בפניני הלכה פסח פרק ט"ז הלכה ז הערה 3 כתוב שניתן לצאת יד"ח חובה בקידוש במיץ ענבים רק בדיעבד, בסתירה לכאורה למקורות עצמם המופנים במקום הן הגמרא והן השו"ע. גמרא – (ב"ב צ"ז ב, למעשה הדין מתחיל מסוף עמוד א, כדאי לתקן גם זאת.) – למעוטי מאי אילימא למעוטי יין מגתו והא תאני ר' חייא מיין מגתו לא יביא ואם הביא כשר **וכיון דאם הביא כשר אנן נאפילו לכתחלה נמי** דאמר רבא אסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום ואלא למעוטי מפיה… דברי רבא נפסקו בגמרא לכתחילה (מוקף בכוכביות). שו"ע (או"ח רעב ב) – יין מגתו מקדשין עליו וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום: דין זה הובא אף בטור ובב"י בפשיטות ללא הגבלה כל שהיא יחד עם הגמרא הנזכרת לעיל. שאלתי היא האם לא הבנתי את הדברים בגמרא והשו"ע או שמה אך טעות היא? אם זו טעות זה אשמח שתתקנו ויהי חלקי בהפצת דברי אל-הים חיים.
