נקיות לפני אמירת ברכה

כתוב בהלכה שמתחת הכיפה או הכובע או כיסוי הראש יש מן הסתם יותר זיעה, וכן בזרוע שמכוסה לפי ההלכה. אבל למעשה אין חלוקה בין המינים אלא לפי מציאות הניקיון כפי שציינת, ולכן אישה שנגעה במקום שאין בו זיעה, אינה צריכה לשטוף ידיים לפני ברכה.

עניין זה מבואר בפניני הלכה. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

הלכות תפילה:

ב. מי שעשה צרכיו או נגע בגופו במקום מלוכלך מזיעה, חייב לשטוף את ידיו לקראת התפילה, ולכתחילה ייטול מתוך כלי ללא ברכה גם לפני מנחה וערבית. אם אין לו מים, עליו ללכת עבורם עד מרחק של מיל (912 מטר), ואם המים נמצאים ארבעה מיל בהמשך דרכו, עליו להתפלל לאחר שיגיע אליהם, אבל אם יפסיד בגלל זה תפילה במניין, ישפשף את ידיו בבגדו או בדבר אחר ויתפלל.

מי שנגע במקום מכוסה בגופו שאין בו זיעה או ריח רע, או מי שלא זוכר אם נגע במקום מלוכלך, אם יש שם מים – ישטוף את ידיו לקראת התפילה, ואם אין שם מים – אינו חייב לטרוח עבור כך. ומי שיודע שלא נגע במקום מלוכלך, אינו צריך לנקות את ידיו לקראת התפילה (לפני לימוד תורה או אמירת ברכה, אין חובה לטרוח עבור מים אם אין לכלוך על הידיים).

הלכות נטילת ידיים לסעודה:

יח. התפנה לקטנים באמצע הסעודה או נגע במקום מכוסה שבגופו שיש בו מעט זיעה, צריך ליטול את ידיו מחדש בלי ברכה. ואם התפנה לגדולים ומתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, צריך גם לברך על הנטילה, ולאחר הניגוב יברך 'אשר-יצר', ולא יברך שוב 'המוציא'.

הלכות יום כיפור

ה. לאחר הקימה מהשינה או יציאה מהשירותים, נוטלים רק את האצבעות וקשרי האצבעות, ולא את כל כף היד. כך יעשה גם מי שנגע לפני התפילה במקום מכוסה שבגופו שיש בו מלמולי זיעה. והנוגע במקום מכוסה שבגופו או בנעליו לפני לימוד תורה, יעשה כפי שנוהג כל השנה – יש ששוטפים את שתי הידיים, ויש ששוטפים רק את היד שנגעה, ויש שמסתפקים בשפשוף היד בבגד. הכהנים נוטלים את כל כף ידיהם לקראת ברכת כהנים.