קריאת היסטורי' בשבת

שאלה

לכבוד הרב המשיב שליט"א, שלום וברכה. בס' פניני הלכה על הל' שבת פכ"ב סע' י"ב כתב הרב שליט"א וז"ל, "וסתם דברי חול וסיפורים שאין בהם ערך, אסור לקרוא, אבל מי שמתענג בקריאתם רשאי לקרוא בהם דרך ארעי, שלא גזרו על קריאה שיש בה עונג." שאלתי, מנא ליה הא. כי אכן לגבי הלכות דיבור בשבת (הנלמדו מדברי הפסוק "ודבר דבר") מצינו היתר מסוים במקום עונג כמש"כ הרמ"א, אבל לא הביא בעלי השו"ע היתר כזה לגבי הלכות קריאה, שהוא הלכה אחרת של איסור קריאת שטרי הדיוטות, ומשמע שלגבי הל' קריאה אין היתר כזה. ולכאורה כן משמע מעצם הדבר שאסרו קריאת ספרי מלחמות, למרות שכנראה הקוראים היו מתענגים בקריאתם. ומצאתי שכן מבואר בספר ערוך השלחן או"ח סימן ש"ז סעיף י', ע"ש. על כן שאלתי ובקשתי לידע בירור הדברים ושיטת הרב שליט"א בזה. (אוסיף שספרי פניני הלכה היו לי לעזר הרבה, וב"ה שזכה הרב המחבר שליט"א לזכות את הרבים בספריו המופלאים, ואברכהו בברכת כהן הדיוט שיישר כוחו להמשיך הלאה בבריאות וסייעתא דשמיא.) בכבוד רב, אברהם הכהן ל.

רב משיב

מעתיק לך מספר ההרחבות של פניני הלכה:

יב, ז – קריאה שיש לו ממנה תענוג

פסק בשו"ע שז, טו, עפ"י הגמרא שבת קמט, א: "כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמות דוד וגלית וכותבים זו צורת פלוני וזה דיוקן פלוני, אסור לקרוא בו בשבת". עד כה הזכרנו שלרוה"פ אם יש לו בקריאה תענוג, מותר. אולם לדעת המאמר מרדכי שו, ט; שועה"ר (שא, קונטרס אחרון ב) וחמד משה שא, ב, כתב שנאסר משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות, אין היתר לקוראו גם כשיש בקריאתו תענוג, שדווקא באיסורים של 'עשות דרכיך' 'ודבר דבר' שנאסרו משום שדומים למעשה חול התירו במקום עונג, שהואיל ומתענג, יש בזה עונג שבת ולא דרך חול. אבל האיסור של 'ממצוא חפצך' לא הותר משום עונג שבת. וכ"כ מנחת איש כט, עו, והרב קרליץ (מובא במקרא קודש עמ' כה). אמנם לדעת מ"א שא, ד, ופמ"ג, כל כתב שאסרו חכמים לקוראו אטו שטרי הדיוטות, אם יש לאדם עונג בקריאתו אינו בכלל הגזירה. וכ"כ שאילת יעב"ץ א, קסב, שהתיר מעיקר הדין לקרוא חדשות ושמועות בעיתון למי שמתענג בקריאתם. וכ"כ ברכי יוסף שו, יא, שערי תשובה (על השו"ע שו, ח) ונזר ישראל (מובא בשעה"צ שז, עא). וכ"כ מהרש"ם בדעת תורה שז, טו-טז. וכ"כ ריש"א (המובא במקרא קודש עמ' כה), וכן נראה משש"כ (כט, מח, ובהערה קכא). (ודעת המ"ב לא ברורה, עיין שז, סג, שכתב כיעב"ץ, ומאידך בשעה"צ שא, ז, נראה שלא קיבל את המ"א). ונראה שכל מה שהקילו המ"א ודעימיה למתענגים לקרוא סיפורים, הוא כדרך ארעי, באופן שלא יפגע בלימוד התורה, שהוא עיקר תכלית השבת. וכן נראה למעשה, שהואיל והדין דרבנן, הרוצה להקל לקוראם דרך ארעי רשאי, אבל להקדיש להם זמן רב אסור, כי תכלית השבת ללימוד תורה. ובהקשר זה יש להוסיף את סברת השאלת יעב"ץ (א, קסב), שכתב בסוף דבריו, שהסיבה שאסר שו"ע שז, טז, לקרוא ספרי מלחמות, למרות שמן הסתם מגמת הקורא להנאה, משום שמדובר בקריאת קבע בספרים ממש. הרי שיש לחלק בין קריאה ארעית מענגת לקריאה קבועה.

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן