מהי החיוב של עונה בשלוש חודשים הראשונים של הריון? מכיון שבגמרא כתוב שזה קשה לאשה ולולד? ובכלל מהי ההלכה לגבי תשמיש בשלש חדשים הראשונים? תודה
מהי החיוב של עונה בשלוש חודשים הראשונים של הריון? מכיון שבגמרא כתוב שזה קשה לאשה ולולד? ובכלל מהי ההלכה לגבי תשמיש בשלש חדשים הראשונים? תודה
אותו הלכה כמו בחודשים שלפני ההריון ובחודשים שאחרי.
מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שמחת הבית וברכתו שיהיה המשך לספר שכבר יצא:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
ח. חובת מצוות עונה תלויה בכוחו של הבעל ובמקצועו: אנשים בריאים שפרנסתם קלה מאוד ובלא מתח, מצוותם בכל יום, אך יכולים לבקש רשות מנשותיהם למעט בתשמיש באופן קבוע. רוב האנשים חייבים להתחבר עם נשותיהם פעמיים בשבוע. אנשים חלשים או שעובדים בעבודה מפרכת במיוחד, חובתם פעם אחת בשבוע. ואנשים שעבודתם בארץ אחרת או בצבא, ולא נמצאים בביתם יותר משבוע, חובתם כשחוזרים לביתם (ולא יפחתו מפעם אחת בחצי שנה).
תלמידי חכמים שמתייגעים בלימודם, מצוותם בליל שבת, יום טוב וראש חודש. אך למעשה, נכון יותר שיקיימו את המצווה פעמיים בשבוע. ובחורי ישיבה שמתגוררים סמוך למקום לימודם, אם לומדים רק חלק מהיום בלא יגיעה, חובתם בכל יום.
ט. בנוסף לחובה הקבועה, מצווה וחובה על כל אחד להיענות לרצון בן זוגו בשעה שהוא משתוקק אליו.
י. לעיתים נדירות, כאשר בני הזוג מתוחים במיוחד או כאשר מדובר על אונס אחר, יכולים בהסכמת שניהם לבטל את המצווה. אבל אם אחד מהם רוצה לקיים את החיבור, השני חייב להיענות לו, אלא אם כן הדבר קשה לו באופן מיוחד. אך עייפות רגילה, מיחושים שונים, או קשיים רגילים בתקופת ההיריון וההנקה, אינם מתירים לבטל את המצווה.
יא. ליל שבת: מצווה לקיים את אחת העונות שחייבים בהן בליל שבת, שכן אז הוא זמן נעים ונוח, ובכך מקיימים גם את מצוות עונג שבת. גם ליל יום טוב וראש חודש אלו זמנים קדושים שראוי לשמוח בהם יותר ולקיים את מצוות עונה (להלן סעיף לא, דין תשמיש ביום).
יב. ליל טבילה: חובה לקיים את החיבור בלילה שבו האישה טובלת לטהרתה. עונה זו נחשבת לאחת מהעונות הקבועות, שאם מצוותם בשתי עונות בשבוע, הרי שזו הראשונה. אם ליל הטבילה חל בעונת הווסת שבה הם צריכים לפרוש, אינם רשאים לקיים את החיבור. וכן הדין בשאר הזמנים שמצווה לקיים בהם את החיבור, שאם הם חלים בעונת הווסת, אסורים בתשמיש, חוץ מדין היוצא לדרך (דיני פרישה בעונת הווסת, מובאים בהלכות טהרת המשפחה פרק ו).
יג. יוצא לדרך: כאשר אחד מבני הזוג יוצא מהבית למשך כמה ימים, ויציאתו גורמת לתחושת פירוד וגעגועים או לביטול אחת העונות הקבועות שלהם; אם האישה טהורה, חלה עליהם חובה לקיים את החיבור בלילה שלפני היציאה, כדי שייפרדו באהבה ובשמחה וישמרו אמונים זה לזה.
כאשר בלילה זה חלה עונת הווסת שבה הם צריכים לפרוש, ובגלל הנסיעה יפסידו את עונת החיבור הבאה שלהם לפי רגילותם; אם האיש יוצא – כל עוד האישה לא ראתה דם, חייבים לקיים את החיבור. ואם האישה יוצאת – רשאים להקל ולקיים את החיבור. וכאשר אפשר, מוטב לקבוע את מועד היציאה לדרך שלא בעונת הווסת.
כאשר היציאה היא לדבר מצווה, ויש חשש שאם יקיימו את החיבור לא תתקיים המצווה כראוי, לא יקיימו את החיבור.
גם כאשר בן הזוג חוזר מן הדרך יש מצוות עונה, וכאשר מתעוררת תשוקה לכך מצד אחד מבני הזוג, חובה עליהם לקיים את החיבור אם אינו חל בעונת הווסת.
יד. המתקשה לקיים את עונתו מחמת שאינו בריא, אינו חייב אלא לפי מה שהרופאים מעריכים שבכוחו. אמנם חובה עליו ללכת לאנשי מקצוע כדי לנסות לפתור את הבעיה. ובינתיים, אף שאינו יכול לקיים עונתו בחיבור גמור, עליו לשמח את אשתו ככל יכולתו, עד שתגיע לשיא השמחה.
טו. מי שלעיתים זרעו יוצא בלא כוונה בעקבות החיבוקים שלפני החיבור, אינו נחשב כמוציא זרע לבטלה. אבל אם בעקבות כך אינו מצליח לשמח את אשתו כראוי, עליו לבקש עצה ממומחה ירא שמיים כיצד למנוע זאת.
טז. מותר לאיש לפרוש מהחיבור באיבר חי, אף אם בעקבות כך יצא מהאיבר שלו מעט זרע בלי כוונה. גם הנוזל המועט שיוצא מאיבר האיש בעת שהוא משמח את אשתו לפני החיבור, אינו נחשב זרע לבטלה.
יז. רק כשיש לאישה סיבה חזקה מאוד, מותר לה על פי הוראת חכם לבטל עונה מהעונות הקבועות. לכן יש להימנע מללכת לרופאים שמזלזלים במצוות עונה, ומורים בלא אחריות להימנע מתשמיש בלא סיבה חזקה, או שכאשר האישה סובלת מדימומים שמטמאים אותה, אינם מתאמצים למצוא לכך פתרון. כאשר הרופא ירא שמיים ואפשר לסמוך עליו שאין לקיים את החיבור בנרתיק, יש לבחון אם נכון לקיים את החיבור באופן אחר עד שתיפתר הבעיה (עי' להלן לז-לח).
יח. כאשר ברוב הפעמים האישה לא מגיעה לשיא השמחה, על בני הזוג למצוא את הסיבה והפתרון לכך (הבעיות הרווחות: חוסר ניסיון של האיש; עייפות או מתח של האישה; עודף צניעות של האישה או מעצורים עמוקים יותר). אבל אם בדרך כלל הם מקיימים את המצווה לכתחילה, ורק לפעמים הם מסתפקים במדרגה של דיעבד בקיום החיבור בעונג כפי הניתן, הרי שזה דבר טבעי ומקובל.
יט. אישה שאינה מתענגת מהחיבוקים והליטופים של בעלה, חובה עליה ללכת לאנשי מקצוע כדי לנסות לפתור את הבעיה. ובינתיים עליהם לקיים את החיבור תמידים כסדרם, ועל ידי כך יקיימו את ברית נישואיהם במדרגה של קיום מצוות עונה בשעת הדחק.