תפילה במניין, קריעה בכותל

שאלה

שלום וברכה, הרב.
א. בשבתות יש אצלנו מניין שחרית מוקדם בשעה 6 ולאחריו שיעור תורה של שעתיים. אם אני מתעורר מאוחר, האם עדיף שאלך למניין הרגיל בשעה 8:30 ואפסיד את לימוד התורה או שעדיף שאתפלל בדילוג / לא בציבור כדי להספיק את השיעור? (האם יש הבדל אם אספיק להצטרף לתפילת עמידה עם הציבור או בחזרת הש"ץ, אם רק אספיק לשמוע קדושה, אם רק אגיע בקריאת התורה?)
ב. לאחר קריאת התורה בשבת יש בסידור שני "יקום פורקן" אך לפי הקצב שהחזן ממשיך זה נשמע שהוא רק אמר אחד מהם. האם יש לומר את שניהם או רק אחד מהם?
ג. למדתי שכשמגיעים לכותל צריך לעשות קריעה בבגד (אא"כ זה בחול המועד או בתוך 30 יום מהפעם הקודמת). האם זה אכן חובה? אם לומר את האמת, אני מעדיף כבר לא ללכת לכותל וזהו, מאשר להרוס לעצמי בגדים…

רב משיב

א. כמובן שיש לשים שעון מעורר שמצלצל דקה ובזה לפתור את הבעיה. בכל אופן אם אתה 80 אחוז מהפעמים קם בזמן, לא כדאי לפספס לימוד תורה של שעתיים. אבל אם אתה יותר מעשרים אחוז לא קם בזמן באופן כזה שתפספס תפילה במניין או עכ"פ עם חזרת הש"ץ, אז כנראה שהדבר לא מתאים לך, ותנסה לסדר את השבת אחרת באופן שתוכל לישון כראוי וגם תלמד כראוי.


ב. אין צורך לומר בכלל, אבל נוהגים לומר, ומה שאומרים אומרים, אין צורך להתעכב על כך.


ג. על הכותל לא צריך לקרוע. על מקום בית המקדש צריך לקרוע, כלומר מי שעולה להר הבית, וגם בזה נוהגים להקל ולקרוע רק בפעם הראשונה כדי שלא לגרום לאנשים לא לעלות. דין זה מבואר בפניני הלכה העם והארץ פרק ט. אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:


קריעה על ערי יהודה, ירושלים ומקום המקדש


יב. מובא בתלמוד (מו"ק כו): אמר רבי אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן, אומר: "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר", וקורע. ירושלים בחורבנה, אומר: "צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלַיִם שְׁמָמָה", וקורע. בית המקדש בחורבנו, אומר: "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה", וקורע.


כיום ערי יהודה וירושלים תחת ריבונות ישראלית, ולכן למרות שיש עוד הרבה מה להשקיע ביישובן, אינן נחשבות חרבות, וממילא לא קורעים עליהן. ורק על מקום בית מקדשנו ותפארתנו שעדיין בחורבנו, צריך לקרוע. לכן הרואה את כיפת הזהב שבנו המוסלמים על מקום המקדש, יקרע את חולצתו באורך של טפח (7.6 ס"מ).


בפועל, רבים נוהגים להקל ולא לקרוע על ראיית מקום המקדש, או להיפטר מהקריעה על ידי הגבהת חפץ של חבר שתמורתו מקנה לו את בגדו. אמנם ראוי לקרוע לפחות פעם אחת בחיים, והרוצה להחמיר נכון שיקרע בכל פעם שלא ראה את מקום המקדש שלושים יום. לא קורעים בשבת וחג, ולא בחול המועד, חנוכה וראש חודש, שהם ימי שמחה.


קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא


ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן