ברוך הוא וברוך שמו

אני לא בטוח שזה נכון לומר שכדאי לומר כאשר בפועל מנהג כל האשכנזים והתימנים שלא לומר וגם מנהג רוב האנשים הספרדים בפועל שלא לומר. העיקר זה לומר אמן כמו שצריך. לכך יש מקור בגמרא. לברוך הוא וברוך שמו יש פחות ביסוס. הגענו כיום למציאות של ריבוי הלכות ומנהגים ופרטים ופרטי פרטים, וצריך לעשות סדר חשיבות ברור, ולהדגיש את העיקר. על כל כך הרבה דברים אפשר היום לומר 'יש עניין', עד שאנשים כבר לא יודעים מה חשוב ומה לא, מה דין ומה הידור. לכן בפניני הלכה ברכות סוף פרק א' היה חשוב לרב מלמד לשים את עניין הברוך הוא וברוך שמו רק בהערה, ולהדגיש מאוד את חשיבות האמן, בדיוק כפי שעשו חכמים.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

'אמן' – 'אל מלך נאמן'

יב. בעניית 'אמן' יש ביטוי של אמונה בה', ולכן צריך העונה 'אמן' לכוון שאמת הוא מה שאמר המברך, ובברכה שיש בה בקשה יכוון גם שיהי רצון שכך יהיה.

יג. יש לענות 'אמן' באופן מכובד, לא להבליע את האותיות ולא לענות בשפה רפה וקול חלש, ואף לא בקול גדול יותר מקולו של המברך, אלא אם כן רוצה לעורר את השומעים לענות בקול. לא יענה 'אמן' לפני שהמברך סיים את הברכה, ולא ירחיקה מסיום הברכה. ולכתחילה לא יענה 'אמן' כשאינו יודע על איזה ברכה הוא עונה.

יד. כאשר יש אנשים בקהל שמאריכים בעניית ה'אמן', משסיימו רובם לענות, יכול החזן להמשיך לברכה הבאה. אבל בברכות שהחזן מוציא בהן את השומעים ידי חובתם, כגון לפני תקיעת שופר, צריך להמתין עד שכולם יסיימו לענות 'אמן', כדי שגם המאריכים יוכלו לשמוע את הברכה הבאה (ועי' בפרק יב, ט-יא).

טו. מנהג רוב ישראל לומר בחזרת הש"ץ 'ברוך הוא וברוך שמו' אחר הזכרת השם שבברכה, ויוצאי ספרד נוהגים לומר כן גם בברכות נוספות. אמנם בברכות שיוצאים בהן ידי חובה, כקידוש ותקיעת שופר, לכתחילה אין לומר כן. המתפלל במקום שלא נוהגים לענות 'ברוך הוא וברוך שמו', ינהג כמותם או יענה בלחש, כדי שלא לבלבל את המברך והמתפללים.