בישול בשבת בשוגג

א. מי שעבר איסור תורה בשוגג, במקום הצורך מותר להנות ממעשיו בשבת. אם הג'חנון מרכזי בסעודה, זה נחשב מקום הצורך.

ואם היה יכול להנות מהדבר גם בלי פעולת האיסור, מקל יותר על העניין, ק"ו כאשר ההנאה מפעולת האיסור כמעט שאינה ניכרת.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה.

כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

ב. האם בדיעבד נחשב שעברה על איסור תורה של בישול? כן

אולי אפשר לומר שבדיעבד אין איסור בישול, שהרי גם בלי הדבש טעם המתיקות היה ניכר? לא

מה הדין לפי השולחן ערוך? אני עונה לפי פניני הלכה, שהוא עונה לפי השו"ע והמ"ב והחיד"א ועוד ועוד, שיקלול של כל פוסקים ישראל לדורותיהם.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא