שלום לרב אשתי ילדה ב"ה בת. זו הלידה הראשונה ובע"ה נצפה לבאות. האם ניתן להשתמש בתקופה הקרובה באמצעי מניעה ואיזה מהם מומלץ, כדי שאשתי תוכל להתחזק לפני ההריון הבא ? יש לציין שאשתי כרגע מניקה. תודה לרב.

שלום 

מקובל להורות, וכך כתוב ברוב התשובות שעסקו בשאלות אלו, שבכל שאלה שנוגעת למניעת היריון צריך לשאול רב. וזאת משום שהנושא מורכב וגורלי ומצריך דיון רציני. נמנה בקיצור את המרכיבים שבהם הדין תלוי: א) מספר הילדים שכבר יש לבני הזוג. האם קיימו את המצווה מהתורה או מדברי חכמים, ועד לאיזה מדרגה הגיעו בקיום המצווה. ב) גיל האיש. ככל שעברו יותר שנים מאז שהיה בן עשרים, כך קשה יותר להתיר מניעה לפני קיום מצוות פרו ורבו. ג) גיל האשה. ככל שהאשה מבוגרת יותר, כך יש יותר סיכון שמניעת ההיריון תגרום לבני הזוג שלא להוליד את מספר הילדים שהיו רוצים, ואולי אף לא יצליחו לקיים את המצווה מהתורה. ד) סיבת המניעה, חולי גופני או נפשי, קשיים כלכליים ונפשיים, צורך בהגשמה אישית, קשיים בגידול הילדים ומניעת כעס ועצבנות. ה) כאשר לא ניתן למנוע על ידי שני האמצעים הכשרים לכתחילה, גלולות או התקן, יש לחשב את הצורך במניעת ההיריון לעומת הדוחק שבשימוש בדיאפרגמה או קצף ונרות.

בנוסף לכך, לפעמים בני הזוג אינם רואים את התמונה השלימה. לעיתים הם סבורים שמפני גודל המצווה אסור למנוע היריון בכלל, ובאמת לפי מצבם נכון שימנעו היריון למשך שנה או יותר. ולעיתים העומס והבעיות הכלכליות נראות להן קשות מכפי שהן באמת, ואם ימנעו היריון, לאחר שנים יתחרטו, אבל אז כבר יהיה מאוחר. כדי למנוע טעויות כאלה, רצוי להתייעץ עם רב, שמתוך ניסיון חייו ושיקול דעתו לגבי הערכים השונים המונחים על כף המאזניים, יוכל להורות להם את הדרך שבה יוכלו לקיים את המצווה כראוי, באופן שייטב להם בעולם הזה ובעולם הבא.

אמנם מצד האמת, יש מקרים פשוטים שבהם אין צורך לשאול רב, כמו למשל, בני זוג צעירים, שרשאים לדחות היריון למשך תשעה חודשים עד שנה לאחר הלידה. ואע"פ כן מנהג יפה לשאול בזה רב, שמתוך כך אולי יתבררו להם עניינים נוספים, והקשר שלהם אל הרב יתחזק. וכאשר השאלה מורכבת, מי שאינו מבין את הסוגיה על בוריה, חייב לשאול רב. ומי שמבין היטב את הסוגיה על כל מרכיבה, יכול בדרך כלל לדעת מה ראוי לו לנהוג. אמנם כיוון שאנשים עלולים לטעות בהערכת הקשיים שלהם או במשקל האתגרים והערכים שעומדים לפניהם, בין לצד ההפרזה בין לצד ההפחתה, נכון שכאשר יש לבני הזוג רצון למנוע היריון מעבר לשנה אחר הלידה, ישאלו רב. ונכון לשאול בזה רב שמכיר את בני הזוג. כאשר יש לאשה קשר עם רבנית מנוסה בתחום זה, אפשר שיסכימו ביניהם שהאשה תתייעץ עם הרבנית.

ואם אין להם רב או רבנית שמכירים אותם, נכון שישאלו רב שמכיר את עולם הערכים שלהם. ומכל מקום כיוון שהוא אינו מכיר אותם, תשובתו לא תוכל להיות שלימה, הואיל ויקשה עליו להעריך אם הם מגזימים או מפחיתים במשקל הקשיים או האתגרים העומדים לפניהם.

עד 9 חודשים – שנה מותר למנוע הריון לצורך בריאות האישה והוולד באמצעות גלולות או התקן תוך רחמי, 

ועוד שני אמצעים ישנם, שהם פחות יעילים למניעת היריון, וגם פחות טובים מבחינה הלכתית: א) קצף או נרות קוטלי זרע. ב) דיאפרגמה . ובהם ההיתר בדיעבד, וכדי להשתמש בהם, צריך שסיבת המניעה תהיה יותר חזקה .

ואשרי האשה שזוכה למנוע היריון על ידי ההנקה, שבכך היא נפטרת מכל תופעות הלוואי והחששות שמלווים את אמצעי המניעה השונים.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א

בעבר רוב הנשים נהגו להניק כשנתיים, וכמעט תמיד ההנקה היתה מונעת את תהליך הביוץ ומחזור הווסתות, וממילא לא יכלו להיכנס להריון בכל משך ההנקה. כך באופן טבעי נוצר הפרש של כשנתיים בין הלידה לתחילת ההיריון הבא. כיום המציאות השתנתה בשני פנים: האחד, משך ההנקה הממוצע התקצר כחצי שנה. כמה סיבות לכך ומהן: יציאתן של נשים רבות לעבודה, המתח המוגבר המלווה את חיינו ופיתוח תחליפי מזון סבירים לחלב אם. השני, אצל נשים רבות גם הנקה מלאה לא מבטלת את תהליך הביוץ והווסתות, וממילא גם במשך ההנקה הן יכולות להיכנס להיריון.

נמצא איפה שאם בני הזוג יקיימו את מצוות עונתם, תמידים כסדרם, נשים רבות יכנסו להריון חודשים ספורים לאחר הלידה, כאשר אצל נשים שאינן מניקות או מיניקות באופן חלקי הסיכוי לכך גדול יותר. השאלה האם מותר להשתמש באמצעי מניעה כדי לקיים את מצוות עונה בלא להתחיל היריון נוסף בשנה הסמוכה ללידה?

יש רבנים שנוטים להחמיר שלא למנוע היריון בלא צורך גדול שנובע מחולשה יתירה או עצבנות קשה, מפני שלדעתם על פי מצוות פרו ורבו ראוי ללדת כמה שיותר ילדים ולא למנוע היריון. אולם הלכה כדעת רוב הפוסקים שסוברים שבשעת הצורך מותר למנוע היריון באמצעים הכשרים על פי ההלכה (כמבואר בהלכות יז-יט). וכיוון שהניסיון מראה, שמצד בריאות הגוף והנפש, רצוי לרוב הנשים לעשות הפסקה של כתשעה חודשים עד שנה בין הלידה להיריון הבא, מותר לכתחילה לכל הנשים להשתמש לצורך זה באמצעי מניעה. בשעת הצורך, על פי הוראת רופא ירא שמיים, גם לאחר הפלה אפשר למנוע היריון למספר חודשים.[1]

יש נשים, שמצד מצבם הגופני או הנפשי, נזקקות להפסקה של יותר משנה לאחר הלידה, ואזי מותר להן למנוע היריון עד למשך שנתיים, למרות שעוד לא קיימו את מצוות פרו ורבו בבן ובת.

אבל לצורך לימודים, עבודה או מפני קשיים כלכליים וכיוצא בזה, לדעת רוב הפוסקים אסור לבני זוג שעדיין לא קיימו את מצוות פרו ורבו למנוע היריון ליותר משנה. ויש מקילים בזה עד שנתיים, והרוצים להקל, יש להם על מה לסמוך.12 אבל מעבר לשנתיים, אסור להקל לפני קיום חובת המצווה.

ואין האשה יכולה לטעון, שהואיל והיא עצמה אינה חייבת במצוות פרו ורבו, מותר לה למנוע היריון בלא הגבלה, מפני שלאחר שנתקבלה תקנת רבנו גרשום שאסור לאיש לישא שתי נשים, ואסור לאיש לגרש את אשתו בעל כורחה, נעשה האיש תלוי לגמרי באשתו בקיום חובת המצווה, ובהסכמת האשה להינשא, הסכימה להיות שותפה בקיום חובת המצווה (חת"ס אה"ע כ).

אמנם בשעת הדחק, כאשר האשה סובלת ממחלה, גופנית או נפשית, שהטיפול בה דורש מניעת היריון, מותר למי שעדיין לא קיים מצוות פרו ורבו מהתורה בבן ובת, למנוע היריון למשך יותר משנתיים לאחר הלידה. והיתר זה צריך להישקל בכובד ראש לאחר קבלת חוות דעת מרופא ירא שמיים.[1]

דרכי המניעה

הלכה היא שאסור להשחית זרע לבטלה, ועל כן גם כאשר מותר למנוע היריון, אסור לעשות זאת באופן שמקיימים את החיבור ולקראת יציאת הזרע האיש פורש וזורה את זרעו בחוץ (לעיל ד, א). וכן אסור לקיים את החיבור עם קונדום, שהוא מעטה גומי שמכסה את אברו של האיש, מפני שגם באופן זה האיש זורה את זרעו אל תוך הגומי לבטלה.

אבל מותר למנוע היריון על ידי פעולה עקיפה. שתי דרכים עיקריות לכך: א) גלולות. ב) 'התקן תוך רחמי'.

שני אמצעים אלו נחשבים כיעילים ביותר למניעת היריון, וכטובים ביותר מבחינה הלכתית, מפני שמניעת ההיריון מתבצעת בגוף האשה ובדרך עקיפה שאין בה שום מגע עם הזרע. ולכן כאשר מותר למנוע היריון, מותר לכל הדעות להשתמש באמצעים אלו (כמבואר בהלכה יח).

עוד שני אמצעים ישנם, שהם פחות יעילים למניעת היריון, וגם פחות טובים מבחינה הלכתית: א) קצף או נרות קוטלי זרע. ב) דיאפרגמה (דרכי מניעתם מבוארים בהלכה יט).

כל מה שנתבאר בהלכות הקודמות, שמותר למנוע היריון לכתחילה, הוא כאשר המניעה היא בגלולות או התקן. אבל בדיאפרגמה או קוטל זרע ההיתר בדיעבד, וכדי להשתמש בהם, צריך שסיבת המניעה תהיה יותר חזקה (כמבואר בהלכה יט).[1]

ואשרי האשה שזוכה למנוע היריון על ידי ההנקה, שבכך היא נפטרת מכל תופעות הלוואי והחששות שמלווים את אמצעי המניעה השונים.[2]

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-04-12 21:52:44

בס"ד שלום כבוד הרב מה עושים בליל הסדר שכולם חוץ מ-2 אנשים מחללים שבת ותמיד מעבירים את כוסות היין שמזגו כדי שכולם יקבלו. האם לשתות? תודה רבה

שלום

משתמשים ביין מפוסטר שלהרבה דעות הוא כמבושל ואם שכחו לקנות יין מפוסטר , אם הם מסורתיים אפשר להקל ובחילונים גמורים לכתחילה כדאי שכל אחד ימזוג לעצמו ובדיעבד מה שנותר בבקבוק לא נאסר כי י"א שניצוק אינו חיבור לעניין זה .

ולהלן הרחבה ומקורות

במשנה ע"ז כט: יין עע"ז אסור בהנאה.

ובגמ' חולין ה: ועירובין סט: חילול שבת כע"ז, ולכן נחלקו הפוס' האם יין המחש"בפ אסור.

לדעת רש"י (בתשובה קסט) הבריתא שמשווה מחש"בפ לעע"ז היא דעת יחיד ולהלכה יינם מותר, וכ"כ בשו"ת מלכי בקדש (ח"א עמ' קס) להקל מפני שאין מקור ברור לאיסור זה. ובחלקת יעקב (יו"ד,  מח) כתב שזוהי חומרא למגדר מלתא. וכ"כ החזו"א (יו"ד ב, כג) והחת"ס (בח' ליו"ד סי' קכד סק"ד) ושו"ת מהר"י אשכנזי (חיו"ד סי' טז) שהרי אין איסור חיתון במחש"בפ  ולכן אין טעם לאיסור יינם,

אך למעשה התשב"ץ (ג,שיב) והריב"ש (סי' ד) אסרו יין המחש"בפ וכ"כ המבי"ט (ב, לח) והוב"ד בנקה"כ (סי' רכד) וכ"כ הרשב"א (סי' ד) והוב"ד בב"י (יו"ד קיט) ולכן צריך להחמיר.

אלא שנחלקו הפוסקים האם גם בימנו חילונים מחללי שבתות נחשבים כעובדי ע"ז

יש אומרים שאם הם מחללים שבת לא מתוך כפירה אלא רק לתיאבון ומקיימים מצוות אחרות – הם לא נחשבים כעובדי ע"ז   וי"א שבימינו דין פרהסיא כצנעא

ומאחר ואיסור יינם הוא מדרבנן  וגם עצם הגדרתו של המחש"בפ כמומר היא מדרבנן  כפי שכתבו הב"ח (יו"ד ב ) והמהרי"א (יו"ד נ) והמהרש"ם (ח"ג, ה) והחזו"א (ביו"ד מט, ז) והאג"מ (ח"ד יו"ד, נח). יש מקום לומר שבדיעבד הם לא אוסרים את היין במגעם וכן כתבו בשו"ת בניין ציון (סי' כג), ובשו"ת ברוך השם (לרב משה רוטמאן יו"ד, עז) ובשו"ת יהודה יעלה (יו"ד, נ ) ובשו"ת שאלי ציון בשם שאילת דוד (סי' ה). ובשו"ת זכרון יעקב ( עמ' קמב ), וכ"כ באורל"צ (ח"ב ה עמ' 63).

וכ"כ בשו"ת להורות נתן (א, לט), שע"פ הסברות הנ"ל לגבי מחש"בפ שבזמננו, נראה שאין איסור במגעם ולכן מותר לשתות את היין המוגש באולמות והוסיף שהמחללים להכעיס אינם מצויים וגם כנראה לא נגעו ביין בידם .

ויתכן שהם מוגדרים כתינוקות שנשבו כמו שכתב בשו"ת הרמב"ם (ירושלים תרצ"ד, סי' שעא) והוב"ד בבדק הבית (סי' קכד), שיינם של הקראים, "לדעתי אין בו צד איסור, שהרי יין כותים היה בחזקת היתר לישראל, עד שמצאו להם דמות יונה בהר גריזים". וכ"כ הרדב"ז (ב, תשצו) שהרמב"ם התיר יין הקראים מפני שמזיד דידהו כאונס דמי, דמעשה אבותיהם בידיהם, והו"ל כתינוק שנשבו בין הגוים.וכ"כ בילקו"י לגבי קידוש בשבת (הל' כיבוד אב ואם פ"ז עמ' שסב) שהמתארח אצל אביו המחש"בפ ייקח ייןמבושל / מפוסטר ויאמר לאביו שיכווין להוציאו. ואם אין מבושל הוא מוציא י"ח אך לכתח' יתחמק מלטעום מהיין בתואנות שונות ובמקום איבה וריחוק יכול אף לשתות אם אביו נוהג לקדש וידי פעם להתפלל.

אבל הרדב"ז עצמו  חלק ע"ז וכתב שהרעו מעשיהם ודינם כגויים. וכ"כ בשבילי דוד (יו"ד קיט, ב) וערוגת הבושם (או"ח עו,עז) ומנחת אלעזר (ח"א עד) ואחיעזר (ח"ג כה) ושבט הלוי (ח"ב נג)ביחס למחללי שבת שבימינו

וכתב בצי"א (ט, מא) ש"יש לנו הרבה ספיקות וספק ספיקות הן לפי ההלכה והן לפי המציאות במהות הגדר והקביעות של מחלל שבת בפרהסיא …באופן שנדיר למצוא כזה שדינו הוקבע בבירור כדין מומר לחלל שבת בפרהסיא ואליבא דכל הדיעות או עכ"פ רובם אבל לכתחילה ברור שאין להקל .

ובצי"א (חי"ב סי' נו) כתב שחלילה להורות שגם לכתחילה אין איסור במגעם, אלא יש להתיר רק בדיעבד ובמקום שיש ספיקות וכו'. וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ב נג) שאין  להקל במגעם גם במקום הפסד ואמנם סתם יינו של גר תושב מותר בהנאה ולכן במקום הפסד מקלים גם בשתייה מ"מ כתב הש"ך שזה רק במותרי הנאה שבאופן אקראי (כגון נגיעה ע"י ד"א וכו') אך לא לגבי אלו שחכ' אסרו מגעם בשתייה והתירו בהנאה – ואמנם יש דעות באחרונים  שמחש"בפ אינו עושה יי"נ ובפרט שלא מדובר על סתם יינו אלא על מגעו – שבאופן זה בגר תושב מותר – מ"מ לדעת הרשב"א מחללל שבת חמור יותר ואולי הוא כגוי עע"ז שאוסר אף בהנאה ולכן יש כאן ספקא דדינא, אבל באולמות ניתן לצרף ספיקות שלא ברור מה היה באולם והאם נגע, ולכן ניתן להקל, ואשרי המחמיר.

ויש שהחמירו לכתחילה והקלו בדיעבד כשכבר נגעו וכ"כ הרש"ג (בעטורי כהנים, גליון 110) וחלקת יעקב (יו"ד סי' מח) במקום הפסד, וכ"כ ביבי"א ( ח"א יוד סי' יא אות כו ) אך בפירושו בכף החיים (יו"ד קיט, ס"ק לט) כתב "אבל ודאי דלא שייך כל זה במומרים לחלל שבת שבאה"ק ת"ו אשר בעוה"ר באו פריצים ויחללוה ברגל גאווה באוטובוסים ומכוניות ועישון סיגריות בש"ק בראש כל חוצות והמוכיחם דמו בראשו ח"ו ואלו ודאי שדינם כעכו"ם לכל דבר ואין להקל בהם כלל וה' יערה עלינו רוח ממרום בתשובה שלימה אמן". וחילוק זה מובא בשבט הלוי ח"ב קעב לגבי פדיון אצל כהן מחש"בפ וז"ל "ואף שראיתי בד"ת יו"ד סי' קכ"ב ס"ק י"ב הביא מתשובת בנין ציון החדשות סי' כ"ג שאין מחללי שבת דזמנינו נחשבין מומרים גמורים שמעשה אבותיהם בידיהם והם כתינוק שנשבה בין העכו"ם ע"ש, מ"מ צ"ע רב אם שייך זה באה"ק שאין לומר תינוק שנשבה לבין העכו"ם, ואם כי הוא תינוק שנשבה לבין החופשים מבני עמינו ה' ירחם, מ"מ מי לא יודע משבת קודש, ועוד הרי כבודו כותב שהוא גם אוכל נבילות וטריפות כנראה פקר בכולהו ע"כ בעניותי ההלכה נוטה כנ"ל דצריך לחזור ולפדות ואין צורך להאריך יותר בזה" וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר ח"א (סימן עד) ובאג"מ (ח"ד יו"ד, נח) ע"פ האחיעזר שגם בדיעבד יינם אסור.

וביין מפוסטר דעת הרש"ג (בעטורי כהנים, גליון 110)  להתיר לכתחילה אפילו במגע גוי, והרשז"א (שש"כ ח"ב פמ"ז סע' יט הע' צה) והריש"א (קובץ תשובות ח"א סי' עה ) אוסרים גם בדיעבד מפני שבתהליך הפיסטור אין איבוד נוזלים וממילא אינו מוגדר כבישול והרע"י (בנשמת אברהם סי' קכג ס"ג ס"ק ב) לכתח' חשש לדעתם ובדיעבד הקל

וכתב הר"ש עמאר בשו"ת שמע שלמה (יו"ד סי' ד ) שביין ממותק ניתן  להתיר לכתחילה על סמך דעתם של הסוברים שאינו ראוי לניסך (ולפי"ז לכאו' יתיר לכתחילה גם במפוסטר) וביין יבש בדיעבד התיר את הנותר בבקבוק מפני שבמותרי הנאה ניצוק אינו חיבור, וכן משמע מהיבי"א (ח"א יו"ד סי' יא. ס"ק כא).

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-04-08 19:57:01

בס"ד שלום וברכה, רציתי לשאול האם כורכום נכלל במנהג איסור קטניות לאשכנזים? באתר ישיבה (http://www.yeshiva.org.il/midrash/243) ראיתי בפרק מפניני הלכה על קטניות שהרב כתב בפירוש שכורכום מותר, אך בספר פניני הלכה פסח שבידי (מהדורת תשס"ו) המפשט הזה נמחק. האם הרב חזר בו? תודה

שלום

מותר.

האיסור הוא במה שנקרא היום זעפרן וגם קראו לו בעבר כרכום.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-04-08 18:45:34

בס"ד שלום כבוד הרב א. האם מותר לשקר במצב שלא רוצים להוציא את האחר שקרן? למשל שאמי מבקשת מאחי הקטן לעשות משהו והוא לא רוצה ואני עושה ואחר כך היא שואלת אותו אם הוא עשה את זה והוא אומר שכן ואחר כך היא שואלת אותי בלי שהוא ידע אם אני עשיתי או הוא . האם אפשר להגיד שהוא עשה את זה? כדי לא להוציא אותו משקר? ב. קראתי בפניני הלכה בהכנסת אורחים ש"גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה" רק שזה עני ממש שאין לו מה לאכול ובימינו לא מצוי כל כך ענים כאלה אבל אפשר להכניס אורחים שמדוכאים בנפש או עולים חדשים. אך האם הכנסת אורחים בחגים למשל כמו חג הפסח שמכניס אורח שיש אצלו חמץ בבית, למשל נער שהוריו לא שומרים ומארחים אותו האם זה גם כקבלת פני שכינה? ויכול להחליף את העני ממש שאין לו אוכל שלא מצוי כיום? כי לאותו נער אין אוכל כשר בלי הכנסת אורחים כזו. תודה רבה וסליחה אם הארכתי יותר מדי

שלום, א.     עדיף לא לשקר במצב כזה, מכיוון שההורים צריכים לדעת מה קורה עם ילדיהם בבית. קשה לחנך את הילדים מבלי לדעת בדיוק את הפרטים של מה נעשה בבית. ולכן צריך לומר את האמת, ומתוך כך, ילמדו לא לשקר פעם הבא. ב.      מצווה גדולה להכניס אורחים ולהביא להם אוכל כשר. עם זאת, נדמה שההשפעה העיקרית המשך לקרוא…

מחבר התשובה: צוות אתר הר ברכה

2014-04-06 19:24:36

מה דין שימוש במדיח בימות השנה לחלבי ובשרי לדעת הרב?‏

שלום

לדעת רוב הפוסקים אפשר להשתמש במדיח אחד לחלבי ובשרי או פרווה –   זה אחר זה.

אלא שצריך להקפיד לפנות את השאריות בעלות הממשות מהכלי ולרוקן את מסננת הניקוז,

והרוצה להדר ידיח את פעם אחת "על ריק" בין חלבי לבשרי או פרווה.

פירוט ומקורות:

הרב משה פיינשטיין (אג"מ או"ח א, קד, ח"ב יו"ד כח- כט. ח"ג יו"ד י- יג או"ח נח) התיר להשתמש במדיח חלבי ובשרי זה אחר זה, ובמגשים נפרדים, מפני שסבר שחום המים במדיח נמוך מיד סולדת בו והסבון פוגם את המאכלים .

והרב עובדיה יוסף שליט"א הקל עוד יותר להתיר הדחת כלים בשריים  וחלבייים ביחד – לאחר הסרת המאכלים שבעין . (´אוצר דינים לאשה ולבת´ וב´איסור והיתר´ שכתב הרב יצחק יוסף)

אבל הרב רוזן (תחומין יא עמ´ 130 ) חלק עליהם וכתב שהמציאות שונה

א. הסבון לא פוגם ב. יש שלב שבו אין פי שישים במים כנגד שריות מאכל . ג. המים במדיח רותחים ככלי ראשון ולא ככלי שני .וכנראה שהרב פיינשטיין דיבר במדיחים שונים ומיושנים.

ומסקנתו היא  ש"אם יקפידו לגרוף את הלכלוך הגס לפני ההדחה, וגם את המעט מזעיר שישאר בתחתית המכונה יקפידו לנקות ולנקר בין הדחה להדחה, יתכן שיש מקום להקל מצד המציאות. גם אז, לענ"ד רצוי להפעיל המכונה "על ריק" בין הדחת בשר לחלב ואיפכא, לניקוי ומירוק השמנונית. אמנם, לענ"ד, ראוי לגדור ולאסור גם זאת, "שכן נתת תורת כל אחד בידו", וחיישינן לשיכחה כמש"כ הרמ"פ זצ"ל בתשובתו"

הרב אליעזר מלמד שליט"א סובר שגם אם הסבון פוגם – לוקח לו זמן עד שהוא מתערבב במים כך שכנראה יש שלב שבו המים ראויים לשתייה ורותחים וממילא בהדחת לי בשר וחלב יחדיו יש חשש לבישול בב"ח .

ולכן אין להכניס למדיח כלים חלביים ביחד עם כלים בשריים או כלים פרווה וכן להפך.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-04-05 17:53:56

לגבי רשתות התנור לפסח: ראיתי מי שאומר שאם לעתים שמים מאכל ישירות על הרשת כבר אי אפשר להכשיר את הרשת ע"י חימום התנור לחום המירבי. שאלתי – א. האם כך הדין? ב. אם האוכל לא נגע ממש ברשת אלא היה נייר-אפייה או נייר אלומיניום בין האוכל לבין הרשת האם עדיין הדין כך? ג. גם אם אי אפשר להכשיר לגמרי את הרשת – האם אפשר להשתמש בה בפסח אם בינה לבין תבניות הפסח ישימו נייר אלומיניום? תודה

שלום

א. כך נוהגים לכתחילה כדין התבניות (אם כי למקל להכשירם בתנור יש על מי לסמוך – ברוב תשמיש הרשת לא מניחים אוכל ישירות ואף המ"ב (תנא, מח) מיקל בזה בליבון קל , ובהיתרא בלע די בליבון קל,  וי"א שכבולעו כך פולטו גם לגבי חום הבליעה באור)

ב. אם בוודאות לא גלש אוכל – אפשר להקל.

ג. ודאי שאם תעבור ליבון קל תוכל לשמש בסיס להנחת תבנית חד פעמית לפסח,  וטוב להניח עליהם נייר כסף, כדי שאף אם יגלוש דבר מאכל מהתבנית, לא ייווצר שם חיבור. ואין צריך להמתין להכשרתם עשרים וארבע שעות, מפני שההכשרה בליבון קל, שמפליט את הטעם הבלוע בכלי ושורפו. עוד עיין בספ"כ ח, ג, שהאריך בזה ובאר סדר הכשרת התנור.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-04-02 10:03:14

כבוד הרב שלום. אני שלושה חודשים אחרי לידה נכנסתי להריון וכרגע אני בשבוע הרביעי. אני רוצה להפיל אני לא מסוגלת לחשוב על זה שבעוד תשעה חודשים אהיה מטופלת בשני קטנטנים. הדבר גורם לי סבל רב. מה עלי לעשות

שלום ומזל טוב

בעזרת ה' תתמודדי עם הקושי ותשמחי בילד, הקושי מובן ובכל זאת זו מציאות שכיחה שאפשר להתגבר עליה וכך עושות היולדות תאומים או שלישיות

אם יהיה לך קושי גדול תיקחי עוזרת (גם אם זה כרוך בהלוואה).

באופן עקרוני על פי ההלכה סור לעשות הפלה, ובמקרים יוצאי דופן צריך להתייעץ עם רב שעוסק בתחום והוא ייעץ כיצד להתמודד עם המציאות.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיינו בספר באתר ישיבה

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=385&id=458&q=

בהצלחה אייל משה

בני זוג החושבים שמצבם הכלכלי לא מאפשר להם לגדל ילד נוסף בבית, אם האשה התעברה, ברור שאסור לה לבצע הפלה. ובזוהר אמרו על מי שגורם להריגתו של עובר, שהוא סותר את בניינו של הקב"ה, וגורם בכייה בשמיים, ובעוונו מתרחקת השכינה מהארץ – וצרות מתרבות בעולם (עיין זוהר שמות ג, ב).

גם אם האם אינה יכולה לטפל בילד שעתיד להיוולד, אין בכך הצדקה להמית את העובר. ולדעת הרבה פוסקים נחשב הדבר כמעט כמו רצח. וכשם שאין להרוג ילד יתום, כך אין להרוג עובר. וגם לפוסקים שמקלים לבצע הפלה כשהעובר חולה, ברור שבמקרה כזה אין שום היתר להפיל. ובמיוחד היום, שיש כל כך הרבה אנשים טובים שמעונינים לאמץ תינוקות, כך שברור שחייו של העובר הזה לא יהיו קשים במיוחד.

– האם מותר להפיל לצורך בריאות האם

כבר למדנו, שאם ההריון מסכן את חייה של האם, מותר לה להפיל את עוברה כדי להציל את חייה.
השאלה מה הדין כאשר ברור שההריון לא מסכן את חייה של האם, אבל הוא מחריף את מחלתה. למשל קורה שמחלת עיניים או אוזניים מתחזקת מאוד על ידי ההריון, עד שהאשה עלולה להגיע לעיוורון או לחירשות בשתי אוזניה. במקרה כזה הרב עוזיאל הקל לבצע הפלה (משפטי עוזיאל ח"ג חו"מ מ"ו). ואילו לדעת הרב פיינשטיין אסור לבצע הפלה.
וכן קורה שההריון גורם להחרפת מחלה שאינה מסכנת את חייה, אבל גורמת לה סבל נורא. ובמקרה כזה לדעת מהרי"ט (ח"א צ"ז) והציץ אליעזר (ח"ט נא, ג), מותר לה להפיל. ואילו לדעת הרבה פוסקים וביניהם הרב פיינשטיין אסור לה להפיל.
לעיתים ההריון עלול לגרום לאשה לחלות במחלת נפש, עד שדעתה נטרפת עליה. במקרה כזה כתב בשו"ת לבושי מרדכי (חו"מ ל"ט), שמותר לה להפיל את עוברה, כי טירוף הדעת הוא בכלל סכנת נפשות, שהרי היא עלולה לאבד את עצמה לדעת. אבל בספר נשמת אברהם כתב בשם כמה רופאים פסיכיאטרים, שכיום ישנן תרופות שמסוגלות למנוע את התקפי הדיכאון שלאחר הלידה. ואם כן כיום לאשה שחוששת שתחלה במחלת נפש בעקבות ההריון אסור לבצע הפלה, משום שניתן לפתור את בעייתה על ידי כדורים. וכן הסכים הרב אוירבאך (נשמת אדם חו"מ תכה, 10).
אבל ברור שאם יש מחלת נפש שלא ניתנת לטיפול על ידי תרופה, והיא נגרמת מההריון – מאחר שככלל מחלת נפש נחשבת לסכנת נפשות, מותר לה להפיל את עוברה כדי לשמור על חייה.

אלא שעלינו לדעת שישנו עוד היבט חשוב מבחינה הלכתית, והוא מצב התפתחותו של העובר, או ליתר דיוק שלבי ההתפתחות של העובר. הכלל הוא, שככל שההריון נמצא בשלב מתקדם יותר, כך העובר מפותח יותר, ויותר פוסקים נוטים להחמיר ולאסור את הריגתו. ומאידך, ככל שהעובר נמצא בשלב התחלתי יותר, כך דרגת גילוי החיים שבו פחותה, וממילא לדעת יותר פוסקים ניתן להתיר ביצוע הפלה לצורך הצלתו ממחלה קשה או יסורים. אנחנו נזכיר כאן שלושה שלבים עיקריים.

השלב הראשון מתחיל מן הימים הראשונים ועד לסוף היום הארבעים, שעד אז איבריו של העובר אינם ניכרים, ובמשך זמן זה, למרבית הפוסקים מותר לבצע הפלה כדי למנוע מחלה קשה מהאם או מהעובר. אמנם צריך לדעת שגם בשלב זה יש מחמירים (הרב אונטרמן).

השלב השני מתחיל מהיום הארבעים ואחד ועד לסוף החודש השלישי. בתקופה זו איבריו של העובר כבר מתחילים להתפתח, אבל עדיין אין ההריון ניכר כלפי חוץ. ובשלב זה, גם בין הפוסקים הנוטים להחמיר ולאסור באופן כללי הפלת עובר בעל מום, מכל מקום אם העובר בן פחות משלושה חודשים, ניתן לדעת חלק מהפוסקים להקל. משום שלדעתם האיסור להפיל מן התורה הוא רק מסוף החודש השלישי, שאז ההריון ניכר, והפוגע בעובר קרוב להיחשב רוצח. אבל לפני סוף החודש השלישי עדיין אין ההריון ניכר, והאיסור להמית עובר הוא רק מדברי חכמים, ולצורך רפואי גדול מותר לדעתם להקל (הרע"י אסיא א´ 93).

השלב השלישי הוא מתחילת החודש הרביעי ועד לשביעי, שאז העובר ניכר, אבל עדיין אינו מסוגל לחיות ללא סיוע האם. בשלב זה, לדעת כל הפוסקים שאיסור הפלה נגזר מאיסור הרציחה, אין שום היתר לפגוע בעובר החולה.

ולסוברים שיסוד האיסור הוא מן התורה, אבל מטעם חובל ומשחית, או שהוא מדברי חכמים – מותר לבצע הפלה כדי למנוע פגיעה חמורה מהאם או מהעובר (ציץ אליעזר ט, נב, ג; עמוד הימיני ל"ב)

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-04-01 19:11:41

האם בימנו מותר או צריך פתיל תכלת

שלום

אין איסור וכל אחד צריך לנהוג כמנהג רבו.

ולהלן הרחבה בנושא

מסורת זיהוי צבע התכלת פסקה כנראה בסביבות תקופת הסבוראים – גאו' היא כן הוזכרה בגמ' שבת (כו, א ) +ירמיהו נב+ ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכרמים וליגבים. כורמים תני רב יוסף: אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא. יוגבים – אלו ציידי חלזון, מסולמות של צור ועד חיפה. ובסנהדרין ( יב, א ) שלחו ליה לרבא: זוג בא מרקת, ותפשו נשר (חיל רומיים ), ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו – תכלת, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום ופרש"י דברים הנעשים בלוז – תכלת – בלוז עושין אותה, כדאמרינן בסוטה (מו, ב), היא לוז שצובעין בה תכלת. מנחות (מג, א ) מר ממשכי אייתי תכלתא בשני רב אחאי".לדעת הגר"א הכוונה לרב אחאי גאון שחי בסביבות שנת 500 למניינם .אבל בשאלתות דרב אחאי גאון אין התייחסות למצוות התכלת. וכ"כ הנצי"ב בהעמק שאלה שבזמן הגאו' כבר לא הייתה תכלת.

 אמנם בספרי הלכה של ר' נטרונאי גאון ור' שמואל בן חופני אין התייחסות לדברים שלא נהגו בזמנם אבל יש התייחסות להלכות התכלת.

בבמדבר רבה י"ז ה ועכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנזברי"ף  הלכות ציצית נאמר בפירוש האידנא דלית לן תכלת' רמב"ן שמות (כח, ב) והתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים, בספר החינוך "זה ימים רבים לישראל לא שמענו מי שיזכה לתכלת בטליתו. בשו"ת ישועות מלכו  כתב שככל הנראה נגנז בימי אחרוני האמוראים וזה היה בימי רבינא האחרון שנפטר בשנת הלד לאלף החמישי – ז"א 474 למניינם

 הראשון שניסה לחדש את התכלת היה הרב גרשון חנוך ליינר – נכד של בעל מי השילוח האדמו"ר הראשון לחסידות אזביביצא. באמצע המאה ה19 .  בהתחלה חיבר ספר על התכלת אח"כ נסע למוזיאון תתי ימי בנאפולי באיטליה לחפש את "תמנון הדיו" – דיונון הרוקחים  בשנת תרמ"ט (1889 למניינם) הוא כותב שעלה בידו לצבוע את היור הראשונה . בנסיעה הרביעית שלו לקח את בנו מרדכי יוסף כדי שימשיך את הפקת התכלת. ערוה"ש כתב "ודע שזה שנים ספורות שאחד התפאר שמצא את החילזון אך לא היה לו שומע מגדולי הדור ומכלל ישראל ונתבטל הדבר עד יבוא גואל .הגרי"ד סולובייציק זצ"ל סיפר על אבי סבו בעל בית הלוי שכתב לאדמו"ר מראדזין שלא ניתן לקבל את זיהויו משום שזיהוי התכלת יכול להיות רק במסורת ולא בשום בירור אחר.

בספרי דברים  (שנד) אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום אמרתי לו פרנסתך במה הוא אמר לי מחלזון אמרתי לו ומי מצוי אמר לי השמים מקום בים שמוטל בהרים וממומיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו אמרתי השמים ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעולם הבא

בערך כחמישים שנה ייצרו אתהתכלת הזו עד לשואה האדמו"ר ר' שמואל מאדזין כינס עשרהתלמידים ולימד אותם אתהפקתהתכלתאבל כולם נרצחו בשואה .

אחרי השואה חסידי ראדזין ניסו לחדש את הצביעה ומצאו מכתב שנשלח מחסידי ראדזין לאביו של הגריא"ה  ובו פורט סדר הכנת התכלת .

לדעת רוב המדענים צבע התכלת היקר בעבר נעשה מחלזון ארגמון קהה קוצים  ונקרא פורפירא

זו שיטתו של שו"ת חוות יאיר מאמצע המאה ה 17 למניינם כתב במקור חיים ( אורח חיים שצבע ) התכלת מופק מן הפורפר שמו היווני של הארגמון למניינם לסוגיהם.

הגריא"ה שהיה הרב הראשי של אירלנד עשה על זה את עבודת הדוקטוראט שלו והגיע למסקנה שהתכלת לא עשוי מצבע של דיונון אלא חלזון שנקרא ינטינה סגולית . בהתחלה חשב שזה מארגמון אבל צבעו היה סול – כיום נתגלה שבחשיפה לשמש הוא הופך להיות כחול

במערות קומראן נמצאה גיזה צבועה סגול ובמעבדה זה זוהה כצבע מצמח אינדיגו – שבערוך נקרא קלא אילן – ייתכן שהם היו מזוייפים.

 הרב הנזיר לבש תכלת והרב קוק עבר ושאל אותו " אתה מרגיש בחסרון התכלת? יש לך צורך בו? – הרב הנזיר הסיר את התכלת וכשהראי"ה שם לב – הוא אמר לו "נו נו המשך לשים את התכלת" אבל הוא המשיך רק אחרי פטירת הראי"ה זצ"ל.

בתוספתא מנחות ( פרק ט') תכלת אין כשרה אלא מן החלזון הביא שלא מן החלזון פסולה.

יש שהקשו על הזיהוי כארגמון בגלל מנחות (מד, א ) ת"ר: חלזון זהו – גופו דומה לים, וקונכיית הארגמון לבנה וברייתו דומה לדג, הוא חלזון ועולה אחד לשבעים שנה, הוא מצוי ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים.

 יש הטוענים שעל פי תורת הסוד אין לחדש בזמננו את התכלת הדברים מתבססים על דברי האר"י המסביר שהתכלת שבציצית רומזת למידה עליונה ורק בזמן המקדש היתה השגה במידה זו ואילו אחר החורבן אין אנו משיגים השגה זו ולכן אין בנו כח להטיל תכלת מתוך כך מעלים את הטענה שלא ניתן לחדש כיום את התכלת שכן התכלת שייכת רק בזמן המקדש כשעם ישראל נמצא במדרגה עליונה של השגה

הרב מנחם בורשטיין מספר שישב אצל הגרש"ז אוירבך זצ"ל והראה לו את כל החומר שאסף בעניין התכלת והגרש"ז אמר לו שמצד ההלכה עצמה החומר מספיק כדי לפסוק את ההלכה בעניין זה אך אין הוא יכול לפסוק בסוגיה זו מתוך שיקולים צדדיים

הגישה המקובלת  כיום ע"פ המשנה במנחות שהתכלת לא מעכבת את הלבן

(חלק מהמצדדים בחובת הלבישה של התכלת סוברים שזה רק כשאין ברירה אבל כשיש אסור לבטל מצוות עשה – ונשענים על דברי הנוב"י )

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-04-01 06:49:20

בס"ד שלום לכבוד הרב האם מברכים ברכת שהחיינו על תנור אפיה/ מכונת כביסה וכד' חדש? אם יש לי בנוסף גם בגד חדש, עדיף לצרף את ברכת שהחיינו או אפשר לזכות בשתי ברכות נפרדות? תודה רבה

שלום

כן. אם מדובר בבני זוג -מברכים בטוב והמטיב (אדם בודד מברך שהחיינו)

צריך לפטור את שניהם בברכה אחת.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספר באתר ישיבת הר ברכה

10-17-03

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-31 11:38:12

האם לאשכנזים מותר לאכול אבקת חלב נוכרי או לא?

שלום
לכל העדות מותר.

לכתחילה מחמירים כי אפשר להשיג בקלות מוצרי חלב כשרים למהדרין אבל אם לא ניתן להשיג או שקבלתם מוצר המכיל אבקת חלב נכרי אפשר לכתחילה לאכלו מפני שיש שסמכו על פיקוח ממשלתי ויש אומרים שאבקת חלב לא הייתה בכלל גזירת חכמים ובאיסור דרבנן שיש בו שני צדדים להקל  גם המהדרין יכולים להשתמש במוצר שכבר נרכש.

פירוט ומקורות

חלב שנחלב על ידי גוי בלא פיקוח יהודי, אסור מדברי חכמים משום שחששו שמא יערבו בחלב הכשר חלב מבהמה טמאה. במוצרי חלב שאינם מהדרין משתמשים בחלב ועוד מרכיבים שנוצרו מחלב שנחלב על ידי גוי בלא פיקוח יהודי. ואמנם לדעת הרב פיינשטיין, כשיש השגחה ממשלתית על המפעלים שלא יזייפו את החלב, החלב כשר. אולם לעומתו יש אוסרים. ואף שהעיקר כמקילים בדין שיסודו מדברי חכמים, אבל כשאפשר טוב להחמיר.

אבקת חלב היא חלב מרוכז,  שייבשו אותו לגמרי והוציאו ממנו את כל המים (אבל הטעם של החלב נשאר).

בשו"ת הר צבי (יו"ד קג-קד) התיר  להשתמש בו מפני  שגזרת חז"ל היייתה רק על חלב עכו"ם, ולא על מוצר המופק מחלב. כמו למשל גבינה המיוצרת מחלב לא נאסרה מצד חלב עכו"ם (כיון שחלב טמא אינו מתגבן). וכן הותרה החמאה. ולכן חלב שהפך לאבקה ואין בו חשש לעירוב דבר טמא מותר. (ועוד פוסקים רבים התירו כשו"ת הר צבי, עיין בספר כשרות השולחן עמ' רכב).

לעומת זאת החזו"א (יו"ד מא, ד) כתב שאבקת חלב היא בכלל גזירת חלב עכו"ם ואינו דומה לגבינה וחמאה שאינו בכלל הגזירה. מפני שגבינה וחמאה אינם מתגבנים ומתקשים מחלב טמא ולכן טבע של דברים אלו אין בהם חלב טמא אבל אבקת חלב נעשה ע"י ייבוש החלב באוויר חם ואפשר לעשות אבקת חלב מחלב טמא ולכן זה נכלל בגזירה. והסכים עמו בחלקת בנימין (סעיף א ביאורים ד"ה 'חלב שחלבו וכו' אסור').

וכתב הרב אליהו בקשי-דורון (תחומין כג עמ' 463): שבעבר הרה"ר סמכה על פסיקתו של  ההר צבי התירו לייבא מחו"ל אבקות חלב נכרי וכן גבינות, שוקולדים וממתקים שהכילו אבקות חלב עכו"ם. ואף החזו"א כתב שאין לאסור הגבינות כיון שלא היה בנמצא א גבינות בהכשר.

אבל כיום מייצרים בשפע אבקת חלב ישראל ובמוצר שמכיל אבקת חלב עכו"ם קבעה הרבנות שצריך להוסיף בכיתוב הכשרות  "מכיל אבקת חלב נכרי"

ולכן לכתחילה מחמירים אבל אם מדובר במוצר שקשה להשיגו או שכבר נתקבלו מוצרים המכילים אבקת חלב נכרי אפשר לאכלם.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-27 06:46:46

מה המקור שחמשת מיני דגן הם חיטה שעורה כוסמין. שיבולת שועל ושיפון

שלום

במשנה (חלה א, א) חמישה דברים חייבים בחלה : החיטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל ושיפון

וכתב ר' עובדיה מברטנורא  – דגמרינן חלה מפסח נאמר בפסח מצות לחם עוני (דברים טז) ונאמר לחם בחלה והיה באכלכם מלחם הארץ (במדבר טו) מה לחם האמור בפסח דבר הבא לידי חמוץ אף לחם האמור בחלה דבר הבא לידי חמוץ. ואין לך בא לידי חמוץ אלא אלו חמשת המינים בלבד:

וכתב הרמב"ם (ברכות ג, א) חמשה מינין הן החיטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל ושיפון, …., וחמשה מינין האלו כשהן שבלים נקראים תבואה בכל מקום, ואחר שדשין וזורין אותן נקראין דגן, וכשטוחנין אותן ולשין את קמחן ואופין אותן נקראין פת, והפת הנעשה מאחד מהן היא הנקראת פת בכל מקום בלא לווי.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-26 19:40:08

שלום לרב . שאלתי היא האם יהיה מותר לבדוק את החמץ שקיים בבית בכל הארונות וכו' לפני יד' ניסן כך שבזמן שמנקים לפני יד' בודקים עם פנס או אור שמש ללא ברכה אך עם כוונה של בדיקת חמץ, ולהשאיר לשם קיום בדיקת החמץ ביד' ניסן מקום מסויים לשם קיום הבדיקה עם ברכה ,כדי להקל על הבית זה נראה לי פתרון אפשרי.אשמח להפניה במקורות אם קיימת אפשרות כזו. בתודה מראש

שלום

חכמים תקנו לבדוק את כל הבית  בערב פסח מחשש שמא האדם ישכח ויכניס חמץ גם למקומות שהוא ניקה

ולכן צריך לבדוק חמץ גם בחדרים שנוקו – אבל הבדיקה לא צריכה להיות מדוקדקת אחרי פירורים בגודל כזית (כמו במקומות שהמשיכו לאכול בהם חמץ)   מפני שהמקום כבר נוקה.

ולהלן הרחבה ומקורות מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספר באתר ישיבת הר ברכה

https://yhb.org.il/04-04-08/

ברוב בתי ישראל נוהגים לנקות היטב את הבית לקראת פסח, וכל מקום שניקו היטב ונזהרו שלא להכניס בו אח"כ חמץ, אינו צריך בדיקה מדוקדקת (שע"ת תלג, א; דעת תורה תלג, ב).

ואמנם יש שהחמירו בזה, ולדעתם הניקוי אינו משנה דבר, שכן חכמים תיקנו לבדוק בליל י"ד את כל הבית בחורים ובסדקים. ויש שהחמירו בזה מפני שלדעתם אין לסמוך על הניקוי הואיל ולא נעשה לאור הנר בלילה, שרק בדרך זו אפשר להבחין בחמץ שבחורים ובסדקים.

אבל למעשה המנהג להקל ולעבור במהירות יחסית על כל המקומות שנוקו היטב לפסח. וכן מסתבר, מפני שאחר שניקו חדר כראוי ונזהרו שלא להכניס בו יותר חמץ, הוא נחשב כמקום שאין מכניסים בו חמץ ומן הדין אינו צריך בדיקה. ואף שבדיקה שאינה לאור הנר אינה מועילה, ניקוי יסודי מועיל יותר מבדיקה. למשל, כשמנקים ארון, הרי מוציאים את כל תכולתו, ומנגבים את כל מדפיו, ואחר כך מסתבר שלא נשאר בו אפילו פירור חמץ קטן, והסיכוי שנשאר בו חמץ נמוך מהסיכוי למצוא חמץ אחר בדיקה מדוקדקת בליל י"ד לאור נר.

מכל מקום, למרות שניקו את הבית היטב, חובה לבדוק חמץ בברכה בליל י"ד, ראשית מפני שסביבות המקום שאכלו בו בודאי צריך לבדוק. בנוסף לכך ישנו חשש שמא שכחו לנקות את אחד הארונות או המגרות או הפינות, ולכן חייבים בבדיקת חמץ לעבור על כל הבית ולוודא שאכן כל המקומות נוקו היטב. ואם זה שבודק לא השתתף בעצמו בניקוי, יבקש מאלו שניקו שיעמדו לידו בבדיקה ועל כל מקום ומקום ישאלם אם נוקה כראוי, או שיסמנו במדבקה את כל המקומות שנוקו היטב. ועל כל אותם המקומות יעבור בבדיקה קלה.

אמנם גם בבדיקה קלה צריך להתבונן בכל פינות החדר, ולאורך הקירות, ובין הרהיטים, ולפתוח כל ארון ומגרה שיתכן שהכניסו לתוכה חמץ במשך השנה, כדי לראות אם אכן נוקו ונשארו נקיים. בדיקת חדר באופן זה אורכת דקות אחדות.

מקורות:

. עיין סידור פסח כהלכתו יג, הערה 1 שנוטה לחומרא, וציטט מדרך פיקודיך שהבודקים בהעברה עוברים על דברי חכמים וקרוב לומר שברכתם לבטלה. ועיין בס' הל' חג בחג ב, ה, ובספר בדיקת חמץ וביעורו פ"ג טז. אך כפי שכתבתי נוהגים להקל, וכן כתב בכה"ח תלג, פה. ואף שבדיקה לאור נר ביום אינה מועילה, כמבואר במ"ב תלג, א. וכן הכיבוד שראוי לעשות לפני הבדיקה אינו פוטר מבדיקה כמבואר בשו"ע תלג, יא, ובמ"א שם ס"ק כ. ונזכרו בזה שני טעמים: א' שאפילו בדיקה לאור נר ביום אינה מועילה, מפני שרק בלילה אפשר לראות היטב לאור הנר בחורים ובסדקים. ב' שתקנת חכמים לבדוק בליל י"ד. מ"מ כאן שמדובר בניקוי יסודי ברור שהוא מועיל יותר מבדיקה ביום לאור הנר. ולעניין שתיקנו חכמים לבדוק בליל י"ד – הרי בודקים בליל י"ד. ואין לטעון שאחר הניקוי הוא פטור מבדיקה ואינו יכול לברך עליה מהטעם שכתבתי למעלה. (עוד עיין בהלכה הבאה שיבואר כי לרוה"פ אין חובה להניח פתיתים אפילו בבית שברור שלא נותר בו חמץ). ואחר שלמדנו שבדיקת חמץ מדרבנן, ועיקר מגמת החיפוש שלא יהיה בבית כזית חמץ, ברור שאם ניקו את הבית היטב אפשר להסתפק בבדיקה קלה.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-24 19:35:31

בפורים לא נתתי מתנות לאביונים ומחצית השקל. יש אפשרות לתת עדיין?

שלום

מחצית השקל כן, מתנות לאביונים לא .

נוהגים לתת צדקה בחודש אדר 'זכר-למחצית-השקל' שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הציבור.  (מ"ב תרצד, ד; כה"ח כה).

מבואר בגמרא מגילה ז, ב, שאין יוצאים ידי סעודה בלילה, שנאמר "ימי", וכיוון שגם משלוח מנות ומתנות לאביונים נאמרו באותו פסוק, כך הדין גם לגביהם. וכ"כ הרא"ש, הרשב"א, הרמ"א תרצה, ד, הגר"א, ומ"ב תרצה, כב.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-19 13:23:05

שלום לכבוד הרב. בע"ה אני לפני חתונה וארוסתי הצטרכה לקחת חיסון נגד אדמת כדי שלא יפגע בעובר בזמן הריון כשתיכנס (אולי אני טועה בפרטים הרפואיים מעט) החיסון הזה מצריך שהיא תהיה על גלולות נגד הריון בליל הכלולות ..עכשיו השאלה שלי היא האם מותר לשמש במצב כזה או לא משום שמצד אחד זה רפואי והיא חייבת לקחת את הכדורים או מצד שני אין פה לשם פריה ורביה ואני חושש לזרע לבטלה

שלום וברכה,

במניעת הריון יש שני צדדים – חשש הוצאת זרע לבטלה וביטול מצוות פריה ורביה.

כשאשה נוטלת גלולות למניעת הריון אין חשש של הוצאת זרע לבטלה כי המניעה נעשית בגוף האשה בדרך עקיפה ללא מגע עם הזרע.

אמנם אסור למנוע הריון ללא סיבה מוצדקת, כי בזה מבטלים מצוות פריה ורביה.

אם יש סיבה רפואית מוצדקת, כמו במקרה שלכם, מותר למנוע הריון לזמן קצר על פי הוראת רופא, וכדאי מאד לבדוק את הדברים אצל רופא ירא שמיים.

מזל טוב ובעז"ה תזכו לשמח זה את זה לאורך ימים ושנים.

בברכה,

מאור קיים

ישיבת הר-ברכה

מחבר התשובה: הרב מאור קיים

2014-03-19 08:21:08

דיברתי עם אדם, אשר הבין לפי מה שכתבתם, לפי הרא"ש למסכת ברכות סי' לז, ס"ק קטז, כי אין בעיה ללכת בלבוש קצר, לפי מנהג המקום, אם גרים באיזור חילוני למשל… לטענתו, הרי הרא"ש מסכים איתו. הרי לא ייתכן כי הרא"ש התכוון שנשים יהודיות תלכנה כמו שמסתובבים היום ברחובות! איך אפשר להסביר את זה? בתודה מראש, חיה כהן

שלום

א. כתוב בספר שכל שאר הפוסקים חלקו וקבעו, כי על פי ההלכה, ישנם מקומות בגוף האשה שאותם חייבים לכסות, ואפילו אם כל הנשים שבאותו המקום תחלטנה ללכת ברחוב ללא בגדים, כולן תחשבנה לפרוצות.

ב. אמנם יש שכתבו שגם הדברי חמודות לא הקל (או מפני שדבר רק לגבי הזרועות או מפני שדיבר באשתו) אבל פוסקים אחרים הבינו שאכן הוא הקל

ולענ"ד ההסבר הוא שרק מקומות שלא נהגו לכסות כדבר שבשגרה – למשל כשאשה מנקה את הבית ולובשת "בגדי עבודה" – לא יחשבו כחוסר צניעות,

אבל בגדים שנועדו לעורר גירוי מיני יישארו אסורים גם אם הם יהיו מאד מקובלים, כי מה שמקובל הוא לעורר משיכה מינית.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-18 10:00:59

שלום לרב. מהי ההגדרה של קירבה לקהילה יהודית לעניין שמירה מעשיית מלאכה ביום טוב שני של גלויות לבן ארץ ישראל שנמצא בחו"ל ? בפניני הלכה נכתב – בקהילה יהודית או בתחום שבת שלה. כאשר מדובר על מקום שבו יש קהילה יהודית בעיר, אבל הם רחוקים מן המקום בו שוהה היהודי מרחק של כשעתיים הליכה, האם הוא צריך להתחשב בהם ? מבחינת תחום שבת הם נמצאים באותה העיר, אך מבחינת המרחק הפיזי זהו מרחק גדול מאוד. תודה לרב.

שלום

הוא צריך להתחשב בהם גם אם המרחק הוא של שעתיים הליכה.

בברכה אייל משה

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-17 17:53:29

הרכבת עצי אילן יש לי בגינה עץ קלמנטינות שמניב קלמנטינות קטנות שאין לי בם כל שימוש רציתי להרכיב על העץ תפוז ואם אסור מה מותר לי במקום קלמנטינה האם האם מותר לי? יש לציין שאנני יכול להביא גוי שיעשה זאת תודה רבה מראש.

שלום

אסור. פרות ההדר נחשבים כספק מין אחד ספק שני מינים. ולכן  אסור ליהודי להרכיבם שספיקא דאורייתא לחומרא, (משפט כהן, כה)

בשעת הדחק התירו לחקלאים לומר לגוי להרכיבם, ואח"כ היהודי יכול להמשיך לקיימם ולטפל בהם.

בברכה אייל משה

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-17 07:50:45

בקשר לחשבון עלות השחר כתבת שהוא 72 דקות לפני זריחת החמה, וכדי לחשב את זמן 'עמוד-השחר' בדייקנות, יש לחשב בכל יום את הזמן שבו תגיע החמה ל- 16.1 מעלות מתחת לאופק – ואז הוא זמן 'עמוד-השחר'. שאלתי היא כיצד מגיעים לכך ש-72 דקות לפני זריחת החמה הם 16.1 מעלות, והאם נתון זה נכון בכל מקום בעולם?

שלום

אמרו חכמים שבארץ ישראל בימי ניסן הזמן שבין הנץ החמה לעמוד השחר הוא כשיעור מהלך ארבעה מיל, שהוא כ- 72 דקות.

ולפי החישוב הזה עמוד השחר מציין את כמות האור בשעה שהשמש נמצאת 16.1 מעלות מתחת לאופק. ובכל מקום בעולם – בשעה שבו תהיה החמה בנקודה הזו יחול "עמוד השחר.

השינויים שיש בין עונות השנה והמקומות בעולם הם ביחס שבין עמוד השחר לנץ החמה

– בהתאם לאורך המסלול שאותו עושה השמש – כך השמן שבין עמוד השחר לנץ מתארך או מתקצר

בימי החורף,  משך זמן עליית החמה הולך ומתארך, עד שבשיא החורף (22/12) עוברות 78 דקות מ'עמוד-השחר' עד 'הנץ-החמה'. ובקיץ הזמן הולך ומתארך יותר, עד שבשיאו (22/6) עוברות 88 דקות מ'עמוד-השחר' עד 'הנץ-החמה'.

בברכה אייל משה

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-10 08:46:14

שלום כבוד הרב , אני סטודנטית להוראה במכללה התורנית חמדת הדרום , נתבקשתי לחקור את נושא ״ איסור גידול בהמה דקה בארץ ישראל״ רציתי לדעת אם תוכל בבקשה לספר לי על האיסור האם הוא מדאורייתא או מחכמים , האם הוא תקף גם היום, איך הצליחו לבטל אותו ( אם הוא בוטל) אשמח למקורות / ספרים שעוסקים בנושא . ודעות של האחרונים לגבי זה תודה רבה רבה אתל

שלום

להלן תשובה לשאלתך מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א מאתר ישיבת הר ברכה

קישור לאתר

בתקופת בית שני, שבה פרחה החקלאות בארץ ישראל, ראו חכמים כי התרבו המקרים שבהם עיזים וכבשים שיצאו למרעה, הזיקו לעצים ולשדות נזק כבד ומשמעותי. על כן נמנו וגמרו לקבוע תקנה שלא לגדל בהמה דקה בארץ ישראל. בהמה דקה הוא שם כולל לכבשים ועיזים. ואכן עיקר הנזק שנגרם לעצים ולשדות היה על ידי הבהמות הדקות, שהן קלות תנועה ומגיעות לכל מקום ולוחכות כל עץ. ואמנם גם הבהמות הגסות, היינו הפרות, עלולות להזיק לעצים, אלא שכלל יסוד הוא שאין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה. וכיוון שהאנשים צריכים את הפרות לחלב ולבשר, ולא ניתן להובילן מחוץ לארץ בדרכים ארוכות, לכן התירו לגדלן בארץ. וכמובן שמוטלת על בעלי הפרות החובה לשומרן כדי שלא תזקנה, ואם הזיקו בשדות, בעליהם חייבים לשלם פיצוי לבעלי השדות.

אבל בהמה דקה אפשר להביא מחוץ לארץ, שכן הבהמות הדקות מסוגלות ללכת בדרכים ארוכות, ולכן גזרו שלא לגדלן במקומות הישוב שבארץ, אבל במדבריות וביערות של ארץ ישראל, ובארצות הסמוכות לארץ ישראל – מותר לגדלן. וכל הרוצה לקנות בהמה דקה לצורכי בשר לחג או לחתונה או מסיבה אחרת, מותר לו לקנות בהמה דקה ולהשהותה אצלו עד שלושים יום, ובתנאי שלא תצא לרעות בחוץ, אלא הוא יביא לה את מזונה. וכן מותר למוכרי הבשר להביא בהמות דקות כדי למוכרן, בתנאי שלא ישהו אותן יותר משלושים יום, וכן שלא תרענה בשדות ובגינות (ב"ק עט, ב, פ, א; רמב"ם הל' נזקי ממון פרק ה').

עוד חשוב לדעת, שגם בבבל, במקומות שרוב תושבי האזור היו יהודים, נהגו לאסור גידול בהמות דקות בקרבת המקומות המיושבים, ושוב מאותו הטעם, כדי שלא להזיק לשדות ולמטעים.

במשך שנות הגלות, בזמן שהארץ היתה שוממה, בלא מטעים ובלא שדות של ירקות, הואיל ולא נשקפה סכנה מן הבהמות הדקות, בטל האיסור לגדל בהמות דקות. וכן פסק בעל ה'שולחן-ערוך', רבי יוסף קארו, שחי בארץ ישראל לפני יותר מארבע מאות שנה, שהואיל ואין מצויים בארץ ישראל שדות של יהודים, מותר לגדל בארץ בהמות דקות (שו"ע חו"מ תט, א).

אלא שכיום, לאחר שזכינו ברוב חסדיו לחזור לארץ אבותינו ולהפריח את שממותיה, הועלתה מחדש השאלה, האם חלה עלינו אותה גזירה קדומה שלא לגדל בהמות דקות בארץ או שמא מאחר שנתבטלה הגזירה בעת תקופת הגלות, פג תוקפה.

למעשה נחלקו בזה הפוסקים. יש אומרים, שהואיל והטעם שלשמו נגזרה הגזירה ידוע, והוא שלא יזיקו לשדות, ממילא ברור שכל זמן שהטעם הזה קיים אף הגזירה קיימת. וכיוון שהיום ישנם שדות שעלולים להינזק מן הבהמות, ממילא הגזירה חוזרת לתוקפה (יבי"א חו"מ ג, ז, וכן בשבט הלוי ד, רכז).

אבל לדעת הרב צבי פסח פרנק, הכלל הוא שכל גזירה שנתבטלה בתקופה מסוימת, אין היא יכולה לחזור למקומה ללא תקנה מחדש. ומאחר שבמשך הגלות בטלה הגזירה, פג תוקפה, ואין כיום איסור לגדל בהמות דקות בארץ (בהערות הר צבי לטור חו"מ ת"ט). וכן פסק בעל תשובות 'ציץ-אליעזר' (ז, כד – כה), והוסיף עוד טענה, שמאחר שמתחילת ההתיישבות החדשה בארץ היה מקובל לגדל עדרים של בהמות דקות, ממילא יוצא שכל המתיישבים שנטעו שדות ועסקו בחקלאות התיישבו על דעת כך שמותר לרועי הבהמות הדקות לרעות בשדות הבר, ובתנאי שיזהרו שלא להזיק למטעים ולשדות הירקות. וכיוון שכל התקנה נעשתה למענם, והם הסכימו שיגדלו בהמות דקות סביב שדותיהם, אין מקום להחזיר את התקנה למקומה.

ומאחר שכל הספק הוא באיסור מדברי חכמים, על פי ההלכה מותר לגדל כיום בהמה דקה בארץ ישראל, שכן הכלל הוא, שספק בדברי חכמים להקל. ובמיוחד שעל ידי רעיית הבהמות מתקיימת כיום מצוות ישוב הארץ, שכן על ידי מרעה ניתן לתפוס שטחים נרחבים, ולקיים את המצווה לרשת את הארץ, שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת.

בברכה אייל משה

מחבר התשובה: אהרון 48

2014-03-06 06:53:35

האם מותר לטלטל בשבת פנס לד שעובד על בטריות מערב שבת? ואם לא, למה לא? ובמה זה דומה מטלטול מאוורר שמותר להזיזו בשבת?

שלום

אסור לטלטלו סתם מפני שהוא מוקצה ככל כלי שמלאכתו לאיסור , והוא הדין למאוורר .

אבל לצורך גופם כגון להאיר או לפזר רוח במקום מסוים מותר להזיזם.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספר באתר ישיבת הר ברכה

https://yhb.org.il/01-23-07/

כלים שמלאכתם לאיסור הם כלים וחפצים שרגילים לעשות בהם דברים שאסורים בשבת, כדוגמת פטיש, מספריים, מחט, צבת וספר טלפונים. וכיוון שהם מיועדים לצורך דברים שאסורים בשבת – הם מוקצה. אולם מנגד, כיוון שאפשר להשתמש בהם גם לצורך דברים מותרים, אין אדם מקצה אותם לגמרי מדעתו. לפיכך קבעו חכמים דין ביניים לכלי שמלאכתו לאיסור: ככלל הוא מוקצה, שאם היה מונח במקום שבו הוא עלול להינזק או להיגנב, אסור לטלטל אותו, אבל מותר לטלטל אותו לצורך גופו או מקומו (שו"ע שח, ג).

צורך גופו, היינו כדי להשתמש בו לצורך מותר, כגון פטיש לצורך פיצוח אגוזים, מספריים כדי לפתוח בהם שקית חלב, מחט כדי להוציא בעזרתה קוץ שנתקע בבשר, צבת כדי לפתוח ולסגור ברז שאין לו ידית, וספר טלפונים כדי למצוא בו כתובת של חבר. ואם אפשר להשיג את אותה התוצאה בלא שימוש בכלים שמלאכתם לאיסור, אין להשתמש בהם (מ"ב שח, יב).

צורך מקומו, שאם היה כלי שמלאכתו לאיסור מונח במקום שצריכים להשתמש בו, כגון שהיה מונח על שולחן שרוצים להניח עליו מאכלים או ספרים, או על גבי מיטה שרוצים לישן עליה, או על כסא שרוצים לשבת עליו, מותר לטלטל אותו למקום אחר. וכן כאשר הכלי מונח על הרצפה במקום שההולכים עלולים להיכשל בו, מותר לפנותו. וכן אם היתה דלת של מכונת כביסה פתוחה במקום הילוך בני הבית, מותר לסוגרה. וכן כאשר כלי שמלאכתו לאיסור מפריע לפתיחת חלון או לסגירתו, מותר להוציאו משם.

בברכה אייל משה

מחבר התשובה: הרב אייל משה

2014-03-05 16:27:44