ז – הלכות צניעות

שלום רב, יש לנו בבית כיריים אינדוקציה (הפועלים בהשראה מגנטית) ושאלתי האם ואיך מכשירים אותם לפסח ?

שלום

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2015-03-14 18:16:15

שלום הרב, אני חייל. חזרתי מפעילות מבצעית במשך כל הלילה, והגענו לקראת הבוקר. האם מותר לי לאכול לפני התפילה? האם הדין שונה כשמדובר באכילה של אוכל מזין או אכילה של צ'וקולוקים? תודה רבה אלון

שלום

החל מחצי שעה שלפני עמוד השחר אסור שנאמר (ויקרא יט, כו): "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", ודרשו חכמים: "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם" ועוד אמרו: "כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר (מלכים א, יד, ט): "וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ" אמנם דברים שאין בהם גאווה כגון מאכלים ומשקים שנועדו לרפואה או שתיית מים מותרים (ב"י פט, ג). וכן מותר למי שצריך לישב את דעתו לשתות תה וקפה, ואם הוא מוכרח רשאי להוסיף גם סוכר וחלב.  ורק מי שהוא רעב מאוד או שחושב שבהמשך יהיה רעב מאוד, עד שלא יוכל לכוון כראוי בתפילתו, מותר לו להקל ולאכול מעט פת או עוגה לפני התפילה. אבל יותר משיעור כביצה אסור החל מחצי שעה לפני עמוד השחר מפני שזו סעודת קבע והוא עלול להיגרר בסעודתו וישכח לקרוא קריאת שמע ולהתפלל. (פנה"ל תפילה יב, ו-ז).

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2015-03-11 02:58:57

שלום הרב מלמד! רציתי בבקשה לשאול האם מותר להדיח כלים בשריים ובהדחה הבאה כלים חלביים? והאם מותר גם להדיחם יחד? תודה רבה ושבוע מצויין

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2015-03-01 07:24:03

כבוד הרב, השאלה שלי היא עם אני בבית הספר ואני רוצה לאכול את הפרוסה שלי ואין לנו נטלן בבית ספר מה עלי לעשות ? (כי זה לכם )

שלום

אפשר ליטול גם מבקבוק מים.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2015-02-24 13:43:31

מה הסכום של מחצית השקל בימינו? עבור מי יש לתת אותה (ילד בן שנתיים)?

שלום

יש נוהגים לתת לתת שלושה חצאי שקלים. ויש נוהגים לתת שווי של מחצית השקל היינו שווי כסף טהור במשקל של כ-10 גרם (כה"ח תרצד, כ). השווי  כיום  כ 21 ש"ח . ומכל מקום לגבי ילדים קטנים אפשר לנהוג כדעה ראשונה. ואשרי המרבה בצדקה.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א

https://yhb.org.il/05-14-10/

נוהגים לתת צדקה בחודש אדר 'זכר-למחצית-השקל' שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הציבור. והזמן הטוב לנתינת הצדקה הוא לפני תפילת מנחה של תענית אסתר, כדי שהצדקה תצטרף לתענית לכפר (מ"ב תרצד, ד; כה"ח כה).

יש שנהגו לתת מחצית מהמטבע המקובל באותו מקום, ויש שנהגו לתת שלושה חצאים מהמטבע, כנגד שלוש פעמים שנאמר 'תרומה' בפרשת שקלים (רמ"א תרצד, א). בימינו המטבע הנפוץ הוא שקל, ואם כן לפי מנהג זה יש לתת שלושה חצאי שקלים.

ויש נוהגים לתת שווי של מחצית השקל. היינו שווי כסף טהור במשקל של כ-10 גרם (כה"ח תרצד, כ). וכל המנהגים כשרים, והמוסיף בצדקה תבוא עליו ברכה.

יש אומרים שמנהג זה שייך לגברים מגיל עשרים ומעלה, שהם היו מחויבים במצוות מחצית השקל (רמ"א). ויש אומרים שגם נערים מגיל שלוש עשרה צריכים לקיים את המנהג (תוספות יו"ט). ויש אומרים שנכון לתת זכר למחצית השקל גם עבור קטנים (א"ר, מ"ב תרצד, ה). ויש אומרים שנכון שגם נשים יתנו זכר למחצית השקל (כה"ח תרצד, כז). וכך נוהגים כיום, לתת לפחות חצי שקל עבור כל אחד מבני הבית, ואפילו עבור עובר שבמעי אמו.

ואין לתת צדקה זו מכספי מעשר כספים, שאין אדם רשאי לקיים מצוות ומנהגים שהוא חייב בהם מכספי מעשר כספים. אבל מי שנהג לתת 'זכר-למחצית-השקל' כמנהג המחמיר, ועתה הוא דחוק וקשה לו לקיים את מנהגו בלא להיעזר בכספי מעשר כספים, רשאי לתת משלו 'זכר-למחצית-השקל' כדעה המקילה, היינו חצי שקל עבור הגברים שמעל גיל עשרים, ואת השאר ישלים מכספי מעשר כספים.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2015-02-24 06:27:08

אני מצטער אך לא מזמן שלחתי שאלה לרב על הלכות תפילה בערך לפני כחודש וחצי, אך עדין לא ענו לי. אולי לכבוד הרב קרתה תקלה, אניני יודע. שאלתי הייתה: הרב אמר שאדם שמתפלל בחוץ ניקרא חצוף, פני שתי סיבות. השאלה שלי, אם אני מכוון יותר טוב בחוץ מאשר ביפנים בהבדלים גדולים מאוד ואני מתפלל במקומות שאנשים אינם נמצאים כך שדעתי אינה מוסחת, האם מותר לי להתפלל בחוץ?

שלום

תפילה במניין בתוך בית הכנסת קודמת לכוונה של היחיד.

ואמרו חכמים שמי שיש לו בית כנסת בעירו ואינו נכנס להתפלל נקרא "שכן רע" וגורם גלות לו ולבניו. שו"ע (צ, יא)

וגם כשממילא אין לו אפשרות להתפלל במניין יש מעלה לתפילה בבית הכנסת או אפילו בסתם בית (מ"ב

(שו"ע צ, ה. מ"ב צ, יא – יב ע"פ הזוהר ).

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2015-02-11 18:15:35

שלום כבוד הרב. רציתי לשאול מה דעת הרב לגבי יציאה מהארץ למסע לפולין. אני תלמידת כיתה יא, ב"ה לא יצאתי מהארץ ואני גם לא מעוניינת בכך, ואני מתלבטת לגבי המסע לפולין. רב האולפנה שלי (הרב זאב כהן) והרב בני קלמזון אמרו שזהו צורך של לימוד, ושכך אומרים עוד רבנים רבים נוספים בציונות הדתית. בכל אופן, רציתי לשמוע את דעת הרב בעניין. תודה רבה

שלום

מותר לנסוע לכתחילה.

ולהלן מקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועייני בספר אתר שישיבת הר ברכה

https://yhb.org.il/06-03-09/

ותר לצאת לחוץ לארץ לזמן מוגבל לצורך מסחר ופרנסה. וכן מי שלא הצליח למצוא אשה בארץ, מותר לו לצאת לחוץ לארץ כדי למצוא בת זוג ולעלות אח"כ לארץ. וכן מי שרוצה ללמוד דווקא אצל רב מסוים בחוץ לארץ, מותר לו לצאת וללמוד אצלו, ובתנאי שיתכנן אח"כ לחזור. אמנם בתקופה האחרונה רובם הגדול של תלמידי החכמים גרים בארץ, ולכן אין כמעט סיבה לצאת לחוץ לארץ כדי ללמוד שם תורה. אולם מצוי מאוד שמבקשים מרבנים ומחנכים מהארץ לצאת לחוץ לארץ כדי ללמד שם תורה ולחנך לעלייה לארץ, וזה מותר ומצווה. וגם לצורך רפואה מותר לצאת מהארץ. וכן מותר לצאת לתקופה קצרה לצורך כיבוד הורים.

אבל לצאת לטיול לחוץ לארץ, לדעת רבים אסור, שכן למדנו שרק לצורך גדול, כלימוד תורה, פרנסה ונישואין, התירו, ולא לצורך טיול (כך משמע ממשפט כהן קמז, וכ"כ ביחו"ד ה, נז).

אמנם נראה שאפשר ללמד זכות על היוצאים לטיול לחו"ל, שאם היציאה לזמן קצר, כגון שהיא למשך זמן של פחות מחודש, והיוצא קונה לעצמו 'כרטיס-חזור', הרי שיציאה זו שונה בתכלית מהיציאה שעליה דובר בתלמוד וברמב"ם. באותם הימים היוצא לחוץ לארץ היה יוצא לזמן ארוך, שכן הדרך עצמה ארכה חודשים, וממילא מי שכבר יצא לחוץ לארץ היה יוצא לשהייה ממושכת, ואף היה חשש מסוים שמא בסוף לא יחזור לארץ.

וכן הסיבות שלמענן התירו חכמים לצאת מהארץ, דורשות יציאה לזמן ממושך של שנה ואף יותר. שכן היוצא לשאת אשה היה צריך למצוא כלה, להתקשר עמה ולהתחתן. וכן היוצא ללמוד תורה, היה צריך לשבת לפני רבו חודשים רבים, ובדרך כלל כמה שנים.

ואפשר לומר לפי זה, שכל הדיון בתלמוד היה על יציאה ממושכת, שבה האדם קבע את מקומו לזמן משמעותי בחוץ לארץ. ואף היה חשש שמא ישתקע שם ולא יחזור לארץ. אבל על יציאה לזמן קצר ביותר לא דיברו ואין בה איסור. כי אין חובה להיות בכל רגע ורגע בארץ ישראל. ולכן יציאה לטיול קצר של פחות מחודש, כאשר קונים מראש את כרטיס החזרה – אינה אסורה. ובמיוחד כאשר מתווספת לטיול איזה מגמה של מצווה, כגון להיפגש עם יהודים בגולה ולקשרם ליהדות ולארץ, או כדי להחכים בראיית אנשים ומראות שונים.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2015-02-10 22:30:22

שלום לכבוד הרב ב"ה, הוריי שיח' עולים לארץ מצרפת.הם עוזבים את ביתם שם,שימכר לאחר עלייתם. מה דין המזוזות של הבית,האם מותר להם לקחתם כשהם עוזבים ? ואם הבית ימכר אח"כ ליהודי?

שלום

אשריכם שזכיתם,

צריך לדבר עם מי שמארגן את המכירה / המתווך – אם הדירה תימכר לגוי – יוציא את המזוזות ואם ליהודי ישאירם.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה באתר ישיבת הר ברכה

https://yhb.org.il/07-10-16/

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2015-02-10 20:00:15

לרב מלמד שלום, ראשית אציין שאני לומד בקביעות הלכה בספריך ונהנה עד מאוד. ועכשיו לשאלה, לא מוזכר בספריך את אופן ההתעטפות בטלית. אבי ועוד רבים מבית הכנסת שאני רואה מתעטפים בטלית בצורה של הנפת הטלית (כמו הכהנים שעולים לדוכן), מברכים וזהו. לעומתם אני רואה גם רבים שמתעטפים כמו צעיף ואז מברכים. מה נכון לי לעשות יותר? אני אשכנזי. בברכה הוד

שלום

אתה צריך לנהוג כאביך.

וכך כתוב בספר "מעשה רב" הגר"א היה מגביה את הטלית מעט מעל ראשו וכן נהגו החזו"א והרשז"א וכך גם מנהג תימנים.

ויש מבני אשכנז וספרד שנהגו להשליך את הכנפות צד כמבואר להלן הרחבה ומקורות בעניין

לדעת שמואל (מו"ק כד) עטיפת האבלים היא עד גומות הלחי ושונה מעטיפת שאר אנשים

לכן האבלות ניכרת ואסור לאבל להתעטף בשבת.

אבל לדעת רב עטיפת אבלים כעטיפת שאר ב"א ולכן אינה ניכרת בשבת ומותרת .

להלכה לעניין אבלות פסקו התוס' ור"ח כרב בדיני – שאבל א"צ להתעטף כישמעאלי ומותר בשבת

– אבל  הראבי"ה ריטב"א טור ושו"ע פסקו כדעת שמואל שאבלים מתעטפים עד גומות הלחיים. ולכן אסור להם להתעטף כך בשבת

ונחלקו הפוסקים האם גם בעטיפת טלית צריכים לכסות כישמעאלים ?

כתב הטור שלדעת הגאו' צריך  – וכן משמע מהגמ' (ערכין ב, ב) שגיל חינוך קטן בטלית – הוא מזמן שיודע להתעטף – כמו שאמר שמואל שכל עטיפה שאינה כישמעאלים אינה עיטוף ודייקו מכאן התוס' שהעיטוף מעכב – שהוא התנאי לחיוב קטן.

וכך משמע מהמרדכי שכתב שט"ק אינו מן המובחר – שהוא לא נחשב "אשר תכסה בה". וסימן לדבר – מה שמברכים "להתעטף בציצית".  ובאר"ח כתב שהמברך עליה  עובר בלא תישא .

לכן לשיטתם – מיד לאחר הברכה צריך לעטוף את הראש בטלית (מו"ק כד,א; תוס' ערכין ב,ב;)

אבל מהרי"א וטור כתב בשם בעל העיטור כתבו שעיטוף ישמעאלים לא קשור למצוות ציצית  שבה די להתכסות בכל צורה שהיא – ולכן אין צורך לעטוף את הראש (טור בשם בעל העיטור ומהרי"א; נ"י בשם הריטב"א; תה"ד). וכ"כ נ"י בשם ריטב"א ולכן מנהג כל ישראל לעשות ט"ק . ותה"ד הסביר שמאחר ובימיהם נהגו להתעטף – כך תקנו את נוסח הברכה אבל באמת עניין העיטוף לא נזכר בתורה

ומ"מ למעשה נוהגים להחמיר ולצאת ידי כל הדעות  (רדב"ז; האר"י; חיד"א ב"י שו"ע;מ"ב ח,ב;; וכה"ח).[1]

וכך פסק בשו"ע (ח, ב): סדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתכסים בכסותם ועוסקים במלאכתם, פעמים בכיסוי הראש פעמים בגילוי הראש, ונכון שיכסה ראשו בטלית.

איך עושים את ההידור בעיטוף לכתח'?

מנהג אשכנז  3 צורות

ובמעשה רב כתב שהגר"א היה מגביה את הטלית מעט מעל ראשו וכן נהגו החזו"א והרשז"א ומנהג תימן.

בפה"ל – מרש"י במו"ק משמע שעיטוף הוא כיסוי החלק העליון של הפנים עד עצם הלחי שתחת הפה וכ"כ במ"ב (ד, ד ) ושישליך 4 הכנפות לשמאלו כדי הילוך ד' אמות. אבל חו"י בשם זקני אשכנז וגר"ז וא"א כתבו שישליך רק את שני הימניות לשמאלו.

והזהיר במ"ב שלא יכסה עד החזה – שאז לא רואה מה שלפניו ואינו עיטוף. אבל כתב בפסק"ת שלנוהגים לכסות את כל הראש יע"מ כי יכולים לראות מה שלפניהם ובספר שערי הלכה כתב שכך מנהג ישמעאלים שגרים בין החולות ושכן נהג הגר"י קנייבסקי. והאמרי אמת לימד זכות על המכסים עד לחזה.

מנהג ספרד 2 צורות

ומנהג הספרדים כרב האי גאון; ר"ח; ורמב"ן שעיטוף ישמעאלים הוא על פיו וראש חוטמו מלמטה למעלה. וכ"כ הבא"ח שאחר סיום הברכה יעטוף בטלית את ראשו בלבד וישליך שני כנפות ימין לשמאלו ולאחר שיעור ד' אמות ישליך עליהם גם את השמאליות. ולא כאותם המתחכמים לעטוף בו את כל גופם תחילה.

אמנם בשלמי ציבור שהמנהג לעטוף קודם את הגוף וכ"כ ר' אליהו מאני ושו"ע הרב .

[1] בגמ' (ערכין ב,ב) "קטן היודע להתעטף חייב בציצית". וכתבו התוס' שמשמע מכאן שהמצווה היא לתעטף בטלית כמו שאמר שמואל הגמ' מו"ק כד, שכל עיטוף שאינו כעיטוף ישמעאלים אינו עיטוף ". ואמנם לדעת רב גם כיסוי הראש נחשב עיטוף וכן פסוק התוס' ור"ח שם – מכל מקום הראבי"ה ריטב"א טור ושו"ע פסקו כשמואל. שעיטוף היינו כעטיפת ישמעאלים. וכ"כ המרדכי שהברכה היא "להתעטף בציצית" ולכן לאחר הברכה צריך לעטוף את הראש כעטיפת ישמעאלים.

אבל הטור כתב בשם בעל העיטור ומהרי"א שהעיטוף נוגע רק לעניין אבלות אבל בציצית המצווה היא להתכסות שנאמר ' "אשר תכסה בה" כדרך שב"א מתכסים בשעת מלאכתם לפעמים בראש מכוסה ופעמים בראש מגולה, וכ"כ נ"י בשם הריטב"א. ובתה"ד הוסיף שנוסח הברכה נתקן לפי מה שהיו רגילים אז אבל בימינו שאף אחד לא נוהג להתעטף אין בזה צורך  וכן פסק שו"ע (ח,ב)   ומ"מ כתב הב"י לגבי ט"ק שהרוצה להדר יניח הט"ק על ראשו לפני שמברך וכ"כ הרדב"ז האר"י החיד"א וכה"ח שלכתח' יעטוף את ראשו לאחר הברכה .

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2015-01-29 14:10:35

שלום הרב. רציתי לשאול האם מותר לחיות חיי אישות ראשונים בערב שבת, או שיש לחשוש משום חובל? אשמח לתשובה בהקדם, תודה מראש.

מותר.

כפי שכתב שו"ע רפ, ב: "מותר לבעול לכתחילה בתולה בשבת, ואין בו משום חובל ולא משום צער לה".

עיין שם משנה ברורה בהסבר הדין, במיוחד מה שהביא בשם הט"ז.

בברכה

הרב מאור קיים

ישיבת הר-ברכה

מחבר התשובה: הרב מאור קיים

2014-12-26 10:29:45

שלום כבוד הרב, יש לי שאלה הלכתית בשבת התחתנתי לא מזמן ויוצא לנו לעשות שבתות פעם בצד אחד וצד אחר השאלה- בעלי עושה קידוש בשבת בדר"כ אצל הריו ושאנחנו מתארחים אצלם הוא עושה קידוש ואני שואלת למי הוא צריך לתת את היין של הקידוש ראשנה לאשתו או לאימו?

שלום וברכה,

אין בזה כלל אחיד, התשובה תלויה במשפחה ובמנהגיה. כדי שלא ליצור מתח, יש למזוג יין לפני הקידוש לכל המסובים וכולם יוכלו לשתות אחרי המקדש בבת אחת.

עצה חשובה: תשארו הרבה שבתות בבית כדי לבסס את הזוגיות, במיוחד בשנים הראשונות. כך תוכלו לבנות את הבית שלכם מתוך אהבה ואחדות.

כל טוב וחנוכה שמח

הרב מאור קיים

ר"מ בישיבת הר-ברכה

מחבר התשובה: הרב מאור קיים

2014-12-21 17:00:51

בהגבהת ספר תורה לפני או אחרי הקריאה, לפי מה צריך ללכת? לפי הספר (ספרדי קודם ואשכנזי אחרי) או לפי החזן?

שלום

לפי החזן

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-12-18 06:30:36

בהמשך לשאךתי הקודמת בקשר לכלי שני, נעניתי שעדיף להחמיר ולהימנע מהכנסת מאכל לכלי שני. השאלה היא כיצד יש להכין קפה בשבת לאור זאת והאם ההלכה בכך זהה לאשכנזים ולספרדים? שאלה נוספת בקשר לגוש חם שמבשל- מה דינו של מלח בעניין? האם מותר לשים מלח על גוש חם בחום שהיד סולדת בו? תודה.

שלום

א. למקל להכין בכלי שני יש על מי לסמוך ולכתחילה עדיף להכין בכלי שלישי

ב. מלח אפשר להניח על גוש א. מני שגם הוא עובר בישול מסויים  ב. בגלל שהגמרא אומרת שהוא לא מקלי הבישול .

ולהלן הרחבות מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שלךיט"א ועיינו בספר באתר ישיבת הר ברכה

https://yhb.org.il/01-10-11/

לדעת ראבי"ה, מרדכי ורוב הראשונים, אין בזה איסור. שהואיל ועל ידי חום האש המאכל כבר עבר ממצב חי למצב מבושל או אפוי או צלוי, אין בו יותר איסור בישול. ושינוי מצבו מצלוי למבושל או להיפך, אינו נחשב בישול אלא הטעמה נוספת שאין בה איסור. וכן ההלכה לדעת חלק מהפוסקים הספרדים (יחו"ד ב, מד; מנו"א ח"ב י, כו).

אולם לדעת רבי אליעזר ממיץ (יראים סי' רעד), אמנם מותר לחמם בשבת מאכל מבושל, אפוי או צלוי, אבל לשנות את מהותו מצלוי למבושל אסור, מפני שזה נחשב כבישול חדש. וכן אסור לקחת לחם אפוי ולהכניסו לתוך סיר של תבשיל, שעל ידי כך הופכים את הלחם מאפוי למבושל. ואפילו אם המרק החם בכלי שני, יש לחוש שהלחם מ'קלי הבישול', והרי הוא מתבשל בכלי שני. וכן מנהג אשכנז להחמיר (רמ"א שיח, ה). וכן דעת חלק מהפוסקים הספרדים, שלכתחילה נכון להחמיר בזה (בן איש חי ש"ב בא ו; אול"צ ח"ב ל, ו).

אמנם גם הנוהגים להחמיר מסכימים שבדיעבד אם בישלו דבר אפוי או אפו דבר מבושל, המאכל לא נאסר, שכן בדיעבד אפשר לסמוך על דעת המתירים (מ"ב שיח, מו).

לפי מנהג רוב ישראל שנוהגים להחמיר בדין זה, הרוצה לטבול ביסקוויט בתה או קפה, צריך להקפיד שהקפה והתה יהיו בכלי שלישי שאינו מבשל. והרוצה לטבול לחם במרק, אם יעביר את המרק מהסיר לצלחת על ידי מצקת, יוכל להקל ולהחשיב את המרק ככלי שלישי ולטבול בו לחם (מ"ב שיח, מה).

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-11-27 06:45:20

שאלת המשך לשאלה הקודמת ששאלתי על שימוש במים חמים כאשר הבוילער דלק בערב שבת, ובשבת הוא מכובה. בפניני הלכה כתובה נוסחה: אם המים היוצאים מן הברז הינם פחות משמונים מעלות – הרי שהמים שבתחתית הדוד הינם פחות מארבעים וחמש מעלות ובטוח שהמים הקרים הנכנסים לא יתבשלו. שאלתי היא כזו: הרי במציאות היום תמיד המים היוצאים מהברז הינם פחות משבעים מעלות (בגלל הווסת), ולפי הנוסחה דלעיל יוצא שתמיד מותר להשתמש במים שהתחממו בבוליער בערב שבת אם הבוילער כבוי. אם כן מדוע בפניני הלכה כתב לעשות בדיקה אם המים היוצאים מן הברז הינם יותר או פחות משמונים מעלות? בתודה

שלום

הווסת לא מונע חימום של הדוד אלא מערב מים קרים ביציאה כן כשיש ווסת – חום המים כב לא יכל להיות מדד לחום הדוד

ואדרבה ייתכן שהוא אוסר את השימוש בדוד כי אז יש בוודאות ערבוב של מים קרים עם מים רותחים

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-11-25 11:20:21

לרב שלום וברכה, אני מלמדת את היחידה "דינים ומבוא" שבמסגרתה לומדים מפניני הלכה את הלכות בישול. רציתי לשאול על כלי שני: לפי הכתוב הוא מבשל רק קלי בישול, אך אסור להכניס אליו בכלל מה שאינו מבושל בגלל הסיבות שאין אנו בקיאים מה נכלל בקלי בישול ומשום שנראה כמבשל. האם זו ההלכה למעשה? או שמדובר בהחמרה? מה להורות למעשה לבנות בקשר להכנסה לכלי שני? תודה רבה. אנחנו נהנות מאד מלימוד הדברים דרך הספר הנהדר. תודה!

שלום

אכן כל צריך להורות.

אמנם דעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל הייתה להקל אבל למעשה ההלכה היא שצריך להחמיר מפני שגם חלק מהפוסקים הספרדיים החמירו

ובפרט בימינו שהגיוון בתעשייה הולך וגדל – למשל כל מיני "מנות חמות" או מיני ספגטי שרק עוברים ייבוש בחום אך לא מתבשלים במפעל

והמכין סבור לתומו שהמאכלים כבר מבושלים

ואם מחמירים להכין הכל בכלי שלישי מתגברים על כל החששות.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-11-24 20:38:44

הרב כתב בהלכות בישול (פרק י, הערה 28) שכאשר הבוילר כבוי, אם המים היוצאים מן הברז הינם פחות משמונים מעלות – מותר להתרחץ במים, כיוון שבטוח שהמים שנמצאים בתחתית הדוד לא יבשלו את המים הקרים שיכנסו. שאלתי: הרי על פי חוק לבוילר יש ווסת שמונע מהמים בדוד להתחמם מעל שבעים מעלות. אם כן, יוצא שתמיד מותר להשתמש במים החמים של הבוילר, ואין צורך להנחות את הציבור לבדוק אם המים הם פחות משמונים מעלות! בתודה, עודד מילר

שלום

המים שלמטה צריכים להיות נמוכים מ 45 מעלות

ראה בפרק על בישול https://yhb.org.il/01-10-04/למעשה, יש להיזהר שלא לחמם מים, בין הגבולות של 45 מעלות ל-71 מעלות, מפני שאיננו יודעים מהי מידת החום שהיד סולדת בו, ובכל חימום בטווח הזה, יש חשש שמא מעלים את המים לחום שהיד סולדת בו. אבל חימום מחוץ לטווח הזה – מותר, כגון מים שחומם למעלה מ-71 מעלות – מותר להניחם במקום שיתחממו יותר, ש"אין בישול אחר בישול". וכן מותר לחמם מים קרים במקום שבו יוכלו להתחמם לכל היותר לטמפרטורה של 44 מעלות, משום שבחימום כזה אין איסור בישול.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-11-23 08:48:57

Dear Rabbi Melamed, I read your paragraphs on Brit Milah with great interest and it seems that your words confirm a (for lack of a better word) fear that I have had regarding the brit milah of my grandson. He was born on Shabbat by caesarian section but was totally healthy and yet both the rabbi of our yishuv and the mohel said that the halacha regarding this situation was to delay the brit until Sunday morning, basically, the 9th day. They say this this is based on the Rambam, that to do the brit milah on Shabbat for this baby would be to desecrate the Sabbath. I cant imagine that doing the holy brit milah could ever desecrate any day, let alon Shabbat!. So I feel that my grandson was circumcised on the wrong day and even the Rambam can be wrong. Thank you for listening. Sincerely, Richard Markowitz, Zufim, Western Shomron

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-11-03 18:52:40

שלום הרב. האם ישנה חובה להטיל פתיל תכלת של ארגמון כהה קוצים בציצית כיום?

אין חובה יש בזה צד של הידור. אלא שבפועל גדולי הרבנים אינם מניחים תכלת זו בציציותיהם, וכנראה מפני שסוברים שצריכים ודאות גדולה יותר כדי להשתמש בתכלת זו. וכן אני נוהג. וגם בזה יש הידור, לנהוג כמנהג הגדולים. ואולי יש קצת בעיה של יוהרא ללכת בתכלת זו כאשר גדולי הרבנים אינם הולכים בה.

מכל מקום הבוחר יבחר במה שירצה להדר, וגם אם יחליט להטיל תכלת,

וכדי שלא לפגום בעצמו ביוהרא, ישתדל להדר עוד יותר בכבוד תלמידי חכמים.

הצבע הנכון הוא כנראה המופק מארגמון כהה קוצים – ראה בספרו של פרופ' זהר עמר, 

—

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-10-19 12:12:08

שלום רב! אני קודם רוצה לציין שאני נהנית ללמוד בפניני הלכה. זה כתוב בצורה מעניינת ואני מצליחה לקרוא בשוטף הלכות שזה משהו שהיה קשה לי לעשות. ממש מקסים. שאלתי- לא נראה לי שמצאתי, אם שתיתי לגימה מתה ונזכרתי לאחר הלגימה שלא בירכתי. מה הדין? תודה, חופית

שלום

ראי בפרק ט הלכה ד https://yhb.org.il/10-09-04/

טעה והכניס אוכל לפיו בלא ברכה, אם יכול להוציאו בלא שיימאס, יוציאו מפיו ויברך. ואם יימאס כשיוציאנו מפיו, יסלק את האוכל לצד אחד של פיו ויברך, ואח"כ ימשיך לאוכלו. ואם הכניס לפיו משקים רבים, באופן שאינו יכול להוציא את הברכה מפיו, מוטב שיפלטם, כדי שלא ליהנות מהם בלא ברכה. ורק אם הוא נצרך להם מאוד, שאין לו עוד הרבה משקים, יוכל לשתותם בלא ברכה. וכן אם כשיפלטם יעורר גועל אצל חבריו, יבלעם בלא ברכה. ואם הכניס לפיו מעט משקים, כך שיכול לסלקם לצד פיו ולברך בדוחק, יסלקם לצד פיו ויברך (שו"ע קעב, א-ב, מ"ב א-ב).

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-10-18 19:20:55

אימנו היקרה אחרי אירועי מוח קשים שאינה בהכרה ולא מגיבה לסביבה,לא זזה ממקומה ועיניה סגורות. הערב אושפזה שוב בבית החולים ונתגלעה מחלוקת בין האחים שבסוף הוחלט להנשימה במכונת הנשמה. לפי הרופאים מוחה אינו מגיב,נמחק שאר המרכיבים לחץ דם,חום,סיטורציה תקינים. האם להמשיך עם מכונת ההנשמה? תודה מראש.

שלום

יש בנושא זה הרבה מצבי ביניים ולכן צריך להתייעץ עם רב בית החולים

ולהלן הרחבה בנושא מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א וראו עוד בספר באתר ישיבת הר ברכה

לדעת הרב פיינשטיין, כל זמן שיש עוד סיכוי להציל את החולה ולהחזירו לחיים רגילים, חובה לעשות הכל כדי להאריך את חייו. אבל אם ברור לרופאים שאין סיכוי להחזירו לחיים, על-פי ההלכה הוא מוגדר כגוסס שאין להאריך את חייו באמצעים מלאכותיים. מפני שהגסיסה היא מצב של סבל, ועל כן יש להימנע מלהעניק לו טיפול חריג שיאריך את חייו. אמנם, אם יש סיכוי שאולי יימצא רופא או תרופה שעל ידם יוכלו להצילו ולהחזירו לחיים רגילים, כמובן שיש להשאירו בחיים כל זמן שאפשר (אג"מ ח"ב קעד, ג).

כיוצא בזה כתב הרב גורן, שכל חולה המוגדר כגוסס שאין עוד סיכוי להחזירו לחיים, מצד אחד אסור לגרום למותו, ולכן אסור לנתקו מן המכשירים. אולם מאידך, אין לעשות פעולות שיגרמו להארכת חייו, ולכן לאחר שנתרוקנו המכלים של החמצן או המזון, מותר שלא להחליפם בחדשים (הרפואה 124, 518).

גם הרב אוירבאך הורה שאם החולה נמצא במצב סופני, ומחלתו גורמת לסבל וייסורים, אף אם איבד את הכרתו ואינו מרגיש בייסוריו, כיוון שהוא גוסס, אין לנקוט פעולה שתאריך את גסיסתו. ומספר פרופ' שטינברג בספרו אנציקלופדיה הלכתית רפואית (ערך נוטה למות הערה 357), על רב אחד שהגיע לשלבים אחרונים של מחלתו הסופנית, ובעצם היה כבר בגדר של גוסס. והרופאים נאלצו לחברו למכונת הנשמה עקב אי ספיקה נשימתית, וקיבל דיאליזה עקב אי ספיקת כליות חריפה, והיה שרוי בחוסר הכרה ומקבל עירויים מיוחדים של דם ותרופות. ושאל פרופ' שטינברג את הרב אוירבאך זצ"ל, האם מחויבים להמשיך את חייו באמצעים מלאכותיים? וענה, שאין להפסיק את העירוי, אולם כשהחומר שבשקית ייגמר, אין לחדש את העירוי. וכך חמש עשרה דקות לאחר שנגמר חומר העירוי, החזיר אותו רב את נשמתו לבוראו.

וכן לגבי אנשים שנפגעו בגזע מוחם, עד שאינם יכולים לנשום באופן עצמאי, ורק על ידי מכונת הנשמה ליבם ממשיך לפעום. לדעת הרב ולדינברג, רצוי לסדר שמכשירי ההנשמה יופעלו על ידי שעונים כדוגמת שעוני שבת, שכל כמה שעות יפסיקו לעבוד. ואז כאשר המכונה מפסיקה לפעול – לא יחדשו את פעולתה (ציץ אליעזר יג, פט). וכבר למדנו (לעניין השתלות) שלדעת רבים, כאשר ברור שגזע המוח מת לגמרי, האדם נחשב למת, ומותר לכתחילה לנתק בידיים את מכונת ההנשמה.

ומי שנמצא במצב המכונה צמח, שיכול לנשום בכוחות עצמו, אלא שאינו מגיב לסביבה, ויתכן שימשיך לחיות כך שנים רבות. אם יש סיכוי שיתרפא, צריכים לטפל בו גם טיפולים לא שגרתיים. ואם הוא במצב שכמעט אפסו סיכויי החלמתו, ברור שיש להמשיך להעניק לו את כל הטיפולים השגרתיים, כמזון, נוזלים, חמצן וכדומה. ולגבי טיפול חריג, ישנן דעות שונות (עיין אנציקלופדיה הלכתית רפואית ח"ד ע' 413).

ולמעשה, בין במקרה של צמח, ובין בסוגי מחלות אחרות, מאחר שיש מצבי ביניים רבים, מן הראוי בכל מקרה ומקרה לשאול שאלת חכם.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-10-16 23:38:19