חיפוש שאלה מתוך המאגר
חיפוש שאלות ותשובות במערכת
השתמש בטופס להלן לצורך חיפוש במערכת
שאלות אחרונות
קטניות
שלום, לפי הנאמר בספר פסח, ט,ו – האם מותר לאשכנזי לאכול קטניות חיות או מבושלות פחות מ-18 דקות?
מבושלות לא, כיון שגם קמח מבושל אסור בפחות מ 18 דקות. קטניות חיות – כן. ולכן הרב אליקים לבנון פרסם שמותר לאכול פרכיות אורז כשרות לפסח של חברת B&D משום שאין בתהליך עשייתם מים -https://www.kosharot.co.il/index2.php?id=413768&lang=HEB
לידיעתך יצא כעת מבית מדרשנו ספר 'קיצור הלכה', המביא את כל פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה בספר אחד.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-09 14:15:04
דיני הוכחה
מנע רגלך מבית חברך פן ישבעך וישנאך .מה ההתנהלות ומה המסר ברעיון ?
כפי שכתבו הפרשנים על פסוק זה במשלי כה, יז – גם עם חבר טוב צריך להיזהר לא ל'חפור' לו ו'לשגע' אותו, אלא הכל לפי המידה, כדי שהחברות תתמיד בצורה נעימה.
כך פירש למשל המאירי – בבקרך בית רעך, שאם תוקיר רגלך מביתו , ותלך לפעמים דרך חיבה , יערב לו מאוד , ויהיה לו עמך אהבה ואחוה וריעות; אבל אם תתמיד בזה יותר מדאי , ישבעך וישנאך. ולא די שלא יוסיף אהבה, אבל אף האהבה הקדומה תבטל; וכל שכן אם תבוא בלא סיבה, וכל שכן אם תבוא להתמיד להטריחו על איזה דבר… והיא הערה על רוב ההתחכמות וההִכָּנֵס במקום בלתי ראוי לו.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-08 23:45:02
משחק ילדים בשבת
שלום
יש לי ילדים צעירים (4.5 ו-2.5) שאוהבים לבנות עם magnatiles (ראו את הקישור להלן). האם מותר להם לבנות איתם בשבת? האם מותר לי לבנות עם הילדים שלי בשבת? הם לא בדיוק כמו לגו בגלל המגנטים…
Metropolis 110-Piece Set
תודה על העזרה
כל טוב
ברנדון
מותר. אמנם צריך לזכור את דברי חכמים שאמרו שהשבת נועדה אמנם גם לשמחה ונחת בגשמיות, אבל גם ברוחניות – כלומר בלימוד תורה מרובה. לכן הגדולים צריכים לוודא שאינם מבזבזים את הזמן היקר של השבת במשחקים, אלא ישחקו עם הילדים מעט וישאירו אותם לשחק לבד וילכו ללמוד תורה.
וכך כתוב בספר החדש שיצא כעת לאור – קיצור הלכה – ספר המביא את כל פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה של הרב מלמד:
לילדים קטנים מותר לשחק במשחקים המותרים בשבת, אבל לגדולים שהגיעו למצוות טוב להחמיר ולהקדיש את הזמן החשוב של השבת ללימוד תורה.
המשחקים המותרים והאסורים
ט. אסור לשחק במשחק שבו יש למנצח רווח ממשי של כסף או מאכל, וכן במשחק שרגילים לכתוב בו, או שכולל הדבקה וגזירה. וכן אסור לבנות דברים שדורשים דייקנות מרובה ונועדו להתקיים זמן רב. אבל מותר להרכיב דברים שחיבורם אינו חזק ונועדו לפירוק (לעיל טו, יז). וכן מותר לעשות מנייר צורות פשוטות של אונייה ומטוס, אך לא קיפולים אומנותיים (אוריגמי). וכן מותר להרכיב פאזל או ליצור מילים על ידי חיבור אותיות זו לזו (לעיל יח, ה).
י. אסור לברור באופן האסור סוגים שונים של משחקים שהתערבבו (לעיל יא, כו), וכן אסור לעשות צורות בפלסטלינה משום ממרח וכותב, ולכן היא מוקצה. מותר להקים ולפרק אוהל על ידי שינוי הסדר (לעיל טו, לד), וכן מותר לעשות מחרוזת של משחק שאינה עומדת להתקיים, ובתנאי שלא יעשו קשר על קשר בסוף החוט.
יא. מותר למתוח קפיץ של מכונית צעצוע כדי שתיסע מעט, ובתנאי שלא תצפצף או תדליק נורות. אסור לשחק בצעצועים של כלי נגינה, ולכן הם מוקצה. אבל מותר לתת לתינוק צעצוע שמשמיע קול מכני בעת שמנענעים אותו או לוחצים עליו, ולגדול עצמו אסור להשמיע קול בצעצוע זה.
יב. משחק שמצריך שהאדמה תהיה ישרה, מותר לשחק רק על רצפה שבתוך הבית, כגון גולות (לעיל טו, ט). ומותר לשחק בחול דק ויבש המונח בארגז משחקים (שם י). אסור לרכוב על אופניים בשבת, ונכון להחמיר בקורקינט וסקטים, ומותר לרכוב על תלת אופן (לעיל כב, לח).
יג. מותר לילדים לשחק במשחקי ריצה להנאתם (לעיל כב, יט), אך אסור לשחק בכדורגל או כדורסל וטניס אפילו בבית, כיוון שאלו משחקים שנעשים בעסק גדול, ואינם מכבוד השבת ('עובדין דחול'), לכן הכדור מוקצה. ומטעם זה אסור גם לצפות באנשים שמשחקים במשחקים אלו. אמנם בכדור של ילדים קטנים מותר לשחק על קרקע מרוצפת. וכן מותר לשחק בטניס שולחן חובבני, הואיל ורגילים לשחק בו בבית.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-08 14:20:56
מכירת חמץ
שלום הרב, ראיתי בפנה"ל בעניין מכירת חמץ (הע' 4) כי אחת הסברות להקל לכלל למכור את החמץ היא על סמך הביטול שנעשה, כך שהמחלוקת לגבי המכירה היא בדין דרבנן. קצת הוקשה לי, הרי הביטול שהאדם עושה הוא לא על מה שמתכוון למכור, ואם כן הרי המכירה של אותו חמץ שבוטל מראה כי לא באמת ביטל את החמץ, שהרי נהנה ממנו ואף ישתמש בו לאחר הפסח. ואם לא יתכוון לבטל את החמץ שנכלל מכירה הרי הוא עדיין בגדר דאורייתא.
אתה צודק, הערתי לרב בעבר שאמנם י"א כפי שכתב (תבואות שור,קצוה"ח, מקו"ח, גרש"ק), אבל דעת רוב הפוסקים כפי שכתבת (חת"ס, פמ"ג, שועה"ר, ח"א, מ"ב תמח, יז ובה"ל 'לא מהני'. ובשד"ח הביא כן בשם עוד רבים מהפוסקים. הובאו כולם בספר בדיקת חמץ וביעורו ח, כב). ולכן הרב שינה את ההערה ל'יש אומרים':
"ועוד, שיש אומרים שהואיל וכל אדם מבטל את חמצו, ואחר הביטול שוב אין איסור חמץ מהתורה, ורק מדברי חכמים בנוסף לביטול צריך לבער או למכור, ואם כן אפשר לסמוך על המקילים בספק דרבנן. בנוסף, במהלך הדורות המסחר הלך והשתכלל, מפעולת חליפין פשוטה של החלפת סחורות, למסחר בכסף ועד למסחר מופשט בניירות ערך וכיוצא בזה, בכסף ועד פעולות קניינות מופשטות שמאפשרות השקעות שמזניקות את הכלכלה ומעלות את רמת החיים. לפיכך, כיום, כאשר הכל רגילים לבצע עסקאות ענק בחתימה בלבד, כקניית בית, אין מקום לפקפק בתוקף המשפטי של מכירת חמץ, כמבואר למעלה."
מסקנה – כיון שלדעת רוב הפוסקים המכירה מועילה, וכיון שיש פוסקים חשובים שסוברים שהמכירה מדרבנן – הרוצה להקל ולמכור חמץ גמור – רשאי.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-08 07:30:46
הכשרה בחו"ל
שלום וברכה בעת הכשרה בחו"ל -אם צריך להכשיר מחבת, סיר וכיריים אינדוקציה. האם הסדר הנכון הוא: ניקיון (סבון ומים), מילוי הסיר והמחבת במים חמים ובסבון, הכנסת המחבת אל תוך הסיר כך שיישפך ממנו מים (לא ברור מהלכה י"ב פרק י' בפניני הלכה האם זה מועיל – שהרי המחבת עצמה עוד לא כשרה בעצמה!), השארת המחבת בסיר לשלוש שניות (או שצריך למלא את המים והסבון בה שוב קודם לכן?), ניקוי ועירוי על הכיריים (אחרי שהסירים כבר הוגעלו), מים בתחתית הסיר למשך 15 דקות והפעלת הכיריים. תודה מראש.
כתבת טוב.
אביא לך מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה את כל רשימת הדברים המובאת בפניני הלכה שצריכים הכשרה:
לג – הכשרת הכלים והמטבח
ניקוי הכלים והכנתם להכשרה
א. לפני ליבון חמור אין חובה לנקות את הכלי, מפני שהאש מכלה כל מה שנדבק אליו. אבל לפני הגעלה צריך לנקות את הכלי היטב, ואם הגעיל ללא ניקוי, צריך לנקות ולהגעיל שוב.
ב. נוהגים לכתחילה להמתין לפני ההגעלה 24 שעות מהשימוש האחרון שעשו בכלי למאכל איסור רותח, או לשים סבון במי ההגעלה כדי לפגום בטעם היוצא מן הכלי, ובכך למנוע חשש של טעם איסור במים שעלול לאסור בחזרה את הכלי.
הגעלת הכלים בפועל
ג. אפשר להשתמש לצורך ההגעלה בכל אחד מסירי המטבח, ובלבד שיהיה נקי ויהיה סבון במי ההגעלה (לעיל, ב). אם לא ניתן להכניס את כל הכלי למים שבסיר, אפשר להגעיל תחילה את חציו האחד ואחר כך את חציו השני. והמכניס כמה כלים בבת אחת, ינערם מעט כדי שהמים ייכנסו ביניהם. את ידיות הכלים אין צורך לפרק, אך צריך לפגום עם הרבה סבון את שיירי האיסור שאולי נותרו במקום חיבורן לכלי.
ד. משהים את הכלי בתוך מי ההגעלה למשך כשלוש שניות, ואם הכנסתו גרמה לקרר מעט את המים, יש להשהותו בהם עד שיחזרו להעלות בועות. אם אין הדבר קשה, שוטפים את הכלי במים קרים מיד אחר ההגעלה.
ה. ניתן להכשיר סיר על ידי הרתחת מים בתוכו עד קרוב לשפתו, וכשהם רותחים לשפוך לתוכו מים רותחים מהקומקום עד שמים רבים יישפכו על כל צידי הסיר ויגעילו את שפתו. על הידיות יערה מים רותחים, ואת מכסה הסיר יכשיר בתוך כלי גדול יותר.
הכשרת מטבח טרף
הכשרת המטבח מובאת בפירוט בהלכות פסח פרק יא, ונביא כאן את תמצית הדברים:
ו. כיור ושיש: מנקים ומייבשים, ולאחר מכן מערים עליהם מים רותחים מהקומקום.
ז. כיריים גז: את משטח המתכת מנקים ומכשירים בעירוי מים רותחים. את ברזלי החצובה מכשירים בתנור בזמן הכשרתו, או על ידי הבערת להבות הגז כרבע שעה (ועי' לעיל כה, כג-כו).
כיריים חשמליות וקרמיות: מנקים ומחממים על החום הגבוה למשך כרבע שעה.
כיריים אינדוקציה: מנקים ומערים מים רותחים מכלי ראשון, ובנוסף לכך יש להרטיב את תחתית הסירים כשהם ריקים ולחמם אותם על המשטח כרבע שעה.
ח. תנור: מנקים את התנור והרשתות, ומפעילים על החום הגבוה למשך כחצי שעה. את תבניות האפייה ניתן להכשיר בתוך התנור רק במקום צורך גדול (לעיל לב, ח).
ט. מיקרוגל: מנקים היטב, מגעילים את הצלחת, ומחממים בתוכו צלוחית עם מים וסבון למשך כעשר דקות על החום הגבוה (ועי' לעיל כה, ל-לא).
י. מדיח כלים: מנקים את המסננת, ומפעילים את המדיח עם המגשים על החום הגבוה ביותר.
יא. מקרר וארונות מטבח: כיוון שהשימוש בהם בצונן בלבד, הכשרתם בניקוי.
יב. שולחן: אם לא הניחו עליו סירים רותחים בלא חציצה, אין צורך לערות עליו מים רותחים, אלא הכשרתו בניקוי טוב.
יג. קומקום: אם אין חשש סביר שחיממו בו דבר טרף, מעיקר הדין אפשר להשתמש בו בלא הכשרה. ואם רוצים להשתמש בו דרך קבע, נוהגים לנקותו מאבנית ולהגעילו על ידי מילוי מים ככל האפשר תוך כדי הרתחתו.
יד. מנגל: הכשרת מנגל גחלים והרשת, על ידי הבערת הכמות הגדולה ביותר של גחלים שרגילים לשים בו. והכשרת מנגל גז והרשת, על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כרבע שעה.
שימוש בכלים שלא הוכשרו למאכלים קרים
טו. במקום הצורך ובדרך ארעי מותר להשתמש בכלי טרף נקי למאכל ומשקה קרים, וכן בכלי בשרי נקי למאכל ומשקה חלבי קרים או להפך. אבל אם הכלי גם צריך טבילה, רק בשעת הדחק מותר להשתמש בו למאכל ומשקה קרים, כגון שנמצא במקום שאם לא ישתמש בו יהיה עלבון, או שנופש בבית אירוח (צימר) ואין לו כלים כשרים ולא אפשרות להכשיר את הכלים שנמצאים שם (לעיל לא, כב-כג).
שינוי כלי בשרי לחלבי
טז. מותר להפוך כלי בשרי לחלבי או להפך, על ידי הכשרתו בהגעלה או חימומו בתנור על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה. אמנם מחשש בלבול, נוהגים יוצאי אשכנז לעשות זאת רק במקום הצורך, ושאר הקהילות נוהגים לעשות זאת לכל צורך שהוא, אבל לא באופן תדיר. כאשר צריכים להכשיר את הכלי או כאשר קיבלו את הכלי ממישהו אחר, לכל המנהגים אפשר לכתחילה לשנות את מעמדו.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-07 18:43:37
גר
שלום, יש פסוק בשולחן ערוך חושן משפט (ז, א) אני לא יכול להבין. לגבי תפקידי אחריות על הגר לפי הפסקה (דברים יז, טו) על מלך בין אחיך כתוב שהגר אינו יכול לשפוט ישראל אלא אם אמו או אביו הם ישראל. האם ייתכן שאמא של הגר היא ישראל? כמו כן, אביה היהודי של הגר אינו אביה על פי ההלכה. הוא ילוד על פי ההלכה ? כאשר השולחן ערוך מדבר על הגר, האם זה גר או בן גר? תודה מראש
אמו מישראל הכוונה שלכן אינו גר למרות שאביו גוי או גר, ואביו מישראל הכוונה שאביו יהודי ואמו גויה או גיורת.
דין זה מבואר בפניני הלכה הלכות גיור סוף פרק ט. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה:
ז – שררה ומנהיגות
ציוותה התורה, שכאשר ירצו ישראל לְמַנות מלך, ימנו אדם שנולד מישראל ואינו גר, שנאמר (דברים יז, טו): "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלוֹהֶיךָ בּוֹ, מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא". דרשו חכמים: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ – להוציא את הגר (יבמות קב, א).
אף שמצווה זו מהתורה שבכתב, ועל כן אין ביכולתנו להבין את מלֹא משמעותה, ניתן לתת בה כמה טעמים: א) המלך צריך לעורר את העם לשמור תורה ומצוות, ואם הוא מרקע נוכרי, יש חשש שֶׁיַּטֶה את לבב ישראל לדרכי הגויים (רשב"ם, בכור שור, רלב"ג וחזקוני). ונראה לבאר, שהואיל והמלך עמוס וטרוד בעסקי הממלכה, אין בידו פנאי לשקול כראוי כל מעשה ותגובה, לכן יש חשש שיגיב ויצווה כפי הרגליו הראשוניים ולא כפי הראוי בישראל. ב) המלך צריך להבין את העם, ובמיוחד בשעה שצריך להתמודד עם משברים קשים, ולשם כך צריך שיצמח מקרב העם. לכן אמרו חכמים שהמלך צריך גם להיות מבני הארץ, שנאמר: "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ" – "ולא מחוצה לארץ" (ספרי שם). ג) המלך צריך להיות מכובד ומקובל בישראל, כדי שדבריו יהיו נשמעים. במיוחד בזמנים קשים של מחלוקת או מלחמה, ההזדהות עם המלך והנהגתו שומרת על אחדות העם ומעצימה את כוחו אל מול אויביו.
אמרו חכמים שלא רק המלך צריך להיות מקרב ישראל, אלא כל תפקידי השררה צריכים להיות מישראל, שנאמר: "שׂוֹם תָּשִׂים – כל משׂימות שאתה משׂים לא יהיה אלא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ". ואין הכוונה רק לשררה חשובה כראש עיר, אלא כל תפקיד שיש בו כפייה וסמכות ענישה, כגון אחריות על פיקוח המשקולות בשוק, ובכלל זה סמכות להעניש את הרמאים כפי שיקול דעתו. וכן אחריות על חלוקת המים לשתייה ולחקלאות, שבידי האחראי סמכות לצמצם את הקצבת המים למי שלקח יותר מחלקו (קידושין עו, ב). לכל שאר התפקידים הנכבדים שאין בהם שררה הכוללת סמכות כפייה וענישה, אין הגבלה במינוי גרים.
אף שכל השררות נלמדו מדין מלך, ישנו הבדל ביניהם, שבמינוי מלך צריך להקפיד שגם אביו וגם אימו יהיו מישראל (תוס', רשב"א), שכן דרשו חכמים שעל המלך להיות ממובחר שבאחיו (ב"ק פח, א). אבל בשאר שררות די בכך שיהיה אביו או אימו מישראל, שנאמר: "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ", וגם אם רק אחד מהוריו מישראל, הוא נחשב 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' (יבמות מה, ב; קידושין עו, ב).[1]
כאשר הציבור הוא שרוצה למנות את הגר לתפקיד השררה, אפשר למנותו. כך היה הדין גם בזמן שהמינויים לשררות נעשו על ידי נציגי המלכות ומנהיגי המשפחות, שכאשר ידעו שהציבור רוצה בגר, יכלו למנותו. קל וחומר כאשר הגר עצמו נבחר בבחירות דמוקרטיות על ידי רוב הציבור לתפקיד ראש עיר וכיוצא בזה.
בנוסף, יש מקום לומר שכאשר החברה מתנהלת על פי כללי התפישה הדמוקרטית, לפיה השררה מוגבלת, שכל בעלי התפקידים כפופים לחוק ולנהלים, והם אינם אלא שלוחי הציבור, וכל המינויים הם זמניים – אין הגבלה למינוי גרים לתפקידי שררה, שכן הציבור הסכים לכך הסכמה כללית עקרונית. כעין זה כתב הרב ישראלי אף לגבי מינוי נוכרים (עמוד הימיני יב, פ"ה, ח).
ח – מינוי גר לתפקידי דיינות
אחד מתפקידי השררה שעליהם ציוותה התורה 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' הוא תפקיד הדיין, ויש בכך שלוש מדרגות. כדי להיות אחד מעשרים ושלושה הדיינים בדיני נפשות, צריך שיהיה הדיין מיוחס לישראל מאביו ומאימו (סנהדרין לו, ב; תוס' 'חדא'). וכן בדין חליצה, אף שאינו חמור כדיני נפשות, למדו מהפסוק שצריך שיהא נִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל, ולשם כך צריך שיהיו שלושת דייני החליצה מיוחסים לישראל מאביהם ומאימם, שנאמר (דברים כה, ח-י): "וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו… וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל" (יבמות קב, א; שו"ע יו"ד רסט, יא; אה"ע קסט, ב)
לדיני ממונות הנידונים בפני שלושה דיינים, כיוון שמדובר בשררה קלה יותר, די שיהיו אביו או אימו של הדיין מישראל, ובכך הוא כבר נחשב 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' ויוכל לדון ישראלים בדיני ממונות.
מי ששני הוריו גרים, אינו יכול לשמש כדיין לדון ישראלים, אבל יכול לשמש כדיין לדון גרים (יבמות קב, א). וכן יכול לשמש דיין בדיון על קבלת גר לישראל.[2]
ואם הציבור רוצה, הוא יכול להסכים לקבל על עצמו דיין ששני הוריו גרים או שהוא עצמו גר. וכן מצינו שהיו שמעיה ואבטליון ראשי הסנהדרין אף שהיו בני גרים, לפי שישראל קיבלו אותם עליהם.[3]
ט – תפקידי רב וראש ישיבה
כשם שאין ממנים מי ששני הוריו גרים לתפקיד דיין, כך אין ממנים אותו לתפקיד רב שיש בו שררה, כדוגמת רב עיר שיש בידיו סמכויות וכוח לכפות, כגון להעניק תעודת כשרות או להסיר אותה. ואם הציבור רוצה לבחור בו, רשאי. ואם הוא עדיף באופן ניכר על שאר המועמדים, ראוי לבחור בו. ואם מדובר בתפקיד רב שאין בו שררה, אלא רק הוראה והדרכה, אין שום מניעה במינוי גר.
בתפקיד ראש ישיבה לפעמים אין שררה, וזה כאשר הישיבה היא מוסד פרטי ולא מרכזי, והרוצים לבוא ללמד בה או ללמוד בה, מחליטים לקבל על עצמם את הנהגתו של ראש הישיבה. אבל אם מדובר בישיבה חשובה שמשרתת ציבור גדול, יש בתפקיד ראש הישיבה שררה, ולתפקיד ראש ישיבה כזו אין ממנים גר או מי ששני הוריו גרים. ואם הציבור רוצה לבחור בו – רשאי. ואם הוא עדיף באופן ניכר על שאר המועמדים – ראוי לבחור בו.[4]
גם בדין זה אנו נפגשים עם יסוד הבחירה שבולט יותר אצל הגרים, ולכן גם הגרים המוכשרים ביותר, מתאים יותר שיתרמו בתפקידים של לימוד, הדרכה ויצירתיות, ופחות בתפקידים שדורשים שררה וכפייה. וכן מצינו שכאשר הורידו את רבן גמליאל מנשיאותו, העלו אפשרות לְמַנות את רבי עקיבא שלא היה כמותו גדול בתורה, אבל נמנעו מכך מפני שלא היתה לו זכות אבות שהוא בן גרים, והיה חשש שצערו של רבן גמליאל יגרום שייענש אם ישב על כסאו, ולכן מינו את רבי אלעזר בן עזריה שהיה חכם ועשיר, וגם היה מיוחס – דור עשירי לעזרא הסופר (ברכות כז, ב). "והיה רבי עקיבא יושב ומצטער ואומר: לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד להיתלות בו" (ירושלמי תענית ד, א). אולם בסופו של דבר, למרות שלא היה בתפקיד של שררה, נחשב רבי עקיבא לגדול התנאים וגדול התורה שבעל פה, וכל השמועות המובאות בדברי חכמים בלא שם אומרן – ממנו הן. וכל גדולי התורה שבדור שאחריו היו תלמידיו המובהקים: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן שמוע (יבמות סב, ב; סנהדרין פו, א). כי כוח חידושו של רבי עקיבא היה מעל כולם, שהיה דורש על כל אות ואות וכל תג ותג תילי תילים של הלכות (מנחות כט, ב), ועליו דרשו את הפסוק (ישעיהו נג, יב): "לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל" – "זה רבי עקיבא, שהתקין מדרש ההלכות והגדות" (ירושלמי שקלים ה, א).
[1]. החילוק בין מלך לשאר שררות מובא בתוס' סוטה מא, ב, 'אותו'; רשב"א יבמות קב, א; רבנו בחיי דברים יז, טו; ספר חרדים (ל"ת ד, ס). וכן העלה רמב"ן (יבמות מה, ב) כאפשרות שנייה, וכן משמע מסמ"ג לאוין רכא. וקשה על שיטתם, כיצד היה ראוי רחבעם בן שלמה להיות מלך, הרי אימו היתה נעמה העמונית, שהיתה גיורת, וכיצד רצו המורדים בדוד למנות למלך את אבשלום בן מעכה שהתגיירה. ביאר נו"ב קמא חו"מ א, שאמנם במינוי מלך חדש צריך ששני הוריו יהיו מישראל, אבל מי שיורש את המלכות מאביו אינו צריך שגם אימו תהיה מישראל. וכ"כ חת"ס או"ח יב (ובתורת משה דברים יז, טו). והוסיף בחמדת ישראל (ח"א מפתחות והוספות צג), שהואיל ורחבעם ירש את המלכות רק מכוח אביו, כאשר התייהר למלוך בתוקף גדול מאביו, מרדו בו, ונחלקה המלכות. ובמשפטי עוזיאל (ב, מב), ביאר שדין מלכי בית דוד מיוחד, שהואיל והמלכות ניתנה להם, גם כאשר אימם אינה מישראל, הם יורשים את המלכות. ורבי משה זכות (בפירושו על הזהר פר' בלק עמ' רלח) ביאר שנעמה עצמה לא היתה גיורת, אלא "אִמה, או אפילו אם אִמה, היא שהתגיירה, ונעמה היתה הורתה ולידתה בקדושה, ומותר זרעה למלוך".
דעות נוספות: לרמב"ם (מלכים א, ד), גם במלך די שאימו מישראל, וביאר הכסף משנה שכן הדין אם רק אביו מישראל. וכן סתמו עוד כמה ראשונים, שאִם אימו מישראל כשר למלכות (בכור שור ור' חיים פלטיאל דברים יז, טו; תוס' סוטה שם בדעת רש"י). ולריטב"א (קידושין יד, א), כל מקום שאמרו שצריך שאביו ואימו יהיו מישראל, אביו דוקא ואימו לאו דוקא, ולכן אם אביו מישראל כשר למלכות. בחידושי הר"ן סנהדרין לו, א, מבואר, שאם האב גוי או ששני ההורים גרים – הבן אינו כשר למלכות, אבל אם הורה אחד מישראל והורה אחד גר – כשר למלכות. וכן העלה רמב"ן יבמות מה, ב, באפשרות הראשונה.
בקידושין עו, ב: "תנינא: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ… מִקֶּרֶב אַחֶיךָ – כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ. אמר ליה רב אדא בר אהבה: ואפילו אמו מישראל? אמר ליה: אמו מישראל – מִקֶּרֶב אַחֶיךָ קרינא ביה". הרי שלשאר 'משימות' (שררות) מוסכם שיכול להתמנות גם אם רק אימו מישראל. ומשמע שקל וחומר שאם רק אביו מישראל כשר, וכפי שעולה מכס"מ לרמב"ם מלכים א, ד. גם דין מינוי שאר השררות שיהיה מישראל הוא מהתורה, שכן מקורו בפסוק, וכ"כ בחינוך תצח.
[2]. אמנם לרש"י (יבמות קב, א, 'גר'), גר יכול לדון את חברו הגר אף בדיני נפשות, ובדיני ממונות יכול לדון גם ישראל. אולם רוב ככל הראשונים סוברים כפי שכתבתי למעלה, ומהם: תוס' סנהדרין לו, ב, 'חדא', רי"ף (סנהדרין יג, ב מדפי הרי"ף), רא"ש (סנהדרין ד, י), ורמב"ם (סנהדרין יא, יא). וכ"כ שו"ע יו"ד רסט, יא; לבוש, חסד לאלפים ד; סמ"ע (חו"מ ז, א), ועוד. לא כולם פירטו שבדיני נפשות צריך הדיין להיות ישראל משני הוריו, אך כ"כ נמוק"י יבמות קב, א, 'דן'. ביחס לדיין חליצה, דעת רוב הראשונים שצריך ששני הוריו יהיו מישראל, אמנם בתוס' (יבמות קב, א, 'לענין') כתבו שמספיק שאביו מישראל.
בכלל זה שגר יכול לדון את חברו הגר, הוא יכול גם לשמש כדיין גיור, כ"כ האדר"ת (מענה אליהו פח); הרב פלדר בנחלת צבי (ח"א עמ' רכו-רכז); שו"ת בית מרדכי (חו"מ פ, לרב מרדכי פוגלמן); שארית ישראל (יו"ד כב, לרב מינצברג); הגרע"י (משנת יוסף יג, לא), רשז"א, כמובא בדברות אליהו (יא, קעט); במראה הבזק (ט, לג). אמנם היו שהחמירו כי צריך קבלת ישראל (הרב ילוב, שלמי שמואל מה; וכן משמע מרש"ק בטוב טעם ודעת יו"ד רביעאה, רסח).
[3]. כיצד מינו את שמעיה ואבטליון להיות נשיא ואב"ד לסנהדרין? למהר"ל (דרך החיים א, י), שמעיה ואבטליון עצמם לא היו גרים אלא צאצאי גרים ואימם מישראל. וכ"כ תוס' יו"ט שם, וכ"כ בעל הנו"ב (דורש לציון, סוף דרוש ג), ולכן לא היתה שום מניעה למנותם.
ורבים סוברים שהיו גרים. כ"כ בכנסת הגדולה (הגב"י חו"מ ז, א), וביאר שהציבור קיבל אותם עליו, וקבלתם הועילה גם לדיני נפשות (נראה שהכוונה לקבלה ציבורית רחבה, מעבר לקבלה הרגילה שבה קיבלו את ראשי הסנהדרין). וכ"כ הרב קלישר במאזניים למשפט (חו"מ ז, א), שקבלת הציבור הועילה גם לדיני נפשות. וביאר שמן הסתם הקבלה היתה על ידי חכמי בית המדרש שבירושלים שהסכימו לכך בשם כל ישראל. וכ"כ בתומים (ז, א), שדי בכך שהחכמים וראשי הציבור יסכימו שאין ראויים כמותם. הקשה התומים, שקבלת הציבור יכולה להועיל רק לדיני ממונות ולא לדיני נפשות, וכיוון שהם ישבו בסנהדרין, משמע שגם דנו דיני נפשות. בביאור הראשון כתב, שקיבלו את המינוי ממלכות בית חשמונאי, וכמו שלמלכות היתה רשות להרוג, כך גם יכלו למנות דיינים לסנהדרין אף לדיני נפשות. ובביאור השני כתב שהם באמת לא דנו בדיני נפשות.
ויש שביארו, שכאשר הגר גדול באופן ניכר משאר הרבנים, אפשר למנותו בדרך המקובלת בלא הסכמה ציבורית מיוחדת. כ"כ ריב"א בשם סמ"ג (פירוש בעלי התוספות לתורה פר' משפטים עמ' רמז). וכ"כ רשב"ץ (מגן אבות א, י): "ושמא כיון שלא היה בישראל כמוהו בקבלה, הוא היה ראוי יותר מכולן. כי לא פסלה תורה גרים אלא בשיש כיוצא בהם בישראל, אבל אם אין כיוצא בהן בישראל, הם קודמין". וכ"כ חיד"א (ברכ"י חו"מ ז, ו); וחמדת ישראל (א, קונטרס נר מצוה, אות פט).
[4]. יש שכתבו שאין לְמַנות גר לתפקיד רב מקומי, ראש ישיבה או משגיח רוחני, כי יש בהם שררה וכפייה (שרגא המאיר ו, ל; משנה הלכות טו, צט). ולאג"מ יו"ד ד, כו, מפאת מצוות אהבת הגר יש לנטות לקולא, ולכן הורה שאפשר למנות גר לראש ישיבה כי הוא תפקיד שאין בו שררה, אלא כמו בעל הבית על פועליו. וכ"כ ביבי"א (יא, חו"מ ב) שמותר למנות גר לראש ישיבה, והוסיף שאין בזה שררה אלא תפקידו ללמד תורה לאחרים, ואף שהוא יכול לסלק תלמידים, אין זה נחשב שררה כי הוא עושה זאת למען התורה. ובאג"מ (יו"ד ב, מד; ד, כו), כתב שאין למנות גר למשגיח כשרות, כי יש בכך שררה לכפות את החלטותיו ולענוש על סירוב. והרב פרץ (אוצר פסקי גרים סי' מז) התיר, כי הוא רק שליח של הרב. בציץ אליעזר יט, מח, סבר שאין למנות גר לגבאי בית הכנסת כי יש בזה שררה, אבל אם בחרו בו, הרי שקיבלוהו עליהם ומותר (וצירף טעמים נוספים). והרב פוגלמן בבית מרדכי (חו"מ פ) התיר למנות גר לרב יישוב או קהילה, כי התפקיד בעיקרו איננו שררה וכפיה, והביא ראיות מכמה מקרים שמינו גרים בקהילות ישראל.
ונראה למעשה, שבכל ענייני הרבנות והגבאות יש בחינות, וכאשר עיקרו של התפקיד הוא ללמד ולהורות או לארגן בהסכמה, ממנים לכתחילה, וכאשר עיקרו של התפקיד כולל שררה וכפייה, אין ממנים. ואם רצו והסכימו – אפשר למנות. וכן כאשר המינויים נקבעים לזמן קצוב ובסמכות מוגבלת כפי השיטה הדמוקרטית, יש מקום לומר, שאין הגבלה. בכל אופן, אין שום מניעה להסמיך גרים בתעודת רבנות, שכן כיום רוב תפקידי הרבנות, גם המכובדים ביותר, הם תפקידי הוראה וארגון בהסכמה בלא כפייה.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-07 11:42:33
עליה לתורה פעם בחודש
ראיתי הלכה שראוי לכל אחד לעלות לספר תורה פעם בחודש. השאלה שלי היא מה מוגדר חודש? האם לעלות פעם אחת לפחות בכל חודש וחודש (בין באמצע החודש, בין בסופו), או שלא יעבור חודש (30 יום) מבלי לעלות לתורה?
אין זו הלכה, אלא הנהגה המובאת בספרי המקובלים שאינה מתאימה כמובן לבתי כנסת או ישיבות שיש בהם ציבור גדול.
אין זה משנה אם יעלה בכל חודש וחודש, או פעם בשלושים יום.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-06 21:09:15
מכונת גילוח
שלום וברכה רציתי לשאול האם מותר להתגלח במכונות גילוח של מכון צומת ומה בקשר לשאר מכונות גילוח? כמה סינטימטר צריך להיות עובי הפאות? מהו שיעור האורך שצריך להשאיר בפאות שלפני האוזן (עד סוף האוזן, עד התנוך או מקום אחר)? תודה רבה ושבת שלום!
מותר להתגלח בכל מכונת גילוח, ויש מהדרים לקנות דווקא של מכון צומת כדי לצאת ידי כל הפוסקים.
אורך השיער שבפאות צריך להיות לפחות 4 מילימטר עד המקום המקביל לאמצע האוזן, שזהו סוף העצם הנמצאת בלחיים שליד האוזניים, ויש מהדרים עד סוף האוזן.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-05 11:45:12
דין בני הבית בהכנסת שבת מוקדמת
שלום הרב, האם בני הבית הנשארים בבית צריך לקבל שבת ולהדליק נרות מוקדם כאשר האבא של הבית הולך להתפלל במניין מוקדם של קבלת שבת וערבית של שבת?
אם זה המניין היחיד במקום, וממילא כל הגברים מתפללים בו, כל אנשי המקום נגררים אחר קבלת השבת שלהם. אבל אם יש גם מניינים אחרים, אין בני המקום נגררים אחר המניין המוקדם ובכללם בני ביתו של מי שקיבל שבת במניין המוקדם, אינם נגררים אחריו ויכולים לקבל שבת מאוחר יותר.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-05 06:50:57
דיני תרומות ומעשרות
שלום רב, 1. האם צריך להכשיר את הפירות לקבל טומאה לפני ההפרשה? אם לא הכשרתי, האם יש בעיה בהכשרה (בטעות) של המעשרות או רק בהכשרת התרומה 2. האם יש בעיה בהנחת התרומה הגדולה ותרומת המעשר בקומפוסטר (עטופים בנייר בדרך כבוד) שהרי משתמשים באדמה אח"כ ואז זה לא ביעור.
2. נכון, לכן צריך לעוטפם ולהניחם בפח.
1. לא צריך להכשירם לקבל טומאה. עי' בפניני הלכה כשרות פרק ט הערה 9 מתי שייך דין זה. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. אביא לך את מסקנת הדברים מתוך הספר שיצא כעת לאור על קיצור הלכות פניני הלכה:
דין התרומות בזמן הזה
יג. כאשר מדובר בכמויות גדולות, אם אין חשש שיבואו לאוכלם, יכול להניח את הפירות בצידי השדה עד שיתכלו מאליהם. ואם יש חשש שיאכלו אותם, יקברם או לפחות יכסה אותם מעט בעפר. אם פירות התרומות נטמאו, מותר לדחוס אותם באופן שיאבדו ולא יבואו לאוכלם, ומצווה לשורפם. ואם לא נטמאו, אסור לשורפם או לאבדם בידיים.
יד. פירות תרומה נטמאים כאשר נרטבו באחד משבעת המשקים (מים, טל, יין, שמן זית, דבש, חלב, דם) לאחר שנקטפו, ונגע בהם יהודי בידו או שנגעו בכלי טמא אף אם כבר אינם רטובים. הדרך הפשוטה לטמא פירות רבים, היא להתיז עליהם מים שיעברו תחילה על ידו של יהודי, שאז המים נטמאים ומיד מטמאים את הפירות.
טו. כאשר הכהן מעוניין ליהנות בדרך שריפה מתרומה שנטמאה, כגון להדליק נר משמן תרומה, טוב לטמא את הפירות לפני שיגיעו לגמר מלאכה (אסור להדליק נר ביום טוב בשמן של תרומה טמאה).
טז. כיום שאסור לכהנים לאכול תרומה, מותר לכהן להאכיל את בעלי החיים שלו בפירות של תרומה, בין טהורה בין טמאה. כאשר אין לכהן בעלי חיים, יש נוהגים להקנות את בעלי החיים שלהם לכהן תלמיד חכם, וכך יוכלו להאכילם בתרומה שיפרישו עבורו, ואחר כך ישלמו לו את מה שחסכו בקניית מזון לבהמות.
פדיון מעשר שני בירושלים שבין החומות
לו. אין פודים פירות מעשר שני טהורים בין החומות הקדומות של ירושלים המקודשת, היינו שטח הר הבית, הרובע היהודי והארמני, ובכלל זה גם עיר דוד והר ציון שהיו בתוך החומות. ונכון להחמיר בכל התחום שבתוך החומות הנוכחיות, הכולל גם את הרובע המוסלמי והנוצרי. זאת מפני שכל מה שהתירה התורה לפדות פירות על כסף, הוא כדי להעלותו לירושלים (דברים יד, כד-כה), אבל אם הפירות כבר בירושלים אסור לפדותם, ואם פדאם הפדיון בטל, אלא יעטוף את הפירות שהפריש ויניחם בפח.
לז. מותר להוציא את הפירות אל מחוץ לגבול החומות, ואז להפריש תרו"מ ולפדות את המעשר השני על פרוטה. ובדיעבד שקשה לו להוציאם, ייגע במים בידיו וישפכם על הפירות ויטמאם, ומותר יהיה לפדותם, הואיל וכבר אין אפשרות לאוכלם שם גם בזמן בית המקדש.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-04 17:12:20
כשרות
היי, הבנתי שאסור לאפות פת עם בשר שמא יאכלנה עם חלב. בנוסף לכתחילה ריחא מילא. רציתי לשאול האם מותר לאפות פת באותו תנור עם בשר כשרוצה לאוכלה עם בשר (האם גזרו שמא יאכלנה עם חלב גם בריחא שבדיעבד שרי?) 2. שאלה נוספת: בסי' ק"ה סע' ג' הרמ"א אוסר לכתחילה לערות עירוי רציף לתוך מאכל איסור. האם יש להחמיר לכתחילה לא לערות מכלי פרווה (כגון קומקום) לתוך בשר, או שכל הדין הוא דווקא לתוך איסור?
לאפות ממש יחד את הפת כשיש בתנור גם בשר, מותר רק אם תגמור את הפת בסעודה הסמוכה, כפי הדין של פת בשרית. אבל אם הפת נאפית אחרי הבשר על גבי תבנית אפיה שאינה בשרית בת יומא או על גבי תבנית חד פעמית, אין לה דין של פת בשרית.
לגבי אפייה של מאכל פרווה בתנור בשרי, כך מופיע בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור: כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).
2. לפני שמערים מתוך הקומקום יש לפתוח את הסיר ולהמתין כמה שניות שכל ההבל של המאכל יתנדף.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-04 13:58:11
כשרות
שלום הרב, מצאנו כף בשרית במגירת הכלים החלביים. אנו חוששים שמא בישלנו אתה הבוקר פודינג חלבי (אם זה נכון, הרי שבחשנו את הפודינג על האש עם הכף הבשרית). חשוב לציין שלא ידוע לנו שכך קרה, זה רק חששות שהתעוררו בעקבות מציאת כף חלבית במגירה הבשרית. מה דין הכף הבשרית והסיר בו בושל הפודינג? ומה דין הפודינג? תודה רבה!! דוד
את הכף להכניס לתוך מים רותחים בקומקום החשמלי, שכן יתכן שהיא נאסרה מהפודינג. אבל הסיר והפודינג כשרים, שכן סתם כלים אינם בני יומם, וממילא הכף לא העבירה טעם בשרי, לא לסיר ולא לפודינג.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-04 12:34:13
הלכות רחצה בשבת
שאלה חשובה – אני לומד בישיבת ההסדר צפת. יש לנו חבורה קדושה מהישיבה שהולכת בכל בין הזמנים לירדנית (סמוך לכנרת) אל הנוער שנמצא שם, ומקימה זולה – אוהל פתוח לרווחה לנוער הקדוש שלנו כדי להתחבר אליו ולקרב אותו אל ה' יתברך דרך עבודת ה' בשמחה. יש זולה לבנים וזולה לבנות. השאלה היא – טבילה במי הנהר בשבת. לפי הבנתי לבנים הטבילה היא פחות בעייתית כי ניתן לטבול בשבת טבילת עזרא, ולכן אמנם יש להקפיד על האזהרות השונות (לא לטלטל מים וכדו') אך זה אפשרי. השאלה היא לגבי טבילת נשים שעובדות בזולה נשים. נשואות, ולא נשואות (-שזה עוד יותר בעייתי משום התקנה של טבילת רווקות). וכמובן עוד בעיות נוספות רבות שמתעוררות בעקבות זאת. חשוב לציין שתי דברים – דבר ראשון – החום הנורא ששורר שם בימי הקיץ הוא בלתי נסבל, במיוחד לבנות שבמסירות נפש ממש הולכות בלבוש צנוע, ולמרות שרוב המבקרים שם כלל לא מקפידים על כך. אשריהן ! הבעיה שהחום שם הוא פשוט בלתי אפשרי אם הן לא תוכלנה לטבול בשבת להתקרר קצת. דבר שני – חשיבותו העצומה של הפרוייקט, שב"ה אנחנו זוכים בכל שבת שאנחנו שם מזכים הרבה מאוד אנשים בקידוש, סעודה, שמירת שבת, עירוב, לחוות פעם ראשונה בחיים מה זה שבת, וברוך השם גם לא מעט אנשים שאמרו לנו שבזכותינו התחילו לשמור שבת!! השאלה היא כזאת – איך ניתן להתיר לנשים (גם רווקות) להיכנס למים ולהתקרר בשבת? מהם פרטי הדינים? וגם לגברים – על מה צריך להקפיד בטבילה? והאם יש הבדל בכל זה ביו"ט? הבנתי שיש איזה צד להקל (גם בנשים) משום דין 'מיקר' במים צוננים (משום רפואה). האם זה נכון? פרטים חשובים: הירדנית היא עמוקה ורחבה למעלה מ-י' טפחים, ולכאורה דינה כרשות היחיד. דבר נוסף – האוהל שלנו הוא מרחב גדול המוקף מחיצות ואנו מערבים אותו כראוי לפני שבת, כך שדינו ג"כ הוא כרשות היחיד. האהל יושב בצמוד לשפת הנהר. חשוב לציין שממש חשוב לנו למצוא כל אפשרות על מנת להתיר להן להיכנס למים איכשהוא. נשמח לתשובה. תודה רבה!!!
דין טבילה לא רלוונטי כאן, אלא דין רחיצה שמותר במקום הצורך.
דינים אלו מובאים בפניני הלכה שבת יד, ח-ט (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה).
אביא לך את מסקנת הדברים כפי שמופיע בספר שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' – המביא את כל פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה:
רחצה, שחייה וטבילה
יג. גם כאשר מותר להשתמש במים חמים בשבת (לעיל י, כט-לב), אסור לרחוץ בהם את רוב הגוף, שמא יבואו לחמם מים באיסור, אבל את מיעוט הגוף מותר לרחוץ בחמים. במקום הצורך מותר לרחוץ את כל הגוף במים קרים או פושרים שחומם נמוך מחום הגוף (כ-36.5 מעלות), ורק הנצרך להתרחץ ומצטער ממניעת הרחצה בחמים, מותר לרחוץ את כל גופו במים חמים.
יד. המתרחץ צריך להיזהר שלא לסחוט את השיער בידיים, לא בזמן הרחצה ולא בסופה. אבל מותר לנגב את השיער במגבת. ואישה שרגילה להסתרק תמיד אחר הרחצה, נכון שתמנע מלשטוף את שערה, שמא תשכח ותסתרק ותתלוש שערות. והנצרכת מאוד לחפוף את ראשה, ויודעת בוודאות שלא תיכשל ותסתרק, יכולה להקל.
טו. הרוחץ בנהר או במעיין או בים, גזרו חכמים שלא ישחה ואף לא ינתק את רגליו מהקרקע, שמא יבוא לתקן סירה (לכן במקרה שלכם, מותר להכנס למים רק כשאתם צמודים לקיר של הירדנית). ובמקום שאין בו עירוב, כשיוציא גופו מהמים ינער את המים שעליו כדי שלא יטלטל אותם ארבע אמות.
טז. גם בבריכה אסור לשחות בשבת, משום שזה בילוי השייך לימי החול, וממילא יש בכך פגיעה בכבוד השבת ('עובדין דחול'). ומותר לאיש או אישה לטבול מטומאתם בשבת, ורבים נוהגים להקל לטבול במים חמים.
סיכום : 1. להיזהר מטלטול דברים מהאוהל למים וחזור, להיזהר מסחיטת השיער. 2. להכנס לזמן קצר רק כדי לצנן את הגוף ולא לשם הכיף (כדין בריכה). 3. להיות צמודים לשפת הנהר, במקום שיש לרגליים איפה להיות ולא להרים את הרגליים מהקרקע ובטח שלא לשחות.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-04 11:51:45
קטניות
שלום רב אשמח לדעת 1. האם תירס נכלל ברשימת הקטניות? (לפי הידוע לי לא היה באירופה בתקופה ההיא תירס?) האם יש הבדל בהתייחסות לגרגרי תירס, ולמוצר כמו דגני בוקר/חטיפים שמכיל תירס/קמח תירס? 2. ולגבי בוטנים- האם נכללים ברשימת הקטניות? 3. לגבי תערובת קטניות ( חטיפים למינהם וכו) כיצד יש לנהוג אם איני יודעת מהי כמות הקטניות מתוך התערובת? אנחנו ממוצא אשכנזי, אולם איננו מעוניינים להחמיר בנושא הזה. תודה רבה
כל התשובות לשאלותייך מובאות בספרו של הרב מלמד – פניני הלכה פסח, בפרק העוסק בקטניות (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה).
אביא לך את הדברים בקיצור בספר שיצא עכשיו לאור – קיצור הלכה – המביא את פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה:
המינים הכלולים באיסור
ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.
ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם, וכן קמח תפוחי אדמה מותר, והרוצה להקל גם לגבי שעועית ופול בתרמיליהם – רשאי.
ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-04 09:18:11
יציאה בסוף תפילה טרם שמיעת כל קדישי היתום
קראתי בספר פניני הלכה שבעצם לאחר קדיש תתקבל הקדיש הנוסף היחידי שחובה זה הקדיש שלאחר עלינו לשבח . השאלה שלי היא כזו , הרבה פעמים בסוף התפילה פשוט קשה לי להישאר ואני רוצה לדעת האם ניתן מצד החובה של שמיעת שבעה קדישים ,לצאת במצבים הבאים : במניין נוסח ספרד אם כבר שמעתי את הקדיש שלאחר שיר של יום שבעצם זה קדיש יתום האם אפשר לצאת . במניין נוסח אשכנז האם ניתן לצאת לאחר הקדיש שלאחר עלינו לשבח למרות שיתכן שיהיו עוד קדישים
הסיבה היותר חשובה להישאר עד סוף התפילה היא – קידוש ה' מול חילול ה'. זה שיקול הרבה יותר מרכזי מאשר שמיעת עוד קדיש. אנשים שעוזבים בלא סיבה טובה לפני סוף התפילה גורמים לזילות התפילה וגורמים לאחרים לעשות כמותם. לכן כתוב בפניני הלכה שאין לצאת לפני סוף התפילה בלא צורך חשוב. וכפי שמובא כעת גם בספר החדש שיצא לאור – קיצור הלכה – המביא את פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה בספר אחד.
מצד שבעת הקדישים שכל אדם צריך לשמוע בכל יום – בדרך כלל אדם ישמע שבעה קדישים גם אם ייאלץ לצאת לפני סיום תפילת שחרית, שהרי ישמע גם במנחה וגם בערבית.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-04 08:34:21
יומטוביאן
האם יש כלאי זרעים בצמחי תבלין או שנועדו לריח בלבד. בפניני הלכה כתוב: בכלל האיסור מיני תבואה, קטניות וירקות הראויים לאכילה. אבל מיני צומח שמיועדים לנוי או לרפואה, אינם בכלל האיסור. אך כאמור מה הדין בצמחי תבלין או שנועדו לריח?
כל מין חד שנתי הראוי לאכילה, בין בפני עצמו ובין כתבלין, שייך בו איסור כלאיים. 'ראוי לאכילה' הכוונה שבפועל נוהגים לאוכלו. מין שלא רגילים לאוכלו, או שהוא רב שנתי, אין בו איסור.
בפניני הלכה ברכות בפרק העוסק בברכת הריח מובא הכלל מתי נחשב מין לעץ שברכת הריח שלו 'עצי' ומתי 'עשבי'.
אביא לך כאן מתוך הספר החדש שיש כעת לאור – קיצור הלכה – פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה בספר אחד:
שלושה תנאים לעץ: א – מתקיים בגזעו משנה לשנה. ב – ענפיו או עליו יוצאים מהגזע או הגבעול ולא מהשורשים. ג – הגזע או הגבעול קשים. שני תנאים לעשב: א – גבעולו רך. ב – צריך לזורעו כל שנה מחדש, או שעליו יוצאים משורשו.
דוגמה למינים שברכתם 'עצי': הדס, ברוש לימוני, יסמין, רוזמרין, ציפורן, שיבא, יערה, מרווה. דוגמה למינים שברכתם 'עשבי': פיגם ויקינתון. בכל מצבי הביניים, כגון נענע ולואיזה מזן של גבעול רך, יברך 'מיני בשמים'. וכן מי שהביאו לו מין צמח ריחני, ואין לו דרך קלה לברר האם הוא עשב או עץ, יברך 'מיני'.
מסקנה – איסור כלאים קיים בין כל שני מיני תבלינים וירקות חד שנתיים או עשבוניים כמו נענע, ולכן אסור לשתול או לקיים נענע המעורבת עם צמחי תבלין חד שנתיים. צמחי תבלין מעוצים, רב שנתיים, כגון שיבא ורוזמרין, אינם כלאים עם נענע, וכן אינם כלאים זה עם זה.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-04 06:07:36
הסרת איפור בשבת
בס״ד שלום לכבוד הרב, ברצוני לשאול מהי הדרך הטובה ביותר להסיר איפור בשבת? בבוקר שבת כשאני מתעוררת נמרח לי קצת המסקרה/שחור מתחת לעיניים הייתי מורידה עם מקל אוזניים יבש אבל זה לא צובע אותו? ומצד שני אסור עם מים/חומר ייעודי לכך כי זה סוחט את המקל אוזניים אז מה הדרך בה אפשר? תודה ושבת שלום.
הדרך הטובה ביותר היא לשטוף את העיניים ולנגבם בנייר טישו. אמנם אפשר להסיר גם בעזרת מקל אוזניים באופן שלא ייסחט, כלומר לשים עליו טיפה אחת של מים.
אביא לך פה את הדינים הרלוונטיים לשאלתך מתוך הספר החדש שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' – ספר המביא את כל פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה.
איפור
ח. מותר לפזר על הפנים פודרה שאין בה חומר מדביק, אלא היא רק מונחת על הפנים, אבל בשאר סוגי האיפורים יש איסור 'צובע'. לכן אסור לצבוע את הלחיים, העיניים, השפתיים והציפורניים. ואף בשפתון או לק שקוף שנותן ברק, אסור. וכן אסור למרוח חומר שנועד להחליק את הקמטים, משום איסור 'ממרח'. אבל מותר להסיר את האיפור על ידי מים או צמר גפן, ובלבד שאינו ספוג במים, משום איסור סחיטה.
צובע
יא. אסור להתאפר בשבת (לעיל יד, ח). וכאשר מנקה את ידיו ופיו בעת האכילה, לכתחילה ינקה בממחטת נייר או מפית נייר, והרוצה לנקותם במגבת או מפית בד, ישטפם במים תחילה כדי שלא לצבוע, ובמקום הצורך ניתן להקל, כיוון שצביעת המגבת והמפית מלכלכת אותם.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-03 21:56:16
תפילה
שלום אנחנו זוג צעיר עם ילדים מדי פעם אשתי דורשת מתן עזרה עם הילדים בבקרים וזה לפעמים דורש ממני להתפלל בבוקר ביחיד. בנוסף שלצד זה שעליי להתייצב בעבודה גם בשעה 8 בבוקר לרוב. ברצוני לשאול כמה שאלות. 1.האם מותר לי להתפלל ולהניח תפילין בעמוד השחר (בשעון קיץ זה יוצא 5:10 בבוקר) או עליי להמתין קצת? 2.וכן מי מתי אפשר להתחיל אמירת סדר הקורבנות? והאם מותר לי להתפלל ביחידות באופן קבוע כשלא מתאפשר לי אחרת בהסתמך על פוסקים הסוברים שתפילה בציבור אינה חיוב ממש אלא השתדלות (מגן אברהם או"ח סי' תרע"א ס"ק יב,שו"ת כרך של רומי סי' ז-ח ועוד) תודה.
ההלכה שהתקבלה בישראל היא שתפילה במניין היא חובה, ולכן הצריכו את האדם להשקיע בהליכה אליה 36 דקות (18 הלוך ו- 18 חזור), דבר שלא נדרש לדברים שאינם חובה. אמנם אדם שנצרך באופן זמני מפני מציאות חייו הנכחית להתפלל ביחיד, כמו למשל חיילים בצבא, יתפלל ביחיד וישתדל כשיכול להתפלל במניין.
גם הקמת משפחה פעמים שדומה לשירות בצבא… אמנם בכל זאת, מכיוון שמדובר על חיים נורמטיביים של רבים מאוד, נדרש להשתדל למצוא את הדרך לסדר את היום והזמן באופן שניתן יהיה להתפלל במניין, ורק כאשר הדבר מתנגש אפשר להקל, אבל לא באופן קבוע לוותר על מניין. לפעמים כאשר אדם יודע שדבר מסוים חובה לעשותו, הוא מוצא דרכים לכך, ואם אומרים לו שאין זה חובה, הוא לא מוצא את הדרכים לעשותו…
אביא לך את ההלכות הנצרכות למי שמתפלל מוקדם מתוך ספר הקיצור לפניני לפניני הלכה שיצא כעת לאור:
יא – זמן קריאת שמע ותפילת שחרית
זמני הבוקר
א. 'עלות השחר' הוא הזמן שבו אור קלוש מתפשט מעט על פני המזרח. 'משיכיר' הוא הזמן שבו האור מתפשט יותר עד שיכול אדם להכיר את חברו שאינו רגיל לפוגשו ממרחק של ארבע אמות. 'הנץ החמה' הוא הזמן שבו נראית השמש.
הפרש הזמן שבין עלות השחר להנץ החמה נע בין 72 ל- 88 דקות בארץ ישראל, לפי עונות השנה וגובה המקום מעל פני הים. וזמן 'משיכיר' נע בין 48 ל- 58 דקות לפני הנץ (צריך ללכת לפי לוח זמנים מדויק, כתוכנת 'חזון שמים').
תחילת זמן קריאת שמע ותפילת עמידה
ב. לכתחילה תחילת זמן קריאת שמע וברכותיה הוא 'משיכיר', וזמן תפילת עמידה מ'הנץ החמה'. ובדיעבד שאמרם משעלה השחר – יצא.
ג. הנאלץ להקדים את תפילתו, יכול להתפלל לפני זמן 'משיכיר' עד סיום פסוקי דזמרה בלי טלית ותפילין, וכשיסיים את ברכת 'ישתבח' ימתין לזמן 'משיכיר', ואז יניח טלית ותפילין בברכה, וימשיך בתפילתו.
ד. בשעת הדחק כשנצרך כבר בעלות השחר להתחיל את ברכות קריאת שמע, יאמר לפני כן את ברכות השחר ופסוקי דזמרה, יניח טלית ותפילין סמוך לעלות השחר ללא ברכה, ולאחר תפילת עמידה, כשיגיע זמן 'משיכיר', ימשמש בהם ויברך. למנהג יוצאי אשכנז, לכתחילה לא יאמר את ברכת 'יוצר המאורות' לפני זמן 'משיכיר', אלא ידחה את אמירתה לאחר התפילה.
ה. כל זמן שיש אפשרות לומר את קריאת שמע וברכותיה אחר זמן 'משיכיר', גם אם יצטרך לשם כך להתפלל שמונה עשרה בהליכה או בישיבה, או להתפלל שמונה עשרה בעלות השחר ולא להסמיך גאולה לתפילה, לא יאמר את קריאת שמע וברכותיה לפני 'משיכיר'.
ו. המהודר ביותר הוא להתחיל את תפילת שמונה עשרה כשהחמה מתחילה להיראות ('ותיקין'). אבל כיום שרוב האנשים רגילים ללכת לישון מאוחר, והקימה המוקדמת תגרום להם לעייפות בלימוד או בעבודה, ההידור החשוב הוא להקדים ולהגיע לבית הכנסת לפני תחילת התפילה.
סוף זמן קריאת שמע ותפילת עמידה
ז. זמן קריאת שמע של שחרית הוא עד סוף שלוש שעות זמניות של היום, וזמן ברכות קריאת שמע ותפילת עמידה הוא עד סוף ארבע שעות זמניות. בדיעבד ניתן להתפלל עמידה עד חצות היום (ואם התאחר במזיד, טוב שיכוון שמתפלל בתורת נדבה), ויכול אז לומר גם את פסוקי דזמרה, אבל לא יאמר את ברכות קריאת שמע. ולמנהג חלק מיוצאי אשכנז, אם לא אמר את ברכות קריאת שמע לפני סוף ארבע שעות מחמת אונס, רשאי להשלימן עד חצות (משנ"ב). כאשר אומר את ברכות קריאת שמע, יאמר איתן גם את קריאת שמע אף שעברו שלוש שעות ואינו יוצא באמירתה ידי חובה.
ח. 'שעות זמניות': מחלקים את היום לשנים עשר חלקים, וכל חלק נקרא 'שעה זמנית'. בקיץ שהימים ארוכים – השעות ארוכות, ובחורף שהימים קצרים – השעות קצרות. יש אומרים שחישוב שעות היום נעשה לפי האור – מעלות השחר ועד חשכה גמורה (זמן 'מגן-אברהם'), ולדעת רוב הפוסקים החישוב לפי השמש – מ'הנץ החמה' ועד שקיעת החמה (זמן ה'גר"א'), וממילא כל שעה זמנית יותר קצרה. שני הזמנים מגיעים יחד לזמן של חצות היום.
ט. מכיוון שמצוות קריאת שמע מהתורה, נכון להחמיר ולחשב את סוף זמנה לפי זמן 'מגן-אברהם'. ואילו ברכות קריאת שמע ותפילת עמידה מדברי חכמים, ולכן אפשר להקל ולחשב את סוף זמנם כזמן הגר"א, וטוב להחמיר ולחשב גם אותה כזמן 'מגן-אברהם'.
שמירת הזמנים
י. במניין שבו יגיעו לקריאת שמע לאחר שלוש שעות זמניות לפי זמן 'מגן-אברהם', יודיעו למתפללים שיקראו לפני התפילה את פרשת 'שמע'.
יא. במניין שבו מתפללים שמונה עשרה עד סוף ארבע שעות לפי זמן הגר"א, יש להקפיד לסיים גם את חזרת הש"ץ בתוך ארבע שעות. וכאשר המניין נוהג שלא כהלכה ומתפלל עמידה לאחר ארבע שעות לפי זמן הגר"א, צריך להתפלל ביחיד.
יב. מי שאין לו תפילין, לא יאחר את זמן קריאת שמע ותפילת עמידה, מפני שבדיעבד אפשר להתפלל בלא תפילין.
יג. תפילה במניין עדיפה על 'ותיקין' ביחיד גם אם התפילה במניין לפני 'הנץ החמה', ובלבד שאומרים את קריאת שמע וברכותיה אחר זמן 'משיכיר'. אמנם הרגיל להתפלל 'ותיקין' במניין, ויום אחד אין לו מניין, רשאי להתפלל באותו היום 'ותיקין' ביחידות. וכן הרוצה להתפלל מדי פעם 'ותיקין' ואין לו מניין, יש לו על מי לסמוך.
יד. אישה שנוהגת להתפלל בכל יום תפילת עמידה אחת, בשחרית או במנחה (להלן כז, א), אם עברו ארבע שעות ולא התפללה שחרית, מוטב שתתפלל באותו יום מנחה. אבל אם היא חוששת שתשכח להתפלל מנחה, תתפלל שחרית עד חצות היום.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-03 18:52:35
אמא
האם מותר לי לחבק את אמא שלי אני נער בגיל 16
בוודאי, ואף יש בזה מצווה מהתורה של כיבוד הורים.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-03 15:37:06
תערובת בשר וחלב
האם סכו"ם בשרי בן יומו נקי שנגע בסיר חלבי עם מאכל חלבי רותח בתוכו, מטריף את הכלים והמאכל?
טעמים עוברים רק על ידי מאכל או נוזל, אבל שני כלים רותחים שנגעו זה בזה אינם מעבירים טעמים.
מחבר התשובה: הרב אורן מצא
2024-04-02 14:41:10