שלום כבוד הרב. לפני כשנתיים הייתי במדרשה והרגשתי שהגעתי לנקודה מאוד מבורכת בחיים שלי. עבודת ה שלי הייתה ברמה גבוהה והייתי מאושרת ממי שאני, קמתי בבוקר בשמחה והרגשתי משמעות. לצערי כבר תקופה ארוכה שאני רחוקה מה' יתברך ומעצמי, זה התחיל בכך שהייתי בשירות לאומי שמאוד העמיס עלי נפשית, חשבתי שזה יגמר ברגע שתסתיים השנה אבל לצערי זה לא נגמר. אני לא מתפללת בכלל, קשה לי לקיים כל מיני מצוות שבעבר קיימתי אותם בשמחה, ויותר מזה-אני פשוט לא מצליחה ללמוד תורה. אני פותחת ספר ופשוט לאחר 10 דקות סוגרת אותו כי מרגישה שאני מואסת בזה. כל העניין הזה רק מקשה עלי יותר ומכניס אותי לתסביך שככל שאתרחק מה' ואעבוד אותו פחות, כך הוא יעניק לי פחות דברים. ואסביר- אני בגיל שב'ה בנות מתחילות לצאת ולהתחתן ולצערי יש לי כבר כמה חברות שבזוגיות ומאוד מאוד קשה לי לפרגן להן מכל הלב, לצערי אני ממש מקנאה בהן על כך שמצאו את זיווגון, ואני יודעת שככל שאקנא זה גם יוריד מהבטחון שלי בה' וגם ירחיק אותי יותר מעצמי, כי זה מכניס אותי לעצבות ולדכאון שלמה לי לא מגיע זוגיות. ואז אני נכנסת ללחץ שהקבה לא ישלח לי את הזיווג שלי כי אני לא עומדת במבחן שלו ויש בי חוסר אמונה, ואז זה שוב מצער אותי ומרחיק אותי יותר מהקבה וחוזר חלילה, ורק מחמיר אצלי את החששות ואת הקושי בלסמוך על ה'. אודה מכל ליבי אם הרב יוכל להתייחס ל2 העניינים שהעלתי כאן- 1. איך להחזיר את החיות בעבודת ה ובכללי את החיות שלי? כי לצערי יש ימים שאיני רוצה לצאת מהמיטה. 2. איך לא לקנא בחברות שזכו בזיווג, ואיך להגדיל את הביטחון שלי בקבה שישלח לי את זיווגי בזמנו. אשמח גם אולי אם הרב יוכל לייעץ לי איזה ספרים לקרוא כדי לקרב את הזיווג שלי וגם לשפר את מידותיי. תודה רבה אודה למענה
