שלום רכשתי שובר לסעודות שבת בשבת חיי שרה בחברון השובר הוא עם ברקוד אך ללא מחיר האם מותר להחזיק אותו בשבת?

לא מבין מה זה אומר ברקוד? איך אפשר להשתמש בזה בשבת, הרי כדי לזהות את הברקוד צריך מכשיר חשמלי.

בכל אופן כל עוד לא כתוב המחיר, אלא רק שם המוצר באיזה אופן שלא יהיה, זה מותר.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה:

ד. מותר למכור לפני שבת כרטיסים בצבעים שונים, כך שכל מי שיבוא בשבת עם הכרטיס, יקבל את המוצר המתאים לצבעו. וכאשר הצבעים אינם מספיקים למוצרים השונים, מותר לכתוב על הכרטיס את שם המוצר, אבל אסור לכתוב את המחיר.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-11 18:17:43

מה אומר המספר 80 בקבלה לגבי בית מגורים? האם כדאי לרכוש בית שמספרו 80?

אין זה משנה כלל וכלל מה מספר הבית, מה שמשנה זה השכנים והשכונה. אם יש שכנים טובים ובית כנסת עם קילה טובה שמתאימה לך, כדאי לגור שם.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-11 16:43:05

לצערי יש בדירתנו רק כיור אחד במטבח. מדובר בכיור מנירוסטה ואני מניחה בו רק כלים קרים. אם היה בהם בשר ממש /חלב מקפידה לשים סבון במים. כשנכנסתי לדירה הכשרתי את הכיור אבל אני לא סומכת על זה שהוא נותר כשר כי לפעמים יכולה לשפוך מרק חם או מי בישול כשהכיור ריק לגמרי. בני משפחתי לעיתים מניחים בכיור סכינים פרווה/חלבי או כותש שום לאחר שחתכו לימון, פלפל חריף או שום, כשיש כלים אחרים בכיור/שהוא ריק, לפעמים אפילו עם שאריות שום בתוך הכותש או על הסכין. (אני מקפידה לשטוף מיד לאחר השימוש בגלל שזה סכינים וכותש פרווה ויש כיור אחד וכו'). לא תמיד עוזרות ההערות בנושא. האם נדרש להכשיר את הסכינים והכותש? אשמח מאוד להסבר איך לנהוג כדי לחסוך כעסים מיותרים.

אין צורך להכשיר כלום. אין שום סיכוי שכלי נהיה טרף מהכיור אם הוא לא היה שרוי במשהו בשרי/חלבי. כל עוד מקפידים על הפרדה של שימת הכלים הבשריים לחוד והחלביים לחוד, ומקפידים לא לשים כלים פרווה 24 שעות בתוך נוזל בשרי/חלבי, כלומר מקפידים לשטוף את הכלים היטב כל יום, זה בסדר.

עניין זה מבואר בפניני הלכה כשרות בפרק העוסק בבשר וחלב.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

שיש וכיור

יט. לכתחילה נוהגים לחלק את המטבח לשניים – כיור ושיש לחלבי, וכיור ושיש לבשרי. אמנם בשעת הצורך אפשר להשתמש בכיור אחד ושיש אחד לשני המינים, ובתנאי שיקפידו לנקותם משיירי המאכלים בין מין למין. כמו כן, בשעת הצורך אפשר להשתמש באותה מטלית קרצוף לכלים בשריים וחלביים, כל זמן שמערבים עם המים סבון.

כ. את כלי הפרווה אפשר לשטוף בשני הכיורים עם כלים בשריים או חלביים, ואם משרים שם את הכלים עם מים חמים מאוד או ליותר מעשרים וארבע שעות, אין להשרות כלי פרווה עם כלים ממין אחר. כמו כן, אפשר להכין מאכלי פרווה בשני צידי השיש כאשר הם נקיים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-11 19:42:58

האם יש חובה לברור סולת?

דין סולת כדין אורז וקמח המובא בפניני הלכה כשרות פרק כא. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

דגן, אורז ומיני קטניות

כו. כיום לא צריך לבדוק את מיני הדגן, האורז והקטניות של חברות אמינות, כאשר קונים אותם באריזות ובחנויות נקיות, שכן בעקבות העלייה ברמת החיים, הצרכנים דורשים מוצרים נקיים, וממילא תנאי האחסון שופרו וזמן האחסון קוצר, והחשש שיש בהם שרצים נמוך משיעור 'מיעוט המצוי'. לכן מספיק להסתכל על השקית ולוודא שהמוצר נראה נקי כמקובל.

כז. כאשר רואים בשקית שינוי שמעורר חשד שאולי שהתה במקום לא נקי או זמן רב מדי, יש לבדוק בדיקה מדגמית. וכאשר רואים קורים של עש או פירורים ואבקה, יש לבדוק בדיקה יסודית בהעברה על משטח. וכך יעשו גם הקונים בתפזורת, או בשקיות ששהו זמן רב על המדף, או בחנות מלוכלכת, או שקנו חברה פחות אמינה.

כח. כאשר צריך לבדוק את האריזה, אם מדובר על חומוס ושעועית, יש להשרותם תחילה במים רותחים למשך כחצי שעה, או במים פושרים למשך כשמונה שעות, כדי שקליפתם החיצונית תיעשה שקופה. שכן מלבד החשש שיש שרצים בין הגרגירים, יש גם חשש לשרצים הנראים כעיגול שחור בין הקליפה לפרי, ובעוד החומוס והשעועית יבשים, לא ניתן לראותם.

הקמח והנפה

כט. כיום מצב הקמח המשווק לצריכה ביתית השתפר מאוד. לכן, קמח לבן של חברות אמינות שנקנה בחנות נקיה ומסודרת, וגם בבית מאוחסן במקום נקי שבועות אחדים בלבד, או שמונח במקרר – לא צריך לנפותו, משום שהמקרים הנדירים שמוצאים בו שרצים, אינם מגיעים לשיעור של 'מיעוט המצוי'. אמנם בעת ששופכים את הקמח, רצוי להתבונן בו במבט רגיל, כדי לראות שהוא אכן נקי כמקובל.

אבל אם הקמח נקנה בחנות שהסחורה נשארת בו זמן רב עד קנייתה, או שאוחסן במקום מלוכלך או על הארץ – צריך לנפותו. וכן דין קמח שנקנה בסיטונאות או בשוק, כיוון שאינו נשמר בתנאים טובים. וכן דין קמח נקי או שעבר ניפוי, אבל הונח באוויר פתוח למשך יממה, וביום חם אפילו כמה שעות.

הקונה קמח ממקור שיש לו לגביו ספק – ינפה אותו, ואם לעיתים קרובות ימצא בו שרצים, ימשיך לבודקו. כמו כן, חברה או חנות שהקמח שלה נחשב נקי, ונמצאו בו כמה פעמים שרצים, איבדה את חזקתה והקמח צריך ניפוי. והמחמירים נוהגים תמיד לנפות את הקמח. אמנם בדיעבד, גם כשהיה צריך לפי כללי ההלכה לנפות את הקמח ולא ניפו – המאכל מותר.

ל. קמח מלא צריך ניפוי, משום שהוא נטחן בטחינה גסה ולעיתים נשארות בו ביצי שרצים. אבל אם כתוב על כשרות השקית שהקמח אינו צריך ניפוי, סימן שדאגו להשמיד את הביצים שבקמח וארזו אותו באריזת וואקום או בקירור, כך שהוא נשאר נקי.

לא. הנפה: לשיטת המחמירים צריך לנפות בנפת משי בצפיפות של 70 מש (70 חורים לאינץ' מרובע) ובדיעבד של 60 מש, כדי לוודא שאין בקמח שרצים זעירים בגודל של חצי מילימטר. אך למעשה אפשר להסתפק בנפה רגילה של 30 מש, מפני שבנוסף לכך שלפי כללי ההלכה אין לחוש לשרצים זעירים כאלה, הם התפתחו בקמח, ובסוג זה של שרצים אין לחשוש שיצאו מהקמח וחזרו, וממילא אין בהם איסור (לעיל, ג).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-11 15:25:42

האם מותר לאכול תותים? ובכלל איך אדע מה מותר לאכול ומה לא מבחינת תולעים וכאלה?

עניין זה מבואר בפניני הלכה כשרות פרק כא. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

דין שרצים זעירים

יג. מאכלים שיש בהם שרצים זעירים שעין אדם אינה יכולה לראות באופן טבעי, אינם צריכים בדיקה או ניקוי. ולהלכה, כך הדין גם לגבי מאכלים שיש בהם שרצים זעירים שבני אדם אינם רואים בראייה רגילה, אלא מצליחים לזהותם בהתבוננות יתרה רק אם הם שונים בצבעם מהמאכל, או שהם זזים, או שיש תאורה מיוחדת, או רק אם האדם מכיר את השרץ היטב וכך יודע לזהותו. אורך שרצים אלו, בין שליש מילימטר לחמש מילימטר.

יד. למרות שכך הוא לפי כללי ההלכה (להלן 'עיקר הדין'), פעולות רגילות שאנשים עושים לצורך ניקוי פירות וירקות, כגון השרייה בסבון ושטיפה, נכון לעשות גם לצורך הסרת השרצים הזעירים, כל עוד הדבר לא דורש טורח רב או הוצאה כספית ניכרת (להלן 'דרך האמצע'). ויש נוהגים להדר כשיטת המחמירים הסוברים שדין שרצים זעירים כדין שרצים רגילים, ולכן כאשר מדובר על מאכל שיש בו לפחות 'מיעוט המצוי', ולא ניתן לוודא על ידי בדיקה או שטיפה שהוא נקי מהם, לא ניתן לאוכלו (להלן 'שיטת המחמירים').

טו. במפעלים ובמטבחים גדולים לעיתים יש צורך להורות כשיטת המחמירים, כדי להבטיח שמגיעים לכשרות בסיסית. זאת משום שפרצה במקומות אלו עלולה להכשיל מאות ואלפים, והפיתוי לעבור בהם על ההלכה גדול, הן מצד רווחי בעל העסק, והן מצד עומס העובדים. כמו כן, פעמים שתנאי האחסון בהם פחות טובים.

ירקות עלים

טז. הרוצים להדר כשיטת המחמירים, אינם יכולים לאכול ירקות עלים מגידול רגיל, כדוגמת חסה, כרוב, פטרוזיליה, שמיר וכוסברה, משום שגם שרייתם במים עם סבון ושטיפה טובה, לא תמיד מורידה את כל השרצים הזעירים שיש בהם. לכן הם קונים ירקות עלים שגידולם נקי יותר משרצים. אמנם גם אותם לפעמים צריך לנקות, לפי ההוראות שעל השקית.

יז. הנוהגים כדרך האמצע, משרים את ירקות העלים של גידולים רגילים כארבע דקות במים עם חומר שממוסס את הדבק שברגלי השרצים, כמלח, חומץ או סבון (סבון יעיל יותר, וסבון 'סטרילי' בריא יותר), ולאחר מכן שוטפים אותם במים זורמים. פעמים רבות התוצאה לאחר ניקוי טוב, מועילה גם לשיטת המחמירים.

יח. הרוצים ללכת כפי עיקר הדין, מסתפקים בשטיפה טובה והתבוננות בעלים במבט רגיל לוודא שאין שרצים. אבל נכון יותר לנהוג כדרך האמצע. לעיתים העלים מאיכות גרועה, ומלאים בשרצים שנראים היטב לעין, וכדי לנקותם צריך לשטוף שוב ושוב, עד שיהיו נקיים לגמרי.

יט. יש לשים לב בעת השריית העלים ושטיפתם, שהמים יגיעו לכל הקפלים והסדקים שבהם. לפיכך, בירקות כדוגמת חסה, כרוב וארטישוק, צריך לפרק את העלים לפני ניקיונם. כאשר מתכוונים לחתוך את העלים לסלט, עדיף לחותכם תחילה ואחר כך להשרותם ולשוטפם, מפני שככל שהם חתוכים יותר, כך המים מגיעים יותר בקלות לכל המקומות שבהם.

מאכלים שלא ניתן לנקות כראוי

כ. בכרובית, ברוקולי וקלחי תירס אין אפשרות להוציא בהשרייה ושטיפה את כל השרצים הזעירים, הואיל וזרם המים אינו מגיע בעוצמה למקומות שהם נחבאים בהם. לכן המחמירים צורכים רק גידולים שגודלו בתנאים מיוחדים שלא מתפתחים בהם שרצים. והנוהגים על פי עיקר הדין מסתפקים בשטיפה טובה, שאין לחשוש לשרצים זעירים שאדם אינו רואה. ונכון ללכת לפי דרך האמצע ולהשרותם במים עם חומר ממוסס למשך כארבע דקות, ולשוטפם היטב ואז לבשלם או לאפות אותם.

כא. עלי בצל ירוק וכרתי (כרישה-לוף): למחמירים יש לקנות גידול מיוחד, או לחתוך כל עלה לשניים, להשרותו במים עם סבון ולשוטפו תוך שפשופו לכל אורכו. לפי עיקר הדין לא צריך לחותכו, אלא לשוטפו כמו שהוא. ונכון לחתוך כשלושה ס"מ ממקום החיבור שבין הבצל לעלה ולזורקו, שבאזור זה החשש לשרצים גדול יותר, ואת שאר העלים להשרות כמו שהם במים עם חומר ממוסס ולשטוף.

כב. תות שדה: למחמירים ניתן לאכול תותי שדה מגידול רגיל רק אם מקלפים את קליפתם, או משרים אותם במים עם חומר ממוסס, ושוטפים תוך הברשה יסודית של הקליפה. לפי עיקר הדין מותר לאכול תות שדה כדרכו. ונכון יותר לחתוך את מקום החיבור של התות לענף, להשרות במים עם חומר ממוסס ולשטוף היטב. כך יש לעשות גם בפטל ובתות עץ.

פירות עם חשש

כג. תמרים ומשמשים יש לפתוח לפני האכילה ולוודא בבדיקה רגילה שאין בהם שרצים ניכרים לעין, ולשיטת המחמירים יש לבודקם אל מול מקור אור. תאנים יש לפתוח ולהתבונן בתשומת לב, כי השרצים דומים לצורה הפנימית של התאנה, ולשיטת המחמירים מי שאינו בקיא להבחין בשרצים הזעירים שיש בהם, צריך להימנע מלאוכלם. גויבה צריך לחתוך לרבעים לפני הבדיקה. כמו כן, כל פרי שיש בו ריקבון, צריך להתבונן האם יש שרצים סביב הריקבון.

כד. באגוזים שונים, כמו אגוזי קשיו, לעיתים יש שרצים, והסימן לכך קורים לבנים או סימני כרסום. לעיתים השרצים רק שורצים סביב לפרי, ואזי אם מסירים את הקורים והאגוז נותר שלם ויפה, אפשר לאוכלו. גם בפירות יבשים באריזות, כמו צימוקים, אם יש בהם קורים או אבקה שהתפוררה מהם, סימן שהם נגועים בשרצים ויש לבודקם היטב, ולעיתים עדיף לזורקם, כי בדיקתם קשה.

כה. לעיתים יש על קליפת תפוז ופירות הדר נקודות שחורות שייתכן שיש בתוכן כנימות זעירות (0.2-0.6 מ"מ). למחמירים, חובה על המכינים מאכל מקליפות אלו להסירן, וכן כאשר מקלפים את הפרי, יש לשים לב שלא יידבקו כנימות לאצבעות ויעברו מהן לפרי או למאכלים אחרים. והעיקר כדעת הסוברים שאין לחוש להן.

דגן, אורז ומיני קטניות

כו. כיום לא צריך לבדוק את מיני הדגן, האורז והקטניות של חברות אמינות, כאשר קונים אותם באריזות ובחנויות נקיות, שכן בעקבות העלייה ברמת החיים, הצרכנים דורשים מוצרים נקיים, וממילא תנאי האחסון שופרו וזמן האחסון קוצר, והחשש שיש בהם שרצים נמוך משיעור 'מיעוט המצוי'. לכן מספיק להסתכל על השקית ולוודא שהמוצר נראה נקי כמקובל.

כז. כאשר רואים בשקית שינוי שמעורר חשד שאולי שהתה במקום לא נקי או זמן רב מדי, יש לבדוק בדיקה מדגמית. וכאשר רואים קורים של עש או פירורים ואבקה, יש לבדוק בדיקה יסודית בהעברה על משטח. וכך יעשו גם הקונים בתפזורת, או בשקיות ששהו זמן רב על המדף, או בחנות מלוכלכת, או שקנו חברה פחות אמינה.

כח. כאשר צריך לבדוק את האריזה, אם מדובר על חומוס ושעועית, יש להשרותם תחילה במים רותחים למשך כחצי שעה, או במים פושרים למשך כשמונה שעות, כדי שקליפתם החיצונית תיעשה שקופה. שכן מלבד החשש שיש שרצים בין הגרגירים, יש גם חשש לשרצים הנראים כעיגול שחור בין הקליפה לפרי, ובעוד החומוס והשעועית יבשים, לא ניתן לראותם.

הקמח והנפה

כט. כיום מצב הקמח המשווק לצריכה ביתית השתפר מאוד. לכן, קמח לבן של חברות אמינות שנקנה בחנות נקיה ומסודרת, וגם בבית מאוחסן במקום נקי שבועות אחדים בלבד, או שמונח במקרר – לא צריך לנפותו, משום שהמקרים הנדירים שמוצאים בו שרצים, אינם מגיעים לשיעור של 'מיעוט המצוי'. אמנם בעת ששופכים את הקמח, רצוי להתבונן בו במבט רגיל, כדי לראות שהוא אכן נקי כמקובל.

אבל אם הקמח נקנה בחנות שהסחורה נשארת בו זמן רב עד קנייתה, או שאוחסן במקום מלוכלך או על הארץ – צריך לנפותו. וכן דין קמח שנקנה בסיטונאות או בשוק, כיוון שאינו נשמר בתנאים טובים. וכן דין קמח נקי או שעבר ניפוי, אבל הונח באוויר פתוח למשך יממה, וביום חם אפילו כמה שעות.

הקונה קמח ממקור שיש לו לגביו ספק – ינפה אותו, ואם לעיתים קרובות ימצא בו שרצים, ימשיך לבודקו. כמו כן, חברה או חנות שהקמח שלה נחשב נקי, ונמצאו בו כמה פעמים שרצים, איבדה את חזקתה והקמח צריך ניפוי. והמחמירים נוהגים תמיד לנפות את הקמח. אמנם בדיעבד, גם כשהיה צריך לפי כללי ההלכה לנפות את הקמח ולא ניפו – המאכל מותר.

ל. קמח מלא צריך ניפוי, משום שהוא נטחן בטחינה גסה ולעיתים נשארות בו ביצי שרצים. אבל אם כתוב על כשרות השקית שהקמח אינו צריך ניפוי, סימן שדאגו להשמיד את הביצים שבקמח וארזו אותו באריזת וואקום או בקירור, כך שהוא נשאר נקי.

לא. הנפה: לשיטת המחמירים צריך לנפות בנפת משי בצפיפות של 70 מש (70 חורים לאינץ' מרובע) ובדיעבד של 60 מש, כדי לוודא שאין בקמח שרצים זעירים בגודל של חצי מילימטר. אך למעשה אפשר להסתפק בנפה רגילה של 30 מש, מפני שבנוסף לכך שלפי כללי ההלכה אין לחוש לשרצים זעירים כאלה, הם התפתחו בקמח, ובסוג זה של שרצים אין לחשוש שיצאו מהקמח וחזרו, וממילא אין בהם איסור (לעיל, ג).

שרצים בבשר ובדגים

לב. בשר: אין איסור בשרצים שהתפתחו מביצים שהוטלו בתוך בשר בהמה, חיה ועוף לאחר שחיטתם (או שהתפתחו בתוך גבינה. לעיל, ג). אבל אם יש ספק שמא השרצים חדרו לבשר מבחוץ ולא בקעו מביצים שבתוכו, או שהביצים הוטלו בבשר בעוד בעל החיים היה חי – השרצים אסורים.

כיום, הבשר שמשווק בחנויות אמינות נקי משרצים, מפני שההקפדה על הוראות הניקיון והבריאות למניעת סכנת מחלות וזיהומים, מונעת גם התפתחות שרצים בבשר. אולם בעת הכנת הבשר במטבח והגשתו, צריך לשומרו משרצים וזבובים. ובמטבחים גדולים רצוי להתקין רשתות ומלכודות זבובים ויתושים, כדי למנוע התלעה של הבשר ושאר המאכלים.

לג. דגים: תולעים שחדרו לבשר הדג מבחוץ אסורות, וכיוון שהדבר מצוי, רצוי לקנות דגים בהשגחה אמינה המעידה שהם נקיים מתולעים. כאשר אין משיגים דג כזה, או כאשר קונים דגים חיים, יש לזרוק את קרביו הפנימיים, לקלף את עורו, לשפשף את צידו החיצוני ואת צידו הפנימי הסמוך לקרביו, ולנקות היטב את אזור הפה והזימים. והרוצים להקל על עצמם, יזרקו את כל הראש.

תולעים שהתפתחו בתוך בשר הדג, בין חי ובין מת, כל זמן שלא פרשו ממנו, אין בהן איסור. מעיקר הדין כך הוא דין תולעי אניסקיס המצויות בדגי סלמון ודגים נוספים כהרינג. אמנם לכתחילה טוב להחמיר ולקנות דגים עם השגחת כשרות שאין בדג תולעים כלל.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-11 14:20:14