זהו קיצור ההלכות של הפרק מתוך פניני הלכה שביעית ויובל שעוסק בעניין זה. אין ברירה אלא ללמוד אותו כראוי.
ב – מצוות השביתה
איסורי המלאכות כתוב בתורה לגבי שנת השמיטה (ויקרא כה, ד-ה): "…שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר, שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ".
א. העובד כדרכו בשמיטה כדי להשביח את אדמתו ופירותיו, כגון שחורש את שדהו, ביטל מצוות 'עשה' לשבות בשנה השביעית. בנוסף לכך ישנן ארבע מלאכות האסורות מהתורה ב'לא תעשה': זריעה וזמירה, העוסקות בהצמחת העץ והפירות (יבוארו בפרק זה). קצירה ובצירה, העוסקות באיסוף הפירות (יבוארו בפרק ג).
ב. שאר המלאכות שמסייעות לצמיחת העצים וגידולי השדה, כגון השקיה וזיבול, סיקול אבנים והסרת עשבים שוטים, אסורות מדברי חכמים כאשר מטרתן להשביח את האדמה או העץ ('אברויי'), אבל אם מטרתן רק כדי לקיים את העץ שלא יינזק ויוכל להמשיך לתת פירות בשנים הבאות ('אוקמי'), הן מותרות גם אם בדרך אגב תהיה תועלת צדדית לצמיחת העץ. היתר זה הוא גם כשאין וודאות לנזק, אלא חשש סביר שהחקלאים רגילים לטרוח כדי למונעו.
ג. דווקא לשם קיום העץ לשנים הבאות מותר לעשות איסורי חכמים, ולא לשם קיום פירות השנה השביעית ('אוקמי פירא'). לכן אם בלא השקיית העץ, כמות הפירות שייתן בשנה השמינית תפחת באופן משמעותי, מותר להשקות לפי הצורך. אבל אסור להשקות לשם השבחת פירות השנה השביעית.
גדרי קיום העץ והפירות ד. מותר לבצע ריסוס כדי להציל את העץ ממחלות ומזיקים שעלולים לפגוע בו פגיעה משמעותית בשנה השמינית. אך אסור לרסס כנגד חרקים שגורמים נזק לפירות השנה השביעית, וכן אסור לבצע ריסוסים שנועדו להזין את העץ בהורמונים שמעודדים את צמיחתו.
ה. אסור להסיר עשבים שוטים, כי יש בזה תועלת לשדה ולעצים. אבל מותר להסירם אם הם גורמים לעצים נזק משמעותי, או כשיש חשש שנחשים ועקרבים ימצאו בהם מסתור, או שעל ידם עלולה להתפשט שריפה. כאשר אפשר, יש להסירם בכיסוח או ריסוס ולא על ידי עידור או תלישה, כיון שבכך הופכים את הקרקע ומשביחים אותה.
ו. אסור לסמוך עצים צעירים על ידי קרשים כדי שיצמחו ישר לגובה, או כדי שענפיהם יתפרשו לצדדים. אבל אם הסמיכה הכרחית כדי למנוע מהם נזק, מותר.
ז. מלאכות לצורך קיום העצים שצריכות להיעשות לקראת סיום שנת השמיטה, אם אפשר צריך לדחותן לאחר השמיטה. כמו כן, יש לעשות את כל עבודות ההכנה האפשריות לפני כניסת השנה השביעית, כדי למעט עד כמה שאפשר בפעולות שנועדו למניעת נזקים בשביעית. לכן יש לבצע בשישית גיזומים עמוקים, ולרסס את האדמה במונעי נביטה כדי שלא יצמחו עשבים שוטים, ולהניח דשן במנה כפולה שתספיק לכל השנה. ורק אם התברר בבדיקה אמינה שיש צורך דחוף בדישון בשמיטה, מותר לדשן כדי שלא יהיה נזק משמעותי.
ח. המתרשל ולא הכין את שדהו כראוי לשמיטה, צריך לשאול חכם האם מותר לו לעשות את המלאכות שהיה יכול לעשות לפני השמיטה, שאולי בכך שהתרשל הראה שהפסד כזה אינו חשוב בעיניו.
זריעה ט. אסור לזרוע כל דבר שיצמיח פרי, גם אם נעשה רק כדי להתלמד במלאכת הזריעה או לבדוק אם הזרעים טובים (דין עצי סרק להלן כא-כד). וכן אסור לנטוע עץ, ואף לא שתיל עץ שכבר גוּדל בגוש גדול. וכן אסור להרכיב אילן על חברו, או להבריך עץ על ידי נטילת ענף והעברתו באדמה כדי שיצמח ממנו עץ נוסף. נטע אדם עץ בשביעית, אפילו בשוגג, חייב לעוקרו.
י. מותר לזרוק שיירי פרי בגינה או בשדה אף שאולי יצמח מזה עץ, כיוון שאין כוונתו לכך וגם לא בטוח שיצמח מזה עץ.
זמירה יא. אסור לחתוך את ענפי העץ כדרך הזומרים כדי להשביחו ולעודד את צמיחתו. אבל אם המטרה למנוע מחלות או להבריא את העץ לטווח ארוך, מותר לחתוך ענפים באופן שונה מדרך הזמירה הרגילה.
יב. גם כאשר הגיזום אינו לתועלת העץ אלא לסיבות אחרות, כגון חיתוך ענפים שמפריעים להילוך העוברים והשבים, או לצורך הסקה או לסכך הסוכה, מותר לגזום את העץ באופן שונה מדרך הזמירה הרגילה. ואם אין שם מי שיודע לשנות בדרך הזמירה, מותר לאדם רגיל לחתוך את הענפים כדרכו (ועי' בפרק ד, יא).
יג. עצי פרי שנטועים בצפיפות באופן שייגרם להם מכך נזק משמעותי שיימשך לשנה השמינית, מותר לעקור מקצתם.
חרישה יד. בכלל איסור חרישה בשמיטה, גם יישור הקרקע, מילוי גומות בעפר וחפירת גומות לצורך נטיעת שתילים. וכן אסור לפורר רגבים בשדה, כי יש בכך תועלת לאדמה ולצמחים.
טו. אסור לעדור מעט במעדר או ביד סביב העצים כדי להשביח את האדמה ולעקור עשבים שוטים. אבל מותר לעדור כדי למנוע נזק משמעותי, כגון לכסות שורשי עץ שהתגלו, כדי שהעץ לא ייבש. וכן אם הקרקע עומדת להתייבש ולהתקשות ותוך כך לנתק את השורשים, מותר לעדור בה כדי לרככה.
טז. מותר לחפור בורות ותעלות לצורך בנייה, ומותר לאחר מכן ליישר את האדמה שהוציאו אם היא נמצאת במקום הילוך אנשים, שאז ברור שהדבר לא נעשה לצורך חקלאי.
יז. כאשר השקיית השדה מותרת בשמיטה (לעיל, ג), מותר לחפור בקרקע כדי להכניס בה צינורות השקיה, ובתנאי שלא יישר אחר כך את האדמה. ואם החפירה נראית כחרישה לצורך זריעה או נטיעה, יניח את צינורות המים לידה בשעת החפירה.
יח. קבלן בנייה שצריך להכין את הקרקע שסביבות הבתים לצורך גינה, וכל זמן שלא יעשה זאת לא יוכל למסור את הדירות לקונים, וייגרם לו מכך הפסד גדול מאוד, רשאי לשכור גוי שיישר את הקרקע ויפרוס עליה אדמת גן (עי' להלן ה, ג).
סיקול אבנים יט. אסור לסקל אבנים מהשדה, הואיל ומכשיר בכך את הקרקע לזריעה. אמנם מותר להסיר בידיים אבנים ודברי פסולת שמכערים את גינת הנוי שבחצר ביתו, כי ניכר שאינו מתכוון להשביח את הקרקע.
כ. הנצרך לאבנים לבנייה או גידור, מותר לו לקחתן מן השדה כאשר ניכר שאין פעולתו נעשית לצורך השבחתה, כגון שהוא קבלן בנייה, או שלוקח אבנים שניכר שהן לצורך בנייה, או אבנים שמונחות על אבנים וסלעים, או שלוקח אבנים משדה הפקר או משדה חברו.
עצי סרק וגינות נוי כא. העובד בעצי סרק כדרך שהוא עובד בשאר השנים, מבטל מצוות 'עשה' (לעיל, א). אמנם אין בכך איסור 'לא תעשה', אלא האיסור לנטוע ולטפח עצי וצמחי סרק הוא מדברי חכמים, ולכן בשעת הדחק הדבר מותר על ידי גויים. כגון כאשר סוללים כביש ראשי, ויש צורך לבצע עבודות גינון בצדי הכביש לצורך נוי, טיהור האוויר ומניעת סחף, ולא הצליחו לעשותן לפני השביעית, ואם יפתחו את הכביש לתנועה וידחו את עבודות הגינון לאחר השמיטה, ייגרם נזק גדול לקבלן.
כב. כשם שמותר לעשות מלאכות שאסורות מדברי חכמים לצורך קיום עצי פרי (לעיל, ב), כך מותר לעשותן לצורך קיום עצים ושיחים בגינות נוי, שלא יינזקו באופן משמעותי בנזק שיימשך לשנה השמינית, וכדי לשקמו יצטרכו להוציא הוצאות גדולות. אמנם חייב אדם להכין את גינתו כראוי בשנה השישית, כדי למעט עד כמה שאפשר בפעולות כאלו בשנת השמיטה (לעיל, ז-ח).
כג. כאשר הגיזום אינו כדי לעודד צמיחה, מותר לגזום את העץ באופן שאינו מקצועי (לעיל, יא-יב). לכן מותר לאדם לקטוף פרחים מגינתו לצורך קישוט הבית, וכן מותר לגזום שיח שמשמש כגדר חיה כדי לשמור על צורתו הנאה, ובלבד שנוצרה כבר חומה צפופה ואין עוד תועלת בהמשך צמיחתו.
כד. וכן דשא שכבר כיסה לגמרי את פני הקרקע, ואין עוד צורך שימשיך לצמוח, מותר לכסח אותו כדי לשמור על צורתו הנאה, או כדי שלא ישתרג מעבר לשטח שהוקצה לו. לכן הרוצה לשתול דשא, צריך לעשות זאת מספיק זמן לפני השמיטה, כדי שיספיק להיאחז ולמלא את כל השטח בשלימות. השקיית דשא שלא התמלא, מותרת במידה מצומצמת בלבד כדי שלא ימות, אבל השקיה נוספת אסורה, מפני שהיא משביחה את המשך צמיחתו.
גידולים בבית ובמרפסת גידולים שיש מעליהם קורת גג וגם חציצה גמורה בינם לבין האדמה, פעמים שלא חלים עליהם דיני שביעית:
כה. אין דיני שביעית חלים על עציץ שאין בו נקב הנמצא בתוך הבית או במרפסת מקורה, אפילו אם רצפתה אדמה. אבל אם העציץ נקוב, אזי רק אם הוא מונח על רצפה מרוצפת, לא חלים עליו דיני שביעית, וממילא מותר לזרוע בו ולזמור את ענפיו, ואין על הגדל בו קדושת שביעית.
כו. אבל אם העציץ כבד כל כך עד שלא ניתן להרימו, או שהוא מחובר דרך קבע לרצפת הבית או לקירות, אף שיש חציצה מעליו ומתחתיו, נחשב מחובר לאדמה וחלים עליו דיני שביעית. אמנם במקום הפסד ניתן להקל אם יש חציצה גמורה מעליו ומתחתיו. וכן דין גידולים באדמת גינה שהונחה על גבי רצפת מרפסת מרוצפת ומקורה.
גידולים בתוך חממה כז. חממה נועדה לגידולים שונים, ולכן דינה כשדה שכל דיני השמיטה חלים בה. אמנם בשעת הדחק ניתן לסמוך על הסוברים שדינה כבית, ולהקל בגידולים שבעציצים שאין להם נקב, או בעציצים עם נקב שמונחים על גבי יריעת פלסטיק עבה ששום שורש לא יכול לחדור דרכה ('מצע מנותק'). ובלבד שגובה החממה לפחות י' טפחים (76 ס"מ), ורוחבה לפחות ד' אמות (1.82 מטר), ולדעת רבים צריך גם שיהיו לה רוב מחיצות. ואם הגג שלה עשוי רשת, צריך שצפיפותה תהיה מעל חמישים אחוז צל.
כח. נחלקו הפוסקים האם דיני שביעית חלים על צמחים שאינם גדלים באדמה אלא במים שמועשרים בדשנים כימיים (הידרופניקה). ובתוך חממה ודאי שניתן להקל.
טלטול עציצים כט. מותר להכניס עציץ נקוב מהגינה לבית, אך אסור להוציאו דרך קבע מהבית או ממרפסת מרוצפת לגינה, מפני איסור נטיעה, אלא אם כן יניח תחתיו צלחת פלסטיק או זכוכית שתחצוץ בין שורשיו וענפיו לקרקע, שאז יחשב כעציץ שאינו נקוב.
ל. מותר להוציא מהבית לגינה עציץ נקוב דרך עראי, כגון להניחו בגינה לשעה קלה כשרוצה לנקות את ביתו. וכן מותר להגביה עציץ נקוב מהאדמה או לקרבו לאדמה לשעה קלה, אבל דרך קבע אסור, כי יש בזה צד של קוצר או זורע.
לא. עציץ שנשבר, אם עוד נותר גוש אדמה עם שורשי הצמח, מותר להכניסו לעציץ דומה, כדי לקיים את הצמח שלא ימות. אבל אם היה הגוש בעציץ שאינו נקוב, אסור להכניסו לעציץ נקוב, כי בכך מיטיבים את מעמדו כנטוע יותר בארץ.
לב. מותר להניח ענפי פרחים ובשמים באגרטל מים גם כשהוא בחצר, ואף שעל ידי כך הפרחים יפרחו והענפים ימשיכו לגדול מעט, אין בזה איסור זריעה הואיל ואינו מתכוון להשרישם.
תוספת שביעית לג. כשבית המקדש היה קיים וישראל קיימו את מצוות ניסוך המים על גבי המזבח בחג הסוכות, כבר בשלושים הימים שלפני השנה השביעית שמתחילה בא' תשרי, אסור היה לחרוש, לזמור ולזרוע, מפני שמלאכות אלו מועילות לגידול העץ והפירות בשנה השביעית.
לד. איסור אחד נותר גם בימינו, והוא לזרוע זרעי עצי פרי או לנטוע עצי פרי חשופי שורש לאחר ט"ו באב שלפני השמיטה. שכן רק הנוטע עד ט"ו באב, נחשבת השנה השישית כשנה הראשונה למניין שנות ערלה (עי' פנה"ל כשרות פרק ב, ד), אבל אם ייטע את האילן מט"ז באב ואילך, השנה הראשונה שלו תהיה השנה השביעית, ויראה הדבר כאילו נטע את העץ באיסור שביעית.
לה. שתיל עץ פרי השתול בעציץ שיש לו נקב בקוטר 2.5 ס"מ, אם היה העציץ מונח על האדמה לפחות שלושים יום – כבר מעת שתילת העץ בעציץ מונים לו שנות ערלה, וכיוון שיש לשורשיו גוש, מותר לנטעו באדמה אפילו ביום האחרון לשנה השישית. ואם היה השתיל בעציץ שאינו נקוב, מותר לנטעו באדמה עד סוף כ"ט באב, שרק כך השנה השישית תחשב לשנתו הראשונה למניין ערלה.
לו. עצי נוי וזרעי פרחים מותר לשתול עד סמוך לכניסת השנה השביעית, הואיל ואין בהם דין ערלה, ואין דין תוספת שביעית בזמן הזה. אמנם לכתחילה טוב לחוש לדעת המחמירים שמצריכים שהשורשים ייקלטו באדמה לפני כניסת השמיטה. לכן עץ או שיח חשוף שורש, טוב לשתול עד סוף יום ט"ו באלול, וזרעים טוב לשתול עד ג' ימים לפני ראש השנה. אבל שתילים שנמצאים בגוש, מותר לכתחילה לשתול עד כניסת השביעית, מפני שאינם צריכים זמן להשרשה.
