חיפוש שאלה מתוך המאגר
חיפוש שאלות ותשובות במערכת
השתמש בטופס להלן לצורך חיפוש במערכת
שאלות אחרונות
טבעונות
שלום הרב. אם מפרסמים נתונים קשים על צער בע"ח שנעשה כדי לספק , למשל, ביצים בכמות גדולה יותר- האם ראוי להימנע מאכילתן (רק ביצים שמיוצרות באופן תעשייתי)? לפי מה שהבנתי מחזון הצמחונות והשלום- לא טוב שהאנושות בכללה תהיה בדור הזה טבעונית, משום שזה עשוי לפגום בכמה תפיסות ומעשים מוסריים. אולם אם הטבעונות היא ממניע פשוט של צער בע"ח שנובע מהתעשייה הנוכחית, האם גם אז יש סכנה שכאנושות- נימנע מאכילת מוצרים שכאלו (כאשר הם מיוצרים באופן כזה)? אם הנתונים האלו נכונים ואמיתיים- האם לא ראוי שמפאת צער בע"ח תצא פסיקת רבנים שתאסור אכילת ביצים, לדוגמה, שיוצרו באופן שכזה? ואם לכלל אין זה נכון כעת- האם כיחידה ראוי שאימנע? תודה רבה!!
במקרים כאלו, האדם הקטן באמת לא יודע מה קורה במציאות, ולכן אין לנו אלא לסמוך על הנחיות המדינה לגבי גידול התרנגולים, ומותר לכתחילה לאכול ביצים. אביא לך מה שכתב בזה הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה כשרות א' פרק טו, ט. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של ישיבת הר ברכה.
ט – דרכי גידול בהמות ועופות למזון
הכלל הוא שכל מה שהאדם עושה לתועלתו ולא לשם אכזריות מותר, ולכן מותר לגדל בצפיפות רבה תרנגולים ועגלים לבשר כדי לחסוך בעלויות גידולם. וכן מותר לגדל בצפיפות רבה תרנגולות לביצים ופרות לחלב. וכשם שהאדם מצער את עצמו בעבודה ומגורים במקומות צפופים כדי לחסוך בעלויות, על אחת כמה וכמה שמותר לו לצופף בעלי חיים כדי לחסוך בעלויות.
אמנם יש נוטים לומר שכאשר הדבר כרוך בצער גדול ונורא, אסור. מפני שההיתר לצער בעלי חיים צער גדול מאוד, כגון לקטוע את רגלי הסוסים מעל פרסותיהם, הוא היתר נדיר לצורך מיוחד, לכבוד המלכות או לשם עקירת עבודה זרה. אולם אסור לצערם באופן קבוע ושיטתי צער גדול לשם פרנסה. ויש נוטים לומר, שכל שהוא לצורך פרנסה, גם צער גדול מאוד מותר לצערם. אמנם למעשה השאלות בדרך כלל אינן על העיקרון אלא הוויכוח הוא האם אכן מדובר בצער גדול מאוד, שכן מטבע הדברים, גידול בעלי חיים והאכלתם לשם בשר, חלב וביצים – אינו כרוך בצער גדול מאוד.[1]
הנה דוגמא לשאלה: באופן טבעי התרנגולות מטילות ביצים מעת שיגיעו לגיל ששה חודשים ועד שיגיעו לגיל עשרים חודש, ואז הם נשחטות. וניתן להאריך את משך תקופת הטלת הביצים על ידי הרעבתן בחודש החמישה עשר למשך כעשרה ימים, ואז נוצותיהן נושרות ואחר כך כשהן חוזרות לאכול כוחותיהן חוזרים ונוצותיהן גדלות מחדש והן מסוגלות להטיל ביצים עד היותן בנות עשרים ושמונה חודשים. השאלה האם מותר להרעיבן ולצערן לשם כך? יש אוסרים, מפני שרק בצער רגיל מותר לצער בעלי חיים לצורך פרנסה, אבל אין היתר לצערם צער גדול לצורך פרנסה, כי הוא כבר נחשב אכזריות אסורה (שבט הלוי ב, ז). ולדעת רבים, שיטת גידול זו מותרת הואיל והדבר נעשה לתועלת המשק, ולשם כך מגדלים את העופות. בנוסף לכך, לטווח ארוך ההרעבה מוסיפה להן בריאות, עובדה שהן מאריכות ימים, ואף בני האדם היו מוכנים לרעוב עשרה ימים כדי להאריך את חייהם. וכן כתב הרב גולדברג, רבה של כפר פינס ('הארץ ומצוותיה', וכן נפסק במנח"י ו, קמה). למעשה נראה להקל, הן מצד הסברה, והן מצד שבעניינים אלו יש יתרון לרבני המושבים שהם בבחינת 'מרא דאתרא', שהם מכירים מקרוב את דרכי גידול הבהמות והעופות, ויודעים לשקלל את התועלת למגדלים מול צער בעלי החיים. ומנגד, מי שאינו מכיר את דרכי גידול העופות והעגלים לעיתים מזדעזע לראותם, והוא דומה במידה מסוימת לבן כרך שמגיע לכפר נידח ורואה אנשים שחיים בבקתות ללא חשמל ומים כדרך אבותיהם מדורי דורות וסבור שכל חייהם רצופים צער וסבל בלא שום נחת ושמחה.
אמנם יש מקום לומר, שיחד עם העלייה ברמת חייהם של בני האדם מבחינה מוסרית וכלכלית, גם המושג 'צער בעלי חיים' יכול להשתנות. וכשם שבעבר דברים מסוימים לא נחשבו כמצערים בני אדם וכיום הם נחשבים מצערים, כך במקביל יתכן שדברים שלא נתפשו בעבר כצער גדול ונורא לבעלי חיים, יתפשו כצער גדול ונורא שאסור לצערם בו באופן שיטתי לצורך פרנסה. בעקבות זה יתרבו האנשים שיתנזרו מאכילת בשר של בעלי חיים שגודלו באופן מצער לפי הבנתם. עמדה זו גם יכולה להשפיע בהדרגה על כלל הציבור, שנציגיו ישקללו את מכלול הערכים והלחצים הציבוריים ויקבעו חוקים, שמצד אחד יצמצמו את צערם של הבהמות והעופות שמגדלים עבור תעשיית המזון, ומאידך, יתחשבו בכלל הציבור ובמיוחד העניים, שלא לייקר עבורם את מחיר המזון יתר על המידה. במצב פחות טוב, בלחציהם של הפעילים למען זכויות בעלי החיים יקבעו חוקים שאינם מתחשבים בעניים, ואינם משקללים את מכלול הערכים, ויהיה צורך לתקנם ולאזנם.[2]
[1]. הרב אליהו קלצקין באמרי שפר לד, אסר לצער בעלי חיים צער גדול עבור צרכי פרנסה, וכך כתב ביד הלוי יו"ד קצו. ורוב הפוסקים התירו, ומהם יש"ש ב"ק י, לז; שבות יעקב ג, עא; חת"ס ב"מ לב, ב; שועה"ר צעב"ח ד; דעת קדושים יו"ד כד, יב. בשבט הלוי ב, ז, חידש שיש שלוש מדרגות: א) צער קטן אסור מדרבנן. ב) צער גדול אסור מהתורה ומותר עבור צרכי פרנסה, והוא הצער הרגיל שהתירו. ג) צער גדול מאוד הוא נחשב אכזריות ואסור גם לצורך פרנסה. ולענ"ד גם המדרגה השלישית מותרת, וכפי שהתירו לעקר סוסים (כמבואר בהלכה ה), ואין צער גדול מזה. אלא שהיתר זה נועד למקרים מיוחדים ולא כהתנהלות שיטתית. אמנם כאשר המטרה היא אכזריות, גם צער רגיל אסור כמבואר בהלכה ו.
[2]. דוגמא לכך הוא הוויכוח על פיטום אווזים. בעבר הפיטום היה נחשב כצער מקובל עבור צרכי פרנסה, וכן למדנו כדרך אגב מדיון בהלכות שבת (שבת קנה, ב), שהיו מאביסים את הגמלים, היינו דוחפים את האוכל לתוך גרונם בכוח עד למקום שאינם יכולים לפולטו, כדי שיוכלו ללכת במדבר ימים רבים בלא לאכול. כיוצא בזה היו מאמירים את העגלים ומהלקטין לתרנגולים כדי להשמינם, כלומר תוחבים בכוח את האוכל לגרונם למקום שלא יוכלו לפולטו (ביצה כט, ב). וכן היו מפטמים אווזים כדי להשמינם, עד מצב שהאווזים כבר לא ידעו לאכול בכוחות עצמם בלא שידחפו את האוכל לגרונם, והתירו לבקש מגוי לפטמם בשבת כדי שלא יצטערו מחמת הרעב (שו"ת הרמ"א עט). אמנם התעוררה בעיה, בעקבות תחיבת האוכל לגרונם בכוח, הוושט נפצעה והיה חשש שהאווז נעשה טרף. ויש שהתירו את האווזים אחר בדיקת הוושט (רמ"א יו"ד לג, ט, ועוד רבים), ויש שאסרו, מפני שיתכן שנטרפו ולא יראו זאת בבדיקת הוושט (ב"ח ועוד רבים).
בדורות האחרונים שיכללו את הפיטום, ובמקום לבצעו בידיים החלו להיעזר במכונות. כמו כן מצאו שכדי להגדיל את הכבד טוב להלעיט את האווז בתירס ולצמצם את תנועתו של האווז, כך מגדילים את הכבד פי עשרה מגודלו הרגיל. יש סוברים שבאופן זה צערו של האווז גדול יותר, מפני שמלעיטים אותו בכמות גדולה יותר, בנוסף לכך, התירס היבש מגדיל את הסיכון של פציעת הוושט והטרפתו. מאידך, יש סוברים שאין בכך יותר צער מבעבר, לא זו בלבד, אלא שבתקופה האחרונה שוכללה השיטה והלעיטו את האווזים בדייסת תירס רטובה שמוחדרת לקיבתו בקשית דקה, באופן שאינו מכביד עליו בעת ההלעטה וגם ממעט את סיכון ההטרפה. ועדיין רבים טוענים שהגדלת הכבד לממדים של פי עשרה גורמת לאווז צער רב וקשיי נשימה והליכה. להלכה, יש שנטו לאסור משום צער בעלי חיים (הרב יעקב אפשטיין בחבל נחלתו ט, כו) ויש אומרים שאין בזה איסור (הרב איתי אליצור ב'תחומין' כד; הרב פינחס טולידאנו ברית שלום ח"ב חו"מ ז). ולרב יעקב אריאל שליט"א אין בזה איסור אבל אינו מהודר, ולכן ההכשר שנתנו לכבד אווז הוא כשר ולא חלק. בפועל, בעקבות המאבקים החריפים של ארגוני צער בעלי חיים נגד מגדלי האווזים, בארצות לא מעטות נקבע חוק שאוסר פיטום אווזים. במדינת ישראל ניסו נציגי הציבור לקבוע עם מגדלי האווזים מתווה ביניים שיאפשר המשך פיטום האווזים בתנאים נוחים יותר לאווזים, אולם שופטי בג"ץ החליטו לקבל את עמדת ארגוני צער בעלי חיים ואסרו באופן מוחלט פיטום אווזים בישראל.
2019-12-30 16:03:44
הפסק טהרה לאחר שקיעה
שלום, אשתי ביצעה בדיקת הפסק טהרה ביום שבת האחרון (ל' כסליו) כ-5 דקות דקות לאחר שקיעה (שהייתה ב-16:45, אזור אשקלון). האם יש סיבה להקל או שרק הבדיקה של יום ראשון (א' טבת) תחשב כהפסק? תודה רבה.
בדיקה קצת אחרי השקיעה יכולה להיחשב רק בשעת הדחק, כגון מי שנוסע לחול וכד' ויום אחד משמעותי עבורו. אם ההפרש היה של דקה הייתי אומר לך לבדוק באתר של 'חזון שמים' את זמן השקיעה המדוייק במקומך, כי לא תמיד הלוחות מדוייקים, אבל לא נראה לי שיש טעות בלוח של חמש דקות .
2019-12-30 14:30:53
בדיקות בעונות הפרישה
מתי בודקים בעונה בינונית ואור זרוע? בתחילת וסוף כל עונה? בתחילת אור זרוע וסוף בינונית? בתחילת אור זרוע, תפר ביניהם וסוף אור בינונית?
כל עונה בפני עצמה. לכן לכתחילה בודקים בתחילת כל עונה ובסופה. יש לציין שאין חובה לפרוש ולבדוק בעונת אור זרוע. אמנם אם מכירה בעצמה שפעמים רבות רואה בעונה זו, יש יותר מקום להחמיר.
2019-12-25 21:08:28
הזזת החנוכיה
שלום וברכה האם מותר להזיז את החנוכיה לאחר שמדליקים אותה? חג שמח!
לא. אמנם אם הניח את הנרות על אדן החלון אבל שכח להצמידם לחלון לפני ההדלקה, רשאי לקרבם מעט אחר ההדלקה, כדי שהעוברים ושבים ברחוב יראום טוב יותר. פניני הלכה זמנים יב, ט.
2019-12-25 15:38:11
עיקור ארנבת
שלום הרב, אני מגדל ארנבת, כיום בת ששה חודשים.רציתי לשאול האם מותר לעקר אותה? מגדלי ארנבות ווטרינרים טוענים שהעיקור מסייע למנוע מחלות עתידיות ומאריך את חיי הארנבת בכשלוש שנים. ללא העיקור 70% שהארנבת תחלה בסרטן ותמות. בנוסף, עיקור עוזר לבעיות התנהגותיות ואגרסיביות של הארנבת. תודה רבה!
כיון שמדובר על נקבה, האיסור קצת יותר קל, ולכן אם עושה זאת וטרינר גוי בניתוח, מותר. אם יהודי, מותר רק אם מדובר על צורך גדול ורק על ידי זריקה ולא באופן ישיר, כפי שכתב הרב מלמד בספרו פניני הלכה כשרות א' פרק טו, יד. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של ישיבת הר ברכה.
2019-12-24 21:21:58
הפרדת מיטות בעונת פרישה
האם צריך להפריד את המיטות בעונת פרישה?
בווסת קבוע כן, ובווסת שאינו קבוע רק אם יש חשש סביר שיבואו להיכשל בתשמיש.
2019-12-24 16:09:20
קריאת שמע שעל המיטה
שלום רב, אני מאוד רוצה לקרוא לפני השינה באופן קבוע את "קריאת שמע שעל המיטה", הרבה פעמים אני נתקלת בקושי בהתמדה היות ועייפה מידי כשקוראת בשכיבה לפני השינה, ואז מתחילה לקרוא ומפסיקה באמצע כי העייפות מכריעה. שאלתי היא, האם אפשר לקרוא כשעה / שעתיים לפני השינה ומותר לאחרקריאת שמע שעל המיטה, לצפות בטלויזיה / לקרוא ספר עד להרדמות ? או שהקריאה חייבת להיות ממש בו זמנית עם ההתכווננות ללכת לישון ? הכוונה היא האם התעסקות כלשהי לאחר הקריאה מבטלת אותה בעצם ? אשמח למענה
הפתרון הוא לקרוא קריאת שמע בישיבה לפני שנשכבים, כך גם מהדרים יותר בכבוד קריאת שמע. אם יש צורך לאחר מכן לעשות משהו שלא תוכנן, או לדבר, מותר. אבל לכתחילה קוראים סמוך לשינה, כדי להכנס לשינה מתוך דברי תורה.
2019-12-24 05:52:08
שירת נשים
שלום הרב, אנחנו שתי חברות שמנגנות בבתי חולים, בעיקר במחלקות בהם מאושפזים זקנים (פנימית וכד). היא בכינור ואני בגיטרה, ככה שהנגינה היא חזקה. השאלה האם מותר לי לשיר תוך כדי כשזה לזקן / כשנמצאים באותו החדר גם גברים. אני מניחה שזה לא פרמטר, אבל אני לא שרה יפה במיוחד, זה ממש נטו כדי לחבר את השומע לשיר, וגם הקול שלי די נבלע בנגינה. אני מניחה שתשומת הלב של מי ששומע אותנו מופנית לנגינה, וממש לא לקול שלי. אני מניחה שגם זה לא פרמטר, אבל במידה והתשובה היא שלא, אז כנראה שנפסיק לננגן בבתי חולים, כי השירה די הכרחית כדי שהזקנים יקלטו את השיר, וברוב החדרים ישנם גם גברים. תודה רבה!
אסור לבנות לשיר גם לפני גברים זקנים וגם במקרה הנידון. אין סיבה להפסיק במצווה, יש גם נשים זקנות וחולות בבתי החולים.
2019-12-22 06:31:14
יציאת מצרים
לאן מצווים בני ישראל להגיע ביציאה מנצרים. ארץ ישראל אינה מוזכרת אז איך ידעו להגיע לארץ?
המילה 'ישראל' לא מוזכרת כי לא קראו לה כך, אבל זו הכוונה כשכתוב סתם 'ארץ', כמו "אל הארץ אשר אראך". ולכן רש"י על פי חז"ל מפרש כך כל פעם שמדובר על הארץ. יש לציין שבפועל ביציאת מצרים, הם לא היו צריכים לדעת לאן להגיע, כיון שהיו להם ענני כבוד שהראו להם את הדרך. גם בכל ימי המדבר הם לא הלכו לאן שהם רוצים, אלא הכל היה על ידי העננים "על פי ה' ביד משה".
2019-12-21 17:53:10
שלוש השבועות
לכבוד הרב. בנוגע לשלש השבועות, שנובעות משיר השירים. האם אין לראות בהן שבועות שמיועדות דווקא לנשים?
לא. כל לשון הנקבה שבשיר השירים מיוחסת לרעייתו של הקב"ה, הלא היא כנסת ישראל – עם ישראל בכללותו. לגבי היחס הנכון לשלושת השבועות, כדאי לראות פניני הלכה זמנים ד, ד. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של ישיבת הר ברכה.
2019-12-21 09:06:19
מעלת תפילין רבנו תם
מהי מעלת הנחת תפילין רבינו תם? האם ניתן להניח תפילין רשי ואז לאחר חזרת תפילת 18 השצ להניח ריבנו תם
ההידור הוא בכך שיוצאים ידי חובת שיטה נוספת בהלכות תפילין. אמנם כמו בכל הידור צריך לראות שאינו סותר שיקולים אחרים, כגון בעיית 'מחזי כיוהרא'. ולכן כאשר רוב הציבור לא מניח תפילין של ר"ת, והוא אינו ידוע כחסיד, הדבר הנכון הוא לא להניח תפילין של ר"ת, לפחות לא בפניהם.
לגבי זמן הנחתם – במקום שנוהגים להניחם, יעשה כמו כולם. יש שנוהגים בחזרת הש"ץ, ויש נוהגים לפני קדיש תתקבל, ויש נוהגים אחרי כל התפילה. לענ"ד הנכון היה להניח בסוף כל התפילה, כדי לא להפריע למהלך התפילה ולכוונה הנדרשת בעניית ברכות חזרת הש"ץ והקדישים ושאר מזמורי התפילה.
פניני הלכה ליקוטים א' ט, טו: "בעקבות הגלות התעוררה מחלוקת בין גדולי הראשונים בסדרן של פרשיות התפילין. לדעת רש"י והרמב"ם, סדר הפרשיות הוא כסדרן בתורה, ואם כן כשהתפילין מונחות על הראש, הפרשה שבבית הימני היא 'קדש', אחריה 'והיה כי יביאך', אחריה 'שמע' ואחרונה משמאל 'והיה אם שמוע'. אולם לדעת רבנו תם הפרשה השלישית היא 'והיה אם שמוע' והפרשה הרביעית היא 'שמע'. וכן בתפילין של יד נחלקו, שלפי רש"י ורמב"ם הפרשה השלישית 'שמע' והרביעית 'והיה אם שמוע'. ולדעת רבנו תם, השלישית 'והיה אם שמוע' והרביעית 'שמע'.
וכיוון שסדר הנחת הפרשיות מעכב, נמצא שהתפילין לשיטת רבנו תם פסולות לפי שיטת רש"י, ואילו התפילין לשיטת רש"י פסולות לפי שיטת רבנו תם. עוד בתקופת הראשונים, הוכרעה הלכה על ידי רוב הראשונים כדעת רש"י ורמב"ם, וכן נהגו כל ישראל. והיו יראי שמיים שהוחזקו בחסידות שנהגו להניח בנוסף לתפילין לפי שיטת רש"י זוג נוסף לפי שיטת רבנו תם, כדי לצאת ידי חובת כל השיטות. לכתחילה הניחום ביחד על היד והראש, וכך יצא שהתפללו וקראו קריאת שמע עם שני הזוגות, שאחד מהם כשר. אבל כאשר התפילין מבתים גדולים, כרוב הבתים של ימינו, אין מקום לשני זוגות, והרוצה להניח תפילין של רבנו תם יניחן אחר התפילה. ויקפיד לכוון, שבאותן שהן כשרות הוא מקיים המצווה, ואילו השניות הן חול. שאם יכוון לצאת בשתיהן נמצא עובר ב'בל תוסיף' (שו"ע או"ח לד, א-ג. ועיין מ"ב ובאו"ה שם).
ולפי האר"י ז"ל, יש ערך לשתי השיטות, שכל שיטה רומזת לכוונה וייחוד אחרים, ואם כן שני הזוגות קדושים, ולכתחילה יש מקום להניח את שני זוגות התפילין, כדי לרמוז לשתי הכוונות. על פי שיטתו היו שעודדו את הציבור הרחב להניח באופן קבוע שני זוגות תפילין (קול יעקב לד, סעיפים ד, ז. ועיין יבי"א ח"א או"ח ג).
לעומת זאת לדעת הגר"א, גם ירא שמיים המפורסם בחסידות אינו צריך להניח תפילין של רבנו תם, משום שהוכרעה הלכה כרש"י ורמב"ם, וכן נהגו כל ישראל, ומנהגם של ישראל תורה הוא. ואם נחשוש לכל השיטות השונות בדיני התפילין, נצטרך להניח לפי חשבונו עשרים וארבעה זוגות תפילין בכל יום. אלא שהלכה כרש"י ורמב"ם ודי להניח זוג אחד בלבד. וכן נוהגים רבים. (גם הרב משאש בשמש ומגן ח"ג או"ח נח, ד, כתב שלא נהגו במרוקו להניח תפילין של ר"ת).[1]
למעשה, ראוי לכל אדם לנהוג כמנהג אבותיו. ואם יש לו רב מובהק – כפי שידריכו רבו." עד כאן ציטוט מפניני הלכה.
[1]. בתוספת מעשה רב יח, כתב שיצטרך להניח ס"ד זוגות. וב'עץ החיים', שליקט וסידר הרב רובין בסוף ספר 'נפש החיים' אות קכב (עמוד תמה), הביא את דברי רבי חיים מוואלוז'ין, תלמידו הגדול של הגר"א, שכך אמר: "שאל רבנו (רבי חיים) את הגר"א ז"ל על תפילין דר"ת, וכך אמר לו (רבי חיים לגר"א) בצחות לשונו: בשלמא אתם אינכם רוצים לילך ד' אמות בלא תפילין, על כן אין אתם מניחים תפילין דר"ת כדי שלא לבטל מתפילין דרש"י. אבל אני מה בכך אם אניח תפילין דר"ת כדי לצאת כל הדעות. השיב אם תרצה לצאת כל הדעות תניח כ"ד זוגות תפילין. והיה מתפלא מאוד היכן מצא כ"ד זוגות. השיב לו: דוק ותשכח. נפק דק ואשכח, היינו שיש דעה שלישית של רב שר שלום סובר כר"ת רק שר"ת מתחיל להניח הפרשיות בתוך הבתים מימין לשמאל, והוא מתחיל משמאל לימין, הרי ג' זוגות. ועוד, יש מחלוקת הפוסקים אם הפרשיות יהיו עומדים או שוכבים, הרי ששה. עוד יש דעות בתמונת האותיות, הרי י"ב. עוד יש מחלוקת הפוסקים אם לכתוב על מקום שיער או על מקום בשר, הרי כ"ד זוגות. אמר רבנו (רבי חיים): הלא נמצא בזוהר הקדוש שתפילין דרבנו תם הם עולם הבא, וגם האריז"ל כתב בפירוש שיש להניח תפילין דרבנו תם? והשיב לי (הגר"א): אין אני מהדר אחר עולם הבא, והמהדר אחר עולם הבא יניח תפילין דרבנו תם. וגם פשט הזוהר אינו כן. ומיום ששמע רבנו (רבי חיים) מפי הגר"א לא הניח תפילין דרבנו תם".
2019-12-19 23:35:07
חנוכה
שלום וברכה אבי חוזר מעבודתו אחרי צאת הכוכבים(איזור 19:00). האם אסור לאכל מזונות או לחם מעל כביצה וכן ללמוד מצאת הכוכבים עד שאנו מדליקים נרות חנוכה? עדיף שאני ידליק בצאת הכוכבים(אחרי ערבית ישר) לבד או עם כולם מאוחר יותר? אנחנו אשכנזים
- לפי המבואר בפניני הלכה, מותר לאכול וללמוד אם עושים תזכורת, כשעון מעורר, או בכך שקובעים זמן להדלקה וממתינים אחד לשני, או שבפועל מחכים לבעל הבית להדלקה.
- לפי המבואר בפניני הלכה, אם מדליקים לפני תשע, עדיף שכולם ידליקו יחד.
2019-12-18 14:55:54
הלכות שבת
לכבוד הרב שליט"א, האם דג חי מוקצה בזמן הזה, היות וכיום רבים אוכלים סושי העשויה מחתיכות של דג חי? בכבוד רב, אברהם ל.
לא סביר שכיום בתקופת השפע יש מאכלים חיים שאוכלים, ובשלושת אלפי השנים האחרונות לא אכלו אותם אפילו בשעת הדחק. ולמעשה, אם האדם שהדג שייך לו היה אוכל אותו בשעת הדחק, כלומר כאשר הוא רעב מאוד, אין הדג מוקצה.
2019-12-18 04:15:50
פיקוח נפש
שלום הרב! ראיתי סרט על מלחמת העולם השניה שמציג פצפיסט שלא היה מוכן לאחוז ברובה שהתגייס לצבא ונשלח לחזית בתור חובש. במהלך המלחמה הוא נכנס לבדו למקום מסוכן שהיה יכול לההרג בו כדי להציל חיילים פצועים שאם הוא לא היה מטפל בהם היו נהרגים. א. האם היה מותר לו להיות סרבן מצפון ובפרט בשעת מלחמה? ב. האם מותר לו להיכנס לקרב כשאין לו דרך להגן על עצמו? ג. האם מותר לאדם להכנס למקום סכנה שסיכוי גבוהה שיהרג או יפגע כדי לנסות להציל אחרים אף שלא ברור כלל שהם ישארו בחיים? ומה הדין בסתם אדם שמכניס עצמו למקום סכנה? תודה רבה ברכה והצלחה.
פניני הלכה העם והארץ ד, א – "מצוות המלחמה מחייבת כל יחיד להסתכן הרבה מעבר למה שנצטווינו להסתכן לצורך הצלת יחידים מישראל. לצורך הצלת יחיד או יחידים, לכל הדעות, אין מצווה להיכנס לסכנה שרוב הסיכויים שהבא להציל ייהרג בה. אולם בעת מלחמה, כשיש הכרח לסכן יחידים כדי להציל את המערכה, צריך היחיד להיות מוכן להיכנס אף למצב שסכנתו מרובה מהצלתו. וכפי שכתב מרן הרב קוק (משפט כהן קמג) שהכלל של "וָחַי בָּהֶם", ממנו למדנו שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה אינו חל בעת מלחמה, מפני שהלכות הציבור שונות מהלכות היחיד, ולצורך קיום הציבור צריכים היחידים להיות מוכנים להיכנס לסכנה. על פי זה כתב בשו"ת 'ציץ אליעזר' (יג, ק), שגם הכלל של "חייך קודמים לחיי חברך" אינו חל במלחמה, "אלא כל אנשי המלחמה כאיש אחד מחויבים למסור כל אחד ואחד את נפשו בעד הצלת חייו של משנהו. וגם זה נכלל בכללי הלכות ציבור, ובגדר הנהגת המדינה ותקנתה" (הצבא כהלכה פרק טו).[1]
[1]. לגבי חיוב יחיד להציל את חבירו ישנן שתי שיטות. לדעת רוב הפוסקים, אין אדם צריך להיכנס לסכנת נפשות כדי להציל את חבירו. משום שהכלל "וָחַי בָּהֶם – ולא שימות בהם" (יומא פה, ב), חל גם על מצוות "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". כלומר, כל פעולה שיש בה סיכון חיים ממשי, שאדם רגיל אינו מוכן להיכנס אליו אפילו כדי להציל את רכושו, אין מצווה לעשותה כדי להציל את החבר. כך דעת רבנו יונה גירונדי, סמ"ע חו"מ תכו, ב, שועה"ר או"ח שכט, ח, והלכות נזקי גוף ונפש ז, מ"ב שכט, יט, אג"מ יו"ד ח"ב קעד, ב, ציץ אליעזר ח"ט, מה, ועוד. ויש אומרים שכדי להציל נפש מישראל צריכים להיות מוכנים לסכן את הנפש, וכ"כ ב"י חו"מ תכו, עפ"י הגה"מ בשם הירושלמי, ולכך נטה הרצי"ה ב'לנתיבות ישראל' ח"א עמ' קנח (הוצאת בית אל). (ועי' בפנה"ל ליקוטים ב' יא, ב-ג). אולם לגבי מלחמה הכל מודים שצריך לסכן את הנפש כדי לנצח.
2019-12-17 17:21:53
חנוכה
שלום , אני לומד בישיבה של חוצניקים שבה זה חופש לחנוכה ורוב הבחורים חוזרים לחול איצל הוריהם. אני אשאר עם כמה חברים בישיבה, והם רוצים לשתף איתי לקנות נרות חנוכה. אבל אני לא ישן באותו חדר כמוהם. אז רציתי לדעת האם מותר לשתף איתם ולהדליק בחדר אוכל, או צריך להדליק דוקא בחדר פרטי ? תודה רבה
להדליק בחדר, שהוא יותר שייך לך מחדר האוכל. וגם אם מדליקים בחדר האוכל, נכון יותר שכל אחד ידליק בפינה אחרת.
2019-12-16 20:58:07
תקון חצות
שלום רב. בסידור כתוב,שאחרי שאומרים תקון חצות צריך לאמר פתיחת אליהו וקדיש על ישראל. אם הבנתי נכון שצריך לאמר כל זה בחצות הלילה? תודה.
כמובן שקדיש אומרים רק אם יש שם מניין מתפללים. פתיחת אליהו אומרים לפני תפילת שחרית, ומה שכתוב בסידור לאומרו מסתמך על כך שלאחר התיקון לא הולכים לישון. יש לציין שאם התיקון גורם לשיבוש סדרי היום, בלימוד או בעבודה, עדיף לא לאומרו.
2019-12-16 06:18:32
אמירת קדיש לקרוב
שלום רב 1. לגבי אמירת קדיש. דודה של אשתי (אחות אמה) נפטרה בארה"ב לפני כשבועיים. בס"ד הצלחנו לסדר לה קבורה יהודית. שני בניה כנראה אינם אומרים עליה קדיש. האחד מנותק לחלוטין מיהדות והשני מחובר ליהדות למען "אותו האיש" כך שספק אם אומר קדיש ואם כן כנראה לא בבית כנסת אורתודוכסי. אשתי בקשה שאומר עליה קדיש , ובנוסף גם על הדוד שנפטר לפני כחצי שנה. • האם לומר קדיש 11 חודש? • האם לומר את כל הקדישים? הדוד ואני אשכנזים. 2. אגב האירוע הנ"ל התעוררתי לשאלה לגבי הדודים שלי: • אחות אמי , אח של אבי. שילדיהם אינם שומרי מצוות. האם אוכל לומר קדיש ביום השנה שלהם? • האם לומר את כל הקדישים ביום השנה? • האם ניתן \ חובה לומר קדיש לגבי סבא וסבתא שלי? תודה, ותזכו למצוות יובל
- אם אין מי שיאמר קדיש, מצווה שתאמר עליהם אם להורים שלך אין בעיה עם זה. תאמר 11 חודשים כמנהג אשכנז. מספיק לומר קדיש אחד בכל תפילה. לאחר פיטום הקטורת שבסוף שחרית, ובסוף מנחה וערבית. אם הדבר קשה עליך, ניתן להסתפק בקדיש אחד ביום.
- אין חובה, אבל יפה תעשה אם תאמר על כל מי ממשפחתך שאין מי שיאמר עליו קדיש ביום השנה. מספיק קדיש אחד בכל תפילה.
2019-12-15 13:22:07
זרע לבטלה
שלום רב לרבנים אני ברוך ה' מתחזק בתקופה האחרונה ומשתדל מאד לשמור על הברית בעניין הרחצה אני מאד נמנע מלגעת באיזור האיבר אבל מצד שני אני לא מרגיש טוב שאני לא מתנקה כמו שצריך באם אני כן נוגע זה ממש בזהירות אבל זה גורם לי ללחץ שאני לא יגיע למצב של חימום וזה מלחיץ אותי נורא האם יש לרב דרך איך להתנהג במצב כזה
כך מובא בספרו של הרב אליעזר מלמד, שמחת הבית וברכתו פרק ד:
ה – איסור דברים שעלולים להביא לזה
אסור לאיש לנגוע באיבר שלו, שמא יגרום לקישוי והוצאת זרע לבטלה. ואם הוא משתין וחושש שמא יינתזו רסיסים מסביב או על רגליו, מותר לו לכוון עצמו על ידי נגיעה בעטרה, היינו בקצה האיבר, במקום שאינו מגרה כל כך. ומי שהוא נשוי ואשתו טהורה, רשאי בשעת הצורך לנגוע באיבר שלו כדי לכוון עצמו. אבל שלא לשם כך, גם לנשוי אסור, כדי שלא יגרה עצמו, שכל אותו גירוי צריך להיות שמור להרבות אהבה בינו ובין אשתו.[1]
בשעת הצורך, כדי למנוע גירוד או אי נעימות, מותר לנגוע באיבר על ידי בד עבה, מפני שבאופן זה, כל זמן שאינו מתכוון לכך, אין חשש שיגיע לגירוי (מ"ב ג, טו). וכן בשעה שאדם לבוש במכנסיו, מותר לו לסדר את עצמו דרכם.
כדי להסיר צער מותר לנגוע באיבר, כגון למרוח משחה או להסיר קוץ, ובתנאי שלא יגרום לגירוי.
האיסור הוא לנגוע באיבר עצמו, אבל באשכים אין איסור, ובתנאי שלא יגרה עצמו בכך. גם בשעה שאדם מתרחץ, לא יגע בידיו באיבר שלו, שמא יגרה עצמו, אלא ירחץ וינקה את מבושיו סביב, ובתוך כך יבואו מים וסבון וינקו גם את האיבר עצמו (מ"א ג, יד; רוח חיים אה"ע כג, ג). ויש מתירים בשעת הצורך לנגוע גם באיבר ממש, בתנאי שאינו גורם לגירוי (סדר היום). ונשוי רשאי בשעת הצורך להקל בזה (עיין אוצה"פ כג, טז, ד).[2]
[1]. דעת רוב הראשונים שנשוי יכול להקל לנגוע באיבר לצורך עשיית צרכיו (רי"ף, רמב"ם, רא"ש ועוד רבים). וכ"כ שו"ע אה"ע כג, ד, בלא להזכיר דעה מחמירה. ובשו"ע או"ח ג, יד, כתב דעה זו בסתם. והוסיף "ומידת חסידות ליזהר אפילו הנשוי", שכך דעת רבנו יונה, ריא"ז וטור. ונחלקו בדעת המתירים, יש אומרים שההיתר הוא דווקא כשאשתו עימו (סמ"ק, אגודה, אוהל מועד), ולרוב הראשונים ההיתר גם כשאשתו מחוץ לביתו וגם כשהיא נדה (תוס' ומאירי, וכך משמע מסתימת רוב הראשונים). אולם למ"א ג, יד, ההיתר הוא דווקא כשאשתו עימו והיא טהורה. וכ"כ הרבה אחרונים, ומהם: ברכ"י, ח"א, שועה"ר, מ"ב כז. וכך כתבתי למעלה בסתם, מפני שזו הדעה הממוצעת, שמתחשבת בשתי הדעות, ובה יוצאים ידי עיקר חשש סברת המחמירים, אף שהם עצמם החמירו גם כשאשתו טהורה. אמנם הרבה אחרונים הקילו לנשוי גם כשאשתו נדה וכשאינה עימו (ב"ש, בכור שור), והרוצה להקל רשאי לסמוך עליהם בתנאי שאינו מתגרה בכך.
[2]. נדה יג, ב, אמר ר' טרפון: "כל המכניס ידו למטה מטבורו – תקצץ, אמרו לו לרבי טרפון: ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו? אמר להן: לא; והלא כריסו נבקעת! אמר להן: מוטב תבקע כריסו ולא ירד לבאר שחת". והכוונה לאסור נגיעה באיבר ולא באשכים ובמה שמסביב (שו"ע או"ח ג, טו). ובשעה של צער, הלכה כחכמים שחלקו על ר' טרפון (עיין אג"מ אה"ע נו, אוצה"פ כג, יג, ג).
2019-12-15 06:14:10
יצאת צדיק
שלום כבוד הרב! ישנה תוכנית ששמה היא " יצאת צדיק" שמטרתה העיקרית היא לחשוף בעלי מקצוע נוכלים ו"צדיקים" במידה ובעל המקצוע הוא נוכל – התוכנית מפרסמת את התיעוד של מעשה הנוכלות שלו ואת שמו ( לפעמים אפילו מפורסם הפרצוף שלו ) השאלה שלי היא – האם מותר/ אסור לצפות בתוכנית הזו מחשש לשון הרע/ רכילות ? תודה מראש. איתן
מותר, גם כי יש בדבר תועלת לחברה בכללותה, וגם כי הדבר מפורסם מאוד, וגם כי בדרך כלל לא מפרסמים את פרצופו, כך שרוב רובם של האנשים כלל לא מכירים ולא יכירו אותו לעולם. כל סיבה עומדת בפני עצמה ודיה להתיר להסתכל בתכנית. כמובן שכמו כל לשון הרע, אסור להאמין, אך מותר להיזהר, כגון לרשום את השם ולהחליט שאותו לא לוקחים. אם התכנית מרשה לעצמה לפרסם את השם, ולוקחת את הסיכון של תביעת דיבה, יש מקום להיזהר יותר.
2019-12-13 12:32:55
רסקיו
שלום וברכה האם מותר לקחת רסקיו (טיפות לשתיה על בסיס תמציות פרחי בר) בשבת? זה לפעמים עוזר קצת אם לא מרגישים טוב וכו.
כן, גם כי אינו ממש בגדר תרופה, שרבים לוקחים את זה כדי להירדם או לעשות מבחן בנחת. ואף אם היה בגדר תרופה, הרי זה בכלל מה שכתוב בפנה"ל כח, ה- "וכל זה אמור לגבי אדם שאינו רגיל ליטול תרופות מעת לעת, אבל הרגיל בכך ומקפיד שיהיו לו בביתו תרופות שונות נגד כאבי ראש וכיוצא בזה, רשאי ליטול תרופות שמיוצרות בבית חרושת גם במקום מיחוש (עפ"י הנימוקים המבוארים בהלכה הבאה ובהערה)."
2019-12-13 08:38:55