מצוות ואהבת לרעך כמוך נאמר רק על ישראל, האם לפי זה יש עניין לאהוב גויים, או שהם טמאים וכו'?
כל עוד אינם רשעים שרוצים ברעתנו, יש לאהוב כל בריה של הקב"ה.
וכך כותב הרב קוק במידות הראי"ה, 'אהבה':
סעיף ג– אי אפשר שלא להתמלא אהבה לכל בריה, שהרי שפע אור ה' בכל הוא מאיר, והכל התגלות חמדת נועם ה'.
סעיף ה– אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה. אהבת כל האדם בייחוד, ואהבת כל העמים כולם. חפץ עילויים ותקומתם הרוחנית והחומרית. והשנאה צריכה להיות רק על הרשעה והזוהמה שבעולם. א"א כלל לבוא לידי רום הרוח של 'הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו' בלא אהבה פנימית מעמקי לב ונפש, להטיב לעמים כולם, לשפר קנייניהם, לאשר את חייהם.
סעיף,י– אהבת הבריות צריכה טיפול מרובה, להרחיבה ברוחב הראוי לה, נגד השטחיות הנראה בסקירה הראשונה ע"י שימוש שאינו כל צרכו, מצד התורה ומצד המוסר המנהגי, כאילו יש ניגודים ולפחות שויון נפש לאהבה זו, שהיא צריכה להתמלא תמיד בכל חדרי הנפש. המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת האדם, והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים. נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים כמה שאפשר, ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה… וצרות העין הגורמת לראות בכל מה שחוץ לגבול האומה המיוחדת, אפילו אם הוא חוץ לגבול ישראל, רק כיעור וטומאה, היא מהמחשכים הנוראים שגורמים הריסה כללית לכל בניין הטוב הרוחני, שכל נפש עדינה מצפה לאורו.