חיפוש
הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יחס הלכתי אל דתלשים

שלום כבוד הרב, במסגרת לימודי נתקלתי במושג ההלכתי "תינוק שנשבה" אשר נמצא בשימוש רב בדיונים על יחסים בין חילונים לדתים. אחרי שעיינתי בתשובת החזו"א ושיטת הרמב"ן בשגגת הרבים, שו"ת יהודה יעלה (אסאד) חלק א – יורה דעה סימן נ ואת האיגרות של הרב קוק ועוד עלתה בליבי שאלה, שאלות אלו עלו ביחס לאנשים חילונים אשר בנוגע אליהם המושג של תינוק שנשבה חל, בין אם הם הכירו את היהדות ופרטיה ובין אם לא. משום שהם גדלו במציאות שרווח בה חילול שבת ושאר עבירות. אבל בנוגע לאנשים שיצאו מהדת המושג תינוק שנשבה אינו יכול לחול, משום שהם אכן מכירים את היהדות והלכותיה כמו שצריך. (אפשר להגיד שחלקם לא חוו את היהדות בצורה מתוקנת, אבל זה מחשבה פטרנליסטית משום שברור שישנם אנשים אשר אכן היו דתיים שלמים בנפשם ובעקבות אירוע כזה או אחר החליטו לצאת בשאלה) אכן יש סוגים שונים של יוצאים בשאלה ולכן יש דתלשים אשר אכן יחול עליהם הגדר של "תינוק שנשבה" (תלוי בהרחבה וצמצום ההגדרות לפי הפוסקים השונים) אבל בהחלט קיימים דתלשים אשר הגדר אינו יכול לחול אליהם (כגון דתיים אשר הכירו את הדת בצורה שלמה וגם לא נחשפו לתרבות החיצונית) אנשים אלו, מה היחס התורני שאמור להיות אליהם? נניח לדוגמא: האם מגע ידם פוסל יין? או האם מותר להגיד קדיש עליהם (במצב של מוות טיבעי וכו) אשמח לתשובה הכוללת מקורות משום שלא מצאתי מקורות אשר מדברים על הנושא. אודה לך מראש על התשובה, אריאל

אכן מדרגות מדרגות ישנן, ובזכות הרב קוק שאמר גם עליהם שנחשבים כתינוק שנשבה, משום הרוח החילונית החזקה, ההלכה למעשה היא שכל עוד אינם מתריסים ומזלזלים איננו מחמירים איתם, ואינם אוסרים את היין ואומרים עליהם קדיש, וכמובן שאם הם שמחים להשלים מניין או זימון, הם משלימים.

הלכה זאת מובאת למעשה בפניני הלכה במספר מקומות, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/).

מקורות:

הרב קוק (אגרת קלח) – אבל אם יחשוב כת"ר שראוי בזה"ז לעזוב להפקר את אותם הבנים אשר סרו מדרכי התורה והאמונה ע"י זרם הזמן הסוער, הנני אומר בפה מלא שלא זו הדרך אשר ה' חפץ בה. כשם שכתבו התס' בסנהדרין כו: ד"ה 'החשוד', שיש סברא לומר שלא יפסל חשוד על העריות לעדות, דחשיב כמו אונס, משום דיצרו תוקפו. וכה"ג כתבו התס' בגיטין מא: ד"ה 'כופין', שכיון שהשפחה משדלתם לזנות חשיבי כאונסין. כן היא ה'שפחא בישא' של זרם הזמן, שנתנו לה מן השמים שליטה טרם שתכלה לגמרי ותתנדף כעשן, שהיא משדלת בכל כשפיה הרבים את בנינו הצעירים לזנות אחריה. הם אנוסים גמורים וחלילה לנו לדון אונס כרצון.

וכך מובא בסוף ספר אהבת חסד של החפץ חיים כתב בשם הגר"י מולין: "דמצווה לאהוב את הרשעים… כי אצלנו הוא קודם תוכחה, שאין אנו יודעים להוכיח ודיינינן להו כאנוסים".

וכן ניתן לדייק בדברי הרמב"ם שכתב "הפורש מדרכי ציבור", היינו שכל הציבור כשר והוא פורש מהם, ולא שרוב עם ישראל אינו דתי, כך שאינו מרגיש שהוא פורש מרוב הציבור, אלא זאת נראית לו מציאות טבעית לחלוטין.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-03 14:48:53

תוספת שבת

שלום, חשבנו להוסיף תוספת שבת ולקבל שבת יותר מוקדם. א. כמה זמן ? מה ייחשב מספיק משמעותי? ב. איך עושים זאת בפועל? כלומר מדליקים נרות ואז הכל אסור גם לאיש וגם לאישה? ג. האם מותר אחרי הדלקת נרות לשתות קפה ועוגה בנחת? ד. האם בלי קשר להכנסת שבת מוקדם,בכניסת שבת באופן רגיל, מותר לשתות קפה ועוגה אחרי ההדלקה? שמעתי שכן משום שבכל מקרה יש תוספת זמן קבועה על כניסת השבת. אציין שבקפה ועוגה יש לנו נחת ועונג של שבת. ד. דבר אחרון, אני ובעלי רוצים לקבל את זה על עצמינו בלי נדר. ילדינו שכבר גדולים לא יירצו בכך מן הסתם. איך לנהוג בעניין זה מול הילדים?

תוספת שבת זו חובה שצריך לעשותה אחרי תפילת מנחה, ולאחריה אין לאכול ולשתות דבר על הקידוש. החובה היא לכל הפחות שתי דקות לפני השקיעה לומר 'הריני מקבל על עצמי את השבת' או לומר 'בואי כלה שבת המלכה'. אישה שנוהגת לקבל שבת בזמן הדלקת הנרות שבלוחות, מקבלת שבת הרבה לפני השקיעה.

דינים אלו מבוארים בפניני הלכה שבת. אביא לך את תמצית הדינים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

מצוות תוספת שבת

ב. מצווה מהתורה להוסיף מהחול על הקודש, ולכן יש לקבל את השבת מספר דקות לפני שקיעת החמה, ולהוציאה מספר דקות לאחר צאת הכוכבים. הרוצה לקבל את השבת זמן רב לפני השקיעה, יכול לקבלה עד שעה ורבע זמנית קודם השקיעה, ובזמן זה יכול להדליק נרות, להתפלל תפילת שבת ולקדש. והרוצה להוציא את השבת זמן רב לאחר צאת הכוכבים, יכול להוציאה לאחר שעתיים ואף יותר.

ג. מנהג הנשים לקבל את השבת בעת הדלקת הנרות, ובשעת הצורך יכולה אישה להתנות בליבה שאינה מקבלת את השבת בהדלקה, כדי שתוכל לעשות מלאכות או לנסוע לבית הכנסת לאחר ההדלקה.

ד. מנהג הגברים לקבל תוספת שבת לאחר תפילת מנחה, וטוב שהגבאי יכריז "הננו מקבלים על עצמנו את קדושת השבת". ואם הגבאי אינו מכריז, צריך כל יחיד לקבל בעצמו על ידי אמירה דומה. כאשר רואים שתפילת מנחה לא תסתיים לפני השקיעה, יפסיקו באמצע חזרת הש"ץ כדי לקבל שבת.

ה. לכתחילה צריך להקפיד להתפלל מנחה של חול לפני שמקבל על עצמו את השבת, ולכן אם נמצא במניין שמסיים את תפילת הלחש של מנחה לאחר השקיעה, יתפלל ביחיד ויקבל שבת לפני השקיעה. ומי שבטעות קיבל שבת לפני תפילת מנחה, כל שלא קיבל שבת יחד עם הציבור, יתפלל מנחה. וכן מי שעוד לא התפלל מנחה וזמן השקיעה קרוב, יקבל שבת ויתפלל מנחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-03 12:38:04

לימודי נהיגנ

בס"ד שלום וברכה, אני רוצה להתחיל ללמוד נהיגה, האם ישנה חובה ללמוד אצל מורה אישה, או שאפשרי ללמוד גם אצל מורה גבר? תודה רבה.

מותר ללמוד אצל גבר ששומר על כללי הצניעות, לא נוגע ולא מדבר דברים לא ענייניים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-03 11:14:40

אבלות

האם אבל יכול להשתתף בסעודת 7 ברכות ללא מוזיקה?

אם הסעודה בביתך ויש בדבר צורך מיוחד, מותר. וכן אם אתה אב החתן או סבו, ויש צורך שתהיה, או שאתה נצרך להשלים למניין או לפנים חדשות, מותר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-02 18:20:08

שבת בצבא

שלום הרב, אני מתוקף היותי לוחם נמצא הרבה שבתות בעזה ורציתי לדעת האם יש הקלות מסוימות או היתרים לפעולות שהן לא תלויות בפיקוח נפש כגון להדליק פנס או להכין אוכל כמו מנה חמה וכ'ו רק מעצם זה שאני נמצא במצב חיים שונה? תודה מראש

הכללים הם אותם כללים, אבל סביר שביותר מקרים ייחשב הדבר עבורך כצורך גדול שמותר בשבת לעשות שני איסורי דרבנן, כגון לכבות את האור בשינוי כדי לנוח כראוי עבור פעילות, וכן להדליק מזגן או מאוורר בשינוי כדי להירדם כראוי עבור פעילות. איסורי תורה אפשר לעשות בשני דרבנן במקום צורך גדול על ידי שינוי ושניים שעושים את הדבר ביחד, כגון להדליק תאורה שיש לה חוט להט.

כלל זה מובא בפניני הלכה שבת פרק ט. אביא לך את כל הכללים כפי שהם מופיעים בתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

שינוי

א. העושה מלאכה כדרכה עבר על איסור תורה, ואם עשאה בשינוי עבר על איסור מדברי חכמים. לכן המוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים כדרך שרגילים לשאתו, בידו או בחיקו – עבר על איסור תורה. נשאו בשינוי, כגון ברגלו, בפיו או במרפקו – עבר על איסור מדברי חכמים. וכן ימני שכתב בימין – עבר על איסור תורה, ואם כתב בשמאל – עבר על איסור חכמים. וכן הגוזז ציפורניו במספריים – עבר על איסור תורה, ואם גזז בידיו או בשיניו – עבר על איסור חכמים.

שניים שעשאוה

ב. שניים שעשו מלאכה שכל אחד מהם היה יכול לעשותה לבדו, כגון שאחזו יחד בקולמוס וכתבו, עברו על איסור מדברי חכמים. אבל אם עשו מלאכה שאין ביכולתו של אחד מהם לעשותה לבדו, כגון שהעבירו רהיט כבד מרשות לרשות, עברו שניהם על איסור תורה.

גרמא

ג. מלאכה שלא נעשית על ידי פעולה ישירה של האדם, אין בה איסור תורה, כיוון שאין זו דרך עשייתה, ובמקום צורך גדול, הפסד משמעותי או צורך מצווה, מותר לעשותה. לכן אם מתפשטת שריפה שאין ממנה סכנה, מותר להניח מסביב כלים עם מים, כדי שיתבקעו כאשר האש תגיע אליהם, והמים יכבו את האש (דין שעון שבת מובא בפרק יז, ז-ח).

אמנם מלאכות שדרך עשייתן היא ב'גרמא', העושה אותן כדרכן עבר על איסור תורה, כגון הזורה חיטים ברוח וגרם לכך שהרוח תנפה את החיטים, או המעמיד קדירה על האש וגרם לכך שהאש תבשל את התבשיל.

מקלקל

ד. העושה מלאכה דרך קלקול, עבר באיסור מדברי חכמים. לכן המבעיר אש כדי לבשל, לחמם או להאיר – עבר על איסור תורה, והמבעיר דרך השחתה – עבר על איסור חכמים. שחט בהמה כדי ליהנות מבשרה או עורה – עבר על איסור תורה, ואם הרג דרך השחתה – עבר על איסור מדברי חכמים.

קיום

ה. הכותב בעיפרון על נייר, כיוון שכתיבתו מתקיימת לזמן ארוך, עבר על איסור תורה. אבל אם כתב על חול או על אדי החלון, כיוון שכתיבתו אינה מתקיימת, עבר על איסור חכמים. וכן הקושר קשר חזק שעומד זמן רב, עבר באיסור תורה, והעושה קשר שמחזיק זמן קצר, עבר על איסור חכמים.

מלאכה שאינה צריכה לגופה

ו. המכוון במלאכתו להשתמש בגוף המלאכה שעשה – האיסור מהתורה, ונקרא 'מלאכה שצריכה לגופה', כגון החופר בור כדי להניח בו יסוד לביתו ('בונה'), או כדי לשתול בו עץ ('חורש'). אבל כאשר אינו משתמש בגוף המלאכה אלא בשביל דבר אחר – האיסור מדברי חכמים, ונקרא 'מלאכה שאינה צריכה לגופה', כגון החופר באדמה מפני שצריך את העפר ולא את הבור.

דוגמה נוספת: כיבוי לצורך גופו האסור מהתורה, הוא כיבוי הנעשה לשם עשיית גחלים או הבהוב הפתילה כדי שיוכל להדליקה היטב, שבכך יש לו שימוש מעצם הכיבוי. אבל המכבה את הנר מפני שחס על השמן או מפני שהאור מפריע לו, כיוון שלא משתמש בעצם הכיבוי אלא רק אינו רוצה שהנר ימשיך לדלוק, הרי שעשה את המלאכה שלא לצורך גופה, והאיסור מדברי חכמים.

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל במקום הצורך.

ט. כאשר ברור שפעולתו תגרום לעשיית איסור, ורק במקרה לא צפוי האיסור לא יֵעשה, הדבר אסור כדין 'פסיק רישא'.

י. כאשר המציאות כבר קיימת, אך הוא לא יודע אותה, כגון שרוצה לפתוח את דלת המקרר כדי לקחת אוכל, ומסופק האם הנורה שבו דולקת ('ספק פס"ר') – אם פעולת האיסור אסורה מדברי חכמים, הדבר מותר כדין 'אינו מתכוון'. ואם הפעולה אסורה מהתורה, הדבר מותר רק במקום הצורך.

שני דרבנן לצורך מצווה וצורך גדול

יא. מדין התורה אסור ליהודי לבקש מעבדו הגוי לעשות עבורו מלאכה בשבת, והוסיפו חכמים ואסרו על יהודי לבקש מכל גוי לעשות עבורו מלאכה בשבת. אמנם במקום מצווה או צורך גדול מותר לבקש מגוי שאינו עבדו לעשות עבורו איסור מדברי חכמים. לכן כאשר כבה האור בליל שבת ואין אפשרות לענג את השבת בסעודה או ללמוד תורה, מותר לבקש מגוי להדליק את האור בשינוי. ואם שכח לכבות את האור בחדרו ואין לו חדר אחר לישון בו, מותר לבקש מגוי שיכבה אותו כדרכו (שאר דיני מלאכת גוי מובאים בפרק כה).

אם אין שם גוי, מותר ליהודי במקום מצווה או צורך גדול לעשות מעשה שיש בו שני איסורי חכמים, כגון לכבות את האור בשינוי. בכלל צורך גדול, גם הפסד גדול או צער משמעותי שחש בגופו (להלן כח, ה).

יב. היתרים אלו נועדו למקרים מיוחדים, אבל אסור להשתית את סדרי השבת עליהם, כגון לבקש מגוי שיכבה וידליק בכל שבת את האורות לצורך הסעודה, הלימוד והשינה. או לבקש מגוי שיעלה ויוריד אנשים במעלית לקומות גבוהות בכל שבת. ורק כשאין פתרון אחר, לפעמים כשאין ברירה ניתן להקל באופן קבוע.

דרבנן אחד לצורך מצווה של רבים או יישוב הארץ

יג. לצורך מצווה של רבים, מותר במקום צורך גדול לבקש מגוי לעשות איסור תורה. כגון כאשר העירוב נקרע, ואם לא יתוקן רבים יטלטלו באיסור – מותר לבקש מגוי לתקנו גם אם התיקון כרוך באיסור תורה. וכן כאשר נכבה האור בבית הכנסת בליל שבת באמצע התפילה, מותר לומר לגוי להדליקו לצורך הרבים, גם אם לא ניתן לעשות זאת בשינוי.

ואם אין שם גוי והשעה דחוקה מאוד, לצורך גדול ומצווה של רבים, מותר אף ליהודי לעשות איסור מדברי חכמים, כגון לתקן את העירוב על ידי קשר עניבה.

יד. גם לצורך מצוות יישוב הארץ, מותר לעשות איסור מדברי חכמים. לכן אם הזדמן לאדם בשבת לקנות בית מגוי, מותר לבקש מהגוי שיכתוב עבורו שטר קניין ושייקח את הכסף המגיע לו, שכל קנייה של בית בארץ ישראל מידי גוי, יש בה מצווה מהתורה של יישוב הארץ ותועלת לכלל ישראל.

כבוד הבריות

טו. התירו חכמים לעבור על איסור מדבריהם משום כבוד הבריות. לכן אדם שעשה את צרכיו, ואין לו במה לנקות את עצמו, ואם יישאר מטונף יתבזה מאוד, מותר לו לעבור על איסור חכמים של מוקצה או קריעת נייר טואלט בשינוי.

 

הכנת מנה חמה

שאלת על מנה חמה. אז שתדע שלפי המבואר בפניני הלכה, הכנת מנה חמה של מרק או איטריות או של קוסקוס מותרת בשבת על ידי עירוי מכלי שני (את הקוסקוס יערבב בשינוי. מנה חמה של פירה העשוי מקמח תפוחי אדמה אסורה משום לישה). וכך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה :

פרק י סעיף יג: כלי שלישי לא מבשל, ומותר ליתן בו כל מאכל ומשקה שאינם מבושלים. ואף עירוי מכלי שני אינו מבשל את רוב המאכלים והמשקים, ומותר לערות על כל מאכל ומשקה נוזל רותח מכלי שני, אלא אם כן יודע שהוא קל מאוד לבישול. לכן המכין קפה שחור או תה, יכול לערות עליהם מים רותחים מכלי שני, וכן הרוצה להכין מנה חמה של אטריות או מרק, יכול להכינם בעירוי מכלי שני.

פרק יב סעיף ט: מאפה שנילוש והתפורר, כגון פירורי עוגיות, מותר לערבבו בשינוי סמוך לאכילתו עם גבינה או חלב באופן שתיווצר עיסה עבה. וכן מותר להכין קוסקוס בעירוי מכלי שני, ולערבב בשינוי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-02 15:58:38

יש לך שאלה?

חיפוש שאלה מתוך המאגר

חיפוש שאלות ותשובות במערכת

השתמש בטופס להלן לצורך חיפוש במערכת

לפי נושא

דילוג לתוכן