כפרת יום כיפור

שאלה

הרמב"ם פ"א מתשובה ה"ג פסק כחכמים שאין יום הכיפורים מכפר אלא עם התשובה.
ושם הלכה א' ובפ"ב ה"ב כ' הרמב"ם שחלק ממצות התשובה היא עזיבת החטא וקבלה לעתיד, ובהלכה ג' כ' שהמתודה בדברים ולא גמר לעזוב את החטא הרי הוא כטובל ושרץ בידו.
ולכאורה לפי"ז יוצא שאין יום הכיפורים מכפר אלא עם עזיבת החטא וקבלה לעתיד.
שאלתי היא האם אכן זה כך, ואם הדברים נכונים תימה אמאי לא סידרו לנו בסדר התפילה ובוידוי קבלה לעתיד, דלפי"ז אדם שאמר רק הנוסח הכתוב בסידור לא קיבל ע"ע לעזוב החטא ואין יום הכיפורים מכפר לו.
ולמה לא הודגש דבר זה בפוסקים שבשביל כפרת יום כיפור חייבים קבלה לעתיד.

רב משיב

אכן כדבריך, מי שיודע שיש בידו עבירה מסוימת, לא יכול להסתפק באמירת המילים שבסידור התפילה שנאמרות בלשון רבים ועיקרם וידוי על חטאים. אלא מיד כשמחליט לעזוב את חטאו עליו לעשות תשובה לפני בורא עולם במילים שלו בינו לבין עצמו כפי שכתבו הפוסקים באופן כללי בדיני תשובה. דרך אגב בתפילה זכה שרבים אומרים לפני תפילת ערבית של ליל יום כיפור יש גם קבלה לעתיד. יתכן שיש בעוד מקום במהלך התפילה, אבל לא ניתן להסתפק בזה.

דין התשובה מבואר בפניני הלכה ימים נוראים פרק ה ודין הווידוי בפרק ז. אביא לך מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה את מסקנת הדין כפי שציינת אותו מהרמב"ם:

ב. החוטא לחברו צריך לפייסו בהקדם, שכל שעה שהחבר נותר בצערו, חטאו גדל. ואם לא עשה זאת, עליו להזדרז לפייסו לפני יום הכיפורים. ומכיוון שגם חטא לשמיים, לאחר שפייס את חברו, עליו להתוודות לפני ה' על שעבר על מצוותו, ולקבל על עצמו שלא יחטא בזה עוד.

ד. במשך כל השנה, כאשר אדם מתחרט על חטא שעשה ושב בתשובה, צריך להתוודות עליו בדיבור מפורש: "חטאתי" – על חטא בשגגה, "עוויתי" – על מזיד, "פשעתי" – על מרד, ובכך הוא מקיים את מצוות הווידוי למרות שלא פרט בפיו את חטאו. וכיוון שיום הכיפורים הוא זמן סליחה וכפרה, כל אחד צריך לומר נוסח וידוי כללי עבור כל ישראל, ולכוון בווידוי זה גם על חטאיו הפרטיים.

 

https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן