1. לו יהודה אכן היה מוציא להורג את תמר, האם על פי דיני התורה הוא היה רוצח? הרי לא היתה תמר אשת איש אלא אלמנה?
2. האם יהודה עבר על איסור דאורייתא (אמנם בשגגה) כשבא על כלתו?
3. מה ההסבר המוזר שיהודה לכאורה ייבם את תמר, הרי ייבום הוא רק באשת אח ולא בכלה? הרי כלה וצרתה אינן מתייבמות.
4. שאלות 2 ו3 הן במידה והם קיימו את מצוות התורה והתורה הייתה גלויה להם, אך אם רק דנו עצמם על פי שבע מצוות בני נח, עניין הייבום לא קיים. אך האם בא על כלתו נכלל באיסורי עריות עליהם מצווים בני נח, האם הציווי הוא רק בחיי הבן? בנוסף לגבי שאלה 1 האם מדין בני נח היה צריך להורגה?
5. גם אם הייתה חייבת מיתה, הרי היתה כאן הוכחה ראייתית שזינתה, שנכנסה להריון, אך לא היו שני עדים על מעשה הזנות עצמו?
6. האם כשנודע הדבר ויהודה לא הרגה זו היתה פרוטקציה?
7. האם יהודה התחייב מיתה על פי התורה כשבא על כלתו? רק מכיוון שזה היה בשוגג לא נהרג על ידי בית דין?
תודה
