הרמב"ם פ"א מתשובה ה"ג פסק כחכמים שאין יום הכיפורים מכפר אלא עם התשובה.
ושם הלכה א' ובפ"ב ה"ב כ' הרמב"ם שחלק ממצות התשובה היא עזיבת החטא וקבלה לעתיד, ובהלכה ג' כ' שהמתודה בדברים ולא גמר לעזוב את החטא הרי הוא כטובל ושרץ בידו.
ולכאורה לפי"ז יוצא שאין יום הכיפורים מכפר אלא עם עזיבת החטא וקבלה לעתיד.
שאלתי היא האם אכן זה כך, ואם הדברים נכונים תימה אמאי לא סידרו לנו בסדר התפילה ובוידוי קבלה לעתיד, דלפי"ז אדם שאמר רק הנוסח הכתוב בסידור לא קיבל ע"ע לעזוב החטא ואין יום הכיפורים מכפר לו.
ולמה לא הודגש דבר זה בפוסקים שבשביל כפרת יום כיפור חייבים קבלה לעתיד.
