לוגו ישיבת הר ברכה
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

זרע על המיטה לאחר תשמיש

לרב שלום. לאחר שקיימתי עם אשתי יחסי אישות ראינו כתם רטוב על המיטה (ככל הנראה של זרע). הכתם עבר דרך הסדין אל המזרון. אפשר לכבס את הסדין אבל לא את המזרון. ניקינו בעזרת מגבון עם סודה לשתייה ונתנו לזה להתייבש אך אין ודאות שניקינו את זה לגמרי. השאלה שלי היא האם כעת המזרון הזה הוא ספק טמא? האם מותר לישון על המיטה הזו בליל יום הכיפורים למשל, וללכת לבית הכנסת ביום ולעשות ברכת הכהנים מבלי לטבול? בתודה מראש,

אין כיום דיני טומאה וטהרה מלבד איסור נידה. לכן כמו שאתה לא צריך לטבול במקווה לאחר שהיית עם אשתך, כך גם הסדינים והמזרן אינם צריכים טהרה. כאשר נבנה בעזרת ה' את בית המקדש, דברים טמאים יישארו טמאים עד שייטבלו אותם במקווה, ולא יעזור רק לנקות אותם. דרך אגב, כדאי תמיד לשים מתחת האישה מגבת לפני הוצאת הזרע, כדי שהמיטה לא תתלכלך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-18 11:39:31

האם חובה ללמד את הערבים שבע מצוות

הרב כתב כאן במאמר על הציווי לא ישבו בארצך
רעיון גר תושב – המניעות והשאיפה
שעלינו להשתדל לקיים ציווי זה – בהרבה דרכים. רציתי לשאול האם כאשר אין לנו אפשרות להוציא את הערבים מהארץ משום דרכי שלום, חובה עלינו להשתדל להקים מסגרות ללמד אותם את שבע המצוות, כך שיהיה מותר להם לגור בארץ. וחובה על המדינה להשקיע בכך, לא פחות מאשר העלות של טיל החץ לדוגמא. וכן מצווה גדולה על כל אדם להשתדל בדבר וללמד את הגויים כאן בארץ את שבע מצוות בני נח.

בוודאי שאנו צריכים לנסות בכל הדרכים שהם לא יהיו אויבים. אני רק מזכיר שכדי שהם ייחשבו כגר תושב, לא מספיק שיקיימו באופן יבש את שבע המצוות, אלא הם צריכים לקבל אותם מתוך אמונה בה' אלוקי ישראל, ובנוסף לכך לקבל אותנו כריבונים על הארץ ולהיות שותפים באתגרייה, כפי שמובא בפניני הלכה. אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה כדי שיהיו ממוקדים יותר (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) :

ה – שמירת הארץ

מגורי נכרים בארץ ישראל

א. החזון של עם ישראל בארצו, הוא להקים חברה שכולה שותפה באידיאלים הגדולים של התורה. לכן רק גויים שחפצים להיות שותפים לחזון, יכולים להישאר בארץ, וגויים שאינם מעוניינים בכך, אנו מצווים לגרש כדי שלא יפריעו להתממשותו.

שני איסורים נזכרו בתורה ביחס למגורי נכרים בארץ ישראל: א – "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ…" (שמות כג, לג), כלומר באחריות המדינה לגרשם. ב – "… וְלֹא תְחָנֵּם" (שמות ז, ב), היינו שאסור למכור קרקע או בית לגוי, כדי שלא לתת לו חניה בארץ.

איסורים אלו אינם חלים על גויים שעונים על הגדרת 'גר תושב', היינו ששומרים את שבע מצוות בני נח מתוך אמונה בה' אלוקי ישראל, ומקבלים את הריבונות של עם ישראל על ארצו כציווי התורה, ונושאים בעול האתגרים הלאומיים.

ב. אלו הן שבע מצוות בני נח: איסור עבודה זרה, איסור גילוי עריות, איסור שפיכות דמים, איסור גניבה וגזלה, איסור קללת ה', איסור אכילת אבר מן החי, והחיוב למנות בתי דינים שישפטו צדק בכל הדינים שבין אדם לחברו.

ג. כיום שאין היובל נוהג (עי' בהלכות שביעית ויובל י, ה), אין לבתי הדין סמכות לקבל 'גר תושב'. אמנם בשעת הדחק איננו מצווים לגרש כל מי שעונה על הגדרת 'גר תושב', כמו למשל רוב בני העדה הדרוזית, וכן ערבים הגונים וטובים. אבל את אלו שאינם עונים על הגדרה זו, ובוודאי את אלו שעוינים אותנו, אנו מצווים לגרש כאשר אין בדבר חילול ה' לעיני העמים, או לפחות לנסות לעודדם בדרכי שלום ובאופן יזום לעזוב את ארצנו, תוך מתן עזרה כלכלית עבור כך. ואת אלו שאינם עוינים אותנו, יש לכבד ולאהוב כמו כל גוי.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-18 00:52:51

ברכת הטוב והמטיב על פעולת נצחון\חיסול מחבלים וכו'…

האם לברך הטוב והמטיב על חיסול מחבלים\ שחרור חטופים\או כל שמועה על פעולה כללית שעשתה טוב לכלל עם ישראל במלחמה? והאם לברך ברוך דין האמת על שמועה של הריגת חטוף\ חיל\משפחה, וכו'…?

בפועל אנו לא רואים שהרבנים נוהגים לברך, אף שמצד הדין השמח מדבר מסוים שאינו נוגע אליו אישית, יברך 'שהחיינו', שכן ברכה זו נתקנה גם על שמחה שאין בה הנחה מוחשית. ויש לומר שכדי לברך צריך שהדבר יהיה קרוב אליו יותר. דין זה מובא בפניני הלכה ברכות יז, ח (ניתן לקרוא דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

כד. מכיוון שמברכים 'שהחיינו' גם כשאין הנאה מוחשית, אם שמע שמישהו שקרוב אליו מאוד הרוויח רווח גדול במיוחד, והוא שמח בזה – יברך. ואם שמע שהפסיד הפסד גדול מאוד, והוא עצוב מזה – יברך 'דיין האמת'. וכן השומע על אדם כשר שנפטר, והוא מצטער מכך מאוד, אף שאינו משבעת קרוביו, יברך 'דיין האמת'.

כו. שכח לברך בעת ששמע את השמועה הטובה או הרעה, יכול לברך כל עוד הוא שמח מאוד או עצוב מאוד ממנה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-17 17:00:56

סליחות ולימוד להצלחה

כבוד הרב, 1. האם מותר לומר נוסח סליחות ארץ-ישראל (המערב נוסחי כל העדות)? 2. אני לא מצליח. האם זה בסדר אם אלמד תורה להצלחתי-שלי? האם יש זמן מינימלי של לימוד, או לימוד מועדף (הלכה, משנה, תלמוד וכד׳)? האם ה׳ יכעס עלי שאני עושה בתורתו כלי להיטיב עם עצמי (מעין סוג של קרדום לחפור בה או עטרה להתעטר בה)? 3. האם יעזור לניצחוננו אם אלמד לניצחון ישראל במלחמה הנוכחית? כל טוב, שנה טובה ובשורות טובות!

  1. כן
  2. אם תלמד תורה לשמה ולא בשביל הצלחתך, ההשפעה של התורה על הצלחתך תהיה יותר גדולה, שהרי לימוד תורה לשמה גדול יותר מלימוד תורה שלא לשמה. אמנם אם אין זה משכנע אותך, זה בסדר ללמוד תורה להצלחתך, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, ובוודאי שה' לא יכעס עליך אם אתה עושה מה שאתה יכול לעשות במצבך הנכחי.
  3. זה בוודאי מעלה יותר גבוה, אבל הכוונה המעולה היא שאנחנו לומדים את התורה הקדושה כדי להבין את דבר ה' לעולם וכדי ליישם את הדברים כראוי, וכיוון שאנחנו עושים את הדבר הנכון, בוודאי שהוא פועל ישועות.

    אביא לך בהקשר זה מהמובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) :

    ערך לימוד התורה

    א. המצווה החשובה ביותר היא מצוות תלמוד תורה, שעליה אמרו חכמים שהיא שקולה כנגד כל שאר המצוות (פאה א, א). שתי סיבות עיקריות לכך:

    ראשית, על ידי הלימוד ניתן להבין את הייעוד של הבריאה ולחיות על פי ערכי התורה המקודשים, לקיים את מצוות התורה ולתקן את המידות. וזהו שאמרו חכמים: "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".

    שנית, על ידי לימוד התורה האלוקית אנו מתקשרים אל המימד הרוחני שהוא שורשו של העולם הזה הגשמי, ומתוך כך נמשכת ברכה לעולם. וזהו שאמרו חכמים שהתורה קדמה לעולם, והוסיפו ואמרו שאילו היה העולם בטל רגע אחד מתורה, מיד היה חוזר לתוהו ובוהו.

    מכיוון שכך, גם אדם שזכה לדעת את כל יסודות התורה (להלן, ה), צריך להוסיף ולהתעמק בה, כדי להמשיך אורה וברכה לעולם. שכן תכלית הלימוד אינה רק לדעת כיצד לנהוג וכיצד להתבונן בעולם, אלא הלימוד עצמו נחשב למצווה הנעלה ביותר, מפני שבלימוד התורה אנו עוסקים בדבר ה' שמופיע בעולם, ואין מצווה שמקשרת את האדם אל ה' יותר מאשר מצוות תלמוד תורה, שעל ידה דברי התורה האלוקית נספגים בשכלו של הלומד והופכים להיות חלק ממנו.

    חובת הלימוד

    ב. לרוב חשיבותה של מצוות תלמוד תורה, קיומה מבוסס על שלוש מצוות: ראשית, חובה על ההורים לדאוג לכך שילדיהם ידעו את יסודות התורה, שנאמר (דברים יא, יט): "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם". בנוסף לכך, חובה על חכמי ישראל ללמד את העם תורה, שנאמר (דברים ו, ז): "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", וביארו חכמים שהכוונה לתלמידים, שגם הם קרויים בנים. בנוסף לכך, חובה אישית על כל אחד ללמוד בעצמו את התורה, שנאמר (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם".

    ג. נאמר על דברי התורה (דברים ו, ז): "וְדִבַּרְתָּ בָּם", ודרשו חכמים: "בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים". וכן נאמר (יהושע א, ח): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". מכאן למדנו שמצוות לימוד תורה היא מצווה תמידית, ולכן אסור לאדם לאבד את זמנו לבטלה, ואם אינו עושה דבר בעל ערך חיובי – אסור לו להתבטל מלימוד תורה.

    אמנם גם העושה דברים בעלי ערך חיובי, כמו רוב האנשים העוסקים בפרנסה וביישובו של עולם, לא ימלא את כל יומו בהם, אלא עליו להקדיש בכל יום זמן ניכר עבור לימוד תורה, כל אחד לפי יכולתו. ובימים שבהם הוא טרוד מאוד, ילמד מעט בבוקר ומעט בערב, ובזה יצא ידי חובת "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". ובשבתות וחגים שנועדו ללימוד תורה (ירושלמי שבת טו, ג), צריך כל אחד להקדיש שעות רבות ללימוד (עי' בהלכות שבת ה, א).

    ד. חובה על כל אדם לחזור על תלמודו, כדי להיות כמה שיותר קשור לדברי התורה, וכדי לזכור את דברי התורה המדריכים את חייו, שנאמר "וְשִׁנַּנְתָּם", ולמדו חכמים – "שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד". ומי שמתרשל ואינו חוזר על תלמודו ושכחו, עובר על האיסור: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים" (דברים ד, ט).

    דברי תורה שכל אדם צריך עבור חייו השוטפים, הן בהלכה והן באמונה – חובה על כל אחד לזכור. ורבנים שהציבור שואל אותם שאלות – צריכים לזכור יותר, וצריכים לדעת למצוא תשובות בספרים ובמאגרי המידע המצויים.

    ידיעת יסודות התורה

    ה. במשך הדורות נכתבו ספרים רבים מאוד כדי לבאר את דברי התורה, עד שכיום נעשתה התורה מרובה ומפורטת מאוד, ולא ניתן לדעת את כל מה שכתוב בה. אמנם את יסודות התורה המבארים כיצד לנהוג ולהתייחס למאורעות החיים, ניתן לדעת.

    על כן חובה על כל אחד ללמוד את כל התנ"ך עם פירוש פשוט, ואת יסודות האמונה והמוסר המבוארים בספריהם של גדולי ישראל, וכן ללמוד את ההלכות הנצרכות לחייו בטעמיהן, בלא פירוט מדוקדק המחייב רק תלמידי חכמים. על גבי זה, יוסיף כל אחד להעמיק לפי זמנו, כישרונו ונטיית ליבו.

    ו. המקור לכך שיש להקדים את הלימוד הנוגע למעשה, מן הפסוק (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם", כלומר צריך ללמוד כדי לדעת לשמור ולעשות. וכן אמרו חכמים (קידושין מ, ב): "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה", משמע שהעיקר הוא ללמוד את הדברים המביאים לידי מעשה, וכך הדריכו רבים מגדולי ישראל (עי' בפניני הלכה ליקוטים א' פרק א הערה 2).

    לכן, נכון שבכל הישיבות ילמדו את המסכתות הנוגעות למעשה, עם שיטות הראשונים והאחרונים המרכזיות ועד ההלכה למעשה, מתוך מטרה להקיף בשנים המעטות של הלימוד בישיבה כמה שיותר סוגיות מעשיות, הן בהלכה והן בתנ"ך ואמונה, כך שכאשר הבחורים יסיימו את המסלול הישיבתי, יהיו מוכנים כראוי לחיי המעשה ולבניית ביתם.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-16 10:58:39

יש לך שאלה?

חיפוש שאלה מתוך המאגר

חיפוש שאלות ותשובות במערכת

השתמש בטופס להלן לצורך חיפוש במערכת

לפי נושא

דילוג לתוכן