אמירה לגוי להרתיח מים בשבת עבור חילונים שירתיחו בעצמם – אסור. שכן אין לפתור איסור תורה של חבר על ידי איסור דרבנן שאתה תעשה. אם היה מדובר על דבר שיש בו צורך גדול של מים חמים, היה מותר לומר לגוי להפעיל את המיחם בשינוי, אבל מים חמים אינם צורך גדול בדרך כלל. אם יש מבין החילונים אדם מסורתי שרוצה להפחית באיסור, אפשר לומר לו שעדיף שיבקש לפני שבת מגוי לעשות זאת, ולומר לחילוני שלמרות שגם זה אסור, זה איסור יותר קל. ואם הוא גם ישלם לגוי על כך מראש (אפשר לשלם באוכל או שתייה), זה יותר טוב, כיון שאז יש צד לומר שהגוי עושה זאת עבור עצמו ולא עבור היהודי. לגבי השאלה השניה – מדובר על איסור תורה, ולכן: אם עשה זאת גוי גם עבור עצמו – מותר. אם עשה זאת רק עבור יהודים – אסור. אם עשה זאת יהודי – אסור. וכשאסור, זה אומר שצריך לחכות שהאוכל לא יהיה חם, כדי לא ליהנות ממעשה האיסור. למקרה ויהיו שאלות נוספות, שולח לך קיצור פניני הלכה על הלכות 'מעשה שבת': אמירה לגוי א. אסור ליהודי לבקש מגוי לעשות עבורו איסור בשבת, בין אם מבקש זאת בשבת או לפני שבת. ואף אסור לומר לגוי בשבת לעשות עבורו איסור ביום חול. ואף אסור לומר לגוי לעשות מלאכה עבור הגוי עצמו ברכושו של היהודי, כגון לומר לו "תבשל לעצמך את הבשר שלי", או "תדליק לך את האור שבביתי". אבל מותר לומר לגוי לעשות מלאכה עבור הגוי עצמו ברכושו של הגוי. אמירה בדרך רמז ב. איסור אמירה לגוי הוא גם בדרך רמז באופן שניכר שמורה לו לעשות מעשה, כגון "עשה עמי טובה, אין מספיק אור בחדר", או "תעשה את הדבר שצריך לעשות". אבל רמז בדרך של סיפור דברים מותר, ובלבד שלא נהנה מהאיסור הנאה גמורה בשבת. לכן אם נמצא במקום שיכול ליהנות קצת מהאור ורוצה שהגוי יוסיף לו הנאה, מותר לומר לו "החדר חשוך מדי", או "קשה לי לראות באור כזה חלש", ובלבד שלא יעשה דבר שלא היה יכול לעשות לפני כן, כגון לקרוא. אך לא יאמר זאת בטון של פקודה, באופן שאם הגוי לא יבין יכעס עליו ויאמר שוב את אותו המשפט. ג. אין לו נייר טואלט חתוך, מותר לומר לגוי "אין לי נייר טואלט חתוך", ואם הגוי יבין ויחתוך לו נייר, מותר ליהנות ממנו, כיון שגם בנייר לא חתוך ניתן להשתמש. חטא וביקש במפורש מהגוי להדליק את האור או לחתוך את הנייר, יכול להשתמש באור ובנייר רק לדבר שהיה יכול גם ללא פעולת הגוי. ד. מותר לרמוז לגוי לכבות את האור, כגון לומר "איני יכול להירדם עם אור", אף שבלא כיבויו לא היה יכול להירדם, כיון שאין בכיבוי הנאה חיובית, אלא מניעת האור המפריע. וכן כאשר התנור עובד בחינם, מותר לומר לגוי "חבל על החשמל שמתבזבז", כדי שיכבה אותו. ובמקום הפסד גדול, כגון כשעלולה לפרוץ דליקה, מותר לומר רמז יותר מפורש – "כל המכבה יבוא על שכרו". לצורך מצווה, צורך גדול או חולה ה. במקום מצווה, צורך גדול או הפסד גדול, מותר לבקש מגוי לעשות איסור מדברי חכמים. דוגמאות: להדליק אור בשינוי כדי שניתן יהיה ללמוד תורה או לסעוד סעודת שבת; לכבות את האור כשאין מקום אחר לישון וקשה לו מאוד להירדם באור; להביא דרך 'כרמלית' יין לקידוש, או מאכלים לעיקר הסעודה, או סידורים לתפילה; לאסוף כסף רב שנתפזר כדי שלא יאבד או יגנב; להכניס סחורה מוקצה לתוך הבית כדי שלא תתקלקל בגשם. וכן הדין כאשר מסופק האם יהיה לו הפסד גדול, או במקום שנחלקו הפוסקים האם האיסור מהתורה או מדברי חכמים. ו. גם במקום צער משמעותי שחש בגופו, מותר לומר לגוי לעשות איסור מדברי חכמים, כגון להדליק ולכבות את המזגן או לשנות את המעלות שבו ביום חם מאוד או קר מאוד, ולכתחילה יאמר לו לעשות זאת בשינוי. ז. לצורך חולה שאין בו סכנה, מותר לבקש מגוי לעשות אפילו מלאכה שאסורה מהתורה (להלן כח, א), וקטן שצריך מאוד לדבר מסוים נחשב כחולה (לעיל כד, ח). גם לצורך מצווה של רבים, מותר במקום צורך גדול לבקש מגוי לעשות איסור תורה. וכן הדין כאשר ניתן לקנות בית מגוי בשבת (לעיל ט, יג-יד). ח. אם אין שם גוי, מותר ליהודי במקום מצווה, צורך גדול, הפסד גדול או צער משמעותי, לעשות מעשה שיש בו שני איסורי חכמים, כגון לכבות את האור בשינוי (ולצורך חולה, עי' להלן כח, ב). ט. ניתן להשתמש בהיתרים הללו במקרים מיוחדים בלבד, ולא באופן קבוע (לעיל ט, יב). הנאה ממלאכת הגוי במקרים שאסורה אמירה י. במקרים בהם אסורה אמירה לגוי, אם עשה הגוי איסור תורה עבור היהודי, כגון שהדליק עבורו אש או בישל עבורו מאכל, אסור לכל ישראל ליהנות ממנו בשבת. ואם זו מלאכה שדרוש זמן כדי לעשותה, אסור ליהנות ממנה גם במוצאי שבת עד שיעבור הזמן שניתן לעשותה. ואם עשה הגוי איסור מדברי חכמים, מותר למי שהאיסור לא נעשה עבורו ליהנות ממנו בשבת. יא. היה שם אור חלש והגוי הדליק עבור היהודי אור חזק, מותר לעשות את הפעולות שהיה יכול לעשות בדוחק באור החלש, וכן מותר ללמוד תורה ולהתפלל באור זה. ואם הגוי כיבה את האור כדי שהיהודי יוכל לישון, מותר לישון שם אף שלא היה יכול להירדם באור, הואיל ואינו נהנה מדבר ממשי שנוצר ממלאכת הגוי, אלא רק מסילוק האור (ועי' להלן כו, ד). עשה הגוי מלאכה עבור עצמו יב. עשה הגוי את המלאכה עבור עצמו או עבור גוי אחר, כגון שהדליק את האור, מותר ליהודי ליהנות ממעשיו. ואף אם הגוי התכוון להדליק את האור גם עבור עצמו וגם עבור יהודי, מותר ליהנות ממנו. לפיכך, כאשר כבה האור בבית, מותר ליהודי להזמין את הגוי כדי להביא לו דבר מה, וכשיראה הגוי שהמקום חשוך, יאמר לו היהודי שאסור לו להדליק את האור בשבת, כדי שהגוי ידליק את האור עבור עצמו. וכן מותר לשלוח את העובד הגוי לשטוף כלים במטבח, ואחר שידליק את האור לעצמו, יאמר לו שלא יכבה אותו. יג. כאשר עושה הגוי את האיסור עבור עצמו, אבל עיקר הליכתו עבור היהודי, כגון ששלח אותו היהודי להביא דבר מהחדר כדי שידליק שם את האור, לא ילך עמו, כדי שלא יהיה ניכר שהגוי עושה את המלאכה עבורו, אלא ישלח אותו לחדר, ויגיע אחריו ויאמר לו שלא יכבה את האור. יד. הרתיח הגוי מים עבור עצמו בשבת, אסור ליהודי ליהנות מהם, שמא הוסיף הגוי מים עבורו, או שמא כשיראה שהיהודי משתמש במים שנותרו, יבוא בשבתות הבאות להוסיף לחמם עבורו עוד מים. אבל אם הגוי אינו מכיר את היהודי, רשאי היהודי להשתמש במים החמים, כי אין חשש שהוסיף או יוסיף עבורו בעתיד. ואם הגוי קטף פירות או צד דגים או חלב פרה עבור עצמו, גם אם לא מכיר את היהודי, אסור לאכול מהם בשבת, כיוון שהם מוקצה (לעיל כג, כא). הנאה ממלאכה של יהודי שנעשתה בשבת א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה. ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה. (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא). ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק. ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום. היתרים ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר, עירו על שקית תה ישירות מהמיחם, בררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת. ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור. ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו דלת של מקרר ונדלקה שם נורה, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא). מלאכה של יהודי שנעשית בשבת באופן קבוע ח. יהודי חילוני שרגיל לעשות מלאכה בשבת עבור אחרים, אסור לכל מי שעשה עבורם את המלאכה ליהנות ממנה לעולם, כדי שלא לעודדו להמשיך לחלל שבת. לכן אסור לכל ישראל לאכול מאכלים שהכין טבח חילוני בשבת, וכן אסור לצפות במשחקי ספורט או דברים אחרים שצולמו בשבת על ידי יהודים. ט. מחלבה שחולבת בשבת באיסור, או חקלאי שקוטף פירות וירקות בשבת, החלב והפירות אסורים לעולם. אבל אם התערבבו עם חלב ופירות שנחלבו ונקטפו בימי החול, מותר לאוכלם. מטעם זה מותר לקנות מוצרים של מפעל שמייצר כל השבוע כולל שבת, אלא שיש להעדיף לקנות מוצרים ממפעל שמקפיד על שמירת שבת. דינים בצאת השבת י. מותר לנסוע באוטובוס כחצי שעה לאחר צאת השבת, שזה הזמן שבו יוכל הנהג להגיע לתחנה בלא לחלל שבת. וגם אם יש לאוטובוס קו ארוך, שברור שתחילת נסיעתו התבצעה בחילול שבת, מעיקר הדין מותר לנסוע בו. יא. מותר לשמוע חדשות שמגישים יהודים רק לאחר כחצי שעה מצאת השבת, כדי שיעבור זמן שיוכלו עורכי החדשות לאסוף את הידיעות ולכתוב את החדשות. ותוכניות אחרות מותר לשמוע לאחר כרבע שעה מצאת השבת, מפני שאפשר לארגן את השידור בזמן זה. אסור לשמוע שידורים של יהודים שנמצאים במקום בעולם שעדיין שבת. בין דתיים לחילוניים ('לפני עיוור' ו'מסייע') יב. אסור לאדם לתת רשות לחילוני לעשות איסורים בשבת בחפצים שלו, כדוגמת מכונית ומחשב. וכן אסור להדריך יהודי שנוסע בשבת איך מגיעים למקום מסוים, למרות שבכך תארך נסיעתו. יג. מותר להדליק אור לפני שבת במקום שצריך לו, למרות שאחר כך יבוא חילוני ויכבה אותו. וכן מותר להזמין חילוני לשבת שלמה כדי להרבות אהבה וקירוב, גם אם לאחר הסעודה יסע לביתו, ובתנאי שיציע לו בכנות מקום לישון, באופן שההזמנה אינה כרוכה בהכרח בחילול שבת. ולעיתים מסיבות חינוכיות נכון להחמיר. יד. יש לקיים ברית מילה בשבת גם כשברור שרבים מבני המשפחה יחללו שבת בנסיעה לברית. וכן מותר לחברי הקהילה לקיים בר מצווה בשבת למשפחה חילונית, גם כשברור שחלק מהאורחים יגיעו בנסיעה, ובלבד שהאורחים החילונים יכבדו את בית הכנסת ויזהרו שלא לחלל שבת בתוכו. ועדיף להמליץ להם לקיים את חגיגת העלייה לתורה בתפילת שחרית או מנחה של יום שני או חמישי. טו. מכונות לממכר משקאות שרוב הקונים מהם יהודים, אם אין בדבר קושי גדול מאוד, צריך לסוגרם לפני שבת כדי שלא לסייע בחילול שבת. אבל אין חובה לסגור לפני שבת אתרים באינטרנט שמיועדים ליהודים, כיוון שהדבר קשה לביצוע. ואם האתר מיועד למכירות, רק אם הדבר קשה מאוד ניתן להקל ולא לסוגרו בשבת. ואם רוב הקונים מהמכונה או מהאתר הם גויים, אין צורך לסוגרם בשבת.
