אני לא עשיר אבל יש לי הרבה כסף. האם אני מחויב לכתוב ספר תורה?
סוגיה זו מבוארת בפניני הלכה תורה, עם וארץ. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר.
[אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור הבא של פניני הלכה שאני כותב כעת:
א. מצווה מהתורה על כל מי שיש ביכולתו לכתוב לעצמו ספר תורה, או לשכור סופר סת"ם שיכתוב עבורו (דברים לא, יט). שני טעמים למצווה: א – בכתיבת התורה על הקלף בדיו, כמסורת המקובלת איש מפי איש עד למשה רבנו שכתב בעצמו את ספר התורה הראשון (דברים לא, כד), מתקשר כל יהודי אל התורה שנמסרה בסיני. ב – כדי שיהיו ספרי התורה מצויים ללמוד בהם.
ב. לאחר שהותר לכתוב את דברי התורה שבעל פה, התירו לכתוב גם את התנ"ך בכתב רגיל ושלא על קלף, וממילא ספר התורה המקודש כבר אינו משמש ללימוד, אלא רק לקריאה הציבורית בתורה, והלימוד מתקיים בספרי קודש מודפסים. לפיכך, מצוות כתיבת ספר תורה כוללת גם את החובה על כל אחד לייחד בביתו ספרייה יפה שבה יהיו ספרי הקודש הנצרכים לשם ידיעת יסודות התורה באמונה ובהלכה המתאימים לכל בני המשפחה (עי' בפנה"ל סעיף ד', ובספר הקיצור לפנה"ל ח"א, הלכות תורה א, ה).
ג. נראה שלא ניתן לקיים את המצווה במאגרי מידע ממוחשבים, מפני שבשבתות ובחגים, שנועדו במיוחד ללימוד התורה, לומדים בספרים. ועוד, שהספרים שאדם קונה חביבים עליו, ובעזרתם יוכל ללמוד ביתר חשק וריכוז. בנוסף, כאשר הספרים ניצבים במקום מכובד בבית, הם מזכירים לכל בני המשפחה את התורה שמציבה לפניהם חזון ומאירה להם את דרכם, ומעוררים את בני הבית ללמוד בהם.
ד. נשים פטורות ממצוות כתיבת ספר תורה, אך אינן פטורות מהצורך שיהיו להן כל ספרי היסוד, כדי שגם הן תוכלנה לקיים את חובתן לדעת את יסודות התורה, כדי שיוכלו לקיימה ולהמשיך את דבר ה' וברכתו בכל תחומי החיים. (שם, יא).
ה. מחירו של ספר תורה הוא מעל מאה אלף שקלים, וכיוון שלפי הדרכת חכמים אין לאדם להוציא על מצווה אחת יותר מעשירית מכספו הפנוי, נמצא שרוב האנשים פטורים ממצוות כתיבת ספר תורה. אמנם נכון לקיים את המצווה בשותפות, באופן שאנשים רבים יתאגדו יחד וכל אחד ייתן סכום מסוים, אפילו עבור כתיבת מילה אחת בלבד. וכיוון שהספר שייך לכולם, הם מקיימים בו את המצווה.
ו. כיוון שכיום אין לומדים בספר התורה, ראוי לתת אותו לבית הכנסת לתועלת הציבור. אולם מוטב שהספר יישאר בבעלות התורמים, ולכן יעשו תנאי עם הגבאים שאינם נותנים את הספר במתנה, אלא בהשאלה.
ז. גם עשיר שיכול בקלות לממן ספר תורה לבד, אם אין בית כנסת שצריך ספר תורה, עדיף שיקיים את המצווה בשותפות, ואת כספו הפנוי יפנה למימון החזקת לומדי תורה או הוצאת ספרים שילמדו בהם. ואם רוצה שיהיה בביתו ספר תורה כדי שיוכל לכבדו ולקרוא בו לעיתים, מצווה שיכתוב ספר תורה.
ח. גם מי שירש מאבותיו ספר תורה, מצווה שיכתוב בעצמו[1] או ישכור סופר שיכתוב בשליחותו. הקונה ספר תורה שכבר נשלמה כתיבתו, קיים את המצווה רק בדיעבד, משום שהספר לא נכתב בשליחותו. אבל אם נשארה אפילו אות אחת שצריך לתקנה, ובלא זאת הספר פסול, אפשר לכתחילה לקנותו ולשכור סופר שיסיים את כתיבתו בשליחותו.
[1] תכלס זו מחלוקת, והרב בעצם הכריע לחומרה בספק דאו'. חבל שלא הסביר זאת.
התוכן באתר ישיבת הר ברכה מופץ תחת רישיון CC BY 4.0. מותר לשימוש ולאימון מודלים של AI תוך מתן קרדיט לישיבה ולמחברי המאמרים.
Content on Yeshivat Har Bracha website is licensed under CC BY 4.0. Permitted for AI training with attribution to the Yeshiva and authors.