכה"ג הדבר אסור, שסוף סוף לובש כלי אישה (ועיין ביבי"א ח"ו יו"ד יד. הרב יעקב יוסף אמר בשיעור
שכך העיקר להלכה, ולכן גבר שקם באמצע הלילה להתפנות ולא מוצא את נעלי הבית שלו, לא יכול ללבוש את של אשתו אם הם נעלי נשים. וכן גבר שנשברו
לו המשקפיים, לא יכול להשתמש אפילו לרגע אחד בשל אשתו, ואפילו הוא באמצע נסיעה, יעצור בצד ויסע באוטובוס… וכן לגבי כלי נשק, רק במקום פקו"נ התיר).
למעשה נלע"ד להקל דרך ארעי כאשר ברור שעושה כן מפני ההכרח, שכן במקום הצורך ניתן לסמוך על הסוברים שמדובר על מחלוקת בדרבנן. וכן דעת הסוברים כפשט הגמ' בשבת סב שמתירה לבעל ללבוש את הטבעת של אשתו עד שיגיע לצורף כדי שלא יהיה בזה טלטול ברה"ר, ומכאן שדרך ארעי מותר במקום הצורך (כן הביא הרב יעקב יוסף בשיעור ואמר שיש שפסקו כך אך לא הזכיר שמות. והוסיף שהמחמירים מביאים ראיה מסיפור יעל וסיסרא שלקחה דווקא יתד כדי להורגו, ומשמע להחמיר אפילו דרך ארעי. ולענ"ד ניתן לומר שכיון שיעל הייתה יכולה להשתמש ביתד, היה אסור לה להשתמש בחרב, וממילא ניתן ללמוד ממנה רק שבמקום שאין צורך אין להקל). ובמקום צורך גדול ניתן להקל אף דרך קבע, כגון הסרת שיער בית השחי ובית הערווה כאשר השיער גורם לו לגירוד קבוע וכד'.
- האם מותר להתחפש בפורים ?
מהר"י מינץ, טז- נהגו בבתי גדולים וחסידים באשכנז, שהיו מתחפשים, וגברים לבשו בגדי נשים, ונשים בגדי גברים.
וכתב שאין להרהר אחריהם, ובוודאי אין בזה חשש איסור, משום שכל איסור 'לא ילבש' הוא כאשר מחליפים את המלבושים למטרת ניאוף ופריצות, אבל כאשר המטרה לשמחה, אין איסור (וכסברא הנ"ל של מקום הצורך).
וכ"פ הרמ"א תרצו, ח- "מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אישה ואישה כלי גבר, אין איסור בדבר, מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא. ויש אומרים דאסור, אבל המנהג כסברא הראשונה".
הב"ח (יו"ד קפב) אף שקיבל את ההיתר לעיל, לא קיבל היתר זה, כיון שכאן מכוון ללבוש בגדי המין השני לשם לבוש בגדי המין השני ולא לשם דבר אחר, ובכה"ג לא אכפת לן מה שמכוון לשמחה. והוסיף חשש שמנהג זה יביא לכך "שילכו האיש בין הנשים ואישה בין האנשים לניאוף". וכ"פ הט"ז (יו"ד קפב, ג). ובבאר הגולה הוסיף "ואני אומר עוד, שהרבה גזירות וחורבנות נולדו על ידי זה, ואשרי המבטלם". ולכך נטו רבים משום שראו שהדבר גורם לקלות ראש וחוסר צניעות (כנה"ג, של"ה, ברכ"י, יחו"ד ה,נ, פנה"ל). ולדעת הפמ"ג אם החליף רק בגד אחד ומשאר בגדיו עדיין ניכר מינו, אין למחות בידו (שבזה אין החשש שמא ישב בין הנשים).
לפי זה נראה שבהצגת תאטרון יש יותר מקום להקל, כיון שאין בדבר משום קלות ראש, או חשש ניאוף.[4]
כאשר הדרך אינה נשית אך התוצאה נשית (מתוך סיכומו של הרב צבי רייזמן באתר עולמות):
שו"ע קפב, ו – "אסור לאיש לצבוע שערות לבנות שיהיו שחורות אפילו שערה אחת".
באגרות משה נשאל "אודות הרפואה שהמציאו הרופאים שאם לוקחים אותה חוזרים השערות הלבנות למראיהן הראשון" – האם יש בדבר משום איסור "לא ילבש". בתשובה לשאלה זו חקר האג"מ האם איסור 'לא ילבש' הוא במעשה הלבישה, או שהאיסור הוא בתוצאה של הלבישה, שהגבר לבוש בבגדי אישה ומתנאה בתיקונים שהנשים רגילות בהם.
האג"מ הכריע מסברא וגם הביא ראיות שאיסור "לא ילבש" הוא בתוצאה, ולכן מסקנתו היא: "וכיון שנתברר שהאיסור הוא על מה שנעשה מקושט כנשים בכל אופן שנעשה, אף שלא באופן שעושות הנשים, ודאי יש לאסור ליקח הרפואה אף דרך הפה, שעושה שיחזרו השערות הלבנות לכמות שהיו" (אמנם כפי שלמדנו, ביום שלא יצחקו על גבר שצובע שערות, הדבר יהיה מותר).
[1] הרב עזריאל אריאל- נראה שהמחלוקת העיקרית בהכרעת ההלכה היא בשאלה מה משקלו ההלכתי של הכלל: "משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי",
האם זהו כלל הלכתי קובע, או שזהו דבר שבח שאינו מחייב להלכה בכל מקום.
[2] משמע מדעתו שלבישת בגד או קישוט נשי הוא איסור תורה אף אם אין עושה כן באופן שישב בין הנשים. והרב עזריאל הבין כך גם בדעת המאירי, וממילא החילוק לדעתם הוא בין תכשיט לבין הסרת שיער.
[3] לדעת האג"מ לא שייך לגבי נשק ההיתר שאם עושה כן מפני החמה והגשמים אין איסור 'לא ילבש', כי היתר זה נאמר באיסור 'לא ילבש' שגדרו משום קישוט בדרך הנשים, ולכן כשהכוונה היא מפני החמה או הגשמים אין איסור. אך גדר האיסור לאשה ללבוש כלי זין ולצאת למלחמה מדין לא ילבש "אינו נוגע ליפוי כלל", אלא עצם לבישת כלי הזין אסורה, ואדרבה "אם הוא לנוי וקשוט מחמת שכלי הזין הוא דבר יפה, ליכא משום כלי גבר בכלי זין". אבל למעשה הוא מסיק כי "במקומות שקרוב להערביים הרוצחים שאין יראין מהממשלה, כמעשים בכל יום, מותרות הנשים לישא כלי זין, לא רק להצלה מהריגה ממש, אלא אף להינצל מהכאות בעלמא, שבמלחמות קטנות אלו הא נמצאות הנשים כאנשים בהכרח. ורק לצאת למלחמה אין דרך נשים, וגם אסורות, וכן בסתם מקומות שבחזקת שלום אסורות". נמצא שגם האג"מ בסופו של דבר התיר נשיאת כלי נשק במקום צורך גדול, כגון מחשש הכאה בעלמא.
[4] הרב צבי רייזמן כתב בספרו רץ כצבי לבאר את דעת המקלים – יש מצוות שבהן "כוונת הלב" היא חלק בלתי נפרד מקיום המצווה, ולכן כאשר לובש ללא כוונת זימה, כגון מפני החמה או הגשמים, וכן כשכוונתו לשמחת פורים – הגם שבעצם המעשה הוא מתדמה לאשה, אך מאחר ולא נעשה מתוך כוונת זימה, חסר עיקרו של האיסור (ואף מראית עין אין בזה, שהרי כולם יודעים שעושה כן מפני הצורך או השמחה). וראה בשו"ת יביע אומר, שהביא את קושיית היד קטנה על האחרונים שהתירו 'לא ילבש' בלובש מפני החמה והגשמים, שלכאורה אף שאינו מתכוון עדיין יש לאסור משום פסיק רישא, ובמה שהביא את תירוצו של המהר"ם שיק על קושיא זו, ובדבריו מבואר כעין היסוד הנ"ל בגדר איסור לא ילבש.
2020-09-04 15:01:46
מוזיקה לאבל
שלום. האם איסור שמיעת מוזיקה בשנת האבל הוא גורף, או שניתן להקל במוזיקה רגילה כמו שכותב הרב מלמד בספירת העומר ובשלושת השבועות? ובייחוד כאשר המוזיקה משמשת רק לניגון ברקע כמו בזמן נהיגה או ניקיון. כמו כן, כיצד יתנהלו בני המשפחה בסביבת האבל?
- באבלות שנה אפשר להקל לשמוע מוזיקת רקע שאינה שמחה.
2. בהתחשבות. אם אסור לו לשמוע מוזיקה שמחה, לא ישמעו אותה במקום שהוא נמצא, כגון ברכב, במטבח ובסלון. אמנם בחדרים שלהם יכולים לשמוע באופן שגם אם יגיע לאוזן האבל לא ישמע כראוי.
2020-09-03 19:28:32
יורה דעה כשרות כלים
1)הרב מלמד כתב בפניני הלכה שבימינו אפשר להקל בכמה דברים בכלים שהוכחו כאינם בולעים טעם. האם הדבר נכון גם בכלים חדשים המצופים כעין שיש? 2)האם עלי לטבול ספלי חרס שפעם היו נוהגים לצפות גליזול, כששמעתי שכבר זמן רב משמתשים בחומר סיליקוני?
- רק כלי זכוכית ומתכת הוכחו כאינם בולעים (פניני הלכה כשרות ב' לב, י).
- לדעת הרב מלמד לא צריך להטביל ספלי חרס גם אם הציפוי שלהם גלזורה (פניני הלכה כשרות ב' לא, ב).
2020-09-03 14:40:40
כל מיני
שלום וברכה 1. האם אפשר לשים מעט דבק בקצה של הפתילות בציצית כדי שלא יפתחו? 2. איך עושים השנה הבדלה במוצאי שבת שראש השנה יוצא יום אחד בשבת ולאחריו בראשון. (וכן מתי עושים את הההדלה )
- כן. כדאי.
- עושים את ההבדלה יחד עם הקידוש כפי שמובא בסידורים (עיין עוד פניני הלכה מועדים ב, יב).
2020-09-03 10:10:03
ברכה עם קורונה
שלום לכבוד הרב, תודה על הדברים הכתובים שאני מאוד נהנה מהם ועל התשובה הקודמת שנשלח תוך זמן קצר. מי שחולה קורונה ואין לו בכלל (או כמעט בכלל) חוש הטעם – האם, והאיך, יכול לברך ברכה ראשונה על אוכל כאשר אינו טועם אותו. ועוד, ומתוך שאלה זו נתעוררנו לשאלה הנ"ל, נעשה מאפה מסוים שהיה בו מה' מיני דגן, הדגן נוסף שם גם כדי לתת טעם ועל כן חייב לברך עליו מזונות משום כל שיש בו, וגם בכדי להדביק ועל כן אינו מברך מזונות. רק שזה הוכן לחולה קורונה אשר אין לו כלל חוש הטעם ואינו מרגיש טעם הדגן. מה הוא מברך? ישר גדול ותזכו למצוות
1. הכרעת הפוסקים היא שהולכים המאכל, לכן גם מי שלא מרגיש טעם, כל שאוכל כדרכו, צריך לברך על מאכל שאנשים נהנים ממנו (פניני הלכה ברכות ט, ב). וכן הכריעו לגבי דין אמירת דברים שבקדושה במקום שיש בו ריח רע, שגם מי שלא מריח, חלים עליו דינים אלו (פניני הלכה תפילה ג, ט).
2. הברכה נקבעת לפי האנשים שמרגישים טעם, וכיון שהם צריכים לברך על המאכל 'מזונות', גם גם מי שלא מרגיש טעם צריך לברך.
2020-09-03 09:30:45
שבת
שלום וברכה, אני משמש כפראמדיק באיזור ערד-ים המלח, לעיתים אני נדרש לעבוד בשבת בבוקר (משמרת עד 15:00). ברצוני לשאול לגבי הנסיעה חזרה לערד מים המלח (חצי שעה נסיעה) בתום המשמרת. לעיתים הנהג שאיתי הינו גוי (ואז כמדומני שהבעיה קלה יותר ואפשרי לחזור) אך לעיתים הנהג הוא יהודי, האם אסור לחזור לערד בכל זאת ועלי להישאר בתחנה עד תום המשמרת הבאה בשעה 23:00 (אנו מתניידים באמבולנסים) ואז לחזור איתם? לעיתים בעייתי להישאר בתחנה כיוון שחלק מן הצוותים רואים טלוויזיה וכו, האם יש צד להקל ולומר שגם כשאנו חוזרים למעשה בנסיעה מנהלתית אנחנו עדין מבצעים במידה מסויימת (כלומר אם יש אירוע על הציר או בקרבת מקום נוזעק לשם). תודה מראש על המענה, כל טוב.
לדעת הרב מלמד אסור לחזור עם יהודי בשבת, כמבואר בפניני הלכה שבת פרק כז סעיפים ט-י, כדאי לך לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. זהו תקציר הדברים:
א) נהגי אמבולנס בישובים מרוחקים שיש צורך שיהיה בהם אמבולנס לשעת חירום, רשאים לחזור ליישובם אחר שהסיעו חולה לבית החולים. אבל נהגי אמבולנס בעיר אינם רשאים לחזור לתחנת מד"א לאחר סיום הטיפול, הואיל והם נשארים בעירם. ורק אם יש בכך צורך ממשי, כגון שיתכן ויצטרכו לצרף לנסיעה הבאה חובש נוסף או ציוד נוסף, או שהם צריכים לנוח בתחנה כדי שייטיבו לטפל בחולים, מותר להם לחזור.
ב) נהג שהסיע יולדת לבית חולים ובאמצע הנסיעה פסקו ציריה באופן שאין שום צורך לנסוע לבית החולים, עליו לחנות במקום בטוח עד צאת השבת. ואם מדובר באמבולנס שצריך לחזור למקומו, כיון שמותר לנהג לחזור, יכולים היולדת והמלווה להישאר באמבולנס ולחזור עמו בלא שיעשה עבורם שום איסור.
ג) רופאים ואחיות שתורנותם בשבת בבוקר, יכולים לנסוע בשבת על ידי נהג גוי, ואם אין נהג גוי חובה עליהם לנסוע לפני שבת לבית החולים או למקום סמוך, ורק בדיעבד שלא עשו כן, יסעו בשבת. כמו כן, אם סיימו את התורנות בשבת בבוקר, רשאים לחזור לביתם רק על ידי נהג גוי.
עניין הטלוויזיה אינו שיקול מול נסיעה האסורה מהתורה (כמובן שאסור לראות טלוויזיה אלא צריך להיות בחדר אחרת). לגבי האפשרות שתוקפצו בדרך חזור לאחר סיום המשמרת שלכם, אם זו אפשרות סבירה, ואכן הדבר קורה מדי פעם ומסייע להצלת חיים, זה היה יכול להתיר אם המשמרת הייתה מסתיימת בבוקר, כך שנשאר זמן רב עד צאת השבת. אבל כיון שהיא מסתיימת בשלוש בצהריים, כארבע שעות לפני צאת השבת, ובשעון חורף כשעתיים וחצי בלבד, נראה שלא ניתן לצרף נקודה זו לדעת המתירים לחזור בשבת, שכן אתה יכול לחזור מיד בצאת השבת לביתך על ידי תחבורה ציבורית (או טרמפים). אם אכן אין אפשרות כזו, אלא האפשרות היחידה היא נסיעה ב11 כפי שציינת, ובנוסף יש סבירות להצלת חיים בנסיעה חזור, בשעת הדחק שאין נהג גוי, ניתן להקל. אמנם אתה צריך לשקול היטב האם הסבירות אכן קיימת, שכן להבנתי הסבירות שבדיוק כשתסעו חזרה לערד יהיה אירוע שאתם קרובים אליו באופן משמעותי יותר מאשר אם הייתם נשארים בתחנה, הוא קטן מאוד. לשיקולך.
2020-09-02 19:21:07
כשרות
לכבוד הרב שלום וברכה רציתי לשאול פעמים רבות קורא לי שאני לאחר שמקלך בצל שוכח להוסיף לו תבלין וכך נשאר הבצל מגולה לילה שלם בתוך קופסא שאלתי האם צריך אני אזרוק את הבצל לאשפה הוא בכלל האם ניתן להקל בהלכה זו תודה רבה גיל
אין צורך להקפיד בזה, כפי שבאר הרב אליעזר מלמד שליט"א בספרו פניני הלכה כשרות ב' פרק לו –
סעיף ג – "על פי היסודות שלמדנו, נבאר את היחס למנהגי זהירות שונים: יש נוהגים שלא לאכול שום קלוף או בצל קלוף או ביצה קלופה שעבר עליהם הלילה, אפילו היו סגורים בתוך כלי או צרורים בשקית, מפני חשש רוח רעה. אולם רבים אינם נוהגים לחוש לזה, מפני שאזהרה זו לא נפסקה להלכה ברמב"ם וברוב ספרי הראשונים ובשולחן ערוך. ואף אם בימי התנאים אותה רוח רעה היתה יכולה להזיק, במשך הזמן בטל החשש מפניה. וכן הלכה, שאין ראוי להנהיג איסורים שאין להם שורש בהלכה וטעמם מבוסס על סכנה שאינה ניכרת בימינו. אמנם מי שבמשפחתו נהגו לחשוש לכך, ובטעות השאירם גלויים בלילה, רשאי שלא לאוכלם בלא לחשוש לאיסור בל תשחית.
2020-08-29 20:27:00
הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים
שבוע טוב! האם לפי הרב אליעזר מותר להתגלח במכונת גילוח (ביום רגיל), ואם כן באיזו?
לדעת הרב מלמד ניתן להקל כפי המנהג הרווח ולהתגלח בכל מכונת גילוח, והמהדרים אינם מצמידים את המכונה לפנים בכוח ולא מותחים את הלחי תוך כדי גילוח.
2020-08-29 19:14:11
בשר וחלב
שלום כבוד הרב, בלמדנו הלכות בשר וחלב התברר שישנו הלכה של כבוש והסתפקנו האם הלכה זה נאמרת עד כדי כך שחייבים להמתין שש שעות. לדוגמא מלפפון שנכבשה בנוזל בשרי, האם האוכלו חייב בהמתנה שש שעות (לדעת האשכנזים אשר גם בתבשיל של בשר ממתינים, ובאגרות משה הטעם משום לא פלוג). וכן אם נכבשה הירק בחלב האם מותר לאוכלו בתוך השש שעות של בשר. בעברי בין ספרי הלכה וספרי המלקטים לא ראיתי מי שדן בזה. הרבה רב תודות.
ראשית אציין שלדעת הרב מלמד אין לחלק בדין תבשיל בין אשכנזים לספרדים, אלא לכל העדות יש להחמיר, כפי שסתם בכוונה בפניני הלכה כשרות ב' כו, ה כיון שגם החיד"א וזב"צ החמירו וכ"כ הרב עובדיה בהליכות עולם ז,עמ' כט (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). לגבי כבישה, בפשטות כיון שהטעם לאסור תבשיל הוא משום שיש בו טעם בשר, אין סיבה לחלק בינו לבין כבישה. וכן הטעם שאמרו שמא יש בתבשיל שאריות בשר, שייך גם בכבישה. אמנם הוסיף הרב – אבל אם בשמן שטיגנו בשר טיגנו אח"כ כדורי פלאפל, אף שאסור לאוכלם עם חלב, אין כדורי הפלאפל נחשבים כתבשיל בשרי אם אין בהם טעם ברור של בשר. עכ"ד. וכן הדין בשאלתך לגבי מלפפון שנכבש בנוזל בשרי שלא היה בו בשר בזמן הכבישה.
2020-08-26 06:21:22