א. במציאות ימינו, אדם שיש לו אפשרות להתפלל במניין מרפסות, האם חובה/מותר/אסור? ב. אם שומע קדיש/קדושה/ברכו/ברכות וכד', האם חובה/מותר/אסור לענות? ג. בבניין שלי יש מניין כזה שמשתתפים בו גם אנשים שעומדים ברחוב (יתכן שאין עשרה בלעדיהם). האם במציאות זו התשובה לשאלות הקודמות משתנה? ד. האם צריך להשתדל לראות ולהצטרף בשידור חי למניין "כשר" (כדוגמת המניין בכותל), או לכל הפחות להתפלל איתו באותה שעה? או שאפשר לכתחילה להתפלל לבד בזמן שנוח לי?
הטוב ביותר בימים אלו הוא להתפלל ביחיד, משום שבמנייני המרפסות יכולות להיות תקלות של חוסר זהירות, לדוגמא שהרוק מהשכן מלמעלה יגיע בדיוק לזה שמתחתיו בלא שישים לב. וכן שמתוך הרצון להתפלל במניין, יבואו אנשים שאינם במרפסות, וכו'. לגבי תפילה בזמן התפילה בכותל, בהחלט יש בדבר הידור, גם של עניית דברים שבקדושה וגם של תפילה בשעה שהציבור מתפללים, אך אין זו חובה, ויכול אדם לכתחילה להתפלל מתי שנוח לו. האם חובה לענות לדברים שבקדושה – כשאדם נמצא במניין שלו, חובה לענות, אלא אם כן נמצא בקטע אחר בתפילה, כגון שנמצא בפסוקי דזמרה והם אומרים קדיש, שאז מצווה לענות על מה שמותר אך אין זה חובה. וכן מצווה ולא חובה לענות על מניין אחר או על ברכות של אחר, אם נמצא באמצע דבר אחר חשוב. אבל אם לא נמצא באמצע דבר אחר, חייב לענות. ואם לא שמע את הברכה אבל הוא יודע על איזו ברכה מדובר, והבין מתנועות השפתיים של המברך שהוא סיים את הברכה, רשאי לענות אחריו אמן אבל אינו חייב. וכן השומע גוי שמברך ברכה במקום שראוי לאומרה, כגון לפני אכילה או אחריה, ראוי לשומע לענות אחריו אמן, שכן כוונתו לשמיים, אך אין זו חובה. השומע ברכות וקדיש דרך רמקול – חייב לענות אמן. והשומע דרך טלפון או רדיו בשידור חי – טוב שיענה אמן אבל אינו חייב.
