חיפוש שאלה מתוך המאגר
חיפוש שאלות ותשובות במערכת
השתמש בטופס להלן לצורך חיפוש במערכת
שאלות אחרונות
עבודת אחות בשבת
אני אחות חדשה. במהלך עבודתי בבית חולים אני אצטרך לעבוד שבתות. אך יש לי כמה שאלות שאני לא יודעת כיצד לנהוג במהלך העבודה. 1. האם מותר לנסוע בשבת עם רכב לבית חולים או שמא מותר רק עם גוי של שבת. והאם מותר לחזור הביתה. בנוסף אציין שאני גרה במקום שהוא קצת מבודד ולא מוכר וכנראה שהנהג(אם בכלל מגיע למקום מגורי) יסתבך בדרך ויצטרך ליצור איתי קשר.אז האם מותר להיות עם פלאפון 2. כחלק מעבודתי אני צריכה להפעיל מכשירים בשבת, לקחת דמים ולכתוב בשבת. האם מותר לעשות אותם רגיל או שצריך לעשות בשינוי. 3. שאלה נוספת שיכולה להישמע קצת שטותית אך המלתחות והנוחיות נפתחים אך ורק עם קוד וצריך להחתים כרטיס לפני תחילת העבודה וסיומה. האם מותר לעשות אשמח לתשובה ותודה על העזרה
מן הסתם תיתקלי בעוד שאלות, לכן כדאי מאוד להתכונן כראוי לעבודתך על ידי קריאת פרקים כז-כח מספרו של הרב מלמד פניני הלכה שבת. אם אין לך את הספר, ניתן לקרוא דרך האתר של פניני הלכה. אביא לך סיכום מקוצר שיש לי לפרקים אלו לאחר שאענה על שאלותייך. בנוסף כדאי מאוד לשוחח עם אחות דתיה שיש לה נסיון בעבודה בשבתות.
- מותר לנסוע ולחזור רק על ידי נהג גוי: רופאים ואחיות שתורנותם בשבת בבוקר, יכולים לנסוע בשבת על ידי נהג גוי, ואם אין נהג גוי חובה עליהם לנסוע לפני שבת לבית החולים או למקום סמוך, ורק בדיעבד שלא עשו כן, יסעו בשבת. כמו כן, אם סיימו את התורנות בשבת בבוקר, רשאים לחזור לביתם רק על ידי נהג גוי. לגבי שיחה עם הנהג כדי שימצא אותך – את צריכה לעשות הכל לפני שבת כדי שהוא ידע היכן תהיי. לכן הטוב ביותר שלא יצטרך למצוא את ביתך, אלא לומר לו להגיע לכניסה ליישוב וכד', ואת תחכי לו שם.
- מה שאפשר לעשות בשינוי באופן פשוט – יש לעשות בשינוי.
- לגבי שירותים ומקלחת, את צריכה למצוא דרך שלא יהיה צורך לחלל שבת, כגון לדבר עם רב בית החולים (אם יש) שידאג לכך, או שתמצאי שירותים אחר שניתן ללכת אליו. ואם אין כזה, תפתחי אותו בשינוי (כמובן שמקלחת יהיה מותר רק אם הדבר נצרך כמו שירותים). לגבי החתמת כרטיס, זה אסור. צריך למצוא דרך אחרת.
כז – פיקוח נפש וחולה
א – כללי פיקוח נפש
א) מחללים שבת גם באיסורי תורה עבור כל אדם שיש חשש שימות, גם כאשר סיכוי ההצלה קטן, כגון להביא תרופה נסיונית שספק אם תועיל. אבל עבור תרופה שאין בסיס ממשי לכך שאולי תועיל, אין מחללים שבת. וכן מחללים שבת עבור אדם בריא שיש חשש שידבק במחלה מסוכנת, אבל לא עבור חולה במחלה רגילה שאין חשש סביר שתתפתח למסוכנת, ולא כדי לייצר תרופות כשאין סיבה מוצקה לחשש שבעתיד יחסרו.
ב) כל מחלה שהרופאים רגילים להתייחס אליה כמסוכנת, ואנשים רגילים להזדרז כדי להציל את החולה בה, גם אם רק מיעוט קטן מת ממנה, נחשבת מחלה מסוכנת, ומחללים עליה את השבת. וכאשר לא יודעים אם יש חשש סכנה, מתקשרים לרופא.
ג) רופא הסבור שיש ספק סכנת חיים במצבו של החולה, מחללים שבת גם אם החולה טוען שאין במצבו שום סכנה. וכן אם החולה סבור שמצבו מסוכן, כל שיש הגיון מסוים בדבריו ואינו ידוע כפחדן גדול, גם אם הרופא סבור שמצבו אינו מסוכן, צריך לחלל עליו שבת כדי לבודקו.
ד) מחללים שבת גם כדי להוסיף לחולה זמן מועט לחייו, וגם כדי להציל עובר שברחם אמו פחות מארבעים יום. וכן מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים.
ב – מה מותר לעשות עבור החולה המסוכן
א) מעבר לטיפול הישיר שנועד להצלת החולה, עושים גם דברים שנועדו להפגת כאביו או חיזוקו, שעל ידם יוכל להתגבר על מחלתו. אמנם כאשר המטפל יודע שמלאכה מסוימת אינה נצרכת להצלת חיי החולה כלל, או שאפשר לדחותה למוצאי שבת, ימנע מלעשותה בשבת. אבל אם אינו יודע מה נחוץ לחולה לשם הצלתו ומה לא, יעשה את כל הנצרך לו.
ב) מלאכת ההצלה צריכה להיעשות באופן הטוב ביותר, אבל כאשר המצב אינו בהול, וברור שעשיית המלאכות על ידי גוי או קטן או בשינוי לא תגרום לשום פגיעה או עיכוב בהצלה, לא בהווה ולא בעתיד, עדיף לעשות כך כדי למעט באיסור. ולכן טוב שבתי חולים ואנשים שעוסקים בהצלה, ילמדו כיצד למעט באיסורי השבת.
ג) (סעיף א-) היודע שיצטרך לטפל בשבת בחולה מסוכן, צריך להכין את כל מה שאפשר בערב שבת, כדי שיעשה פחות איסורים. ואף במצב של ספק, טוב להתכונן לטיפול בחולה, כגון מי שלעיתים מזדמן לו לטפל בפצועים, טוב שיחתוך לפני שבת את התחבושות. וכן העומדת ללדת, טוב שתשים בתיק לפני שבת את דברי המוקצה שצריכה לקחת לבית החולים יחד עם שאר הדברים, ותוציא מהרכב את המשאות המיותרים. אבל אינה צריכה לשבות בקרבת בית החולים, כי זו טרחה יתירה.
ג – יולדת
משעה שהגיעו סימנים המראים שהלידה קרובה, כגון צירים סדירים, ירידת מים או יציאת ריר מהול בדם, צריכה האשה להגיע לבית החולים. מרגע יציאת הוולד ועד סוף שלושה ימים (72 שעות), נחשבת האשה כחולה מסוכן. בארבעת הימים הבאים (96 שעות), אם ברור לה ולרופא שאין במצבה סכנה, דינה כחולה שאין בו סכנה. ומשעברו שבעה ימים ועד סוף שלושים יום מרגע הלידה, דינה כחולה שאין בו סכנה (שדיניו מבוארים בפרק כח).
ד – הנסיעה לבית חולים
א) יש לנסוע לבית החולים הקרוב, כדי שלא להוסיף בחילולי שבת. אמנם כאשר מדובר במקרה מיוחד שעל פי השיקול הרפואי יש עדיפות ברורה לבית החולים הרחוק, מותר לנסוע אליו. וכאשר היתרון הרפואי קל, או שהחולה לחוץ והנסיעה לבית החולים הרחוק תרגיע אותו, או שמדובר על בית חולים שמתנהל לפי ההלכה, אפשר להאריך מעט את הדרך.
ב) אפשר לנסוע ברכב פרטי או להזמין אמבולנס, וכן אפשר לקחת כל דבר נחוץ לשהייה בבית החולים. ואף דברי מוקצה הנחוצים מאוד למוצאי שבת, כגון כסף ופלאפון, מותר להניח בתיק בשינוי, ולהביאם אגב שאר הדברים. לאחר שמגיעים וחונים במקום שאינו מפריע להגעת כלי רכב אחרים, לכתחילה יש לבקש מגוי שיכבה את הרכב והפנסים וינעל את הרכב על ידי השלט. ואם אין שם גוי, יכבה וינעל בשינוי (כמבואר בפרק ט, ו).
ג) חולה שיש בו סכנה זקוק למלווה אחד שיהיה עמו בבית החולים, לכן אם המלווה לא הגיע איתו, יתקשרו אליו כדי שיסע לבית החולים. ובמקרים חריגים, כאשר החולה או היולדת נכנסים לחרדה ותובעים מלווה נוסף, יכולים שניהם לנסוע. ואם הנסיעה ארוכה והמלווה הוא הנהג, ניתן לצרף מלווה נוסף שיחיש עזרה בעת הנסיעה.
ד) כל תוספת של אדם נוסף ברכב כרוכה באיסורי תורה של הבערת אש חזקה יותר במנוע. לכן כאשר יש ליולדת ילדים קטנים בבית, צריכה להשאירם אצל שכנים. ורק אם הם גרים במקום שלא ניתן לסמוך על אף שכן שיהיה עם הילדים, ויש סכנה בהשארתם לבד בבית, מותר לצרפם לנסיעה לבית החולים, ואף להאריך מעט את הדרך כדי להביאם למשפחה שתוכל לשמור עליהם.
ה – למי מותר לחזור לביתו
א) אם התברר שלא נשקפת לחולה סכנה והיולדת לא צריכה ללדת, ולכן שחררו אותם מבית החולים, אסור להם ולמלווים לחזור לביתם תוך חילול שבת. ובשעת הצורך, אם הם חלשים וזקוקים למנוחה, מותר להחזירם לביתם על ידי נהג גוי (כמבואר בפרק כח, א), אבל למלווה אסור להצטרף לנסיעה אם אין החולה זקוק לו.
ב) נהגי אמבולנס בישובים מרוחקים שיש צורך שיהיה בהם אמבולנס לשעת חירום, רשאים לחזור ליישובם אחר שהסיעו חולה לבית החולים. אבל נהגי אמבולנס בעיר אינם רשאים לחזור לתחנת מד"א לאחר סיום הטיפול, הואיל והם נשארים בעירם. ורק אם יש בכך צורך ממשי, כגון שיתכן ויצטרכו לצרף לנסיעה הבאה חובש נוסף או ציוד נוסף, או שהם צריכים לנוח בתחנה כדי שייטיבו לטפל בחולים, מותר להם לחזור.
ג) נהג שהסיע יולדת לבית חולים ובאמצע הנסיעה פסקו ציריה באופן שאין שום צורך לנסוע לבית החולים, עליו לחנות במקום בטוח עד צאת השבת. ואם מדובר באמבולנס שצריך לחזור למקומו, כיון שמותר לנהג לחזור, יכולים היולדת והמלווה להישאר באמבולנס ולחזור עמו בלא שיעשה עבורם שום איסור.
ד) רופאים ואחיות שתורנותם בשבת בבוקר, יכולים לנסוע בשבת על ידי נהג גוי, ואם אין נהג גוי חובה עליהם לנסוע לפני שבת לבית החולים או למקום סמוך, ורק בדיעבד שלא עשו כן, יסעו בשבת. כמו כן, אם סיימו את התורנות בשבת בבוקר, רשאים לחזור לביתם רק על ידי נהג גוי.
ה) רופא שהוזעק מביתו לטפל בחולה מסוכן, (במקום הצורך יכול לחזור לביתו בנסיעה, שמא לא ירצה לבוא בפעמים הבאות – אני נאלץ למחוק זאת כיון שהרב לא רוצה שהיתר זה יהיה מודגש, כך כתב לי – בדין רופא לצורך חזרה, אין לכתוב למעלה כי זה היתר שנועד למקרים מאוד רחוקים ונדירים, ואם יהיה מובלט עלול להיתפש לא נכון – אני חושב שזה נכון לגבי רופא, אבל לא לגבי אנשי הצלה מתנדבים). וטוב שיתקשר כדי לברר את מצב החולה, כי אולי יש צורך לתת כבר עכשיו הדרכה מסוימת, ואולי יתברר שצריך להביא עמו ציוד נוסף, ואולי אף יתברר שאין צורך בנסיעה. כמו כן, אם הזעיקו אמבולנס ובינתיים נמצאה דרך אחרת להבהיל את החולה לבית החולים, יש להתקשר כדי לבטל את ההזמנה.
ו – קביעת ניתוח ומילה בימים הסמוכים לשבת
א) הנצרך לעבור ניתוח שלאחריו ימשך הטיפול בו תוך עשיית מלאכות שונות, או שלאחריו יימשכו הכאבים מספר ימים ויפגעו ביכולתו לענג את השבת, כגון עקירת שן בינה – ראוי לקובעו לשלושת הימים הראשונים של השבוע. אבל אם הטיפול או הניתוח קצת דחופים, או שהמנתח המומחה פנוי רק בשלושת הימים האחרונים של השבוע – מותר. וכן אשה שקבעו הרופאים שהיא צריכה זריקת זירוז, מותר לה לקבל אותה בערב שבת, למרות שמסתבר שהדבר יגרום שתלד בשבת.
ב) תינוק שהיה חולה ומילתו נדחתה ליום חמישי או שישי, רבים מיוצאי ספרד נוהגים לדחותה ליום ראשון, ולמנהג יוצאי אשכנז ותימן וחלק מיוצאי ספרד אין לדחות את המילה.
ז – צבא ומלחמה בשבת
א) אסור לעשות בשבת אימונים אם אין בדבר צורך ביטחוני מובהק. אבל חובה לקיים בשבת פעילות של ביטחון שוטף שנועדה להגן על החיים ועל הרכוש בכל רחבי הארץ. ואם יש תועלת מבצעית לכבוש מקום בארץ ישראל או לצאת כנגד האויבים דווקא בשבת, יוצאים בשבת. כמו כן, מותר לפנות חללים משדה הקרב בשבת, כדי שלא יפלו בידי האויב.
ב) בעת מלחמה בשבת יש לעשות הכל למען הניצחון, ואסור להתעכב בהפניית שאלות למפקדים ולרבנים מה הכרחי ומה לא. אבל בעת שיגרה עושים רק דברים שנועדו למניעת סיכון חיים, ועדיף למעט באיסור ולעשותו בשינוי או בגרמא וכדומה.
ג) ניתן לסמוך על מפקד אמין שנותן פקודה הכרוכה בחילול שבת. אבל אם אמונו מוטל בספק, או שהפקודה לא הגיונית, החייל צריך לברר עמו האם באמת מדובר בפעולה הכרחית לצורך ביטחון ופיקוח נפש, ואם למרות דבריו ברור לחייל שהפקודה אינה נוגעת לביטחון, אסור לקיים אותה. ואם הוא בספק, יקיים אותה, ולאחר השבת יברר האם אכן היתה הכרחית, ואם לא, חובה עליו להתלונן על מפקדו. הדרך העיקרית לדעת האם הפעולה נוגעת לפיקוח נפש, היא לפי ההתייחסות אליה בימי החול, האם ברצינות הראויה או לא.
ח – שאלות שכיחות בצבא
א) חיילים שיוצאים לסיור רכוב, אסור להם לסטות מהמסלול כדי לאכול ביתר נוחות או כדי לפגוש חברים. אמנם אם תוואי הסיור אינו קבוע, מותר להם לתכנן את הנסיעה באופן הנוח להם.
ב) חייל דתי שיש לו תורנות שמירה או סיור בשבת, אם חברו החילוני מעוניין להחליף עמו, טוב שיחליפו, כדי שהדתי יוכל להתפלל ולענג את השבת, וגם לחילוני תהיה בזה זכות בקיום מצוות השמירה.
ג) חיילים ומפקדים שיודעים שיצטרכו לצאת באמצע השבת לפעילות, צריכים לשבות בבסיס ולא בביתם. אמנם אם יש סיכוי שהפעולה תתבטל, מותר למפקד נשוי לשבות בביתו, ואם יש אפשרות שנהג גוי יסיע אותו, גם כאשר ברור שהפעולה תתבצע בשבת, מותר לו לשבות בביתו, ולאחר הפעולה יכול לחזור לביתו עם הנהג הגוי. אם הזעיקו חיילים לאירוע, ולפני שהגיעו התברר שאין בהם צורך, יש להודיע להם שלא יבואו.
ד) יצאו אנשים לטייל בשבת במקום שצריך אבטחה, ואין דרך למנוע מהם את הטיול, חובה על החיילים לשמור עליהם גם כשהדבר כרוך בחילול שבת. אבל אסור לסייע להם בחילול השבת, כגון לפתוח מחסום כדי שיוכלו לנסוע, או לתת להם אישור לנסוע, או לעלות על האוטובוס שלהם כדי שיוכלו לנסוע, אלא רק לאחר שהם כבר נוסעים, מותר לאבטח אותם ברכב הצבאי.
ט – פעילות משטרה בשבת
מותר להזעיק שוטרים כדי לתפוס גנבים, מפני שאם לא יטפלו בגנבות ונזקי רכוש בשבת, תגבר הפשיעה מאוד, ויגיעו הדברים לפגיעה בחיי אדם. ומותר לשוטרים לחזור בנסיעה לתחנה, ולבצע סיורים שוטפים, ולהעמיד שוטרי תנועה כדי להמעיט כמה שאפשר את הסכנה שבכבישים, ואף לכתוב דו"חות ולקחת טביעת אצבעות, כי בלא זה בית המשפט לא יוכל להעניש את הפושע (ועיין לעיל סעיף ב, ב). אבל אסור להזמין משטרה לטובת כתיבת דו"ח שנועד לצורך כספי, כדי לתבוע את חברת הביטוח וכדומה, וכן אסור להזעיק משטרה כדי לטפל בשכנים שמרעישים בלילה.
י – טלפונים ניידים ונשק לצורך רפואה וביטחון
נשק, איתורית ומכשיר קשר הם כלי שמלאכתו להיתר כיון שנועדו לצרכי הצלה, וטלפון נייד שרוב שימושו לשיחות שאינן קשורות להצלת נפשות, הוא מוקצה, אך מותר לטלטלו לצורך הצלת נפשות. ובמקום שאינו מוקף עירוב, מותר למי שנצרך לשאתם לצורך בטחוני לצאת עמהם לתפילות ושמחות וכדומה, אך לא לטיול. את הטלפון ישא בשינוי, ואת הנשק בלא שינוי מפני הסכנה שבנטילתו בשינוי.
יא – אין אנשים צריכים לוותר כדי למעט באיסור
א) אין אדם חייב לוותר על מנוחתו או על דברים שיקרים לו כדי שחבירו שעוסק בהצלת נפשות ימעט בעשיית מלאכות. לכן חייל אינו צריך לשמור עוד משמרת כדי לחסוך את הנסיעה הנצרכת להחלפתו. ואין לחיילים לנסוע בטנק בדרך הקצרה תוך קריעת העירוב, כל זמן שלא קבלו הסכמה מכל הנהנים מהעירוב. וכן רכב שמסיע אדם לבית חולים, לא יקצר את דרכו תוך הריסת גינות.
ב) הרואה כבלי חשמל שנפלו באופן שעלולים לסכן חיי אדם, אם הדבר קשה, כגון שיעברו כמה שעות עד צאת השבת, לא חייב לעמוד שם, אלא יכול להזעיק את עובדי חברת החשמל. וכן חולה מסוכן שנמצא בדירה קרה מאוד, לא צריך לבקש מהשכן לטרוח ולארח אותו בדירתו החמה, אלא ידליק את התנור בדירתו. וכן כאשר צריך להסיע חולה מסוכן, מותר להתקשר לאמבולנס או מונית, ולא צריך לבקש משכנו להסיעו כדי למעט באיסורים.
כח – חולה שאינו מסוכן
א – חולה
א) חולה שלא נשקפת סכנה לחייו, אך סובל עד שנחלש מאוד ונצרך למנוחה משמעותית, מותר לומר לגוי לעשות עבורו כל דבר שנצרך לטיפולו, כגון להדליק את החימום והאור, לכתוב מרשם או להסיע אותו ואת המלווה שצריך לעזור לו לבית החולים.
ב) לחולה עצמו או לישראל חבירו מותר לעשות מעשה שיש בו שני איסורי חכמים, כגון לכבות עבורו את האור בשינוי או בגרמא כדי שיוכל לישון. ואם אין אפשרות לעשות שני איסורי חכמים והדבר נצרך מאוד ואין שם גוי, מותר לעשות איסור חכמים אחד, כגון להדליק את החימום או את האור בשינוי או בגרמא, או לטלטל מוקצה. כמו כן, מותר לחולה לקחת תרופות.
ג) בכלל 'חולה', יולדת עד שלושים יום מלידתה (לעיל כז, ג), קטן או זקן חלש שנצרכים מאוד לדבר מסוים, או אדם שבלא הטיפול יהיה חולה. גם עבור אדם שנפגע באופן שיש חשש שאיבר בגופו ייפגם לעולם, מותר לעשות איסורי חכמים הנצרכים לרפואת האיבר, אך בדרך כלל יש בזה חשש סכנת חיים על ידי הרעלה וכדומה, ולכן מותר לעשות עבורו גם איסורי תורה.
ד) חולה שאין בו סכנה שנצרך ללכת לבית חולים או לרופא, צריך להשתדל ללכת למקום שהצוות יודע להיזהר ממלאכות האסורות מהתורה, כגון הדלקת אור וכתיבה. ואם אין אפשרות, מותר ללכת למקום חילוני, ובתנאי שיבקש שלא יחללו שבת עבורו בדברים שאסורים מהתורה, ואם לא מקשיבים לו, נכון לוותר על הטיפול אם לא מדובר על שעת הדחק.
ב – מצטער
א) אדם שאינו סובל עד שנחלש מאוד, אלא יש לו צער משמעותי, כגון כאב ראש חזק או נזלת קשה, מותר לו לעשות פעולה הכוללת שני איסורי חכמים, ולכתחילה יעשה זאת על ידי גוי (כמבואר בפרק ט, ו). בכלל 'מצטער' גם כאשר בלא הטיפול יגיע לידי צער משמעותי.
ב) למצטער אסור לעשות פעולות רפואיות ביתיות, כגון לגרגר מים עם מלח, או לשים טיפות יין בעיניו, שמא תוך כדי ההתעסקות ברפואתו יבוא לטחון צמחי מרפא לאבקה. אבל מותר לו לקחת תרופה המיוצרת בבית חרושת, כיון שאין חשש שיבוא להכינה בעצמו.
ג) במקום צער משמעותי מותר לבצע טיפול רפואי שאין הדרך לעשותו בעזרת תרופות, כגון ללחוץ או להניח קרח על מכה כדי שלא תתנפח, ולהניח בקבוק חם על בטן כואבת. וכן מותר לעשות תרגילי עיניים להפגת כאב שאין לו טיפול בתרופות. אבל במקום מיחוש מטריד בלבד, טיפולים אלו אסורים משום 'עובדין דחול'.
ד) במקום צער משמעותי מותר לקבל עיסוי מקצועי הכולל שמנים וכלים רפואיים שאינם מוקצה. ועיסוי חובבני ללא כלים ושמן רפואיים, מותר בכל מקרה, שאינו נחשב פעילות רפואית, וגם מעסה מקצועי רשאי להעניק לבני משפחתו הבריאים עיסוי חובבני שנועד להרגשה טובה. טיפול במחטים מותר לבצע רק לחולה שנזקק לכך מאוד, מפני שהמחטים מוקצים מחמת חסרון כיס.
ה) במקום צורך גדול מותר לעשות תרגילי פיזיותרפיה בשבת, אם במשך כל השבוע רגיל לעשותם כמה פעמים בכל יום, ומותר להיעזר במכשירים שאינם מופעלים על ידי חשמל. ותנועות מעטות ופשוטות לשחרור הגב או הצוואר, או כדי להתרענן, מותר לכל אדם (דין התעמלות מובא בפרק כב, ז).
ג – מיחוש מטריד
א) אדם שיש לו רק מיחוש מטריד, כגון כאב קל בראשו, באוזניו, בשיניו או בעיניו, אסור לו לעשות שום איסור מדברי חכמים וכל טיפול רפואי ולקיחת תרופות. המסופק האם הוא בגדר מצטער שמותר לקחת תרופה, או שזה רק מיחוש מטריד, ישער האם ראוי לטרוח וללכת קילומטר כדי להביא לו תרופה, ואם כן סימן שצערו משמעותי.
ב) בכלל איסור תרופות כל דבר שניכר שהוא לשם רפואה, כלקיחת סוכריות מציצה שנועדו להפגת כאב גרון, ולסוך שמן רפואי. אבל מותר לעשות פעולות שלא ניכר שנעשות לרפואה, כסיכה בשמן שגם בריאים סכים בו לעיתים או כשאין להם משחה, ולשתות משקה אלכוהולי כדי להפיג את כאב שיניו בלא להשהותו בפיו יותר מהמקובל בעת שתייה. וכן מותר לשתות מיץ שזיפים כדי להקל על עצירות, כיון שגם בריאים שותים אותו לפעמים, אבל אסור לשתות לשם כך מים עם פשתן.
ג) מותר לתת לקטן תרופה גם במקום מיחוש, וכן מותר לגדול לקחת תרופה כדי שיוכל להתפלל או ללמוד תורה, וכן מותר לערב לפני שבת תרופה בתוך משקה באופן שלא ניכר שעירבו בו תרופה, וכך ניתן לשתותו בשבת. כמו כן, הרגיל ליטול מעת לעת תרופות שמיוצרות בבית חרושת, ומקפיד שיהיו לו בביתו, כגון אקמול וטיפות אף, רשאי ליטלן גם במקום מיחוש. וכן דין מי שהתחיל לפני שבת ליטול תרופה שצריך לקחתה כמה ימים רצופים כדי להירפא.
ד) גם במקום מיחוש מותר לחבוש את היד בתחבושת אלסטית ולהדביק פלסטר על פצע, ולשים צמר גפן באוזן כדי להגן עליה מפני הרוח, הואיל ואינם מרפאים. וכן מותר לשים על הפצע יוד למניעת זיהום, וטלק בנעליים למניעת זיעה וריח רע. אבל אסור למי שסובל מפטריות להניח טלק רפואי אם אין לו צער משמעותי. מותר ליטול ויטמינים, כדורי הרזיה, כדורים למניעת או חיזוק הריון, משום שאינם תרופות, וכן מותר להניח פלטה ליישור השיניים.
ד – סוגי מלאכות שנעשות לצורך רפואה
א) בבדיקת דם, זריקה או עירוי שניתנים לווריד ובוודאי יצא דם, יש חשש איסור תורה של 'חובל', ולכן מותר ליהודי לעשותה רק במקום פיקוח נפש, ועל ידי גוי מותר לעשותה גם לצורך חולה. ואם הזריקה ניתנת לבשר, כיון שאין הכרח שיצא דם, מותר ליהודי לעשותה לצורך חולה, ומצטער יעשה זאת על ידי גוי.
ב) עקירת שן אסורה מדברי חכמים אם אין צורך בדם לריפוי החניכיים, לכן כאשר היא גורמת לצער משמעותי, מותר להוציאה על ידי גוי, וכאשר גורמת לחולשה בכל גופו עד שנחשב כחולה, מותר להוציאה על ידי יהודי. ואם השן מדולדלת מאוד ותלויה בחוט השערה ואין וודאות שיצא דם, מותר להוציאה. (דין הוצאת קוץ – לעיל יד, א).
ג) אסור לחטא פצע או מחט בעזרת צמר גפן או תחבושת הספוגים במי חמצן או יוד, שאסור לסחוט דבר כדי להוציא את הנוזל שבו ('דש'), אלא ישפכם על המקום הזקוק לחיטוי, או ישתמש בכמות מעטה מאוד או בדבר שאינו סופג.
ד) כדי להוריד את החום של החולה, מותר להשתמש במטלית שהורטבה מערב שבת תוך היזהרות שלא לסחוט אותה, ובשעת הדחק מותר לשם כך להרטיב מטלית נקיה בשבת.
ה) מינקת שסובלת מגודש חלב, רשאית לשאוב את חלבה לתוך כלי עם סבון. אפשר להשתמש לצורך זה במשאבה ידנית או חשמלית שתופעל מערב שבת על ידי שעון שבת. כאשר הרופאים סבורים שיש צורך גדול מאוד לתינוק שעיקר מזונו יהיה חלב אם, ובמשך כל השבוע אמו משתדלת שלא לאבד שום הזדמנות לשאוב חלב, גם בשבת תשאב חלב משום פיקוח נפש.
ו) אסור למרוח משחה שאינה נוזלית על תחבושת או פצע (לעיל יח, יא), אבל אם הסיר את התחבושת מגופו כדי לסדרה, מותר להחזירה אף שיש עליה משחה. ובמקום צער משמעותי, מותר להבליע את כל המשחה בעור, או להניחה על הפצע או התחבושת בלי למרוח אותה, אף שתוך הנחת התחבושת על הגוף, המשחה תתפשט לצדדים.
ז) מותר להדביק פלסטר על פצע, ולכתחילה לא ידביק את שוליו זה על זה, ולא על תחבושת כדי להדקה לגוף ('תופר'), ובשעת הצורך מותר כשההדבקה נעשית לזמן של פחות משבעה ימים. אבל אסור לחתוך את הפלסטר והתחבושת ('קורע', 'מחתך'), וכשמסיר את הפלסטר מהגוף ישתדל לא לתלוש שערות ('גוזז').
ח) במקום הצורך מותר לנקות דם בעזרת בד, ולהניח תחבושת על מקום שיש בו דם או יוד, אף שיתלכלכו מהצבע (לעיל יח ו, ב).
ט) כאשר יש צורך רפואי, מותר למדוד לחץ דם במכשיר ידני שאינו עובד על חשמל או בטריות, או למדוד חום במד-חום לא דיגיטלי (לעיל כב, ו), ואם אין לו מד-חום רגיל, מותר להשתמש בסרט מד-חום שנגלות בו אותיות לפי החום, משום שבשעת הצורך מותר לערוך בדיקות רפואיות שגורמות להופעת צבע.
י) מותר לפתוח קופסת פלסטיק של תרופה תוך ניתוק הלולאה המחוברת למכסה, וכן מותר לקרוע את נייר העטיפה של התרופה (לעיל טו, ה), וטוב להיזהר לא לקרוע אותיות (לעיל יח, ג).
2021-01-14 05:14:09
טהרה
שלום כבוד הרב רציתי לשאול אם חוסר טבילה מעכבת תפילה קריאת שמע ותלמוד תורה תודה כבוד הרב
חוסר טבילה גם לגבר וגם לאישה לא מעכב שום אמירת דברים שבקדושה. גבר כלל לא צריך לטבול!
2021-01-13 11:14:32
אבדה
בס"ד שלום הרב! מה הדין באבדה ששוויה מועט יחסית, והטרחה להשיג את הבעלים היא רבה. האם גם כלפי טרחה אומרים את הכלל שנפסק בשו"ע בסי' רסג' ס"א שכל שבשלו אינו מחזיר בשל חברו ג"כ פטור או לא. תודה רבה!
החובה היא לפרסם את האבדה בדרכים המקובלות, לא יותר מזה. אם האבדה פחותת ערך – טרחה מעטה. ואם יקרה – טרחה יותר גדולה.
2021-01-12 16:40:11
הלכות שבת
שלום וברכה. יש לי שעון מעורר מכאני בו אני עושה שימוש לקימה בשבת. כידוע למי שמכיר שעונים מסוג זה הם בנויים באופן כזה שיש מעין פטיש שנוקש על 2 פעמוני מתכת כאשר מגיע זמן הקימה. על מנת להפסיק את פעולת הנקישה יש להוריד מפסק מכאני או מעין מעצור ידני שעוצר את הפטיש. לאחרונה רכשתי שעון חדש שעובד באותו האופן, רק שההבדל הוא שהפעולת השעון הקבועה , כלומר המחוגים המורים את השעה, עובדת על סוללות. ואילו רק מנגנון הצלצלול ועצירתו פועלים באופן מכאני. האם מותר לעשות שימוש בשעון זה בשבת? אני שואל מכיוון שלכאורה שעון סוללות הוא מוקצה, אבל כאן ההפעלה היא על סוללות וממנגון הצלצול הוא מכאני…האם מותר בכלל לטלטל שעון כזה? תודה.
שעון סוללות אינו מוקצה, הרי גם שעון יד עובד על סוללות.
2021-01-12 09:04:47
שאלות על שבת
שלום, יש לי מספר שאלות לגבי שבת. 1. יש חבילות של גבינה צהובה כמו של גלבוע 5% של תנובה שהם בצורה של מרובע, ופותחים שני צדדים באלכסון שיש עליהם פס של חומר דביק שאז אפשר לסגור חזרה כדי לשמור על הטריות. האם יש בעיה לפתוח ולסגור כזאת חבילה בשבת? 2. אם אני אוכל תפוז או קלמנטינה או אשכולית – האם אני יכול עם הידיים להוציא את החומר הלבן ואת הגרעינים או שיש בעיה? הבנתי שצריך להוציא את הטוב ממה שאני לא רוצה, אבל לפעמים זה לא כל כך מסתדר, כלומר לפעמים צריך למשוך את החומר הלבן למשל 3. האם אפשר לזרוק בקבוקי פלסטיק למחזור בשבת או שיש עם זה בעיה? תודה רבה
- מותר.
- תוך כדי אכילה מותר, אך אם אתה מכין אותם להגשה – את הגרעינים אסור, כיון שהם בלועים בפרי, ואת הקליפה הלבנה מותר.
- מותר.
2021-01-12 05:43:23
אמירת קדיש
האם מותר לומר קדיש בזום ביום היארצייט?
מותר. אין בזה מעלת הקדיש הרגיל, אך אם לא ניתן לומר במניין רגיל, גם זה יפה.
2021-01-12 05:27:17
בישול בשבת
שלום הרב, אנחנו לומדים כעת הלכות בישול בשבת וראינו את דברי החזו"א וכן את מה שכתוב בפניני הלכה בנוגע למידת הבישול "כמאכל בן דרוסאי", לפי איזה קריטריון נבחנת מידת הבישול לדעת הרב? האם לפי זמן? מצב המאכל בפועל? האם ייתכן שכלל אין מחלוקת בין רש"י לרמב"ם אלא מב"ד הוא למעשה נקודת הזמן הראשונית שבה המאכל ראוי לאכילה? תודה מראש
איך מודדים זמן זה: י"א שמודדים לפי זמן הבישול. ולכן אם מתבשל בשעתיים: שליש בישולו-ארבעים דק', וחצי בישולו-שעה (חזו"א לז,ו; מנוח"א,8. וטעמם, משום שאין לנו אפשרות לשערו לפי איכות הבישול. ולכך נוטה הרב מלמד בהערה 14 ולכן כתב – "לרמב"ם הוא משעה שנגמר 'זמן' חצי בישולו, ולרש"י משעה שנגמר 'זמן' שליש בישולו). וי"א שמודדים לפי איכות הבישול, שכיון שלא כל דקה המאכל מתקדם בבישולו באופן שוה, ייתכן מאוד שאם יעבור זמן של שעה שהוא חצי מזמן כל הבישול, באמת א"א לאוכלו אפילו בשעה"ד, ובמאכל אחר כבר אחרי חצי שעה אפשר לאוכלו בשעה"ד (כה"ח,כח; הרב ואזנר, שכיון שאין אנו בקיאים לשער איזה דרגה נחשבת למאב"ד, יש להחמיר).
נלע"ד פשוט שהתבשיל צריך להיות בפועל ראוי לאכילה בשעת הדחק, לכאורה לא ניתן לקבל סברה אחרת כלל וכלל, ומחלוקת רש"י ורמב"ם היא במציאות מתי רוב האנשים יאכלו בשעת הדחק את התבשיל, או האם מדובר על אדם מאוד רעב שמוכן לאכול כל דבר אכיל, או שמדובר על אדם רעב שאין לו כעת מה לאכול ולא יהיה לו בשעות הקרובות. לא ניתן למדוד זאת בזמן, שכן אנו רואים במציאות שאינו מדד נכון, אלא המדד הוא מצב התבשיל בפועל. הבעיה היא שבפועל קשה מאוד להעריך זאת (בוודאי בימינו, ימי השפע, שאין אנו יודעים כלל מהו שעת הדחק בענייני מאכלים…), ולכן נאלצו חלק מהפוסקים לומר שהמדד הוא של זמן, מתוך הנחה שזו חומרה ולא קולא.
2021-01-11 19:45:02
הלכות שבת
שלום לרב, אני סובל מאוד מיובש בידיים, שגורם לי גם הרבה פעמים לדמם. אני משתמש כל השבוע בקרם ידיים שעוזר. יש לי קרם שהוא יחסית די נוזלי, ואני משפשף את הידיים עד שהקרם נבלע לגמרי בעור. אם כך, האם מותר להשתמש בו בשבת? תודה רבה!
כיון שהקרם 'די נוזלי' וגם נספג לגמרי, אפשר להקל. אך תקפיד שלא יראו אותך, משום מראית עין. ואם ניתן להשתמש בשמן זית בשבת, עדיף, ואזי אין בעיה שיראו אותך.
2021-01-11 16:26:40
מעשר
האם צריך לעשר חמציצים למיץ שקטפנו מגינת הבית ?
כן. עיין בפניני הלכה כשרות א' פרק ח סעיף ב. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.
2021-01-08 10:42:40
שמירת מקום באוטובוס
שלום הרב! פעמים רבות כשאני נוסע באוטובוס עולה השאלה האם מותר לשמור מקום לחבר, והלא התופס לבעל חוב במקום שחב לאחריני לא קנה, (ואף שלדעת מרן הב"י בריש סי' קה' במקום שיש מיגו דזכי לנפשיה מהני אף יותר מכדי חובו, מ"מ כמה אחרונים חלקו ע"ד). והסתפקתי האם ניתן לעשות הערמה ולתת פרוטה לחבר ו'לשכור אותו' שיתפוס לי מקום, והלא כתב הש"ך (סי' קה' ס"ק א') שבמקום ששוכר את חברו קנה אף במקום שחב לאחריני (ואף שיש חולקים על הש"ך מ"מ אפשר לצרף שיטת מרן הב"י הנ"ל לס"ס), האם הערמה זו מועילה או לאו, כמו כן האם ראוי לעשות כן. תודה רבה!
לא ניתן 'לתפוס' מקום לחבר, אבל אם יש מקום אחר באוטובוס, ניתן לבקש מהנוסע שרוצה לשבת לידך שיישב במקום אחר פנוי אם לא אכפת לו.
2021-01-07 22:26:23
ערק ענבים ותאנה מהשומרונים
שלום,קניתי ערק ענבים ותאנה מהשומרונים-צריך כשרות לערק? הבנתי הענבים מהר ברכה.
כל דבר שקונים צריך כשרות או לפחות שאדם ירא שמים יאמר לך שהוא מכיר היטב את כל הרכיבים, והם כשרים.
2021-01-07 20:42:16
נשואים
האם מותר לנשא גרושת דודו, אח אביו.
אסור מהתורה, והילד ממזר.
פניני הלכה ליקוטים משפחה פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה)
ו – דודה
אסור לאיש להתחתן עם דודתו, אולם מותר לו לשאת את אחייניתו. ההבדל תלוי בשאלה מי החתן ומי הכלה. אם הכלה היא הדודה אזי הנישואין אסורים. ואם התחתנו ונולד להם ילד, הרי הוא ממזר. אבל אם החתן הוא הדוד, והכלה היא בת אחותו או בת אחיו – אזי מותר להם להתחתן.
נפרט יותר את האיסור לשאת דודה. ארבעה סוגים של דודות ישנם. שני סוגים הם אחיות הוריו – אחות האב או אחות האם. ועוד שני סוגים של דודות על ידי נישואין, שהם: מי שנישאה לאח של אביו ומי שנישאה לאח של אמו, ואף הן אסורות עליו לעולם, שגם אם נתאלמנו או נתגרשו, מאחר שעל ידי נישואיהן נעשו לדודות שלו, הרי הן אסורות עליו לעולם.
ואף שלמעשה כל ארבע הדודות הללו אסורות, יש ביניהן חילוק, ששלוש מהן אסורות מהתורה ואחת מדברי חכמים. אחות האב ואחות האם וגם מי שנישאה לאח של האב, אסורות מהתורה. אבל מי שהיתה דודתו על ידי נישואים לאחי האם, אסורה מדברי חכמים, ובמקרה זה, אם חטאו ונולד מחטאם ילד, אין הוא ממזר, כי ממזר הוא זה שנולד מאיסורי תורה שעונשם חמור. איסור חכמים זה נקרא 'שניות לעריות', דוגמאות נוספות לאיסורי חכמים אלו: סבתות לסוגיהן ונשות נכדים ונינות.
2021-01-06 16:38:32
נסיעה בכביש
1.האם אסור לעבור על המהירות בכביש? וחייב לעצור בעצור? (אם אני נוסע קצת מעל גם כן אסור?) 2.האם מותר ליסוע עם מישהו שיעבור על המהירות? ומה אם ספק שיעבור?
- אסור לעבור על כללי הזהירות בכביש. מותר לנסוע קצת יותר מהמהירות שכתובה על השלט, כיון שהחוק מתיר זאת, או על כל פנים לא מעניש על כך.
- אסור לנסוע עם מישהו שנוסע באופן שאם שוטר היה רואה אותו, היה מקבל דו"ח.
פניני הלכה ליקוטים ב פרק י (ניתן לקרוא עוד מהספר דרך האתר של פניני הלכה)
א – נהיגה לא זהירה
אחת השאלות המרכזיות בהלכות שמירת הנפש, ובדורנו אולי זאת השאלה העיקרית: מה יחס ההלכה לאדם העובר על חוקי הבטיחות לתנועה בדרכים. האם אדם הנוסע במהירות מופרזת, או עוקף כאשר ישנו סימון האוסר זאת, או אינו שומר מרחק, עובר בכך על איסור תורה או לא?
הואיל והשאלה חשובה, וידעתי שיתכן שהתשובה האמיתית לא תנעם לחלק מהלומדים, לא סמכתי על שיקול דעתי, ופניתי לרב הראשי, הרב אברהם שפירא זצ"ל, ושאלתיו, האם על פי ההלכה ישנו איסור לעבור על חוקי התנועה בדרכים. ואם ישנו איסור מהי חומרתו, האם הוא איסור מן התורה או מדברי חכמים. ותשובתו היתה חד משמעית, אדם הנוסע במהירות גבוהה שנחשבת למסוכנת ומקובל להעניש עליה, או אדם שאינו מציית לשאר חוקי הבטיחות ומסכן את עצמו או זולתו, עובר על איסור דאורייתא. וזאת מפני שהתורה ציוותה אותנו לשמור על נפשותינו מאוד, ואין הכוונה רק שלא להתאבד, אלא הכוונה להתרחק מן הסכנה ולהיזהר. וכמובן חוקי התנועה לא נקבעו סתם בשרירות לב כדי להרגיז את הנהגים, אלא הם נקבעו על ידי אנשים מומחים שבדקו וחקרו את הנושא והגיעו למסקנה שבמהירות כזו או בעקיפה במקום זה וכדומה, ישנה סכנה, וממילא אדם העובר על חוקים אלו עובר על איסור התורה.
יסוד לחובה להיזהר מדברים מסוכנים למדנו ממצוות מעקה, שנאמר (דברים כב, ח): "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ". והוסיפו ופירשו חכמים (ספרי שם), שכוונת התורה במצוות המעקה ללמדנו מצווה כללית, שניזהר ונישמר מכל הסכנות.
כלומר הגג ללא המעקה הוא דוגמא של מצב מסוכן, שהתורה מצווה למונעו באמצעות מעקה. וכן הדין לגבי כל המכשולים והסכנות, שעלינו להישמר מהם ולהסירם. וכן פסק הרמב"ם (הל' רוצח ושמירת נפש יא, ד): "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר (דברים ד, ט): הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד. ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצוות עשה ועבר על לֹא תָשִׂים דָּמִים (שם כב, ח)".
יש להדגיש, כי מי שאינו שומר על חוקי הבטיחות, גם אם שיחק לו מזלו, ושום תאונה לא ארעה לו, מכל מקום בזה שלא נזהר עבר על איסור תורה, שכן התורה צוותה להיזהר. וממילא ברורה תשובתו של הרב הראשי, הרב שפירא, שכל העובר על חוקי התנועה, שנועדו למנוע סכנת נפשות, ושנקבעו על ידי מומחים, במחיר של דם יקר, מבטל מצווה מן התורה ועובר על "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ".
בנוסף לכך, צריך כל מי שנוסע שלא בזהירות לדעת שגם אם הוא אישית לא ביצע שום תאונה, מכל מקום הוא אשם בעקיפין בקיומן של תאונות דרכים. מפני שבנסיעתו המהירה והלא זהירה עזר ליצירת נורמה שלילית, וודאי גרם לכך שעוד נהגים ילכו בעקבותיו, וינסו להדביק את הקצב המהיר שלו, ומן הסתם אחד מהם ייפגע.
ב – איסורים נוספים
בנוסף למצוות התורה של שמירת הנפש, העובר על חוקי הבטיחות עובר גם על איסור לעבור על תקנת הקהל. שהרי הכנסת שקבלה את החוקים האלו נבחרה על ידי הציבור, וממילא יש לתקנותיה תוקף מחייב.
לא כאן המקום לבאר מבחינה הלכתית את התוקף של תקנות הקהל, אם מצד "הפקר בית דין הפקר", או מצד "דינא דמלכותא דינא" לפי רוב הפוסקים, או מצד גדרי שותפות (עי' פנה"ל 'העם והארץ' ו, א-ה). אך בכל אופן ברור, שכל זמן שהחוק איננו סותר את ההלכה, יש לו תוקף מחייב. ולכן אדם העובר על חוקי התנועה, בנוסף על אי זהירותו, שיש בה איסור תורה, הוא גם עובר על איסור בזה שאינו מתחשב בתקנות שתקנו שליחי הציבור.
נהג העובר על חוקי הבטיחות בכלי רכב השייכים לצה"ל, עובר על איסור נוסף של גזל. שהרי ברור שהצבא איננו מסכים בשום פנים, שינהגו בכלי הרכב שלו שלא על פי חוקי התנועה והחוקים הצבאיים. ועל כן הנוהג ברכב צבאי שלא על פי החוק, אפילו אם לא אירע דבר, מכל מקום הוא משתמש ברכב שלא ברשות, ועובר על גזל. וכידוע, גזל ציבור חמור מגזל היחיד.
וכן הדין לגבי כל אדם הנוהג ברכב שאינו שייך לו, כמו למשל הנוהגים ברכב השייך לישוב או לקיבוץ, או נהגים בחברת מוניות או אוטובוסים, שמן הסתם החברה עומדת על כך שנהגיה ייסעו כחוק, ואם עוברים על חוקי התנועה, עוברים גם על איסור שימוש ברכב שלא ברשות.
ג – תוכחה
לעיתים מתעוררת שאלה, מה יעשה אדם שנוסע באוטובוס או מונית, והנהג נוסע במהירות מופרזת שלא על פי החוק, האם צריך להעיר לו או לא? יותר משהשאלה קשה מבחינה הלכתית, היא קשה מפני אי הנעימות שבה, שהרי מצד ההלכה ברור שיש לגשת לנהג ולהעיר לו על נסיעתו שלא על פי כללי הבטיחות. כי אפילו אם יש אחוז אחד שהנהג ישמע, מצווה להעיר לו (מ"ב תרח, ג). ואמרו חכמים, שכל מי שיכול למחות, ויש סיכוי שאולי ישמעו בקולו, ולא מחה, הרי הוא אשם באותו עוון (שבת נד, ב). וכל זמן שיש עוד סיכוי מסוים שהתוכחה תועיל, צריך לחזור ולהוכיח, וכמו שאמרו חכמים (ב"מ לא, א): "הוֹכֵחַ – אפילו מאה פעמים משמע".
יתר על כן, אפילו אם ברור שהנהג לא ייענה לנו יש להעיר לו, מפני שבכל מקרה חובה להוכיח כדי לומר את האמת. כי גם אם ברגע זה התוכחה לא תועיל, ודאי שהיא תשפיע לעתיד, ואם לא על הנהג הזה אז על נהג אחר (רמ"א או"ח תרח ב, ומ"ב שם).
אלא שצריך לדעת, שכאשר מוכיחים אדם, יש להשתדל שלא להעליבו, שנאמר (ויקרא יט, יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", ואמרו חכמים בספרא: "יכול פניו משתנות"? היינו שהוא נעלב, "תלמוד לומר: וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", כלומר הוכח אותו בצנעה ומתוך אהבה, ואז לא ייפגע ולא ייעלב. אמנם אם לאחר הזהירות הנדרשת, הנהג נעלב, אין לזה שהוכיח אותו שום עוון. ולהיפך, המצווה להוכיחו היא גם כאשר ברור שיתרגז, ולדעת הרמב"ם יש להוכיח את החוטא עד שכמעט ירצה להכות את המוכיח (הל' דעות ו, ז. ועיין בפניני הלכה 'העם והארץ' ז, ג-ה).
ד – שמירת חיי הזולת
חובה על אדם להציל את חבירו הנמצא בסכנה, שנאמר (ויקרא יט, טז): "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". במצווה זו מדריכה אותנו התורה שלא לעמוד מנגד בשעה שאדם אחר נמצא בסכנה, אלא נפעל בכל האמצעים העומדים לרשותנו להצלתו. למשל, הרואה אדם טובע בים, אם הוא יכול להצילו, חובה עליו לקפוץ ולהצילו. וכן אם שודדים מתנפלים על יהודי, חובה על כל מי שיכול – לקום לעזרתו. ואם אדם נפל בחולי מסוכן, ואין לו אפשרות לשלם את הסכום הנדרש עבור הטיפול הרפואי, על כל אחד מחבריו ומכריו לתת מכספם כדי להצילו. וכמובן שגם הרופא המטפל בו, אם רואה שאין לו כסף לשלם, חובה עליו לטפל בו ולרפאו בחינם. והרואה יהודי בסכנה ולא ניסה להצילו, עבר על איסור "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (שו"ע חו"מ תכו. ועיין להלן יא, א-ג בגדרי המצווה).
כלומר, בנוסף למצווה האישית המוטלת על כל אחד מאיתנו, לשמור את נפשו מסכנות, ישנה עוד מצווה לשמור ולהציל את נפשו של הזולת.
ואם צריך לעשות הכל בכדי להציל אדם אחר מישראל, על אחת כמה וכמה שיש להיזהר שלא לפגוע או לסכן אדם אחר. וגם המצווה הזו של "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ", צריכה לעמוד בפני כל נהג ונהג. כי לא רק על עצמו צריך הנהג לחשוב, אלא גם על האחרים שהוא עלול לפגוע בהם, אם לא ייסע בזהירות.
כאן המקום להעיר על מנהגם של צעירים רבים שמשתוקקים לקבל רשיון נהיגה ולהתחיל לנהוג, להרגיש את תחושת הכוח, החופש והשחרור, שאדם יכול להרגיש כאשר הוא מפעיל מכונית חזקה שמסוגלת לשאת אותו למרחקים במהירות גדולה. למרות האתגר ותחושת הבגרות המלווה את קבלת הרשיון והנסיעה בשנים הראשונות, צריך כל צעיר לעלות על הרכב בחיל ורעדה, ברתת וזיע, ולהתיירא מאוד שמא יגרום ח"ו לתאונת דרכים. ולכן אין מקום להיחפז לעלות על המכונית ולנסוע.
2021-01-06 08:02:35
פדיון הבן
איך נוהגים היום בזמן הקורונה"א-האם חייב פדיון הבן עם כהן,פיזי,או אפשר בזום. ב-האם חייב לעשות סעודה בפדיון הבן. ג-האם חייב עשרה גברים לפדיון,ולסעודה. תודה
עושים מה שאפשר. כהן – לא בזום. סעודה מכובדת – משפחתית, זוגית, מה שאפשר. עשרה – לא חובה. כדאי לך לקרוא את הפרק העוסק בפדיון הבן מתוך האתר של פניני הלכה ליקוטים משפחה פרק ט.
2021-01-04 04:57:06
דפנות סוכה לאחר החג
שלום לכבוד הרב מה ניתן לעשות עם דפנות של סוכה ישנות או בלויות מבלי להיכשל בביזוי מצווה ? אינני מעוניין לזרוק אותם לפח. לשים בסמוך לפח זה לא פתרון. אצלינו ביישוב העובדים של הזבל ישימו את זה במשאית הזבל יחד עם כל שאר הזבל.
בכל יישוב יש מקום שמיועד לקרשים זרוקים ושאר מוצרים שלא שמים בפח הזבל, זה נקרא 'גזם'. צריך לשים שם, ומשאית של גזם תיקח אותם.
2021-01-03 23:38:01
לימוד תורה בזמן תפילה לאיזה דברים לענות עם הציבור
שלום רב, בישיבתנו נערך שיעור תורה קבוע ובאותו זמן נערכת גם תפילת מנחה. תלמידי השיעור מתפללים במנין מוקדם או מאוחר יותר. אלא שנשאלת השאלה לאילו דברים עלינו להפסיק את השיעור ולענות עם הציבור ? (קדיש, קדושה, יג מידות וכו). הלא אם נצטרך לענות להכל נאלץ לבטל השיעור. ולכן השאלה בענין תלמוד תורה על מול מצוות התפילה. כמו כן הדבר קורה בקברי צדיקים כאשר אדם יושב לילמוד ובמקביל נערכת תפילה. תודה רבה, אסף
בזמן השיעור אין לענות לדברים שבקדושה.
בזמן לימוד אישי מותר לענות ואין חובה אם אין הדבר בולט, כגון שיושב בפינה מרוחקת.
2020-12-31 19:55:57
שמירת נגיעה
שלום רב, אני בן 17 ואמא שלי התחתנה כעת בנישואים שניים. לבעלה יש ילדה בשנות העשרים, נשואה עם ילדים. האם אני צריך לשמור ממנה נגיעה? תודה
בוודאי. רק לאחים ביולוגיים אין איסור נגיעה ואין איסור ייחוד.
2020-12-27 18:30:52
המתנה בין בשר לחלב
שלום הרב, בבית הורי הקפדנו על 3 המתנה ואחרי החתונה החמרתי כמו אשתי לשמור חמש פלוס כי חשבתי שכך נכון השאלה האם יש אפשרות לחזור ל3 והאם צריך התרת נדרים? תודה רבה!
הנכון יותר הוא לשמור שש שעות או קרוב לשש שעות כפי שכתבו רוב הפוסקים שבמקומם נהגו לשמור שלוש או פחות (רמ"א פט, א – "ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות". רש"ל וש"ך פט, ח – כל מי שיש בו ריח תורה ראוי שימתין שש שעות), ואמנם כתב הרב בפנה"ל כשרות ב' ששאין לשכנע את הנהוגים להקל לשנות ממנהגם, מ"מ במקרה שלך שכבר קיבלת על עצמך לשמור כך, עדיף להמשיך כך.
אם בכל זאת אתה רוצה לחזור, ואכן היה מנהג מובהק של בית הוריך (מנהג לא נקבע לפי ההורים לכן יש לוודא שהם לא הקלו יותר מהוריהם) לשמור שלוש, אתה רשאי לחזור לכך. ואם כשקיבלת על עצמך לשמור חמש פלוס לא אמרת שאתה עושה זאת בלי נדר, לכתחילה נכון לעשות התרת נדרים בפני שלושה, ולומר להם תרוץ טוב, כמו "לא ידעתי שיהיה לי כל כך קשה", או "חשבתי שלשמור 3 זה למיזרוחניקים, אך כעת אני יודע שזה מנהג שהיה רווח מאוד בישראל" וכד'. למה רק 'לכתחילה נכון' ולא חובה, כי בראש השנה של אותה שנה שבה קיבלת לשמור חמש פלוס, אמרת שכל דבר שתקבל על עצמך יהיה בלי נדר ('מסירת מודעה'), והרוצה לסמוך על כך, רשאי.
אם החלטת שאתה שומר שלוש, מן הראוי שגם אשתך תשמור שלוש כמוך, כפי שכתב הרב בהערה 3 – "נכון שהאשה תנהג כמנהג משפחת בעלה", וכשאתה עושה התרה תאמר שאתה עושה גם בשבילה. ואם אינך עושה התרה, גם היא לא צריכה לעשות (לא מהסיבה לעיל, אלא משום שאשה הולכת אחרי בעלה).
2020-12-24 17:53:50
תפילת מנחה
התפללית מנחה גדולה רבע שעה לפני הזמן האם אני צריך לחזור ולהגיד שוב עמידה מה הדין האם יצאתי או לא והאם חלה עלי עברה
המתפלל אחר חצות אבל קודם חצות וחצי, ספק האם יצא, ולכן מצד הדין לא חייב לחזור ולהתפלל. ואם רוצה יתפלל שוב ויאמר שאם ההלכה כסוברים שיצא ידי חובה, הרי זו תפילת נדבה.
2020-12-24 09:59:22