שלום רב, בגמרא מסכת ברכות יש קטע באגדתא המדבר על כך שאהלו של אברהם היה פתוח מכל הכיוונים. הרב קוק מסביר בעין אי"ה שזה אומר שצריך לתרום כסף לכל המוסדות, גם לאלה שאינם אנשי שלומנו (וזה נראה לי חולק על מרן הרב מלמד בדבריו השבוע ב"בשבע"). איפה המצא המקור הזה? תודה רבה תזכו להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה
המקור מקביעת חכמים לתת לקרוב יותר, וההגיון אומר שקרבה רעיונית גם נחשבת קרבה, בוודאי כאשר מדובר על נושאים חשובים כל כך הקשורים לכלל ישראל, כיחס למדינה, לפרנסה ולצבא. הדברים מובאים בפניני הלכה ליקוטים ב' בפרק ו סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה) : "ישנה גם קירבה רעיונית. התורה רחבה מיני ים, ולכל ישיבה ישנו דגש מיוחד. יש שמדגישים יותר את השמחה, ויש את המוסר. יש את אהבת הארץ, ויש את אהבת העם. יש ישיבות שמדגישות את השייכות שלהם ליישוב הארץ, לצבא, לקיבוץ גלויות, ויש ישיבות שפחות מדגישות צדדים אלו. יש ישיבות שמדגישות את ההבדל שבין דתיים לחילוניים, ויש ישיבות שמדגישות את המשותף שבכל ישראל. וכל אדם צריך לתרום לישיבות הקרובות יותר לרוחו ולהשקפת עולמו. ואין בכך שום פירוד, להיפך, על ידי ריבוי הדעות והרעיונות מופיעה התורה בשלימות גדולה יותר. וכל אחד צריך להיות נאמן להשקפת עולמו, ולשם שמים, מתוך אהבת ישראל, לסייע לישיבה המתאימה להשקפתו."
