שלום וברכה. שמעתי שהרב אורן מצא שליט"א כותב כעת ספר קיצור גם לספרי פניני הלכה העוסקים בזוגיות. אני נהנה מאוד מספר הקיצור שיצא. זה ממש אחלה לחזרות. אני עוד מעט מתחתן, יש מצב אולי לקבל כמה פרקים ?
שלום וברכה. שמעתי שהרב אורן מצא שליט"א כותב כעת ספר קיצור גם לספרי פניני הלכה העוסקים בזוגיות. אני נהנה מאוד מספר הקיצור שיצא. זה ממש אחלה לחזרות. אני עוד מעט מתחתן, יש מצב אולי לקבל כמה פרקים ?
בשמחה
טהרת המשפחה ב-ח
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
דמים טמאים וטהורים
א. רק דם שיצא מהרחם ויש לו גוון אדום או שחור, אוסר את האישה לבעלה. גווני ביניים רבים יש לצבע האדום וקשה להגדירם בשמותם, והעיקר למעשה הוא שכל מראה שיש בו אדמומיות, מטמא את האישה.
ב. כדי להכריע במקרים מסופקים, צריך להתרגל להבחין בפועל בראיית דמי הווסת, ובגוון שבו הם נראים כשהם לחים וכשהם יבשים, לעומת גווני הצבע של שאר ההפרשות. יש נשים שתהליך הפסקת הדימום אצלן מדורג, ולקראת סופו יש מראות חומים-אדומים טמאים, ובהדרגה הם הופכים לחומים טהורים. יש לציין שברוב המקרים שיש במראה צבע שחור, מקורו חיצוני ולא מהרחם.
דם האסור מהתורה – הרגשה
ג. רק כאשר האישה יודעת בבירור מתוך תחושות גופה שיוצא ממנה דם, היא אסורה מהתורה אף אם יצאה טיפה זעירה בלבד. אין זה משנה מה בדיוק מרגישה – צמרמורת, נזילת הדם בתוך הגוף, או כל תחושה אחרת בגוף. לכן כל אישה שרואה וסת רגיל, ודאי אסורה מהתורה, גם אם היא פחות ערנית לתחושה מסוימת, שכן בוודאי בשעה שיוצא ממנה דם רב, מתגבשת בתודעתה תחושה ודאית שיוצא מגופה דם וסת.
ד. אישה שהרגישה תחושה ברורה שמכירה בה שיוצא מרחמה דם, אף אם לא יצא הדם מחוץ לגופה, בני הזוג אסורים במגע עד שתבדוק בדיקה חיצונית בפתח הנרתיק על ידי נייר טואלט או עד בדיקה. ראתה עליו דם – טמאה אפילו אם הוא מועט מאוד. לא ראתה עליו דם – טהורה.
ה. כאשר מסופקת האם הרגישה תחושה ברורה של יציאת דם, כגון שבדרך כלל הרגשה כזו מראה על תחילת הווסת, אבל היו מקרים שהרגישה כך ולא התחיל הווסת – אסורים בתשמיש עד שתבדוק בדיקה חיצונית בנייר טואלט. לא ראתה עליו דם – טהורה. ראתה עליו דם מרובה בשיעור שיודעת ממנו שהתחיל וסתה – טמאה. ראתה עליו דם מועט – דינו ככתם שאינו אוסר, ואם חוששת שדם זה מראה על תחילת הווסת, אסורים בתשמיש עד סוף העונה (ביום – עד השקיעה, ובלילה – עד הזריחה).
ו. הרגישה הרגשה שברוב הפעמים לא מוצאת אחריה דם, אינה חוששת לה כלל. וכן אישה שהרגישה בעת הביוץ הרגשה הדומה לתחילת וסת, ולאחר מכן מצאה רק טיפת דם, כיוון שהתברר לה שהרגשה זו אינה של תחילת וסת, דין הדם שמצאה כדין כתם.
דם האסור מדברי חכמים – כתם
ז. דם שיצא מהרחם בלא שהאישה הרגישה בו, אינו מטמא אותה מהתורה, אך קבעו חכמים שדם זה יאסור את האישה אם הוא בקוטר של יותר משני ס"מ ונמצא על דבר לבן שמקבל טומאה.
ונבאר את שלושת התנאים:
גודל הכתם: אם קוטר הדם כשיעור שני ס"מ ומטה, אינה טמאה גם אם הדם עבה כך שאם היה מתפשט היה בגודל שמטמא. כל כתם נמדד בפני עצמו, אלא אם כן ברור שמדובר על כתם אחד, כגון במקרה שבו ליחה בגוון טהור מפרידה בין גווני האדום, שאז אם יש בגווני האדום יחד יותר משיעור קוטר שני ס"מ, האישה טמאה. כובס או אבד הבגד ומסופקים לגבי גודל הכתם, אינה טמאה. דם שנמצא על בשר האישה, דינו כדם שנמצא על בגד לבן.
צבע הבגד: נמצא הכתם על בגד שאינו לבן, אף אם הוא גדול משני ס"מ, אינו אוסר את האישה, גם אם נראה בבירור שמדובר בדם. נמצא הכתם על בגד לבן שיש עליו פסים צבעוניים, רק אם יש בגווני האדום שעל המקומות הלבנים יותר משיעור שני ס"מ, האישה אסורה. כדי להימנע מטומאת כתמים, נכון לאישה להקפיד ללבוש בימי טהרתה תחתונים צבעוניים. וכך תעשה אם גם בימי שבעת הנקיים חוששת לראות כתמים מחמת פצע וכיוצא בזה.
דבר שאינו מקבל טומאה: כלים שאינם מחוברים לבית מקבלים טומאה, ולכן הרואה עליהם דם, טמאה. אבל אם נמצא הכתם על אסלת השירותים או האמבטיה, אינה טמאה. וכן בגדים מקבלים טומאה, אבל אם נמצא הכתם על דברים שנועדו לשימוש חד פעמי כתחתונית, תחבושת הגיינית (פד), צמר גפן ונייר טואלט – אינו מטמא גם אם הם לבנים והכתם גדול משני ס"מ. לכן אישה שניגבה את עצמה לאחר שהתפנתה, ומצאה על נייר הטואלט דם – טהורה.
ח. רבים נוהגים להחמיר בכתם גדול מאוד (כ- 7 על 7 ס"מ), שאף אם נמצא על דבר שאינו מקבל טומאה או בגד צבעוני, אוסר את האישה (במיוחד בז' נקיים), שמא יצא בהרגשה ולא נתנה דעתה על כך. והרוצים להקל רשאים כל זמן שברור שהדם לא יצא במסגרת וסת.
ספק אם הכתם הגיע מהרחם
ט. כאשר יש סיכוי, אפילו קטן, שכתם הדם שהגיע בלא הרגשה אינו מהרחם, האישה טהורה גם אם הכתם גדול משני ס"מ ונמצא על בגד לבן. לפיכך, אם יש אפשרות שהכתם שנמצא על התחתונים הגיע מחמת דם שיצא מפצע שבגופה, ואפילו הפצע הגליד, כל שיש סיכוי שנפתח ויצאה ממנו כמות כזו של דם – טהורה. וכן אם יש סיכוי שהכתם הגיע מטחורים או מדלקת בדרכי השתן או מאכילת סלק, או מחמת שנגעה בדם עוף או באודם ואחר כך אולי נגעה במקום שבו נמצא הכתם – טהורה.
י. דין זה שייך גם אם ראתה את הדם בעונת וסתה הקבוע (להלן פרק ו), ולכן אישה זו תיטמא רק כאשר לא יהיה ניתן לתלות את הדם בדבר אחר, בגלל כמותו או בגלל שתרגיש שהתחיל וסתה.
דין בדיקה פנימית
יא. בדקה האישה בעומק הנרתיק סמוך לפתח הרחם ומצאה דם, אין לו דין של כתם, ולכן אפילו אם הבדיקה היתה בבד צבעוני שאינו מקבל טומאה, והדם היה מועט מאוד – טמאה. גם דם שנמצא על טמפון נחשב כדם שנמצא בבדיקה פנימית.
אבל אם יש לאישה פצע בנרתיק, הדין תלוי בשלושה מצבים:
א – כאשר ברור שהדם יצא מהפצע, תולה בו ואינה נאסרת גם אם עשתה בדיקה פנימית בעונה שבה הווסת אמור להופיע. כמה אפשרויות יש לאישה לדעת שיש לה פצע מדמם: א) בעקבות תחושת כאב של פצע בנרתיק סמוך להופעת הדם. ב) חשה באצבעה את הפצע שמוציא דם. ג) ראתה שהדם מהול במוגלה שלא כדם וסת. ד) כל פעם שעושה בדיקה פנימית, רואה דם באותו צד של העד. אישה זו תיטמא רק כאשר תדע מחמת כמות הדם או מחמת הרגשתה שהתחיל וסתה.
ב – כאשר ברור לאישה שיש לה פצע שלעיתים מוציא דם, אבל היא מסופקת האם הדם שנמצא כעת יצא ממנו – תולה בו בכל בדיקה פנימית שעושה, חוץ מבדיקה בעונת וסתה הקבוע (להלן פרק ו).
ג – כאשר האישה מסופקת האם יש לה פצע שמוציא דם – אם לא נמצא הדם בבדיקה פנימית, כל שיש סיכוי שהכמות שמצאה הגיע מפצע, תולה בו (לעיל, ט). אבל אם נמצא הדם בבדיקה פנימית, אינה תולה בו, ונאסרת אפילו בכמות מזערית של דם. וטוב שתיבדק אצל רופאה, או שתשאל חכם שאולי יוכל לדעת מתוך שאלתה או מצורת המראה שמדובר בדם פצע שאפשר להקל בו (מצב ב').
פצע ברחם
יב. דם שיצא בעקבות פצע ברחם אינו מטמא, ודין אישה זו כדין הקודם:
א – כאשר ברור שהדם יצא מפצע שברחמה, גם בעונת וסתה אינו מטמא, עד שתדע מחמת כמות הדם או הרגשתה שזהו דם וסת. דוגמאות: ראתה דם לאחר הכנסת 'התקן תוך רחמי' או הוצאתו; ראתה דם בעקבות הסרת גידולים מרחמה בפעולה כירורגית.
ב – כאשר ידוע שיש לה פצע שלעיתים מוציא דם, אך לא ברור שהדם שרואה כעת יצא ממנו, נטמאת רק בבדיקה פנימית בעונת וסתה הקבוע. דוגמאות: נבדקה בבדיקה רפואית שעלולה לפצוע את הנרתיק או צוואר הרחם; יש ברחמה גידולים שפירים או סרטניים על שריר הרחם (שרירן) או על רירית הרחם (פוליפ), ולהערכת הרופא הם עלולים לגרום דימום.
וכן אישה שיש לה התקן תוך רחמי למניעת היריון, תולה הדם בפצע שנגרם על ידו בכל הבדיקות שעושה לאחר סיום וסתה, מלבד בדיקת הפסק טהרה ובדיקת עונת וסתה הקבוע. אמנם אם לאחר שעשתה הפסק טהרה, תראה כמות גדולה של דם כדוגמת הדם שמוצאים לקראת סיום הווסת – יש להחמיר, שכן זהו סימן שעדיין לא פסק וסתה. גם אישה שיש לה התקן הורמונלי, תולה את הכתמים בו, כל עוד מדובר על דימום מועט שאינו יכול להיחשב כווסת קל.
יג. דם שבא מחמת נטילת גלולות למניעת היריון, דינו ככל דם, שבבדיקה פנימית מטמא בכלשהו, ובראייה חיצונית ללא הרגשה דינו כדין כתם.
נגיעה והושטה
א. מעת שנטמאה האישה ועד שתטבול לטהרתה, אסור לה ולבעלה לגעת אחד בשני אפילו דרך בגד. ואף אסור להם להושיט דבר זה לזה, או לשאתו ביחד. ולכתחילה גם לא יזרקו חפץ זה לזה. אמנם כאשר הם צריכים להעלות עגלה או ארון במדרגות, ואין אפשרות נוחה וטבעית להיעזר באדם אחר, מותר להם להרים ביחד. כמו כן, כאשר אין להם דרך להעביר חפץ מאחד לשני דרך הנחתו על שולחן וכדומה, ואחד מהם מתבייש מאוד לעשות זאת בדרך לא טבעית, מותר להעבירו מיד ליד תוך זהירות שלא לנגוע זה בזה.
ב. תינוק שיודע להושיט את ידיו כדי לצאת מחיק אימו אל אביו או להיפך, מותר לסייע בידו לעבור תוך זהירות מנגיעה. ובשעת הצורך, גם כאשר התינוק קטן ואין דרך קלה להעבירו תוך הנחתו בעגלה או במקום אחר, מותר להעבירו מיד ליד תוך זהירות מנגיעה. כך יעשו זוג שביקשו מהם להעביר את התינוק לקראת ברית המילה ('קוואטר') ואינם מעוניינים לסרב. נכון שלא לנשק תינוק כשהוא בחיק השני.
גילויי חיבה
ג. בני הזוג צריכים להיזהר מלדבר בימי האיסור בנושאים שעלולים לעורר את התשוקה שביניהם, ובכלל זה הימנעות מנופש זוגי. יחד עם זאת, ידברו בידידות ואף יחמיאו זה לזה, כדי שלא להפריז בריחוק או חלילה לגרום צער לבן הזוג. ועל כל זוג לסלול לעצמו את דרך האמצע, לפי מה שהוא מכיר מניסיונו.
ד. לא ישבו על נדנדה כדרך האוהבים. ויש אומרים שגם לא ישבו ביחד על ספה או ספסל מתנדנד דרך חיבה, באופן שישיבת אחד מניעה את השני, שמא יבואו לידי נגיעה או קירוב דעת. ואם ילד יושב ביניהם, מותר. מותר לשבת יחד על מושב אחד בעת נסיעה במכונית, ויזהרו מנגיעה.
הסתכלות
ה. מותר לאיש ליהנות מיופייה של אשתו ולשמוע אותה שרה גם בימי האיסור, אבל ייזהר מהרהורים השייכים למצוות עונה, וכן מהסתכלות בחלקי הגוף שאשתו רגילה לכסות גם כשהיא בביתה בימי טהרתה. ולכתחילה טוב להחמיר ולא להביט במקומות שהאישה צריכה לכסות כשיוצאת מביתה, וגם האישה תשתדל לכסותם בתוך ביתה, כולל כיסוי הראש.
שינה
ו. אסור לבני הזוג לשכב במיטה אחת בימי האיסור, וגם בשתי מיטות נפרדות אסור להם לישון אם הן נוגעות זו בזו, וכשאפשר טוב שיהיה בין המיטות הפרש של כחצי מטר. כמו כן, אסור לאחד לשכב במיטתו של השני גם כשאינו עליה, ולכתחילה טוב להחמיר גם לגבי ישיבה. וכן אין להשתמש בשמיכה או כר המיוחדים לבן הזוג. אמנם אם המיטה, השמיכה או הכר אינם מיוחדים לאחד מהם, מותר לשני להשתמש בהם.
ז. אסור לפרושׂ את מצעי מיטתו של השני בפניו לקראת השינה, כיוון שזהו מעשה אישי של חיבה. אמנם שלא לקראת השינה, מותר לסדר את המיטה של בן הזוג גם כשהוא רואה, הואיל ובאופן זה מדובר בעבודה מעבודות הבית ולא במעשה אישי של חיבה.
אכילה ושתייה
ח. כאשר בני הזוג אוכלים רק שניהם ביחד על שולחן אחד, עליהם לעשות דבר שיזכיר להם את האיסור, כגון שיניחו שם דבר מיוחד, או ישתמשו בכלי מיוחד לימי האיסור, או שאחד מהם ישנה את מקומו הקבוע.
ט. בני הזוג אסורים גם לאכול ישירות ממאכל שנמצא בקערה משותפת, כגון סלט או ממרח, אלא כל אחד ייקח מהם לצלחתו האישית, או ימרח על הפרוסה שלו בעזרת סכין. ואם אדם נוסף אוכל איתם מאותו מאכל, מותר להם לאכול ישירות מהקערה.
י. אסור לאיש לאכול משיירי המאכל והמשקה שהשאירה אשתו בצלחתה או בכוסה. ובשעת הצורך אפשר להקל, כגון כשהם נוסעים ואין להם אלא בקבוק אחד. העבירו את המאכל או המשקה לכלי אחר, או שהאישה לא נמצאת שם, או שהאיש אינו יודע שאלו שיירי אשתו – מותר לו לאכול ולשתות מהם, ואינה צריכה לומר לו שאלו שייריה.
יא. אסור לאחד מבני הזוג להגיש לפני השני יין או משקה אלכוהולי, אבל בשינוי מותר, כגון להניח את כוס הקידוש רחוק מעט מבן הזוג. וכאשר מגישים את המשקה לכמה אנשים, מותר להניחו לפני בן הזוג כמו לפני כולם. אם אחד מהם יודע לערב משקה אלכוהולי באופן מוטעם, ייזהר שלא לעשות זאת עבור השני בפניו.
מחלה
רופא ואחות מותרים לגעת במטופלים לצורך הטיפול בהם, הואיל ואין במגעם צד של חיבה. אבל לגבי נגיעה של בני הזוג בימי האיסור, הדין חמור יותר, ולכן:
יב. כאשר האיש חולה במחלה שהחלישה את כל גופו עד שנצרך לשכב על המיטה, ונזקק מאוד לעזרה שמצריכה נגיעה, כגון לקום או להתלבש; אם יש שם אדם אחר שיכול לעזור לו, יבקשו את עזרתו. ואף עדיף שאחות מקצועית תטפל בו מאשר אשתו. אבל אם אין להם אפשרות להיעזר באדם אחר, או שהדבר כרוך בתשלום, מותר לאישה לעזור לבעלה. עדיף שתעטה כפפות, ואם היא נצרכת לסייע לו ברחיצתו, תקפיד לעטות כפפות.
יג. כאשר האישה חולה יש להחמיר יותר ולשכור מטפלת שתטפל בה בימי איסורה. אבל אם קשה להם להשיג מטפלת, או שקשה להם לשלם על כך, בשעת הדחק לצורך גדול מותר לאיש לטפל באשתו, ויעטה כפפות, וייזהרו שניהם שלא תהיה חיבה במגע.
יד. כאשר יש סכנת נפשות, יש לעשות כל פעולת הצלה לבן הזוג. וכן כאשר בן הזוג נפצע קשה ומצבו מסוכן, וליטוף של עידוד מבן זוגו יכול להיטיב את מצבו, הדבר מותר, משום שאין במגע כזה צד של תשוקה, אלא רק של אהבה וקרבה. וכן הדין בחולה סופני שמגע של עידוד יכול להיטיב את מצבו אפילו לכמה שעות, או לכל הפחות לסייע לו להיפרד מהעולם בחסד וברחמים (דין יולדת מובא בפרק ט, יב-יד).
הפסק טהרה
א. נטמאה האישה ופסק דמה, עליה לעשות בדיקת 'הפסק טהרה' בתוך הנרתיק כדי לוודא שאכן פסק הדם. לא עשתה בדיקה זו, אינה יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים גם אם יודעת שפסק הדם.
ב. הזמן המובחר לבדיקה הוא בתוך שעתיים וחצי שלפני שקיעת החמה, ובמקום הצורך יכולה לבדוק קודם לכן. אבל אם בדקה אחרי השקיעה, לא יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים עד השקיעה של היום הבא.
ג. במקום צורך גדול במיוחד אפשר להקל אם עשתה את הבדיקה אחרי השקיעה עד הזמן המוקדם ביותר של צאת הכוכבים באותו מקום (בארץ ישראל הוא לכל הפחות 14 דקות לאחר השקיעה). וכאשר מסופקת האם בדקה לפני השקיעה או אחריה, אפשר להקל גם במקרים פחות דחוקים.
אופן הבדיקה לכתחילה
ד. תחילה יש לנקות את תוך הנרתיק משיירי דם בעזרת בד רטוב, וטוב לנקות גם מבחוץ וגם את האצבעות כדי להבטיח שלא יתעוררו ספקות לגבי הבדיקה. לאחר מכן תעטוף את האצבע בבד לבן, רך וסופג ('עד בדיקה'), ותכניס אותו לעומק הנרתיק כפי האפשר בלא מאמץ, תוך הצמדתו לצדדים, כך שגם אם יש דם בקפלי הנרתיק, הוא ייראה על העד.
ה. לאחר הבדיקה תתבונן בעד: אם אין עליו אחד מצבעי הדם הטמאים (לעיל פרק ב, א-ב), הבדיקה כשרה, ותוכל להתחיל לספור שבעה נקיים. אבל אם יש עליו דם, אפילו בכמות מזערית, הבדיקה נפסלה, ולכן תנקה את הנרתיק עם בד רטוב, ותבדוק שוב.
ו. נוהגות הנשים להדר ובנוסף להפסק הטהרה מניחות 'עד בדיקה' בתוך הנרתיק, שיהיה דחוק שם מלפני השקיעה ועד לאחר צאת הכוכבים (לכתחילה כחצי שעה), כדי שתדע האישה בלא שום ספק שאכן פסק דמה. לא שמה האישה 'מוך דחוק', אינו מעכב.
אופן הבדיקה בדיעבד
ז. אישה שאינה יכולה להכניס את כל האצבע לתוך הנרתיק, תכניס כמה שיכולה תוך זהירות שלא תפצע את עצמה. והחוששת שאם תבדוק בבד יבש תפצע את הנרתיק, תלחלח אותו מעט, וכן יכולה למשוח את הנרתיק בשמן זמן מה לפני הבדיקה, אך לא סמוך לה. אישה שיש לה בנרתיק פצע שעלול לדמם בעת הבדיקה, תבדוק עד לפני מקום הפצע.
ח. בשעת הדחק כשאין פתרון אחר, אפשר לבדוק בעזרת ממחטת נייר תוך זהירות שלא תיקרע, ויש מקילים גם במגבון לח או טמפון.
מתי אפשר להתחיל לספור שבעה נקיים
ט. מנהג חלק מיוצאי ספרד (שו"ע): זרע הבעל שנמצא בתוך הנרתיק נפלט מגוף האישה במשך שלוש יממות (72 שעות) לתשמיש, ולכן במשך זמן זה אין האישה רשאית להתחיל לספור שבעה נקיים גם אם פסק הדימום. לכן, אם לדוגמה התשמיש היה בליל יום ראשון או ביומו לפני השקיעה, ולאחר מכן נטמאה – גם אם פסק הדימום, יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים רק בליל יום חמישי (ארבעה ימים רגילים מהיום שבו נאסרה).
אמנם אם תוציא האישה את כל הזרע שנותר בגופה על ידי ניקוי טוב של הנרתיק בעזרת בד, או על ידי רחיצה באמבטיה של מים חמימים שייכנסו לנרתיק – תוכל לפסוק בטהרה מיד כשפסק הדימום, ולהתחיל בלילה את שבעת הימים הנקיים.
י. מנהג יוצאי אשכנז ורבים מיוצאי ספרד (חיד"א, בא"ח): מפני חששות שונים יכולה האישה להתחיל לספור שבעה נקיים רק לאחר חמישה ימים מהיום שבו נאסרה, גם אם לא שימשה עם בעלה וגם אם ניקתה את הנרתיק. לכן אם לדוגמא נטמאה ביום ראשון, יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים רק בליל שישי. היו שנהגו אף להמתין שישה או שבעה ימים לפני שבעת הנקיים, אולם כיום מוסכם שאין להחמיר יותר מחמישה ימים.
מקרים בהם גם למנהג המחמירים אפשר להקל
יא. ראתה האישה מראה ופרשו עד שיראוהו לחכם, וראתה בינתיים מראה שאוסר אותה – מונה חמישה ימים משעת הפרישה, גם אם התברר שהמראה הראשון היה טהור. כמו כן, אפשר למנות ארבעה ימים ולא חמישה במקום צורך גדול או דבר מצווה. וכאשר נאסרה רק מחמת דם בתולים, יכולה לפסוק בטהרה לאחר ניקוי הנרתיק משיירי הזרע (להלן ח, כא).
יב. אישה שטבלה וראתה דם לפני התשמיש, יכולה באותו יום לעשות הפסק טהרה ולהתחיל ממחרת לספור שבעה נקיים, כמו אישה שנאסרה באמצע השבעה נקיים.
יג. במקום צורך גדול במיוחד, כמו חיילים שרוב הזמן אינם בביתם, יש לנהוג לגמרי כמנהג המקילים (ועי' להלן טו). וכן אישה שנאסרה מחמת כתם, יכולה על ידי ניקוי הנרתיק משאריות הזרע, לעשות באותו יום הפסק טהרה, ולהתחיל ממחרת לספור שבעה נקיים (לפי זה המנהג המחמיר משמעותי רק לאישה שרואה דם וסת פחות מחמישה ימים).
שינוי המנהג
יד. מכיוון שהמנהג המקל בו נוהגים חלק מיוצאי ספרד הוא העיקר לפי כללי ההלכה, יוצאי ספרד שנוהגים כמנהג המחמיר, רשאים לשנות את מנהגם. וכן כלה מיוצאי ספרד שמנהג אימהּ להקל, יכולה להמשיך את המנהג גם אם התחתנה עם חתן מיוצאי אשכנז. וכן בני זוג חוזרים בתשובה מיוצאי אשכנז שהוריהם חילונים וממילא לא נהגו בחומרה זו, יכולים להקל לכתחילה.
טו. בני זוג מיוצאי אשכנז שרוצים מאוד לשנות את מנהגם, עליהם להתייעץ על כך עם רבם, שכן אם הדבר נעשה תוך שיקול דעת לפי עניינם המיוחד ובהסכמת רבם, יש בכך תיקון לפגם שבשינוי המסורת. וככל שהם קשורים יותר לקהילה ששותפים בה בני כל העדות, או שבמשפחתם הקרובה יש קרובים מכל העדות, יש יותר מקום להתחשב במנהג המקל.
טז. בני זוג שהתחילו לנהוג כמנהג המחמיר ועוברים לנהוג כמנהג המקל, נכון שהאיש יעשה 'התרת נדרים' עבור שניהם. אמנם אין חובה לעשות זאת, משום שההתרה שעושים לפני ראש השנה ויום הכיפורים, מועילה לזה (עי' בהלכות ימים נוראים ה, כה-ל).
שבעת הנקיים
יז. שבעת הימים הנקיים הם שבע יממות שבהן האישה אינה רואה דם, ובסיומן תוכל לטבול. היממה מתחילה בתחילת הלילה, נמצא שבאותו לילה בשבוע שבו התחילה את שבעת הנקיים, תוכל לטבול בשבוע הבא.
יח. בשבעת הימים הללו צריכה האישה לבדוק שהיא נקייה מדם באופן הזהה לבדיקת הפסק טהרה (בד לבן רך וסופג, בעומק הנרתיק. לעיל סעיף ד). לכתחילה תבדוק בכל יום בבוקר ולפני השקיעה, ואם קשה לה, תבדוק בכל יום פעם אחת. מצאה על עד הבדיקה מראה דם, כל הימים שספרה עד אז נפסלו, שכן שבעת הימים צריכים להיות רצופים. וכדי להיטהר, עליה לפסוק בטהרה לפני השקיעה, ובלילה תתחיל מחדש בספירת שבעה ימים.
מספר הבדיקות בדיעבד
יט. בשעת הצורך, אישה שקשה לה לבדוק בכל יום, יכולה לבדוק ביום הראשון וביום השביעי בלבד. ואישה שלעיתים רואה כתמים, לכתחילה תבדוק רק בראשון ובשביעי. ואם קשה לה לבדוק דווקא בימים אלו, יכולה לבדוק בשני ימים אחרים, ואף בלילה.
כ. בשעת הדחק, כגון אישה שיש לה פצעים בנרתיק, ויש חשש סביר שאפילו אם תבדוק רק פעמיים במשך כל השבעה נקיים, תראה דם מחמת הבדיקה – תסתפק בבדיקה אחת עד לפני מקום הפצע. וכן דין הרואה כתמים מחמת כדורים הורמונליים או התקן תוך רחמי. כמו כן, בשעת הדחק כל אישה שבדקה עצמה רק פעם אחת בשבעת הנקיים, או לפחות שמה 'מוך דחוק' לאחר ההפסק טהרה ויצא נקי לאחר צאת הכוכבים – לא צריכה למנות שבעה נקיים שוב.
כא. אישה שלא בדקה כלל בכל השבעה נקיים, ואף לא שמה 'מוך דחוק', צריכה למנותם שוב. אמנם בשעת הדחק כשקשה להם מאוד להחמיר, אפשר שתבדוק ביום השמיני ותטבול. כמו כן, כאשר אישה שאינה מכירה את ההלכה באה לטבול והתברר שלא עשתה שום בדיקה, אפילו לא הפסק טהרה, אם על פי שיחה קצרה מתברר שלא ראתה דם כל השבעה ימים, כיוון שמדובר על שעת הדחק גדול, יש מורים לה לבדוק מיד ולטבול.
לבישת לבנים
כב. לאחר בדיקת הפסק טהרה, תלבש תחתונים נקיים שאין עליהם כתמי דם, ומנהג כשר ללבוש תחתונים לבנים בכל שבעת הנקיים. אפשר לקיים מנהג זה על ידי תחתונית לבנה, וכיוון שאינה מקבלת טומאה, אם יימצאו עליה כתמים, לא יפסלו את שבעת הנקיים (עי' לעיל ב, ז-ח). אישה שאינה לובשת תחתונים בלילה, תבדוק בבוקר שהסדין והשמיכה שלה נקיים מכתמי דם.
כג. אישה שעלולה לראות כתמים מחמת פצעים, התקן תוך רחמי או כדורים, תלבש בשבעת הנקיים תחתונים צבעוניים או שחורים, כדי שלא תיאסר מחמת כתמים. שכן מגמת לבישת הלבנים היא לשים לב לדם שיוצא בהרגשה במסגרת נידה או זבה, ולא לקלוט כתמים. מטעם זה, נכון לכל אישה להקפיד ללבוש בימי טהרתה שלאחר הטבילה תחתונים צבעוניים.
המוּדעוּת לספירה
כד. לכתחילה צריכה האישה שלא להסיח את דעתה מספירת שבעת הנקיים, ולכן גם אם ראתה מראה בעייתי, לא תגמור בליבה שהיא טמאה, שכן אולי יתברר על ידי חכם שהמראה טהור ותמשיך את הספירה הראשונה. וכן אם בעלה יצא לנסיעה ארוכה, לא תפסיק לספור שבעה נקיים, שמא ישנה את תוכניתו ויחזור מוקדם.
כה. בדיעבד, גם אם חשבה באמצע שבעת הימים שלא להמשיך לסופרם, ושוב רצתה להמשיך בספירתם, כל שלא ראתה דם בינתיים, ימים אלו עולים לשבעה נקיים, ורשאית להמשיך את ספירתה ולטבול.
כו. אישה שנראה לה שעברו שבעה ימים נקיים, אך התעורר לה ספק מסוים שמא עברו רק שישה, יכולה להקל. אבל בספק שקול, אין להקל.
טבילת כל הגוף
א. הטהרה מתקיימת על ידי טבילת כל הגוף והשיער בבת אחת בתוך מי המקווה. היתה אפילו שערה אחת מחוץ למים, או שהיה דבוק על הגוף או השיער דבר שמונע מהמים לחדור – הטבילה פסולה.
ב. מי המקווה צריכים לבוא במגע עם כל חלקי הגוף הגלויים, אבל מקומות שלעיתים גלויים ולעיתים נסתרים, כגון חלל הפה והאף, וכגון מקומות בגוף שיש בהם קפלי בשר שהמים לא נכנסים בהם באופן טבעי, אף שאסור שתהיה בהם חציצה, אין צורך שהמים ייכנסו לשם.
ג. מקומות בלועים, כדוגמת החללים הפנימיים של האוזן והאף שאינם נראים כלפי חוץ, אין חציצה פוסלת בהם, ולא צריך לנקותם. ונראה שגם תוך הנרתיק נחשב כמקום בלוע.
ההכנות לטבילה
ד. צריכה כל אישה להכין את עצמה כראוי סמוך לטבילה. לשם כך עליה לבחור את המקום והזמן שבהם תוכל לחפוף את שערה ולרחוץ את גופה בנחת וביסודיות (לכתחילה במים חמים), תוך שימת דגש על ניקוי מקומות שעלול להצטבר בהם לכלוך, כגון בין אצבעות הרגליים, ציפורני הידיים, הטבור, האף, האוזניים והשיניים.
ה. תסרק את שערה היטב כדי לוודא שלא יהיו בו קשרים, ותסיר שיער במקומות שנשים רגילות להסיר לשם יופי. כאשר עובר זמן בין הסירוק שעשתה בבית לבין הטבילה, טוב שתשוב ותסתרק מעט במקווה.
ו. בדיעבד, כאשר לא רחצה את גופה, אם בדקה אותו מכל לכלוך חוצץ, וחפפה וסרקה את שערה – טבילתה כשרה. אבל אם לא רחצה ולא בדקה את גופה, או שלא חפפה וסרקה את שערה – טבילתה פסולה, גם אם בדקה את עצמה לאחר הטבילה ולא מצאה קשר או דבר חוצץ.
ז. מצאה לאחר הטבילה חציצה במקום נסתר, כגון חתיכת בשר בין שיניה – טבילתה פסולה. אבל אם יש אפשרות שהחציצה הגיעה מבשר שאכלה לאחר הטבילה, כיוון שמדובר על חציצה במקום נסתר שהמים לא צריכים להגיע אליו (לעיל, ב), תולים לומר שהחציצה נתקעה בשיניה לאחר הטבילה, וטבילתה כשרה גם אם לא ניקתה אותם לפני הטבילה.
ח. יש אומרים שאין להתרחץ במקום המקווה לאחר הטבילה, שלא יטעו לומר שהרחיצה יכולה לטהר כמו מקווה. אולם לרובם המכריע של הראשונים אין בכך איסור.
צורת הטבילה
ט. יש למלא את המקווה במים שיגיעו לגובה הלב של רוב הטובלות, משום שתנוחת הטבילה לכתחילה היא על ידי כיפוף הברכיים וכריעה קדימה, כשהרגליים מפוסקות מעט והידיים רחוקות מעט מהגוף. בתנוחה זו מירב קפלי הבשר נפתחים ובאים במגע עם המים. בדיעבד, אישה שטבלה זקופה או כפופה ביותר, טבילתה כשרה.
י. טבלה כשכף ידה או שפתיה סגורים בכוח, או כשידיה או רגליה כפותים לגופה, אם המים לא נכנסו למקום הכיווץ – טבילתה פסולה. אמנם אם איבריה נרטבו לפני כן במי המקווה – טבילתה כשרה, הואיל ומי המקווה מתחברים לרטיבות שנותרה במקום הכיווץ. מטעם זה, הטובלת אינה צריכה לנתק את רגליה מרצפת המקווה בעת הטבילה.
יא. כדי שלא תכווץ את גופה באופן שעלול לפסול את הטבילה, לא תעמוד על דבר שהיא עלולה לחשוש שמא תיפול ממנו, כדוגמת חתיכת עץ או לבֵנה. אמנם בדיעבד, אם היא יודעת שטבלה כהלכה – טבילתה כשרה. אבל אם עמדה על דבר שמקבל טומאה, כגון כיסא או שרפרף – טבילתה פסולה.
יב. כיוון שהרטבת הגוף במי המקווה מועילה לצאת מכל ספק, נכון לטבול פעמיים, כדי להבטיח שבטבילה השנייה כל הגוף כולל קפליו יבוא במגע עם מי המקווה. כמו כן, לכתחילה טוב שמי המקווה יהיו חמים, כדי שהגוף יהיה רפוי.
ברכת הטבילה
יג. ברכת הטבילה היא: "ברוך אתה ה'… על הטבילה". מנהג חלק מיוצאות ספרד לברך מחוץ למי המקווה, כשהן לבושות בחלוק או מגבת (שו"ע). ומנהג יוצאות אשכנז ורוב יוצאות ספרד לטבול תחילה פעם אחת, ואז לברך בתוך המים תוך כדי חיבוק זרועותיהן מתחת ללב, ומיד לטבול שוב (של"ה, חיד"א, בא"ח). יש נשים שנוהגות להדר ולכסות את ראשן בשעת הברכה. וכל אישה תמשיך במנהג אִמהּ.
יד. גם אישה שנאסרה על בעלה מחמת מנהג חומרה שהתקבל בכל ישראל, כיוון שלמעשה על פי ההלכה בני הזוג היו אסורים, תברך על טבילתה. אבל אם על פי כללי ההלכה היתה טהורה, וכדי לצאת ידי כל הפוסקים הוסכם על ידי הרב ובני הזוג להחמיר, כיוון שמעיקר הדין האישה טהורה, לא תברך על טבילתה.
הבלנית
טו. מחשש ששערה אחת תצוף על פני המים ותפסול את הטבילה, צריך שאישה אחראית תעמוד ותראה שכל שערותיה של הטובלת בתוך המים. מתוך כך נוסד המנהג שבכל מקווה ישנה בלנית שמדריכה טובלות חדשות ומסייעת לוותיקות לטבול כהלכה בלא שום חציצה.
טז. הנמצאת במקום שאין בו אישה שיכולה ללוות את טבילתה, או שמתביישת שיראו אותה טובלת; אם שערה קצר, תטבול לבדה. ואם שערה ארוך, תבקש מבעלה לבוא איתה, או שתכרוך את שערה בסרט רפוי, וכך תבטיח שכל שערותיה יהיו בתוך המים. הטובלת לבדה, מנהג חסידות שתראה מיד לאחר הטבילה אדם כשר, ולא אדם שאינו הגון או חיה טמאה.
זמן הטבילה
יז. זמן הטבילה לאחר צאת הכוכבים שבסיום שבעת הימים הנקיים. בשעת הצורך מותר להקדים ולטבול לאחר שקיעת החמה ('בין השמשות'), ובשעת הדחק אפשר להקדים ולטבול מעט לפני השקיעה, ובכל מקרה תקפיד שלא להיפגש עם בעלה לפני צאת הכוכבים.
יח. אינה יכולה לטבול סמוך לשקיעה, תדחה את טבילתה ליום השמיני, ואז רשאית בשעת הדחק לטבול בשעות היום תוך השתדלות להסתיר זאת, והקפדה שלא להיפגש עם בעלה עד צאת הכוכבים.
יט. עברה וטבלה ביום השביעי זמן רב לפני השקיעה, בדיעבד טבילתה כשרה. ובשעת הדחק גדול, כגון אישה שנוסעת לשבת אל בעלה שמשרת בבסיס צבאי שאין בו מקווה, תטבול ביום השביעי ותימנע מלהיות עמו ביחידות עד צאת הכוכבים.
מצווה להקדים ולהיטהר
כ. יש להתחיל בספירת שבעת הנקיים בהקדם האפשרי ומיד בסיומם לטבול, כדי לקיים את מצוות עונה ופרו ורבו, שהן שתי מצוות גדולות מהתורה. ובלא אונס אסור לדחות את הטבילה אפילו לילה אחד גם כאשר יודעים שהאישה לא תכנס להיריון, וגם כאשר לא ניתן להסתיר את הטבילה, אלא אם כן יש על כך הסכמה מלאה של שני בני הזוג.
כא. גם כאשר האיש אינו בעיר, כל שיש סיכוי שיקדים לחזור, על האישה לטבול בהקדם האפשרי, כדי שתהיה טהורה כשיחזור. כמו כן, אף כאשר אין יכולת לקיים את החיבור מחמת חולי, תטבול בהקדם, מפני שגם בשאר גילויי החיבה והקרבה יש מצווה.
דיני טבילה בשבת
כב. אישה שצריכה לטבול בליל שבת, תקיים את כל ההכנות ביום שישי, ולאחר מכן תאסוף את שערה באופן שיישמר עד הטבילה בלא קשרים. אם קיימה את עיקר ההכנות בבוקר, תשתדל לחזור להתרחץ ולהסתרק מעט סמוך לשבת.
כג. בשעת הצורך אפשר להרחיק את ההכנות לטבילה עד יומיים לפני הטבילה. לפיכך, כאשר זמן הטבילה חל בליל שבת, וביום חמישי ושישי ראש השנה, תחפוף ותרחץ ביום רביעי, ולאחר מכן תאסוף ותקשור את שערה עד הטבילה באופן שלא יסתבך גם בזמן השינה, ולפני הטבילה תשטוף את המקומות שאולי התלכלכו בינתיים, תנקה את שיניה, ותבדוק את כל גופה ושערה שלא דבק בהם דבר חוצץ.
כד. ברוב הקהילות נוהגים לטבול במים חמים גם בשבת, ויש מקפידים שהמים יהיו פושרים או שהטבילה תהיה בבין השמשות. הטובלת בשבת צריכה להיזהר שלא לסחוט את שערה, אבל מותר לנגבו במגבת.
כללי חציצה
כה. חציצה הדבוקה על רוב הגוף או רוב השיער, פוסלת את הטבילה גם אם אין הנשים מקפידות להסירה. אבל חציצה הדבוקה על מיעוט הגוף או השיער, פוסלת את הטבילה רק אם האישה או רוב הנשים מקפידות להסירה, כגון שמתביישות להיראות בה כשיוצאות לרחוב.
כו. גם חציצה שרק לעיתים נשים מעוניינות להסירה, כגון עגילים בזמן הרחצה או טבעת בזמן הלישה – חוצצת.
כז. רק חציצה שיש לה ממשות ומונעת מהמים לחדור תחתיה, פוסלת את הטבילה, כגון לפלוף שבצד העין, ודבק או דבש שנדבקו לגוף או לשיער. אבל אם המים נכנסים תחתיה, או שזו חציצה שאין לה ממשות, היינו שלא ניתן למשש אותה, כגון כתם דיו על היד או צבע שנשים צובעות בו את שערן – אינה פוסלת את הטבילה גם אם מקפידה להסירה. וכן דין קרם ידיים, גם אם ניתן לחוש בשמנוניות שלו.
כח. נשים שמלאכתן בצביעה או ציור, נחשבות כקבוצה בפני עצמה, ולכן אם יש עליהן כתמי צבע שאינן מקפידות להסיר, למרות שרוב הנשים מקפידות על כך, אינם חוצצים עבורן.
כט. לכתחילה מנהג הנשים להדר ולטבול ללא שום דבר על גופן, ורק כשיש צורך מסוים נוהגות כפי הדין, כגון אישה שלא תוכל להתאפר לאחר הטבילה משום שטובלת בליל שבת. וכן אישה שנאלצת לטבול בים, וחוששת להסיר את בגדיה, יכולה לטבול עם בגד שהמים נכנסים תחתיו, או שתדאג לפני הטבילה להכניס את מי הים לכל מקום שתחת הבגד (לעיל, י).
רשימת הדברים החוצצים
ל. לק או מבנה על הציפורניים, אינם חוצצים כל עוד לא נפגמו באופן שהיא או רוב הנשים מקפידות להסירם או לתקנם. וכן איפור שיש לו ממשות, אינו חוצץ אם אינו נפגם במי המקווה.
לא. ציפורניים ושיער הגוף: לכתחילה יש להסירם באופן שהנשים רגילות להסיר, אבל אם טבלה בלא להסירם, אינה צריכה לטבול שוב, כיוון שהם חלק מהגוף. וכן אם שכחה להסירם לפני הטבילה בליל שבת, לא תדחה את טבילתה. נשים שמעוניינות לגדל את ציפורניהן ליופי, אינן צריכות לקצצן אלא רק לדאוג שיהיו נקיות.
לב. יבלת שעל הגוף, גם אם החלה להיפרד, אינה חוצצת, כיוון שהיא עדיין חלק מהגוף. וכן דין רצועות עור שליד הציפורן, עור שמתקלף, ועור קשה ויבש שבכף הרגל. אמנם כאשר אפשר להסירם בלא קושי, המהדרות נוהגות להסירם.
לג. דם ומוגלה שהגלידו על פצע, אם הם במצב שרגילים להשאירם מפני שכואב להסירם, או כדי שלא להפריע לריפוי הפצע, הרי הם חלק מהגוף ואינם חוצצים.
לד. קוץ שכולו בלוע בבשר, אינו חוצץ גם אם הוא מציק מאוד (לעיל, ג). ואם קצהו העליון יוצא, כיוון שהוא מציק והיא רוצה להסירו – חוצץ. ואם ניסתה להוציאו ולא הצליחה, הרי שבעל כורחה נעשה טפל לבשרה ואינו חוצץ.
לה. תחבושת ופלסטר או משחה עבה שעל פצע, אם מקפידה שלא להסירם מפני שכואב להסירם או מפני שהסרתם פוגעת בריפוי, הואיל וכעת היא מעוניינת בהם – אינם חוצצים. אבל מדבקה ששמים על הגוף למניעת היריון או נגד כאבים, יש להסיר, ובדיעבד אינה חוצצת.
לו. גבס שהסרתו לפני זמנו מצריכה טורח גדול או עלולה לגרום נזק – אינו חוצץ. ואם הוא יתקלקל במים, תעטוף אותו בניילון ותדביק את שולי הניילון לבשרה באופן שיבטיח שהגבס לא יירטב, ותטבול עמו כך שמי המקווה יקיפו את כולה עם הגבס.
לז. תפרים אינם חוצצים, אבל מעת שמבחינה רפואית אפשר להוציאם, אם הם מכוערים או לא נוחים – חוצצים. תפרים נמסים, בכל אופן אינם חוצצים.
חציצה בתוך הגוף
לח. בשר שתקוע בין השיניים – חוצץ (עי' לעיל, ז). לפיכך נשים רבות נהגו שלא לאכול בשר ביום טבילתן. אבל אם מנקה את השיניים כראוי עם חוט דנטלי, אינה צריכה להימנע מכך.
לט. סתימות שיניים קבועות או זמניות, וכן מתקן שהודבק לשיניים כדי ליישרן – אינם חוצצים, הואיל ורוצה בקיומן. וכן דין שיניים תותבות, ותפרים בחניכיים.
מ. עדשות מגע אינן חוצצות, אך לכתחילה נכון להסירן. גם עין תותבת שמתביישת להסיר, אינה חוצצת.
מא. טבעת נרתיקית למניעת היריון, אינה חוצצת.
מב. אוזניים: כאשר על פי הוראת רופא אסור שיירטבו האוזניים מחשש זיהום, תאטום אותן כפי הדרכתו, וכך תטבול. ונכון כשאפשר שתפנה לרופא ירא שמיים או לרופא שמכבד את הוראת ההלכה כראוי, כדי שההדרכה הרפואית תהיה כפי ההכרח ולא יותר, שכן יש מצבים שניתן להיעזר בחומרים שיכולים להגן על האוזן בלא חציצה.
שיער
מג. קשר שנוצר משתי שערות יחד, אינו מהודק, ולכן אינו חוצץ. אבל אם הקשר הוא של שערה אחת על עצמה או על חברתה, המים לא נכנסים במקום הקשר, ואם מספר השערות שנקשרו כך הוא בשיעור שהיא או רוב הנשים מקפידות עליו – חוצץ.
מד. צמות אינן חוצצות, הואיל וקליעת הצמה אינה הדוקה, ובלבד שתקפיד שלא לאגוד אותה בגומי הדוק. אבל ראסטות חוצצות למרות שמעוניינת בהן, משום שזו חציצה על רוב השיער (לעיל, כה). אמנם אישה שמאוד רוצה בהן לשם יופי, רשאית לסמוך על המקילים.
מה. תוספת שיער שנקשרה או הודבקה לשיער הראש או הריסים, מתוך מגמה שתישאר כמה שיותר זמן – אינה חוצצת.
מו. כינים חוצצות, אבל אם עשתה כל שביכולתה כדי להסירן, ובכל זאת נשארו כינים בשערה עד שבלית ברירה מתרצית בהימצאותן – אינן חוצצות.
חזקת טהרה
א. אישה שנטהרה בטבילה הרי היא בחזקת טהורה, ועדיף שלא תבדוק את עצמה לפני החיבור עם בעלה או אחריו כדי לוודא שלא ראתה דם. ואף אם ירצה הבעל להחמיר, נכון שיימנע מכך, כדי שלא יעוררו חרדות בעניין זה.
ב. אמנם שלא בסמוך לחיבור ובלא קשר אליו, מעלה היא לאישה שתתבונן בנייר הטואלט לאחר שמתפנה בשירותים, מפני שלעיתים קורה שהווסת מגיע בזמן לא צפוי. אך המכירה בעצמה שעלולה לראות כתמים שאינם אוסרים אותה (לעיל ב, ז), עדיף שלא תסתכל בנייר הטואלט, כדי שלא יהיה ליבה נוקפה.
מצוות הפרישה
ג. בעונה (יום או לילה) שבה האישה עלולה להתחיל לראות דם וסת (יבואר להלן), אסור לה לקיים חיבור עם בעלה, שמא הווסת יתחיל תוך כדי החיבור. והמכירים בעצמם שאם יתחבקו ויתנשקו עלולים להגיע לתשמיש, יימנעו גם מזה כל העונה. כמו כן, נכון שלא לישון חבוקים יחד בעונת הפרישה, שמא האישה תראה בתוך שנתה.
ד. כאשר עונת הפרישה חלה בליל הטבילה של האישה, או בלילה שלפני שאחד מבני הזוג יוצא מהבית לכמה ימים או חוזר לבית מנסיעה של כמה ימים, דינם מבואר בהלכות שמחת הבית וברכתו ב, יב-יג.
ה. קובעים את עונת הפרישה לפי העונה שבה התחיל הווסת בפעם האחרונה. עונת היום מהזריחה ועד השקיעה, ועונת הלילה מהשקיעה ועד הזריחה. כל אישה צריכה לנהל רישום מדויק של זמן קבלת הווסת בכל חודש, כולל הרגשות מיוחדות שליוו אותו. אמנם בדיעבד שהתרשלה, ואינה יודעת מתי עונת פרישתה, מותרת בכל הימים.
ו. מלבד הפרישה מתשמיש, צריכה האישה לבדוק את עצמה בדיקה פנימית (לעיל ד, ד) כדי לדעת האם הווסת התחיל. בדיקה זו נעשית לקראת סוף העונה, ובעונת לילה תבדוק כשתקום משנתה. לא בדקה בעונת החודש או הפלגה (להלן, ח), אינה צריכה לבדוק. אבל אם לא בדקה בעונת וסת קבוע או בעונה בינונית, לא יקיימו חיבור עד שתבדוק ותראה שהיא נקייה.
ז. עונות הפרישה נקבעות על פי דם שיצא בהרגשה כדרך וסת (עי' לעיל ב, ג), ולא על פי כתמים או בדיקה פנימית גם אם נטמאה מהם. אמנם אם נאסרה מבדיקה פנימית שמראה על בוא הווסת שלוש פעמים ברצף חודש אחר חודש, מעתה תחשב את עונות הפרישה מעונת הראייה של הבדיקה הפנימית, ולא מתחילת הווסת שהגיע בעונות שאחרי הבדיקה.
פרישה בווסת שאינו קבוע
ח. אישה שאין לה וסת בעונה קבועה בכל חודש, צריכה לבדוק את עצמה ולפרוש מחיבור עם בעלה בשלוש עונות:
א – בעונת 'הפלגה', היינו מרחק הימים שבין תחילת הווסת האחרון לזה שקדם לו.
ב – בעונה 'בינונית', היינו כעבור שלושים יום מתחילת הווסת הקודם. בחשבון זה מחשבים את יום הראייה הקודמת כיום הראשון, ואת היום שבו צריכים לפרוש כיום השלושים.
ג – בעונת 'החודש', היינו בתאריך העברי שבו התחיל הווסת הקודם. אם החודש הקודם היה חסר (29 ימים), 'עונת החודש' ו'עונה בינונית' יחולו באותה עונה. ואם היה מלא (30 ימים), 'עונת החודש' תגיע יום לאחר 'עונה בינונית'.
דוגמה: ראתה וסת בעונת היום של יום חמישי כ"ה בחודש, ולאחר 28 ימים ראתה וסת בעונת הלילה של יום רביעי כ"ג בחודש – צריכה לבדוק את עצמה ולפרוש מחיבור עם בעלה בחודש הבא בעונת הלילה של שלוש עונות: א – כעבור 28 יום, בליל שלישי ('הפלגה'). ב – כעבור 30 יום, בליל חמישי ('בינונית'). ג – בליל כ"ג לחודש ('החודש').
פרישה בווסת חצי קבוע
ט. אישה שיודעת על פי קביעות של שלושה מחזורים רצופים, שאורך המחזור שלה לכל היותר עשרים ותשעה ימים, או לכל הפחות שלושים ושניים ימים, צריכה לחשוש רק לחשבון ההפלגה הקודמת ולא לעונה בינונית ועונת החודש, הואיל ועונות אלו חלות בימים שבהם היא יודעת שלא תתחיל לראות וסת. דבר זה נקרא 'וסת חצי קבוע'.
י. היה לה וסת חצי קבוע, וראתה ביום שאמורה היתה להיות נקיה, בחודש הבא תחשוש לשלוש העונות של וסת שאינו קבוע. ואם חזרה פעם אחת לראות כדרך הווסת החצי קבוע, חזרה לקביעותה. אבל אם שלוש פעמים ראתה שלא כפי חצי קביעותה, וסתה החצי קבוע התבטל לחלוטין.
פרישה בווסת קבוע
יא. אישה שווסתה הגיע במחזוריות קבועה שלוש פעמים רצופות, פורשת רק בעונה שקבעה (יום או לילה). לעיתים נדירות יש קביעות של דילוג, היינו שבמקום הפלגה קבועה או תאריך קבוע בחודש, בכל חודש המחזור מתארך ביום או מתקצר ביום, ולעיתים מחזוריות זו חוזרת לסירוגין. זה הכלל – כל שהווסת התחיל שלוש פעמים במחזוריות קבועה, נעשתה האישה בעלת וסת קבוע.
יב. היה לה וסת קבוע וראתה בעונה אחרת, בחודש הבא צריכה לחשוש לעונת הווסת הקבוע, וגם לעונת החודש ולעונת ההפלגה לפי ראייתה האחרונה, אך לא לעונה בינונית. ואם שלוש פעמים רצופות ראתה שלא לפי קביעותה, דינה כדין אישה שאין לה וסת קבוע. אמנם כל עוד לא קבעה וסת חדש, אם תחזור לראות אפילו פעם אחת לפי הווסת הקבוע שהיה לה, חוזר דינה להיות כדין אישה שיש לה וסת קבוע, שפורשת ובודקת בעונה אחת בלבד.
וסת הגוף
יג. אישה שאין לה וסת קבוע, והרגישה לפני הופעת הווסת הרגשה גופנית מיוחדת, כגון כאבים בבטן, בגב או בראש, שאינה רגילה בהם בימים כתיקונם, וראתה וסת באותה עונה; אם תרגיש הרגשה זו בחודש הבא, צריכה לעשות בדיקה פנימית ולפרוש מבעלה עד סוף אותה עונה, מלבד פרישתה בשלוש העונות. ואם לא הגיע הווסת לאחר הרגשתה, אינה צריכה לחשוש להרגשה זו יותר.
יד. אם במשך שלושה וסתות רצופים התחיל הווסת באותה עונה לאחר שהרגישה את אותה ההרגשה – קבעה לה וסת הגוף, וחוששת רק לו. ואם לאחר שקבעתו הרגישה את הרגשתה המיוחדת, אך הווסת לא הגיע בעונה שבה הוא אמור להתחיל – בחודש הבא עליה לפרוש גם בעונת החודש וההפלגה. ואם שלוש פעמים רצופות הרגישה והווסת לא הגיע בעונתו – וסת הגוף שלה נעקר.
טו. הרגישה הרגשה זו עונה קודם לתחילת הווסת, אם תרגיש כך בחודש הבא, עליה לבדוק ולפרוש בעונה שאחרי הרגשתה. ולעיתים וסת הגוף מבשר שהמחזור יופיע בעוד יומיים או שלושה, ואזי אם עונת הופעתו מובהקת, ביום או בלילה, יש לפרוש באותה עונה בלבד. ואם עונת הופעתו אינה מובהקת, אלא באחת משתי עונות רצופות, צריך לפרוש בשתי העונות שבהן הוא עלול להופיע. אבל אם וסת הגוף אינו מצביע על אחת משתי עונות שבהן יופיע, אלא יש סיכוי שיופיע באחת משלוש עונות, אין חוששים לו.
טז. הופעת כתמים לפני תחילת הווסת, נחשבת כווסת הגוף גם כשאינם מטמאים. ואם הם מופיעים עם תחושות מסוימות, הם נחשבים כווסת הגוף רק כאשר הם מופיעים עם אותן התחושות. כאשר לא ניתן על פי הכתמים לחשוש לעונה אחת או שתיים, כי הספק נפרשׂ על שלוש עונות ויותר; למרות שאין לכתמים הללו דין וסת הגוף ואין קובעים על פיהם עונות פרישה, בשעה שהתחילו נכון לבדוק לפני התשמיש בדיקה חיצונית על ידי נייר קינוח שבשירותים, כדי לוודא שהווסת לא התחיל.
מסולקות דמים
יז. מעוברת, כל עוד אינה בטוחה על ידי בדיקה אמינה שהיא מעוברת, אם יש לה וסת קבוע, עליה לפרוש ולבדוק בעונת וסתה בשלושת החודשים הראשונים. ואם אין לה וסת קבוע, משלא ראתה חודש אחד, לא חוששת יותר. אבל אם יודעת בוודאות על סמך בדיקת היריון שהיא מעוברת, הרי היא 'מסולקת דמים' ואינה צריכה לחשוש לעונת וסתה. אמנם אם תראה שלוש פעמים בימי עיבורה, תצטרך לחשוש ולפרוש.
יח. מינקת נחשבת 'מסולקת דמים' כל עוד היא מניקה. אבל אם הפסיקה להניק לגמרי, או שראתה וסת, או שעברו עשרים וארבעה חודשים מהלידה – אינה נחשבת 'מסולקת דמים', וחוזר דינה כפי שהיה לפני ההיריון: אם לא היה לה וסת קבוע, חוששת לשלוש עונות. ואם היה לה וסת קבוע, חוששת רק לו (ועי' לעיל, יב).
יט. הנוטלת גלולות שדוחות את הופעת הווסת, אינה צריכה לחשוש לעונות הפרישה. כשתפסיק ליטלם, בפעמים הראשונות תפרוש החל מ-48 שעות לאחר נטילת הגלולה האחרונה. ואם במשך שלוש פעמים שהפסיקה ליטלם, הווסת התחיל לאחר זמן רב יותר, תקבע על פי זה את עונת הפרישה בפעמים הבאות. ואם יש לה ספק, תחמיר גם עונה קודם.
כ. אישה מבוגרת שהגיעה לגיל שבו הווסת מפסיק להופיע, ועברו עליה תשעים יום שלא ראתה, בטל ממנה דין פרישה בעונת וסתה. אמנם אם תחזור לראות שלושה וסתות כל חודש או חודשיים, בלי מחזוריות קבועה, תתחיל לחשוש מהמחזור האחרון כדין וסת שאינו קבוע. ואם ראתה במחזוריות קבועה, תחשוש לו כווסת קבוע. ואם הווסת הופיע אפילו פעם אחת בקביעות שהיתה לה לפני שפסק וסתה, חוששת לקביעותה כדין וסת קבוע. מעתה, רק אם שוב לא תראה תשעים יום, תחזור לדין 'מסולקת דמים'.
אחריות האישה ושאלת חכם
א. האחריות לקביעת מצב הטומאה והטהרה מוטלת על האישה. לכן עליה ללמוד כראוי את ההלכות, ובמצבי ספק היא אחראית לשאול חכם (בפועל עדיף שהבעל ילך לשאול את הרב, והאישה את הרבנית). במקרים בהם נאמנותה נפגמה בעיני בעלה, עליהם לשאול חכם כיצד תחזור בתשובה, כדי שיוכל בעלה לשוב ולהאמין לה.
ב. כאשר שואלים חכם, יש לשמור את מראה הדם כראוי, וליידע אותו בכל הפרטים: האם האישה בהיריון או בהנקה. האם היא נוטלת גלולות הורמונליות, או יש לה התקן, או שיש חשש לפצע. האם היא בעונה הסמוכה לווסת או בשבעה נקיים. כמו כן, כאשר יש כמה עדי בדיקה, יש לכתוב בצד כל עד את התאריך שלו. עדי בדיקה אלו אינם מוקצים בשבת.
ג. כדי לפסוק הלכה במקרים מסופקים של מראות דמים, נוהגים תלמידי חכמים צעירים ללמוד מרבנים מנוסים שמשתפים אותם בראיית המראות שמובאים לפניהם. כמו כן, עדיף לזוג לשאול באופן קבוע רב מסוים, כדי שיוכלו עם הזמן ללמוד לפתור את ספקותיהם לבדם, וכדי שיוכל הרב להכירם ובמקרים של בעיות ידע יותר לעזור.
ד. חכם יכול לפסוק גם לאשתו, אלא אם כן חושש שייטה ליבו לחומרא או לקולא.
השואל שני חכמים את אותה השאלה
ה. הורה חכם על מראה שהוא טמא, אסור לחכם אחר להורות שהוא טהור, וכן אסור לשואל ללכת לחכם אחר כדי שאולי יתיר לו. עבר השואל ושאל חכם אחר והתיר לו, האישה נשארת אסורה. אמנם בשעת הדחק, אם ברור לכל שהשני גדול יותר, אפשר להקל. ואם השואל מחפש מאוד היתר לשאלתו, יכול לבקש מחכם אחר לנסות לשכנע את החכם הראשון להקל.
ו. הדגיש השואל שהוא מבקש חוות דעת ולא פסק הלכה, יכול לשאול חכם אחר. ויש חכמים שעונים בלשון "איני יכול להתיר", כדי שאם ירצה השואל, יוכל ללכת לחכם אחר. כמו כן, אם תתעורר שאלה חדשה זהה, מותר לשאול חכם אחר.
התבוננות במראה הדם
ז. אפשר לכתחילה להסתכל במראה הבדיקה בלילה לאור החשמל, אמנם כיוון שאור לבן עושה את המראה פחות אדום, ואור צהוב עושה אותו יותר אדום, כאשר יש ספק לגבי הגוון, יש להתבונן בו ביום בחדר עם חלון פתוח, או בחוץ במקום מוצל. כמו כן, צריך להיות מודע לכך שכאשר יש בחדר רהיטים, ווילונות ומגבות חומים או אדומים, מראות הספק נוטים יותר לאדום. אבל קירות וריהוט לבנים, אינם משפיעים כל כך על המראה.
ח. אפשר לפסוק לגבי המראה בין כשהוא לח או יבש, אף שלעיתים רחוקות צבעו משתנה. היה המראה טהור, וכאשר התייבש, בעקבות התקבצות חלקיקי הצבע הטהור לקצוות, נראה שם מעין צבע טמא – אינו אוסר את האישה.
טיפולים שונים ובחירת רופא
ט. בדיקות וטיפולים שונים צריכה האישה לעבור במשך חייה, ומצווה לכל אישה לקיים את הבדיקות המומלצות עבורה, בלא להפריז בחששות ובבדיקות שאינן נצרכות לפי רוב הרופאים. במדינת ישראל הרפואה הציבורית מהטובות בעולם, ולכן ניתן להסתפק בבדיקות שממומנות בעיקרן על ידי קופות החולים. ומי שיש לה תוספת ביטוח, יש מקום שתקיים את כל הבדיקות שממומנות בעיקרן על ידי הביטוח, שהואיל והחליטה ללכת על קו מחמיר יותר, הרי שעבורה גם בדיקות אלו נחשבות כבדיקות רגילות (ועי' להלן שמחת הבית וברכתו ט, ז).
י. במדינת ישראל, בטיפולים שגרתיים עדיף ללכת לרופא שעובד במסגרת קופת החולים. ועדיף ללכת לרופא קבוע, שכן ככל שיכיר יותר את המטופלת, ידע להתאים לה את הטיפול הנכון. אמנם במקרים מיוחדים, יש צורך לפנות לרופא מומחה נוסף, ועדיף לעשות זאת בתיאום עם הרופא הקבוע.
יא. יש להעדיף רופא ירא שמיים, משום שתחום רפואת הנשים מצריך רגישות מיוחדת להלכה. אמנם בשעת הצורך אפשר ללכת לכל רופא, ובמקרה שמתעוררת שאלה להתייעץ עם רב.
יב. מותר לאישה להיבדק אצל רופא גבר, מפני שהוא עוסק במלאכתו, ומגעו מקצועי לצורך רפואה. על הרופא והמטופלת להקפיד שלא יהיו לבדם בחדר נעול, או שיהיה ידוע שאולי אחד מאנשי הצוות ידפוק בדלת כדי לדבר עם הרופא, ואם לא יפתח יתעורר חשד. כאשר הרופא מטפל במקום שאין בו אנשים נוספים, האישה צריכה לבוא לבדיקה עם בעלה או אחותה או אימה.
טהרה לאחר בדיקות וטיפולים רפואיים
יג. הטיפול הרפואי היחיד כיום שמטמא את האישה בוודאות, הוא גרידה סביב הפלה, שבה מסירים את רירית הרחם שנועדה לקיים את העובר, והדם יוצא כדם וסת שגם בו רירית הרחם מתפרקת ויוצאת (להלן ט, כ-כב יבואר דין הפלה). גרידה שנעשית לצורך הסרת גידול, לפעמים אינה אוסרת, וצריך במקרה כזה לשאול חכם שמכיר את התחום היטב.
יד. שאר הבדיקות והטיפולים בנרתיק או ברחם, אינם מטמאים גם אם יצא דם, משום שניתן לתלותו בפצע שנוצר בעקבות הטיפול. אבל אם הבדיקה התבצעה בעונת הווסת ויצא דם, תהיה טהורה רק אם תדע בוודאות מתוך הרגשתה או על פי עדות הרופא, שהדם שראתה הוא מחמת הבדיקה ולא מהווסת.
דוגמאות לטיפולים כאלו: הכנסת והוצאת 'התקן תוך רחמי', טיפול שנועד להסרת גידול, בדיקה עם ספקולום (מפסק), ובכלל זה גם הבדיקה שלאחר הלידה, הכנסת מתמר אולטרה סאונד, ביתוק בתולים, התאמת דיאפרגמה, בדיקת משטח בנרתיק או בצוואר הרחם (פאפ), צריבת פצעים בצוואר הרחם, לייזר בנרתיק, תפיסת צוואר הרחם על ידי מצבט רפואי (קוגלצנגר, טנקולום) לצורך הכנסת התקן תוך רחמי או בדיקות, תפירת צוואר הרחם בהיריון למניעת הפלה, צילום רחם, היסטרוסקופיה, שאיבת ביציות, הזרעה, החזרת עוּברים בהפריה חוץ גופית, גרידת פיפל.
א. לקראת החתונה צריכה הכלה ללמוד את יסודות מצוות שמחת עונה ודיני הטומאה והטהרה, וטוב ללמוד זאת בעזרת מדריכת כלות שבקיאה היטב בהסברת ענייניים אלו.
ב. רוב ככל הכלות נוהגות כיום להיעזר בגלולות הורמונליות כדי להסדיר את מועד הווסת האחרון שלפני החתונה, כך שיחול בזמן שהכלה תספיק להיטהר לקראת החתונה. וכיוון שיתכן שהגלולות יגרמו לדימום מועט, צריכה הכלה להתייעץ עם רופאה שמכירה את הנושא כראוי, כדי שתגיע לחתונה טהורה ורגועה.
ג. הכלה צריכה להיטהר לקראת חתונתה מדם וסתה ומחשש 'דם חימוד' (להלן, ו). לכן עליה לבצע בדיקת 'הפסק טהרה' לפחות שמונה ימים לפני החתונה, וכשתשקע החמה תתחיל בספירת שבעת הימים הנקיים, בהם צריכה לבדוק את עצמה כמבואר בפרק ד.
ד. מחמת קרום הבתולים אין אפשרות לכלה לבדוק בעומק הנרתיק, אלא רק בפתחו עד מקום הבתולים, כדי שלא ייצא דם בעקבות קריעת הקרום. בסוף שבעת הנקיים, מיד לאחר צאת הכוכבים יכולה לטבול.
ה. כלה ששכחה לעשות 'הפסק טהרה', תבדוק למחרת, ותאחר ביום אחד את ספירת שבעת הנקיים. ואם היום השביעי מסתיים בליל החתונה, תטבול ביום השביעי, שכן בפועל היא תיפגש עם החתן רק בלילה (עי' בפרק ה, יז-יט). ואם שכחה יומיים ויותר, יקיימו 'חופת נידה' (להלן כו-כט). כאשר הדבר קשה באופן מיוחד, יש לשאול חכם האם ניתן להתחיל לספור שבעה נקיים בלא בדיקת הפסק טהרה.
ו. תיקנו חכמים שכאשר תתרצה הכלה להתחתן, גם אם לא ראתה וסת, תספור שבעה נקיים ותטבול. מפני שאולי מתוך ההבנה שהיא עומדת להינשא ולהתחבר עם חתנה חיבור גמור, ייצא ליבה אליו בחמדה, ומתוך התרגשותה ייצא מרחמה מעט 'דם חימוד', ותטמא ממנו בלא לשים לב.
ז. לכתחילה נכון לכל כלה לדחות את שבעת הנקיים באופן שתטבול יום או יומיים לפני החתונה, ולכל היותר ארבעה ימים לפניה, שמא התקרבות מועד החתונה יגרום ל'דם חימוד'. וטוב שגם לאחר הטבילה ועד יום החתונה תבדוק את עצמה בכל יום בקינוח חיצוני, או שתתבונן בנייר שמקנחת בו בשירותים (ואם תראה דם, דינו כדין כתם, לעיל פרק ב, ז והילך).
ח. טבלה הכלה ונטהרה לקראת החתונה, והתעוררה קטטה וביטלו את החתונה, ושוב הסכימו להתחתן – צריכה לחזור ולספור שבעה נקיים ולטבול, שמא בעת חידוש קביעת הנישואין ראתה 'דם חימוד'. וכן דין המחזיר גרושתו, אפילו היא מעוברת ממנו. אבל בני זוג שקיימו זוגיות ארוכה בלא נישואין כהלכה, וזכו לחזור בתשובה, ואחר כך התעוררו להתחתן כהלכה בחופה וקידושין, לא חוששים ל'דם חימוד'.
ט. גם אישה שאינה רואה וסתות, כדוגמת מבוגרת וקשישה, כיוון שקיבלה הצעת נישואין והסכימה, עליה לספור שבעה נקיים ולטבול בברכה לקראת חתונתה, שמא ראתה 'דם חימוד'. אבל אם ברור שכבר פסקה מהחתן גבורת אנשים, ומגמת הנישואין לשם ידידות ועזרה, אינה צריכה לחשוש ל'דם חימוד'.
י. במקום צורך גדול, כגון מבוגרים שרוצים להתחתן תוך ימים ספורים, יכולה האישה להניח מוך דחוק בנרתיק לפני הצעת הנישואין, ולאחר שתסכים תוציאו, ואם אין בו דם, אינה צריכה לשבת שבעה נקיים.
יא. פגישות: כהמשך לחומרת חכמים לגבי 'דם חימוד', התפשט בדורות האחרונים מנהג נאה, שהחתן והכלה אינם נפגשים בשבוע שלקראת הנישואין ועד החופה, ורבים משתדלים גם שלא לדבר בטלפון. אמנם כיוון שמנהג זה אינו חובה, בשעת הצורך אפשר להיפגש. כמו כן, בעת שהחתן והכלה מגיעים לאולם החתונה, אינם צריכים להתאמץ שלא לראות זה את זה.
יב. תשובה ותפילה: מתוך גודל קדושת מעמד החתונה דומים החתן והכלה למי שנולד מחדש, וככל שיתעוררו לתשובה יותר עמוקה לקראת החתונה, כך יזכו למחילת עוונותיהם באופן שלם יותר. וטוב שיוסיפו תפילה לה' שיזכו להקים משפחה טובה ולחיות יחד באהבה ובשמחה. וטוב שיתפללו גם על בני משפחתם וחבריהם.
יג. צום: כל יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד (הבלקן, אלג'יר וכורדיסטאן) נהגו שהחתנים והכלות צמים ביום חתונתם, כדי שיזככו את עצמם בתשובה, וכדי שיגיעו לחופה בכובד הראש הראוי. ויש שנהגו שהחתנים צמים והכלות אינן צמות (מרוקו, ג'רבא ולוב). ויש שלא נהגו לצום ביום החתונה (סוריה, מצרים ותימן). למעשה, נכון לכל חתן לנהוג כאביו ולכל כלה לנהוג כאמה. ובעלי תשובה יבחרו את המנהג הטוב בעיניהם.
הצום נמשך עד לאחר החופה או עד צאת הכוכבים, המוקדם מביניהם. ולא צריך לקבלו במנחה שלפני יום החתונה. לא צמים בימים שאסור להתענות בהם, כראש חודש, חנוכה וחודש ניסן. ויש נוהגים שגם בימים שאין אומרים בהם תחנון, לא צמים. כמו כן, חתן או כלה שחוששים שהתענית תתיש אותם או תגרום להם לכאבי ראש, אינם חייבים לצום, אלא יאכלו וישתו כפי צרכם, ויימנעו ממשקה אלכוהולי, ויתעוררו בתשובה על ידי קביעת לימוד ביום החתונה ומתן צדקה. ואם יש בכוחם, מוטב שיצומו עד חצות היום.
יד. מעלה מיוחדת יש בחיבור הראשון, שנקרא גם 'בעילת מצווה', שבו החתן והכלה מתחברים חיבור גמור וכורתים ברית עולם ביניהם. הבתולים מבטאים את שמירת הכלה על עצמה עבור בעלה, שהוא יפתח את מעיין החיים שבה. יש בחיבור זה עונג ולעיתים גם כאב שמבטא את הברית שהם כורתים ביניהם, ברית שתימשך תמיד, בטוב וברע.
טו. תיקנו חכמים שלאחר החיבור השלם בבעילת המצווה, הכלה תיטמא מחמת דם הבתולים, שמא מתוך התרגשות בקיעתם, יצא מהרחם דם שמטמא. לכן גם מסולקת דמים, כגון שנוטלת גלולות הורמונליות לדחיית הווסת, נטמאת בדם בתולים.
טז. היה חיבור גמור באופן שכל האיבר נכנס בקישוי לנרתיק והזרע יצא, הכלה אסורה גם אם לא ראתה דם, שכן אולי יצא ממנה מעט דם ולא ראו אותו. אבל אם יש להם ספק האם החיבור היה גמור, רק אם ראו דם על הסדין או על הבגד שהתנקו בו – נטמאה, אבל אם לא ראו דם – טהורה גם אם הרגישה כאב. ורק לאחר שיקיימו חיבור גמור, תיטמא.
עדיף שישתמשו בסדין ובגדי קינוח כהים שאין רואים עליהם דם, ואזי אם יסתפקו אם היה חיבור גמור, לא יצטרכו לפרוש.
יז. אין החתן צריך להזדרז לפרוש בבעילת המצווה לאחר שיצא זרעו. אמנם ברגע שיחליט להוציא את איברו, יתחילו לנהוג בכל מנהגי ההרחקה של ימי הנידה.
יח. יש אומרים שעדיף להזדרז בקיום בעילת המצווה, למרות שעל ידי כך הכלה תיטמא. אולם על פי הניסיון נראה שההדרכה הנכונה כיום היא לדחות את בעילת המצווה לסוף שבעת ימי המשתה, כדי שהחתן והכלה יוכלו להרבות בשמחת אהבתם. ובינתיים יקיימו חיבור על ידי מגע קל של האיבר באזור פתח הנרתיק, באופן שהזרע ייצא בלא שום לחץ של האיבר על הבתולים.
יט. מותר לקיים בעילת מצווה בשבת, וכיום לא נוהגים לברך על קריעת הבתולים.
כ. כלה שאינה בתולה, כגון אלמנה או גרושה או רווקה שכבר קיימה יחסי אישות שלא בקדושה, אינה נטמאת בבעילת המצווה, הואיל ואין לה דם בתולים.
כא. המנהג הרווח הוא שלקראת החתונה הכלה נוטלת גלולות לדחיית הווסת, ומיד לאחר בעילת המצווה מפסיקה ליטול אותן ותוך ימים ספורים יתחיל הווסת (ועי' לעיל ו, יט). אמנם אם אינה לוקחת גלולות והווסת לא קרוב, יכולה באותו יום של בעילת המצווה, לנקות היטב את הנרתיק מכל שיירי הזרע, לעשות בדיקת הפסק טהרה לפני השקיעה, ולהתחיל לספור שבעה נקיים (לעיל ד, ט-יא).
כב. נטהרה הכלה לאחר בעילת המצווה, ולאחר החיבור ראתה שוב דם מבתוליה על הסדין או על בגד הקינוח – חזרה ונטמאה. כדי שזה לא יקרה, נכון שלאחר בעילת המצווה שבה נטמאה מדם הבתולים, תסיר בעצמה את שאריות הקרום כדי שלא תיאסר יותר בגללו. מעתה, אם תראה דם בעקבות פצע שנוצר בעקבות הסרת הבתולים בצדי הנרתיק, יהיה דינו כדין דם פצע רגיל (לעיל ב, יא).
כג. הדרכה להסרת שיירי קרום הבתולים: תעטוף את האצבע בבד רטוב, ותכניסה לנרתיק תוך סיבובה לכל הכיוונים כמה פעמים. אחר כך תעטוף שתי אצבעות, ותחזור על אותה פעולה. כך תעשה גם אם הדבר קצת כואב, עד שתרגיש שלא נותר דבר שחוסם את הנרתיק.
כד. את בדיקות הפסק הטהרה ושבעת הנקיים יש לקיים בעדינות, כדי שלא לפצוע את המקום הרגיש. אם למרות זאת תראה דם על עד הבדיקה, כל זמן שברור שהוא מהפצע – אינו מטמא.
כה. לפעמים קרום הבתולים עבה במיוחד ולכן הכלה לא מצליחה להסיר את השאריות, או שמשום כך החיבור כואב מדי עד שאינם מצליחים לבקוע אותו בבעילת המצווה. במקרה כזה יש ללכת לרופאה שתסיר את הקרום בפעולה כירורגית קלה שאינה מטמאת גם אם יצא דם, ומעתה מכיוון שאין לה קרום, אם לא תראה דם בבעילת המצווה לא תאסר.
כו. ראתה הכלה לפני החתונה דם שאוסר אותה, מקיימים את החתונה, אך צריכים החתן והכלה להיזהר בכל דיני ההרחקות (לעיל פרק ג). בכלל זה אסור להם להחזיק ידיים ולהעביר חפץ מזה לזו. אמנם בעת החופה, כדי למנוע בושה, מותר לחתן לכסות את הכלה בהינומה, ולתת לה את כוס היין והכתובה, ולענוד את הטבעת על אצבעה, תוך זהירות שלא לנגוע בה.
כז. מכיוון שהם אסורים ב'ייחוד', אסור להם לנעול את דלת 'חדר הייחוד', וגם יודיעו לאדם שיודע שהכלה נידה, שייכנס באמצע בלא לדפוק.
כח. גם כאשר נטמאה הכלה לאחר החתונה ולפני שהיתה עם חתנה בקירוב בשר בלא חציצה של תחתונים, חל עליהם איסור 'ייחוד' האוסר עליהם להיות לבד במקום שלא ניתן לראותם.
העצה הנוחה היא שידורו בימים אלו בבית הוריהם, ויישנו בחדרים נפרדים, שאין אפשרות לעבור ביניהם בלא לעבור דרך המסדרון שבו הולכים בני הבית. וכשאינם ישנים, יקפידו שלא להיות לבדם בחדר סגור; ביום עיקר ההקפדה שהחדר לא יהיה נעול, ובכל רגע יוכלו בני הבית להיכנס. ובערב עליהם להקפיד יותר שהדלת תהיה פתוחה והחדר יהיה מואר.
ואם החתן והכלה רוצים להיות בביתם, יארחו שני ילדים ממשפחתם בני שש ומעלה, כאשר בלילה החתן יישן עם הילד בחדר אחד, והכלה עם הילדה בחדר אחר.
כט. לא שכבו יחד בקירוב בשר מחמת שהיו עייפים מאוד מהחתונה, ולא מחמת רתיעה של אחד מהם – כיוון שהדבר נעשה מבחירה, בשעת הדחק אפשר להקל שאינם אסורים בייחוד.
ל. יש אומרים שכלה שאין לה וסת קבוע צריכה לחשוש למקרה נדיר שבו התשמיש גורם לה להופעת וסת תוך כדי החיבור, וממילא לא יוכלו להישאר נשואים. אמנם להלכה אין צורך לחשוש לזה, אך אם הזוג רוצה להדר, יבדקו את עצמם בתחילת נשואיהם במשך שלוש הפעמים הראשונות שבהן יקיימו את החיבור לאחר שברור שדם הבתולים פסק, ועל ידי כך תהיה חזקה שאין האישה רואה מחמת תשמיש. וכך יעשו: יכינו בדים לבנים נקיים לבדיקה. לפני החיבור הכלה תבדוק את עצמה שהיא נקייה, כדי שתהיה בטוחה שווסתה לא התחיל. ולאחר החיבור, שניהם יבדקו את עצמם, כדי לוודא שאין עליהם דם מחמת החיבור.