ליקוטים, אמירת אמת, ט: "חובה עלינו להתייחס לדיבור בחרדת קודש, ולקיים את כל היוצא מפינו". אמנם כל הדוגמאות שמובאות בהמשך מתייחסות למקרים שאדם התחייב לעשות משהו לטובת חבירו, והשאלה מה הדין באמירה סתמית שלא גורמת נזק לאיש? (למשל, אדם שאמר "אני אוכל היום בארוחת צהריים מרק", והתחרט, האם עצם זה שהוציא את הדיבור בפיו אוסר עליו לחזור בו?)
